משנה שְׁבִיעִית · פרק ב מתוך י

שְׁבִיעִית · פרק בעַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הַלָּבָן

טיפול באילנות עד ראש השנה, ודין ההשרשה

סימןטִפּוּל וְהַשְׁרָשָׁה

כל שנה שביעית היא שנת השמיטה, שבה אסור לעבוד את האדמה, והאיסור מתחיל מעט לפניה. הפרק הקודם שאל עד מתי חורשים שדה אילן בשנה שלפניה; הפרק הזה פותח בשדה לבן, שאין בו אילנות. עבודה שמועילה בבירור ליבול של השנה הזאת מותר להמשיך בה עד ראש השנה, שבו מתחילה השמיטה. ועוד, כל יבול שייך לשנה מסוימת, וזה קובע אם הוא פירות שביעית וכיצד מעשרים אותו. לכן הפרק מונה את עבודות הטיפול המותרות עד ראש השנה, קובע עד מתי מותר לנטוע, ושואל לאיזו שנה שייכים האורז, הפול והבצלים.

  1. ב:אחרישת שדה הלבןשדה הלבן חורשים בשנה השישית עד שתכלה הלחות, ורבי שמעון קובע במקום זאת מועד אחיד — עד הפסח.סימןחורשין בשדה הלבן
  2. ב:בזיבול ועידורזיבול ועידור במקשאות ובמדלעות, וארבע עבודות של טיפול באילן, מותרים עד ראש השנה.סימןמזבלין ומעדרין
  3. ב:גסיקול וקיצוץ ענפיםסיקול אבנים ושלושה סוגי קיצוץ בענפים מותרים עד ראש השנה, ובגבול המדויק נחלקו שלושה חכמים.סימןמסקלין / מזרדין
  4. ב:דטיפול בנטיעותחמש פעולות הגנה על הנטיעות — זיהום, כריכה, קיטום, בניית בתים והשקיה — מותרות עד ראש השנה.סימןמזהמין את הנטיעות
  5. ב:הסיכת הפגיםסכים ומנקבים פגים עד ראש השנה, אבל פגים של השישית שנמשכו אל תוך השמיטה אין סכים ואין מנקבים.סימןסכין את הפגים
  6. ב:והמועד האחרון לנטיעהנטיעה, הברכה והרכבה אסורות בשלושים הימים שלפני ראש השנה, ובזמן הקליטה המדויק נחלקו חכמים.סימןאין נוטעין / שלשים יום
  7. ב:זאורז, דוחן, פרגין ושומשמיןאורז, דוחן, פרגין ושומשמין נידונים לפי מועד השרשתם: השרישו לפני ראש השנה — הרי הם של השנה השישית.סימןהארז והדחן
  8. ב:חפול המצרי ואפונים גמלוניםאף פול המצרי שנזרע לזרע והאפונים הגמלונים נידונים לפי ההשרשה, ורבי אלעזר הולך באפונים אחר ההתרמלות.סימןפול המצרי שזרעו לזרע
  9. ב:טבצלים סריסים ומניעת מיםבצלים סריסים ופול המצרי שמנעו מהם מים שלושים יום לפני ראש השנה — הרי הם של השנה השישית.סימןהבצלים הסריסים
  10. ב:ידלועים לזרע ומירוס האורזדלועים לזרע מותר לקיים בשמיטה רק אם הקשו לפני ראש השנה, ומירוס האורז מותר בשמיטה, אבל רבי שמעון אוסר לכסח את עליו.סימןהדלועין שקימן לזרע

כל הפרק

ב:אחרישת שדה הלבן

עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הַלָּבָן עֶרֶב שְׁבִיעִית. עַד שֶׁתִּכְלֶה הַלֵּחָה, כָּל זְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם חוֹרְשִׁים לִטַּע בַּמִּקְשָׁאוֹת וּבַמִּדְלָעוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, נָתַתָּ תּוֹרַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּיָדוֹ. אֶלָּא בִּשְׂדֵה הַלָּבָן עַד הַפֶּסַח, וּבִשְׂדֵה הָאִילָן עַד עֲצֶרֶת.

עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הַלָּבָן — שדה בלי אילנות, של תבואה או קטניות — עֶרֶב שְׁבִיעִית. עַד שֶׁתִּכְלֶה הַלֵּחָה, הלחות שהשאירו גשמי החורף באדמה, כָּל זְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם חוֹרְשִׁים לִטַּע בַּמִּקְשָׁאוֹת וּבַמִּדְלָעוֹת. קישואים ודלועים הם גידולים מאוחרים, וכל עוד אחרים חורשים בשבילם, החרישה עדיין נראית לצורך השנה השישית. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: נָתַתָּ תּוֹרַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּיָדוֹ! כל חקלאי יקבע לעצמו מתי יבשה אדמתו. אֶלָּא בִּשְׂדֵה הַלָּבָן עַד הַפֶּסַח, שחורשים אותו לזריעה, והזריעה צריכה אדמה לחה; וּבִשְׂדֵה הָאִילָן עַד עֲצֶרֶת. עצרת היא חג השבועות, ושדה אילן חורשים רק כדי שהגשמים יחדרו לעומק.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:בזיבול ועידור

מְזַבְּלִין וּמְעַדְּרִין בַּמִּקְשָׁאוֹת וּבַמִּדְלָעוֹת עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְכֵן בְּבֵית הַשְּׁלָחִין. מְיַבְּלִין, מְפָרְקִין, מְאַבְּקִין, מְעַשְּׁנִין, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף נוֹטֵל הוּא אֶת הֶעָלֶה מִן הָאֶשְׁכּוֹל בַּשְּׁבִיעִית.

מְזַבְּלִין וּמְעַדְּרִין בַּמִּקְשָׁאוֹת וּבַמִּדְלָעוֹת עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שעבודות אלה מועילות ליבול של השנה הזאת ולא לשמיטה. וְכֵן בְּבֵית הַשְּׁלָחִין — שדה שמי הגשמים אינם מספיקים לו. מְיַבְּלִין — קוצצים את היבלות והגידולים היבשים שעולים באילן — מְפָרְקִין — נוטלים עלים מרובים כדי להקל על האילן — מְאַבְּקִין — מכסים בעפר שורשים שנתגלו — מְעַשְּׁנִין — מבעירים תחת האילן כדי להמית את התולעים — עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף נוֹטֵל הוּא אֶת הֶעָלֶה מִן הָאֶשְׁכּוֹל — עלה המזיק לענבים — בַּשְּׁבִיעִית עצמה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:גסיקול וקיצוץ ענפים

מְסַקְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מְקַרְסְמִין, מְזָרְדִין, מְפַסְּלִין, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כְּזֵרוּדָהּ וּכְפִסּוּלָהּ שֶׁל חֲמִשִּׁית, כָּךְ שֶׁל שִׁשִּׁית. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן, רַשַּׁאי אֲנִי בְּפִסּוּלוֹ.

מְסַקְּלִין — מפנים אבנים מן השדה — עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שהדבר מועיל ליבול של השנה הזאת. מְקַרְסְמִין — קוצצים ענפים יבשים — מְזָרְדִין — מדללים ענפים לחים כשהם מרובים — מְפַסְּלִין — מסירים עצי פסולת — עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּזֵרוּדָהּ וּכְפִסּוּלָהּ שֶׁל חֲמִשִּׁית — דילול הענפים וקיצוצם בשנה החמישית, שמותר להמשיכו אל תוך השישית — כָּךְ שֶׁל שִׁשִּׁית — מותר להמשיכו אל תוך השמיטה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן — לדעתו עד חג השבועות — רַשַּׁאי אֲנִי בְּפִסּוּלוֹ

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:דטיפול בנטיעות

מְזַהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת, וְכוֹרְכִין אוֹתָן, וְקוֹטְמִין אוֹתָן, וְעוֹשִׂין לָהֶן בָּתִּים, וּמַשְׁקִין אוֹתָן, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, אַף מַשְׁקֶה הוּא אֶת הַנּוֹף בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא אֶת הָעִקָּר.

מְזַהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת — מורחים זבל במקום שנקלפה קליפתן — וְכוֹרְכִין אוֹתָן מפני החום או הקור, וְקוֹטְמִין אוֹתָן, וְעוֹשִׂין לָהֶן בָּתִּים — גדר נמוכה סביב כל אחת, מלאה עפר — וּמַשְׁקִין אוֹתָן, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: אַף מַשְׁקֶה הוּא אֶת הַנּוֹף בַּשְּׁבִיעִית — הענפים והעלים — אֲבָל לֹא אֶת הָעִקָּר, כלומר את השורשים, כדי שלא ישקה את האילן כדרכו בשאר השנים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:הסיכת הפגים

סָכִין אֶת הַפַּגִּים וּמְנַקְּבִים אוֹתָם, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. פַּגֵּי עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית, וְשֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, לֹא סָכִין וְלֹא מְנַקְּבִין אוֹתָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָסוּךְ, אֵינָן סָכִין, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לָסוּךְ, סָכִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בָּאִילָן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן.

סָכִין אֶת הַפַּגִּים — מושחים אותם בשמן בעודם על העץ, כדי שיבשילו מהר — וּמְנַקְּבִים אוֹתָם כדי שייכנס לתוכם שמן או גשם, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה פַּגֵּי עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית — שלא הבשילו עד שהתחילה השמיטה — וְשֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, לֹא סָכִין וְלֹא מְנַקְּבִין אוֹתָן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָסוּךְ את הפגים, אֵינָן סָכִין, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה; מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לָסוּךְ, סָכִין, ששם אין הסיכה נראית כעבודת שדה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בָּאִילָן — לסוך אילן מלא פירות שביעית בשנה שאחרי השמיטה — מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:והמועד האחרון לנטיעה

אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְאִם נָטַע אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב, יַעֲקוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת לִשְׁלֹשָׁה יָמִים, שׁוּב אֵינָהּ קוֹלֶטֶת. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, לִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.

אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין — הברכה היא כיפוף זמורה לתוך האדמה כדי שתכה שורש — עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שנטיעה חדשה צריכה שלושים יום כדי להיקלט. וְאִם נָטַע אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב, יַעֲקוֹר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת לִשְׁלֹשָׁה יָמִים, שׁוּב אֵינָהּ קוֹלֶטֶת, ולכן די בשלושה ימי קליטה, ולא בשלושים. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: לִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת — כלומר שבועיים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:זאורז, דוחן, פרגין ושומשמין

הָאֹרֶז וְהַדֹּחַן וְהַפְּרָגִין וְהַשֻּׁמְשְׁמִין שֶׁהִשְׁרִישׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר, וּמֻתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית. וְאִם לָאו, אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה.

הָאֹרֶז וְהַדֹּחַן וְהַפְּרָגִין וְהַשֻּׁמְשְׁמִין — גידולים הנלקטים מעט מעט, ולכן שנתם נקבעת לפי השרשתם — שֶׁהִשְׁרִישׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר וּמֻתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית, שאינם יבול של שביעית. וְאִם לָאו — אם השרישו רק אחרי ראש השנה — אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:חפול המצרי ואפונים גמלונים

רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר, פּוֹל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע בַּתְּחִלָּה, כַּיּוֹצֵא בָהֶן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין, כַּיּוֹצֵא בָהֶן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין, מִשֶּׁתִּרְמְלוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר: פּוֹל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע בַּתְּחִלָּה — כדי לזרוע אותו שוב, ולא לאוכלו ירוק — כַּיּוֹצֵא בָהֶן — כאורז וכדוחן, ששנתם נקבעת לפי השרשתם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין — אפונים גדולים — כַּיּוֹצֵא בָהֶן — גם שנתם נקבעת לפי ההשרשה, כאורז. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין מִשֶּׁתִּרְמְלוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה — משיצרו תרמילים, ולא משהשרישו, נקבעת שנתם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:טבצלים סריסים ומניעת מים

הַבְּצָלִים הַסָּרִיסִים, וּפוֹל הַמִּצְרִי, שֶׁמָּנַע מֵהֶם מַיִם שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר, וּמֻתָּרִים בַּשְּׁבִיעִית. וְאִם לָאו, אֲסוּרִים בַּשְּׁבִיעִית, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה. וְשֶׁל בַּעַל שֶׁמָּנַע מֵהֶם מַיִם שְׁתֵּי עוֹנוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ.

הַבְּצָלִים הַסָּרִיסִים — שאינם מוציאים זרע — וּפוֹל הַמִּצְרִי שנזרע לאכילה, שֶׁמָּנַע מֵהֶם מַיִם שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וכך הם נחשבים גידולי בעל ולא ירק מושקה, מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר וּמֻתָּרִים בַּשְּׁבִיעִית וְאִם לָאו — אם המשיך להשקותם — אֲסוּרִים בַּשְּׁבִיעִית, כירקות שנלקטו בה, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה וְשֶׁל בַּעַל שֶׁמָּנַע מֵהֶם מַיִם שְׁתֵּי עוֹנוֹת — בעל הוא שדה עמק לח, שמשקים אותו רק לפרקים; עונה היא מועד השקיה — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:ידלועים לזרע ומירוס האורז

הַדְּלוּעִין שֶׁקִּיְּמָן לְזֶרַע, אִם הִקְשׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְנִפְסְלוּ מֵאֹכֶל אָדָם, מֻתָּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית. וְאִם לָאו, אָסוּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית. הַתְּמָרוֹת שֶׁלָּהֶם, אֲסוּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית. וּמַרְבִּיצִין בְּעָפָר לָבָן, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹסֵר. מְמָרְסִין בָּאֹרֶז בַּשְּׁבִיעִית, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲבָל אֵין מְכַסְּחִין.

הַדְּלוּעִין שֶׁקִּיְּמָן לְזֶרַע: אִם הִקְשׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְנִפְסְלוּ מֵאֹכֶל אָדָם, מֻתָּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית; וְאִם לָאו, אָסוּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית, שפירות שביעית אסור להשאיר בקרקע לזרע. הַתְּמָרוֹת שֶׁלָּהֶם, אֲסוּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית — ניצני הפרח, שהם פירות שביעית. וּמַרְבִּיצִין בְּעָפָר לָבָן — משקים שדה בלי אילנות, כדי שיצמחו בו ירקות — דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹסֵר מְמָרְסִין בָּאֹרֶז בַּשְּׁבִיעִית — מרטיבים את אדמת האורז ומערבבים אותה במים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲבָל אֵין מְכַסְּחִין את עלי האורז, שקיצוצם נחשב גיזום, האסור בשמיטה (ויקרא כה, ד).

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים