משנה שְׁבִיעִית · פרק ט מתוך י
שְׁבִיעִית · פרק טהַפֵּגָם
ספיחים, והארצות לביעור
סימןסְפִיחִים וּבִעוּר
בשנת השמיטה, שבאה אחת לשבע שנים, אין עובדים את השדות, וכל מה שגדל בהם הפקר לכול. מותר לאסוף ממנו ולאגור בבית, אבל רק כל זמן שאותו יבול עדיין מצוי בשדות, שבהם אוכלת ממנו גם חיית השדה; משכלה משם, חייב אדם לבער את מה שאגר ולהוציאו מביתו. הפרק פותח בצמחי בר ובספיחים, יבול שעלה מאליו, ואחר כך קובע את הארצות והמועדים שלפיהם יודעים מתי כלה יבול מן השדה, וכיצד מחלקים את המזון שנאגר.
- ט:אעשבי בר וספיחיםשישה מיני צמחי בר פטורים מן המעשרות ונקנים מכל אדם בשביעית, ובספיחים חכמים אוסרים הכול, ורבי יהודה ורבי שמעון מחלקים.סימןהפגם והירבוזין
- ט:בתשע ארצות לביעורארץ ישראל נחלקת לשלוש ארצות — יהודה, גליל ועבר הירדן — וכל אחת לשלוש, ולכל אחת זמן ביעור משלה.סימןשלש ארצות לבעור
- ט:גלמה שלוש ארצותפרי המצוי בארץ אחת אינו מאריך את זמן האכילה בארץ אחרת, ורבי שמעון אומר שהחלוקה לשלוש נאמרה ביהודה בלבד.סימןלמה אמרו שלש ארצות
- ט:דמופקר ולא שמוראוכלים מפירות שביעית שבבית כל זמן שמינם מצוי במקום מופקר, ואף על סמך הטפיחים ואילן העושה פעמיים בשנה.סימןאוכלין על המפקר
- ט:השלושה כבשים בחבית אחתהכובש שלושה מינים בחבית אחת — רבן גמליאל אומר שכל מין מתבער בשעה שהוא כלה מן השדה, והמשנה עצמה פוסקת כדבריו; ורבי שמעון אומר כל הירק אחד לביעור.סימןהכובש שלשה כבשים
- ט:ועשבים לחים ויבשיםעשבים לחים נאכלים עד שתתייבש לחות הקיץ, ועשבים יבשים ועלים שנאספו יבשים — עד הרביעה השנייה.סימןהמלקט עשבים לחים
- ט:זארבעה דינים ברביעה השנייההרביעה השנייה היא המועד בשכירות בית ובנדר "עד הגשמים", בכניסת העניים לפרדסים ובהיתר לשרוף תבן וקש של שביעית.סימןהמשכיר בית לחברו
- ט:חשלוש סעודות ופתח הביתבשעת הביעור משאיר אדם מזון שלוש סעודות לכל אחד ומניח את השאר על פתח ביתו, ובמי אוכל אחר הביעור נחלקו רבי יהודה ורבי יוסי.סימןשעת הבעור / שלש סעדות
- ט:טשביעית במתנה וחלה מעיסת שביעיתפירות שביעית שבאו בירושה או במתנה — רבי אליעזר אומר שיחלקם עם אחרים, וחכמים משיבים שלשיטתו ראוי למוכרם ולחלק את דמיהם; והאוכל מעיסת שביעית קודם שהופרשה חלתה חייב מיתה בידי שמים.סימןבירשה / במתנה
כל הפרק
ט:אעשבי בר וספיחים
הַפֵּגָם, וְהַיַּרְבּוּזִין הַשּׁוֹטִים, וְהַחֲלַגְלוֹגִית, כֻּסְבָּר שֶׁבֶּהָרִים, וְהַכַּרְפַּס שֶׁבַּנְּהָרוֹת, וְהַגַּרְגֵּר שֶׁל אֲפָר, פְּטוּרִין מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶם נִשְׁמָר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, סְפִיחֵי חַרְדָּל, מֻתָּרִין, שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הַסְּפִיחִין מֻתָּרִין, חוּץ מִסְּפִיחֵי כְרוּב, שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶם בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל הַסְּפִיחִין אֲסוּרִין.
הַפֵּגָם, וְהַיַּרְבּוּזִין הַשּׁוֹטִים, וְהַחֲלַגְלוֹגִית, כֻּסְבָּר שֶׁבֶּהָרִים, וְהַכַּרְפַּס שֶׁבַּנְּהָרוֹת, וְהַגַּרְגֵּר שֶׁל אֲפָר — גרגיר האחו; כולם צמחי בר, ולא מיני הגינה שאנשים מחשיבים — פְּטוּרִין מִן הַמַּעַשְׂרוֹת בכל השנים, שהבעלים מפקירים אותם כחסרי ערך, וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית, אפילו ממי שחשוד ששומר את יבולו ואינו מפקירו, שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶם נִשְׁמָר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סְפִיחֵי חַרְדָּל, מֻתָּרִין, שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵרָה — להביא חרדל משדה שמור ולומר שעלה מאליו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל הַסְּפִיחִין מֻתָּרִין, חוּץ מִסְּפִיחֵי כְרוּב, שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶם בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה — ולכן כל כרוב בחזקת נזרע ונשמר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל הַסְּפִיחִין אֲסוּרִין — שמא יזרעו בסתר ויאמרו שהיבול עלה מאליו.
ט:בתשע ארצות לביעור
שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַבִּעוּר, יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל. וְשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְכָל אַחַת וְאַחַת. גָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וְגָלִיל הַתַּחְתּוֹן, וְהָעֵמֶק. מִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַעְלָן, כָּל שֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל שִׁקְמִין, גָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וּמִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַטָּן, כָּל שֶׁהוּא מְגַדֵּל שִׁקְמִין, גָּלִיל הַתַּחְתּוֹן. וּתְחוּם טְבֶרְיָא, הָעֵמֶק. וּבִיהוּדָה, הָהָר וְהַשְּׁפֵלָה וְהָעֵמֶק. וּשְׁפֵלַת לוּד כִּשְׁפֵלַת הַדָּרוֹם, וְהָהָר שֶׁלָּהּ כְּהַר הַמֶּלֶךְ. מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד הַיָּם מְדִינָה אֶחָת.
שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַבִּעוּר — משאין החיה מוצאת עוד פרי בשדות האזור, מסלקים את מה שנאגר ממנו בבתים — יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל. וְשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְכָל אַחַת וְאַחַת. גָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וְגָלִיל הַתַּחְתּוֹן, וְהָעֵמֶק — שלוש הארצות שבגליל — מִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַעְלָן, כָּל שֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל שִׁקְמִין, גָּלִיל הָעֶלְיוֹן — השקמה גדלה רק במקומות נמוכים וחמים. וּמִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַטָּן, כָּל שֶׁהוּא מְגַדֵּל שִׁקְמִין, גָּלִיל הַתַּחְתּוֹן. וּתְחוּם טְבֶרְיָא, הָעֵמֶק. וּבִיהוּדָה: הָהָר וְהַשְּׁפֵלָה וְהָעֵמֶק. וּשְׁפֵלַת לוּד כִּשְׁפֵלַת הַדָּרוֹם, ולשתיהן מועד ביעור אחד, וְהָהָר שֶׁלָּהּ כְּהַר הַמֶּלֶךְ — אזור פורה שפירותיו התקיימו זמן רב מכולם. מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד הַיָּם מְדִינָה אֶחָת. כלומר אזור אחד: כל זמן שהפרי מצוי באחד ממקומותיו, כל יושביו ממשיכים לאכול.
ט:גלמה שלוש ארצות
וְלָמָּה אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת, שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת אֶלָּא בִיהוּדָה. וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת, כְּהַר הַמֶּלֶךְ. וְכָל הָאֲרָצוֹת, כְּאַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים.
וְלָמָּה אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת, והרי הן תשע? שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ. אין אוכלים על סמך ארץ אחרת, שאין החיה עוברת מארץ לארץ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת אֶלָּא בִיהוּדָה. בשאר הארץ אין חלוקה כזו. ועוד אומר רבי שמעון: וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת, כְּהַר הַמֶּלֶךְ — אזור פורה שפירותיו התקיימו זמן רב מכולם: אוכלים כל זמן שהפרי מצוי שם. וְכָל הָאֲרָצוֹת, כְּאַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים. כל זמן שהם מצויים באחת הארצות, אוכלים בכולן.
ט:דמופקר ולא שמור
אוֹכְלִין עַל הַמֻּפְקָר, אֲבָל לֹא עַל הַשָּׁמוּר. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר אַף עַל הַשָּׁמוּר. אוֹכְלִין עַל הַטְּפִיחִין וְעַל הַדּוּפְרָא, אֲבָל לֹא עַל הַסִּתְוָנִיּוֹת. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר כָּל זְמַן שֶׁבִּכְּרוּ עַד שֶׁלֹּא יִכְלֶה הַקַּיִץ.
אוֹכְלִין עַל הַמֻּפְקָר, אֲבָל לֹא עַל הַשָּׁמוּר — פרי שבגינות או בבתים, שאין החיה מגיעה אליו. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר אַף עַל הַשָּׁמוּר אוֹכְלִין עַל הַטְּפִיחִין — כלי חרס הקבועים בקיר, שבהם מקננות ציפורים ומשאירות זרעים ופירות, הנחשבים כמצויים בשדה — וְעַל הַדּוּפְרָא, אילן העושה פרי פעמיים בשנה, ואוכלים מן היבול הראשון עד שיכלה השני — אֲבָל לֹא עַל הַסִּתְוָנִיּוֹת. אלה ענבים מאוחרים של הסתיו, ועונתם שונה מעונת ענבי הקיץ. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר לאכול ענבי קיץ על סמך הסתווניות, כָּל זְמַן שֶׁבִּכְּרוּ עַד שֶׁלֹּא יִכְלֶה הַקַּיִץ. אם התחילו להבשיל עוד בקיץ, הן נחשבות חלק מיבול הקיץ.
ט:השלושה כבשים בחבית אחת
הַכּוֹבֵשׁ שְׁלֹשָׁה כְבָשִׁים בְּחָבִית אַחַת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אוֹכְלִין עַל הָרִאשׁוֹן. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אַף עַל הָאַחֲרוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה, יְבַעֵר מִינוֹ מִן הֶחָבִית, וַהֲלָכָה כִדְבָרָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל יָרָק, אֶחָד לַבִּעוּר. אוֹכְלִין בָּרְגִילָה עַד שֶׁיִּכְלוּ סִגָּרִיּוֹת מִבִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה.
הַכּוֹבֵשׁ שְׁלֹשָׁה כְבָשִׁים בְּחָבִית אַחַת — שלושה מיני ירק כבוש, שכל אחד מהם כלה מן השדה בזמן אחר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אוֹכְלִין עַל הָרִאשׁוֹן — משכלה הראשון מן השדה, מבערים את שלושתם, שהרי טעמו נבלע בשאר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אַף עַל הָאַחֲרוֹן. אוכלים את שלושתם עד שיכלה מן השדה המין האחרון. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה, יְבַעֵר מִינוֹ מִן הֶחָבִית — ואת שאר המינים ממשיך לאכול. וַהֲלָכָה כִדְבָרָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל יָרָק, אֶחָד לַבִּעוּר — כל זמן שירק כלשהו מצוי בשדה, אין מבערים ירק מן הבית. אוֹכְלִין בָּרְגִילָה עַד שֶׁיִּכְלוּ סִגָּרִיּוֹת מִבִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה. סגריות הן רגילת הבר, המתקיימת בבקעה זו זמן רב במיוחד.
ט:ועשבים לחים ויבשים
הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים לַחִים, עַד שֶׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק. וְהַמְגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים, עַד שֶׁיִּשְּׁרוּ מֵאֲבִיהֶן. וְהַמְגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בְּכֻלָּן עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.
הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים לַחִים בשביעית, אוכל מהם עַד שֶׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק. המתוק הוא לחות האדמה, שמתייבשת בסוף הקיץ, ומאז מבער אותם מן הבית. וְהַמְגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ — שאסף עשבים יבשים — אוכל מהם עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. הרביעה השנייה היא הגשם השני של העונה, בשנה רגילה בכ״ג במרחשוון. עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים שנאספו לחים, נאכלים עַד שֶׁיִּשְּׁרוּ מֵאֲבִיהֶן. כלומר, עד שינשרו העלים מן הצמחים שבשדה. וְהַמְגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ — שאסף עלי קנים וגפנים יבשים — אוכל מהם עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בְּכֻלָּן עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. בין לחים ובין יבשים, בין עשבים ובין עלים.
ט:זארבעה דינים ברביעה השנייה
כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ עַד הַגְּשָׁמִים, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. הַמֻּדַּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ עַד הַגְּשָׁמִים, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. עַד אֵימָתַי עֲנִיִּים נִכְנָסִים לַפַּרְדֵּסוֹת, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. מֵאֵימָתַי נֶהֱנִין וְשׂוֹרְפִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית, מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.
כַּיּוֹצֵא בוֹ — הרביעה השנייה, שהיא תחילת החורף, קובעת את הזמן גם בעניינים אחרים: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ עַד הַגְּשָׁמִים, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. הַמֻּדַּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ עַד הַגְּשָׁמִים, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. עַד אֵימָתַי עֲנִיִּים נִכְנָסִים לַפַּרְדֵּסוֹת, ללקט את מה שנותר בהם? עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. מֵאֵימָתַי נֶהֱנִין וְשׂוֹרְפִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית, מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. עד אז הם מאכל בהמה שיש בו קדושת שביעית, ואסור לשורפם.
ט:חשלוש סעודות ופתח הבית
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית וְהִגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר, מְחַלֵּק מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וַעֲנִיִּים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּעוּר, אֲבָל לֹא עֲשִׁירִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֶחָד עֲנִיִּים וְאֶחָד עֲשִׁירִים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּעוּר.
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית וְהִגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר, כשכלה הפרי מן השדה ועליו לסלק את מה שאגר בבית, מְחַלֵּק מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. תחילה לבני ביתו, ואחר כך לשכניו, לקרוביו ולמכריו. וַעֲנִיִּים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּעוּר, אֲבָל לֹא עֲשִׁירִים, שנאמר "ואכלו אביוני עמך" (שמות כג, יא) — דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֶחָד עֲנִיִּים וְאֶחָד עֲשִׁירִים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּעוּר. לדבריו, "אביוני עמך" פירושו: האביונים, וגם עמך.
ט:טשביעית במתנה וחלה מעיסת שביעית
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁנָּפְלוּ לוֹ בִירֻשָּׁה אוֹ שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר, אֶלָּא יִמָּכְרוּ לְאוֹכְלֵיהֶן, וּדְמֵיהֶם יִתְחַלְּקוּ לְכָל אָדָם. הָאוֹכֵל מֵעִסַּת שְׁבִיעִית עַד שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ, חַיָּב מִיתָה.
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁנָּפְלוּ לוֹ בִירֻשָּׁה אוֹ שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן. כלומר, ישתף בהם אחרים ולא יאכלם לבדו, שלא יחזיק טובה לנותן על מה שהקב״ה הפקיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, ומשיבים לרבי אליעזר לשיטתו: אֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר — לדבריך, המקבל נשכר גם כשהוא אוכל את הפירות עם אחרים. אֶלָּא יִמָּכְרוּ לְאוֹכְלֵיהֶן במלוא שוויים, וּדְמֵיהֶם יִתְחַלְּקוּ לְכָל אָדָם. הָאוֹכֵל מֵעִסַּת שְׁבִיעִית עַד שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ — החלק שמפרישים מן העיסה לכהן — חַיָּב מִיתָה. מיתה בידי שמים, כדין האוכל פירות שלא עושרו.