משנה שְׁבִיעִית · פרק ג מתוך י

שְׁבִיעִית · פרק גמֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין זְבָלִים

זבל, דיר ואבנים — דין מראית העין

סימןזְבָלִים וַאֲבָנִים

בשמיטה, בכל שנה שביעית, אסור לחקלאי לזבל את שדהו או לפנות אותה לזריעה, ועליו להימנע גם ממה שרק נראה כעבודה כזאת, כדי שהרואים לא יחשבו שהוא מכשיר את שדהו. הוצאת זבל, חציבת אבנים וסתירת גדר עלולות כולן להיראות כך, ובכל זאת לפעמים צריך לעשות אותן. הפרק מראה כיצד עושים כל אחת מהן בלי להיראות כעובד את האדמה: כמה זבל מותר לצבור והיכן, מתי מותר לפתוח מחצב או לסלק גדר, אילו אבנים מותר לסקל, ולאן מפנים עפר שנחפר בצד דרך הרבים.

  1. ג:אמועד הוצאת הזבל לאשפתותרבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי נחלקים מאיזו שעה בשנה השביעית מותר להוציא זבל אל האשפתות, וכל אחד נותן סימן אחר.סימןמאימתי מוציאין זבלים
  2. ג:בשלוש אשפתות לבית סאהשלוש אשפתות לבית סאה לכל היותר, שלא ייראה כמי שמזבל את שדהו, ומוסיפים על כל אשפה אך לא על מספר האשפתות.סימןעד כמה מזבלין
  3. ג:גאוצר של זבלמותר לכנס את כל הזבל לאוצר גדול אחד, ורבי מאיר מתנה זאת בהעמקה או בהגבהה של שלושה טפחים.סימןזבלו אוצר
  4. ג:דהסהר שבשדההמדייר את שדהו עושה סהר ומעתיק את מחיצותיו, ואם שדהו קטנה משייר ממנה מקצת מפני מראית העין.סימןעושה סהר
  5. ג:הפתיחת מחצבאין פותחים מחצב חדש בשביעית, אלא אם כבר היו בו קודם לכן שלוש שורות של אבנים, עשרים ושבע אבנים.סימןמחצב בתחלה
  6. ג:וגדר אבנים שבשדהגדר של עשר אבנים גדולות, שכל אחת משא שניים, ניטלת כולה, וגדר נמוכה מעשרה טפחים נגממת עד טפח מן הארץ.סימןגדר / עשר אבנים
  7. ג:זאבנים שזעזעה המחרשהאבנים שהמחרשה זעזעה או שנתגלו ניטלות כולן אם יש בהן שתיים של משא שניים, והמסקל את שדהו נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ.סימןאבנים שזעזעתן המחרשה
  8. ג:חמדרגות על פי הגאיותאסור לבנות מדרגות על פי הגאיות בסוף השישית, ומותר בשביעית עצמה, שאז התועלת היא לשנה השמינית.סימןמדרגות על פי הגאיות
  9. ג:טאבני כתףאבני כתף באות מכל מקום, אפילו משדהו, ורבי מאיר ורבי יוסי נחלקים מה גודלה של אבן כתף.סימןאבני כתף
  10. ג:יעפר החפירההבונה גדר סמוך לרשות הרבים — רבי עקיבא אומר שאת העפר לא יניח ברשות הרבים אלא בשדהו, כדרך המזבלים.סימןהבונה גדר / רשות הרבים

כל הפרק

ג:אמועד הוצאת הזבל לאשפתות

מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין זְבָלִים לְאַשְׁפַּתּוֹת. מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּבַשׁ הַמָּתוֹק. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּקְשֹׁר.

מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין זְבָלִים לְאַשְׁפַּתּוֹת. השאלה היא בשמיטה, שבה ערמת זבל בשדה עלולה להיראות כזיבול השדה. מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה, כלומר מי שעובדים את האדמה בשמיטה באיסור; עד אז, המוציא זבל עלול להיחשד כאחד מהם. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִשֶּׁיִּבַשׁ הַמָּתוֹק. המתוק הוא הזבל הנותן מתיקות בפירות. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִשֶּׁיִּקְשֹׁר. כלומר משהזבל מתחיל להתייבש ולהתגבש לגושים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:בשלוש אשפתות לבית סאה

עַד כַּמָּה מְזַבְּלִין, עַד שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת שֶׁל לֶתֶךְ לֶתֶךְ. מוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת.

עַד כַּמָּה מְזַבְּלִין — כלומר כמה זבל מותר להוציא לשדה בשמיטה, בלי שייראה כזיבול? עַד שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה — שטח של חמישים על חמישים אמה — שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת — סלים — שֶׁל לֶתֶךְ לֶתֶךְ. לתך הוא חצי כור, כמשא חמור. מוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת — סלים נוספים בכל ערמה — וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת. ריבוי ערמות ייראה כזיבול השדה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת. לדעתו זבל צבור במקום אחד אינו נראה כזיבול.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:גאוצר של זבל

עוֹשֶׂה אָדָם אֶת שָׂדֵהוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה. יָתֵר מִכָּאן, מַחֲצִיב, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה. עוֹשֶׂה אָדָם אֶת זִבְלוֹ אוֹצָר. רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה. הָיָה לוֹ דָבָר מֻעָט, מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסָּלַע.

עוֹשֶׂה אָדָם אֶת שָׂדֵהוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה. יָתֵר מִכָּאן מַחֲצִיב — מעמיד ערמות נוספות, שזבל צבור שאינו מפוזר אינו נראה כזיבול — דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טפחים אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה. כך ניכר שהמקום מחסן זבל, ולא שדה שמזבלים. עוֹשֶׂה אָדָם אֶת זִבְלוֹ אוֹצָר. כלומר ערמה גדולה אחת, כמה שירצה. רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טפחים אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה. הָיָה לוֹ דָבָר מֻעָט, כלומר זבל שאינו מספיק לערמה שלמה בבת אחת, מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר, שמא לא יבוא עוד, ותישאר ערמה קטנה שנראית כזיבול, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסָּלַע. על סלע אי אפשר לזרוע דבר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:דהסהר שבשדה

הַמְדַיֵּר אֶת שָׂדֵהוּ, עוֹשֶׂה סַהַר לְבֵית סָאתַיִם, עוֹקֵר שָׁלֹשׁ רוּחוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הָאֶמְצָעִית. נִמְצָא מְדַיֵּר בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בֵּית שְׁמוֹנַת סְאִין. הָיְתָה כָל שָׂדֵהוּ בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין, מְשַׁיֵּר מִמֶּנָּה מִקְצָת, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וּמוֹצִיא מִן הַסַּהַר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְזַבְּלִין.

הַמְדַיֵּר אֶת שָׂדֵהוּ — מעמיד בו את צאנו כי אין לו מקום אחר, ולא כדי לזבלו — עוֹשֶׂה סַהַר לְבֵית סָאתַיִם — מכלאה ארעית — עוֹקֵר שָׁלֹשׁ רוּחוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הָאֶמְצָעִית — כשהמכלאה מתמלאת זבל, הוא מעמיד את שלוש הדפנות מעבר לדופן שנשארה — נִמְצָא מְדַיֵּר בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֵּית שְׁמוֹנַת סְאִין. הָיְתָה כָל שָׂדֵהוּ בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין, מְשַׁיֵּר מִמֶּנָּה מִקְצָת מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אם ידייר בכולה, ייראה כמזבל את כל שדהו. וּמוֹצִיא מִן הַסַּהַר את הזבל וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְזַבְּלִין. כלומר בערמות, שלוש לבית סאה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:הפתיחת מחצב

לֹא יִפְתַּח אָדָם מַחְצֵב בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, עַד שֶׁיִּהְיוּ בוֹ שָׁלֹשׁ מוּרְבִּיּוֹת, שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ עַל רוּם שָׁלֹשׁ, שִׁעוּרָן עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע אֲבָנִים.

לֹא יִפְתַּח אָדָם מַחְצֵב בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ — בשמיטה, חציבת אבנים עלולה להיראות כפינוי השדה לזריעה — עַד שֶׁיִּהְיוּ בוֹ שָׁלֹשׁ מוּרְבִּיּוֹת — שכבות אבנים שכבר נראות בו — שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ עַל רוּם שָׁלֹשׁ אמות; שִׁעוּרָן עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע אֲבָנִים. די בכך כדי להראות שהוא חוצב לבניין.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:וגדר אבנים שבשדה

גָּדֵר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ עֶשֶׂר אֲבָנִים שֶׁל מַשְּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם, הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ. שִׁעוּר גָּדֵר, עֲשָׂרָה טְפָחִים. פָּחוֹת מִיכַּן, מְחַצֵּב וְגוֹמְמוֹ עַד פָּחוֹת מֵהָאָרֶץ טֶפַח. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, יִטֹּל. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית. אֲבָל אִם הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, נוֹטֵל.

גָּדֵר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ עֶשֶׂר אֲבָנִים שֶׁל מַשְּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם — כל אחת משא לשני אנשים — הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ, כולן, שנטילת גדר כזאת אינה נראית כפינוי המקום לזריעה. שִׁעוּר גָּדֵר, עֲשָׂרָה טְפָחִים. פָּחוֹת מִיכַּן, מְחַצֵּב וְגוֹמְמוֹ עַד פָּחוֹת מֵהָאָרֶץ טֶפַח. כלומר משאיר ממנו טפח מעל הקרקע, שהאבן הנשארת אינה מניחה לזרוע שם. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ; אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, יִטֹּל, שאיש אינו חושב שהוא מכשיר שדה של אחר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית; אֲבָל אִם הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, נוֹטֵל. המשך עבודה שהתחיל קודם אינו נראה כהכשרת השדה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:זאבנים שזעזעה המחרשה

אֲבָנִים שֶׁזִּעְזְעָתַן הַמַּחֲרֵשָׁה, אוֹ שֶׁהָיוּ מְכֻסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ, אִם יֵשׁ בָּהֶם שְׁתַּיִם שֶׁל מַשְּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם, הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ. הַמְסַקֵּל אֶת שָׂדֵהוּ, נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. וְכֵן גַּרְגֵּר שֶׁל צְרוֹרוֹת אוֹ גַל שֶׁל אֲבָנִים, נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. אִם יֶשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ.

אֲבָנִים שֶׁזִּעְזְעָתַן הַמַּחֲרֵשָׁה אוֹ שֶׁהָיוּ מְכֻסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ: אִם יֵשׁ בָּהֶם שְׁתַּיִם שֶׁל מַשְּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם, שהן ודאי אבני בניין, הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ. כולן, גם הקטנות. הַמְסַקֵּל אֶת שָׂדֵהוּ — מפנה ממנו אבנים — נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ, וכך אין הדבר נראה כהכנת השדה לזריעה. וְכֵן גַּרְגֵּר שֶׁל צְרוֹרוֹת אוֹ גַל שֶׁל אֲבָנִים, כלומר ערמת אבנים קטנות או גדולות, נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. אִם יֶשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ — הקרקע שמתחת לערמה אינה ראויה לזריעה ממילא — הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:חמדרגות על פי הגאיות

אֵין בּוֹנִין מַדְרֵגוֹת עַל פִּי הַגֵּאָיוֹת עֶרֶב שְׁבִיעִית מִשֶּׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לַשְּׁבִיעִית. אֲבָל בּוֹנֶה הוּא בַּשְּׁבִיעִית מִשֶּׁפָּסְקוּ גְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וְלֹא יִסְמֹךְ בְּעָפָר, אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא חַיִץ. כָּל אֶבֶן שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטְּלָהּ, הֲרֵי זוֹ תִּנָּטֵל.

אֵין בּוֹנִין מַדְרֵגוֹת עַל פִּי הַגֵּאָיוֹת — מדרגות היורדות אל מי הגשמים שנקוו שם, שבהם יוכל להשקות את שדותיו — עֶרֶב שְׁבִיעִית מִשֶּׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לַשְּׁבִיעִית. אֲבָל בּוֹנֶה הוּא בַּשְּׁבִיעִית מִשֶּׁפָּסְקוּ גְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וְלֹא יִסְמֹךְ בְּעָפָר — את האבנים, כשהוא סוכר את מוצא המים, שהדבר נראה עוד יותר כהשקיה — אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא חַיִץ — אבנים מונחות זו על זו בלי עפר ביניהן. כָּל אֶבֶן שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטְּלָהּ, הֲרֵי זוֹ תִּנָּטֵל — אפילו קטנה, כשהוא בונה גדר, שהגדר מגלה את מטרתו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:טאבני כתף

אַבְנֵי כָתֵף, בָּאוֹת מִכָּל מָקוֹם. וְהַקַּבְּלָן, מֵבִיא מִכָּל מָקוֹם. וְאֵלּוּ הֵם אַבְנֵי כָתֵף, כָּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל בְּאַחַת יָד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַבְנֵי כָתֵף כִּשְׁמָן, כָּל שֶׁהֵן נִטָּלוֹת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ עַל הַכָּתֵף.

אַבְנֵי כָתֵף, בָּאוֹת מִכָּל מָקוֹם. אפילו משדהו שלו, שאבנים גדולות כאלה ודאי נועדו לבניין. וְהַקַּבְּלָן, מֵבִיא מִכָּל מָקוֹם — אפילו אבנים קטנות מן השדה שהוא עובד באריסות, שאינו שלו. וְאֵלּוּ הֵם אַבְנֵי כָתֵף? אלה האבנים הגדולות שמותר להביא מכל מקום. כָּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל בְּאַחַת יָד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַבְנֵי כָתֵף כִּשְׁמָן: כָּל שֶׁהֵן נִטָּלוֹת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ עַל הַכָּתֵף.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:יעפר החפירה

הַבּוֹנֶה גָדֵר בֵּינוֹ וּבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים, מֻתָּר לְהַעֲמִיק עַד הַסֶּלַע. מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר, צוֹבְרוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְתַקְּנוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כָּךְ לֹא יְתַקֵּנוּ. מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר, צוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְזַבְּלִין. וְכֵן הַחוֹפֵר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה.

הַבּוֹנֶה גָדֵר בֵּינוֹ וּבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים מֻתָּר לְהַעֲמִיק עַד הַסֶּלַע, שאין זורעים בצד רשות הרבים, ולכן אין חשש שיזרע ברצועה שחפר. מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר? צוֹבְרוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְתַקְּנוֹ, כלומר מפנה אותו אחר כך ומחזיר את הדרך כשהייתה — דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כָּךְ לֹא יְתַקֵּנוּ — אין לצבור שם עפר אפילו לזמן קצר, ואין לסדר אותה. מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר? צוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְזַבְּלִין. כלומר בערמות, שלוש לבית סאה. וְכֵן הַחוֹפֵר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה — שיח הוא תעלה. גם בזה, בכל ימות השנה, נחלקו רבי יהושע ורבי עקיבא היכן יניח את העפר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים