משנה שְׁבִיעִית · פרק ח מתוך י
שְׁבִיעִית · פרק חכְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ
שימוש בפירות שביעית ומסחר בהם
סימןשִׁמּוּשׁ וּסְחוֹרָה
התורה נתנה את פירות השביעית "לאכלה": הם נועדו לשימושם הרגיל — מאכל, משקה ושמן לסיכת הגוף — ולא לסחורה. לכן אין עושים מהם רפואה, אין מוכרים אותם כדרך הסוחרים, ואין מוציאים את דמיהם כמטבע רגיל על שכר, על חובות או על דברים שאינם נאכלים; וכל מה שנקנה בהם מתקדש אף הוא. הפרק עובר על הגבולות האלה: כיצד משתמשים בפירות, כיצד מוכרים וסוחטים אותם ועל מה מותר להוציא את דמיהם, ואחר כך עור שסכו בשמן של שביעית, שתי אמירות של רבי אליעזר שרבי עקיבא סירב לבאר, ומרחץ שהוסק בתבן של שביעית.
- ח:אמאכל אדם ומלוגמאכלל גדול: ממה שמיוחד למאכל אדם אין עושים מלוגמא לרפואה, ומה שאינו מיוחד לדבר נקבע לפי מחשבת בעליו.סימןמלוגמא לאדם
- ח:ברק כדרכםמשתמשים בפירות שביעית רק כדרכם — אוכל לאכילה ושמן לסיכה — ובשמן של שביעית מותר גם להדליק את הנר.סימןשביעית נתנה לאכילה
- ח:גלא במידה ולא במשקלאין מוכרים פירות שביעית במידה, במשקל או במניין, ובאגודות — בית שמאי אוסרים, ובית הלל מתירים במה שדרכו להיאגד בבית.סימןבמדה / במשקל / במנין
- ח:דשכר פועל ודמי שביעיתמותר לתת לפועל מטבע כשכר על הליקוט, אבל לא כמחיר הפירות עצמם, ואין פורעים חוב מדמי שביעית.סימןהאומר לפועל
- ח:הבייר, בלן, ספר וספןאין נותנים מדמי שביעית שכר לבייר, לבלן, לספר ולספן, אבל נותנים לבייר בעד מי שתייה, ולכולם מתנת חינם.סימןלביר / לבלן / לספר / לספן
- ח:ועיבוד בכלים ביתייםתאנים, ענבים וזיתים של שביעית מעבדים בכלים ביתיים ולא במוקצה, בגת או בבית הבד, ורבי שמעון מתיר לטחון תחילה בבית הבד.סימןתאנים של שביעית
- ח:זאחרון אחרון נתפסאין מבשלים ירק של שביעית בשמן תרומה, ובשרשרת חליפין האחרון נתפס בקדושת שביעית, והפרי עצמו נשאר באיסורו.סימןאחרון אחרון נתפש
- ח:חמה אין קונים בדמי שביעיתאין קונים בדמי שביעית עבדים, קרקעות, בהמה טמאה או קיני זבים ויולדות, ומי שקנה אוכל מאכל כנגדם.סימןעבדים וקרקעות / מדמי שביעית
- ח:טעור שסכו בשמן שביעיתעור שסכו בשמן של שביעית — רבי אליעזר אומר יידלק, וחכמים אומרים יאכל מאכל כנגדו, ורבי עקיבא משתיק את מוסרי השמועה.סימןעור שסכו בשמן
- ח:יפת כותיםמסרו לפני רבי עקיבא שרבי אליעזר השווה את האוכל פת כותים לאוכל בשר חזיר, ושוב השתיק אותם ולא גילה מה אמר רבו.סימןפת כותים
- ח:יאמרחץ שהוסק בשל שביעיתמרחץ שהוסק בתבן או בקש של שביעית מותר ברחיצה, אבל אדם חשוב מחמיר על עצמו ואינו רוחץ בו.סימןמרחץ שהסקה
כל הפרק
ח:אמאכל אדם ומלוגמא
כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית, כָּל הַמְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם, אֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא לָאָדָם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לַבְּהֵמָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם, עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא לְאָדָם, אֲבָל לֹא לִבְהֵמָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לֹא לְמַאֲכַל אָדָם וְלֹא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, חָשַׁב עָלָיו לְמַאֲכַל אָדָם וּלְמַאֲכַל בְּהֵמָה, נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי אָדָם וְחֻמְרֵי בְהֵמָה. חָשַׁב עָלָיו לְעֵצִים, הֲרֵי הוּא כְעֵצִים, כְּגוֹן הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרָנִית:
כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית: כָּל הַמְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם אֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא לָאָדָם — רטייה של חיטים או תאנים לעוסים שמניחים על פצע — וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לַבְּהֵמָה, כי התורה נתנה את פירות השמיטה "לאכלה" (ויקרא כה, ו), ולא לרפואה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם, עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא לְאָדָם, אֲבָל לֹא לִבְהֵמָה, כי זהו מאכל בהמה, שהתורה נתנה לבהמה "לאכל" (ויקרא כה, ז). וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לֹא לְמַאֲכַל אָדָם וְלֹא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, חָשַׁב עָלָיו לְמַאֲכַל אָדָם וּלְמַאֲכַל בְּהֵמָה, נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי אָדָם וְחֻמְרֵי בְהֵמָה: אין עושים ממנו רטייה, כמו ממאכל אדם, ואין מבשלים אותו, כמו מאכל בהמה. חָשַׁב עָלָיו לְעֵצִים, הֲרֵי הוּא כְעֵצִים — ואין בו קדושת שמיטה — כְּגוֹן הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרָנִית — עשבי בר הראויים למאכל, לרפואה או להסקה, ולכן מחשבת האדם קובעת.
ח:ברק כדרכם
שְׁבִיעִית, נִתְּנָה לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה, לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, וְלָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ. לֹא יָסוּךְ יַיִן וָחֹמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשָּׁמֶן. וְכֵן בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. קַל מֵהֶם שְׁבִיעִית, שֶׁנִּתְּנָה לְהַדְלָקַת הַנֵּר:
שְׁבִיעִית, נִתְּנָה לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה — סיכה היא מריחת שמן על הגוף — לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, ולא למשל עלי תרדים חיים, שאוכלים אותם רק מבושלים, וְלָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ לֹא יָסוּךְ יַיִן וָחֹמֶץ, שהם לשתייה, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשָּׁמֶן. וְכֵן בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. גם התרומה, חלקו של הכהן, והמעשר השני ניתנו רק לאכילה, לשתייה ולסיכה. קַל מֵהֶם שְׁבִיעִית — יש בה קולה שאין בתרומה ובמעשר שני, שֶׁנִּתְּנָה לְהַדְלָקַת הַנֵּר — שמן של שביעית מדליקים בו את הנר בין טהור בין טמא, ואילו שמן של תרומה מדליקים בו רק כשנטמא, ושמן של מעשר שני רק כשהוא טהור.
ח:גלא במידה ולא במשקל
אֵין מוֹכְרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית, לֹא בְמִדָּה, וְלֹא בְמִשְׁקָל, וְלֹא בְמִנְיָן, וְלֹא תְאֵנִים בְּמִנְיָן, וְלֹא יָרָק בְּמִשְׁקָל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף לֹא אֲגֻדּוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱגֹד בַּבַּיִת, אוֹגְדִין אוֹתוֹ בַּשּׁוּק, כְּגוֹן הַכְּרֵשִׁין וְנֵץ הֶחָלָב:
אֵין מוֹכְרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית, לֹא בְמִדָּה, וְלֹא בְמִשְׁקָל, וְלֹא בְמִנְיָן — מכירה שלא כדרך שאר השנים מזכירה את קדושתם — וְלֹא תְאֵנִים בְּמִנְיָן, וְלֹא יָרָק בְּמִשְׁקָל בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף לֹא אֲגֻדּוֹת, שהרי גם כך מוכרים בשאר השנים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱגֹד בַּבַּיִת, אוֹגְדִין אוֹתוֹ בַּשּׁוּק, כְּגוֹן הַכְּרֵשִׁין וְנֵץ הֶחָלָב
ח:דשכר פועל ודמי שביעית
הָאוֹמֵר לַפּוֹעֵל, הֵא לָךְ אִסָּר זֶה וּלְקֹט לִי יָרָק הַיּוֹם, שְׂכָרוֹ מֻתָּר. לְקֹט לִי בּוֹ יָרָק הַיּוֹם, שְׂכָרוֹ אָסוּר. לָקַח מִן הַנַּחְתּוֹם כִּכָּר בְּפוּנְדְּיוֹן, כְּשֶׁאֶלְקֹט יַרְקוֹת שָׂדֶה אָבִיא לָךְ, מֻתָּר. לָקַח מִמֶּנּוּ סְתָם, לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית, שֶׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מִדְּמֵי שְׁבִיעִית:
הָאוֹמֵר לַפּוֹעֵל, הֵא לָךְ אִסָּר זֶה — מטבע קטן — וּלְקֹט לִי יָרָק הַיּוֹם, שְׂכָרוֹ מֻתָּר, כי זה תשלום על עבודתו ולא על הירק. ואם אמר: לְקֹט לִי בּוֹ יָרָק הַיּוֹם — כלומר קנה לי בו ירק — שְׂכָרוֹ אָסוּר לָקַח מִן הַנַּחְתּוֹם כִּכָּר בְּפוּנְדְּיוֹן — מטבע קטן — בלי שהתחייב לשלם את המטבע, ואמר: כְּשֶׁאֶלְקֹט יַרְקוֹת שָׂדֶה אָבִיא לָךְ, מֻתָּר, כי מה שיביא הוא מתנה, שהרי ירקות שדה מצויים לכול. לָקַח מִמֶּנּוּ סְתָם — מן הנחתום, בהקפה רגילה כמו בחנות — לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית, שֶׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מִדְּמֵי שְׁבִיעִית, שהרי זה כעושה סחורה בכסף של פירות השמיטה.
ח:הבייר, בלן, ספר וספן
אֵין נוֹתְנִים, לֹא לְבַיָּר, וְלֹא לְבַלָּן, וְלֹא לְסַפָּר, וְלֹא לְסַפָּן. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְבַיָּר לִשְׁתּוֹת. וּלְכֻלָּן, הוּא נוֹתֵן מַתְּנַת חִנָּם:
אֵין נוֹתְנִים כסף של פירות שמיטה בתשלום לֹא לְבַיָּר, וְלֹא לְבַלָּן, וְלֹא לְסַפָּר, וְלֹא לְסַפָּן, כי התשלום על שירות נוהג בו ככסף רגיל. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְבַיָּר לִשְׁתּוֹת. כלומר משלם לחופר הבורות בעד מי שתייה, שהשתייה היא משימושי פירות השמיטה. וּלְכֻלָּן, הוּא נוֹתֵן מַתְּנַת חִנָּם, אף שהוא יודע שבזכות המתנה לא יבקשו ממנו שכר.
ח:ועיבוד בכלים ביתיים
תְּאֵנִים שֶׁל שְׁבִיעִית, אֵין קוֹצִין אוֹתָן בְּמֻקְצֶה, אֲבָל קוֹצֶה אוֹתָם בַּחַרְבָּה. אֵין דּוֹרְכִין עֲנָבִים בַּגַּת, אֲבָל דּוֹרֵךְ הוּא בָּעֲרֵבָה. וְאֵין עוֹשִׂין זֵיתִים בַּבַּד וּבַקֹּטֶב, אֲבָל כּוֹתֵשׁ הוּא וּמַכְנִיס לַבּוֹדִידָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף טוֹחֵן הוּא בְּבֵית הַבַּד וּמַכְנִיס לַבּוֹדִידָה:
תְּאֵנִים שֶׁל שְׁבִיעִית, אֵין קוֹצִין אוֹתָן בְּמֻקְצֶה — הכלי המיוחד לקציר התאנים — אֲבָל קוֹצֶה אוֹתָם בַּחַרְבָּה, סכין רגילה, כי התורה אסרה לקצור בשמיטה בדרך הרגילה (ויקרא כה, ה). אֵין דּוֹרְכִין עֲנָבִים בַּגַּת, אֲבָל דּוֹרֵךְ הוּא בָּעֲרֵבָה. עריבת הבצק אינה הכלי הרגיל לענבים. וְאֵין עוֹשִׂין זֵיתִים בַּבַּד וּבַקֹּטֶב — הקוטב הוא קורה כבדה ועליה אבן גדולה, הלוחצת על הזיתים — אֲבָל כּוֹתֵשׁ הוּא וּמַכְנִיס לַבּוֹדִידָה — הבודידה היא בית בד קטן הדומה לעריבה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף טוֹחֵן הוּא בְּבֵית הַבַּד וּמַכְנִיס לַבּוֹדִידָה — בית הבד הקטן.
ח:זאחרון אחרון נתפס
אֵין מְבַשְּׁלִין יָרָק שֶׁל שְׁבִיעִית בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה, שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְסוּל. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, נִתְפָּשׂ בַּשְּׁבִיעִית. וְהַפְּרִי עַצְמוֹ, אָסוּר:
אֵין מְבַשְּׁלִין יָרָק שֶׁל שְׁבִיעִית בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה — חלקו של הכהן — שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְסוּל: אם ייטמא השמן, יישרף התבשיל כולו, וירק השמיטה ילך לאיבוד. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, נִתְפָּשׂ בַּשְּׁבִיעִית: מי שהחליף פירות שמיטה בבשר ואת הבשר בדגים — הקדושה עוברת לדגים, והבשר חוזר להיות רגיל; וְהַפְּרִי עַצְמוֹ, אָסוּר — נשאר בקדושת שמיטה לעולם.
ח:חמה אין קונים בדמי שביעית
אֵין לוֹקְחִים עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. וְאִם לָקַח, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אֵין מְבִיאִין קִנֵּי זָבִים וְקִנֵּי זָבוֹת וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. וְאִם הֵבִיא, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אֵין סָכִין כֵּלִים בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית. וְאִם סָךְ, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ:
אֵין לוֹקְחִים עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. אף אחד מהם אינו נאכל. וְאִם לָקַח, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. כלומר יקנה מכספו מאכל בשווי הסכום, ויאכל אותו בקדושת שמיטה. אֵין מְבִיאִין קִנֵּי זָבִים וְקִנֵּי זָבוֹת וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. זוגות התורים או בני היונה האלה הם קרבן, לא מאכל. וְאִם הֵבִיא, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן — מאכל בשווי אותו סכום. אֵין סָכִין כֵּלִים בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית; שמן השמיטה נועד למריחה על הגוף, לא על חפצים. וְאִם סָךְ, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ — מאכל בשווי אותו סכום.
ח:טעור שסכו בשמן שביעית
עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִדָּלֵק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ. אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, אוֹמֵר הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית, יִדָּלֵק. אָמַר לָהֶם, שְׁתֹקוּ, לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה שֶּׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בּוֹ:
עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית, — שימוש פסול, כי השמן נועד לאדם ולא לחפצים — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִדָּלֵק. לדעתו קדושת השמן נקשרה בעור. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ — מאכל בשווי השמן, התיקון הרגיל לשימוש פסול בפירות שמיטה. אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, תלמידו של רבי אליעזר: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית, יִדָּלֵק. אָמַר לָהֶם, שְׁתֹקוּ! לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה שֶּׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בּוֹ, כי רבו הקל בדבר יותר, ולא רצה לגלות עד כמה.
ח:יפת כותים
וְעוֹד אָמְרוּ לְפָנָיו, אוֹמֵר הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָאוֹכֵל פַּת כּוּתִים כְּאוֹכֵל בְּשַׂר חֲזִיר. אָמַר לָהֶם, שְׁתֹקוּ, לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה שֶּׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בּוֹ:
וְעוֹד אָמְרוּ לְפָנָיו — לפני רבי עקיבא: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָאוֹכֵל פַּת כּוּתִים כְּאוֹכֵל בְּשַׂר חֲזִיר — אך לא ממש, שהרי איסורה רק מדברי חכמים. אָמַר לָהֶם, שְׁתֹקוּ! לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה שֶּׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בּוֹ, כי גם כאן רבו הקל יותר.
ח:יאמרחץ שהוסק בשל שביעית
מֶרְחָץ שֶׁהֻסְּקָה בְּתֶבֶן אוֹ בְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית, מֻתָּר לִרְחֹץ בָּהּ. וְאִם מִתְחַשֵּׁב הוּא, הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחֹץ:
מֶרְחָץ שֶׁהֻסְּקָה בְּתֶבֶן אוֹ בְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית, מֻתָּר לִרְחֹץ בָּהּ, כי ההסקה כבר נעשתה. וְאִם מִתְחַשֵּׁב הוּא — אדם חשוב, שבני אדם למדים ממנו — הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחֹץ