סדר טְהָרוֹת · 96 משניות
פָּרָה
מסכת פרה היא המסכת הרביעית בסדר טהרות. היא מוקדשת לפרה אדומה — פרה נדירה, תמימה ואדומה כולה, הנשרפת מחוץ לירושלים, ואפרה, המעורב במים חיים ממעיין, עושה את מי החטאת המטהרים כל מי שנטמא במת. שנים עשר פרקיה מתקדמים מגילה של הפרה ומן המומים והמלאכה הפוסלים אותה, דרך טקס השריפה המפורט בהר המשחה (הר הזיתים) ושמירת התינוקות הממלאים את המים, ועד הכלים, מי המעיין וההזאה עצמה — והפרדוקס שאפרה מטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים.
עֲשִׂיַּת הָאֵפֶר
פרק ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר
גיל הבהמות — לפרה ולקרבנות
סימןגִּיל הַבְּהֵמוֹת
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. הפרה האדומה היא הדרך שבה התורה מטהרת את מי שנטמא במת: שורפים פרה שכולה אדומה, נותנים את אפרה במים ומזים אותם על הטמא (במדבר יט). ובתורה, שמה של בהמה מלמד לא פעם על גילה: עגלה צעירה מפרה, וכבש צעיר מאיל. לכן הפרק כולו עוסק בגילים: של הפרה, ושל העגלה הערופה, שעורפים אותה כשנמצא חלל ואין יודעים מי הכהו; של הפרים; של הכבשים, האילים והבהמה שביניהם; ובת כמה ימים צריכה להיות כל בהמה הבאה לקרבן.
- א:אגיל הפרה האדומהרבי אליעזר, חכמים ורבי מאיר נחלקים בגילן של העגלה הערופה והפרה האדומה, ובן עזאי מפרש שלוש מסורות סתומות שמסר רבי יהושע.סימןעגלה / פרה
- א:בבני כמה הפרים?רבי יוסי הגלילי לומד מן המילה "שני" שהפרים בני שתיים, חכמים מכשירים אף בני שלוש, ורבי מאיר אף בני ארבע ובני חמש — אלא שאין מביאים זקנים, מפני הכבוד.סימןפרים בני שתים
- א:גהפלגס — בין כבש לאילבהמה בת שלושה עשר חודש כבר יצאה מכלל כבש ועדיין לא נעשתה איל, ושלושה חכמים קוראים לה שלושה שמות; ואם הקריבוה, מביאים עליה נסכי איל.סימןפלגס
- א:דיום שמיני או יום שלושים?חטאות הציבור ועולותיהן, חטאת היחיד, אשם נזיר ואשם מצורע כשרים מיום שלושים, ובדיעבד אף מיום שמיני; נדרים ונדבות, הבכור, המעשר והפסח — מיום השמיני.סימןמיום שלשים / מיום השמיני
פרק ברַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר
מה פוסל את הפרה
סימןפְּסוּלֵי הַפָּרָה
לפני שמתחילים: התורה מבקשת פרה "אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על" (במדבר יט, ב), וחכמים למדו מכל מילה דין. "תמימה" — שלמה באדמימותה, ולכן אפילו שתי שערות שחורות עלולות לפסול אותה; "לא עלה עליה על" — כל עבודה שנעשתה בה פוסלת, אפילו אדם שנשען עליה. הפרק הופך את המילים האלה למקרים: פרה מעוברת, פרה שנלקחה מן הנכרים, קרניים שחורות, יבלת שנחתכה, יוצא דופן, טלית שהונחה על גבה, עוף ששכן עליה, וכמה שערות שאינן אדומות פוסלות אותה.
- ב:אמעוברת, או נלקחת מן הנכריםרבי אליעזר מכשיר פרה מעוברת ופוסל פרה הנלקחת מן הנכרים, וחכמים חולקים עליו בשתיהן — ובנכרים נחלקו אף בשאר הקרבנות.סימןפרת חטאת המעברת
- ב:בפגמים בגוף הפרהקרניים וטלפיים שחורות — קוצצים אותן; העין, השיניים והלשון אינן פוסלות; ננסת כשרה; ויבלת שנחתכה — רבי יהודה פוסל, ורבי שמעון פוסל רק כשלא צמח במקומה שער אדום.סימןקרניה וטלפיה שחורים
- ב:גמוצא פסול ומלאכה פוסלתיוצא דופן, אתנן ומחיר פסולים, וכל מום הפוסל בקודשים פוסל בפרה; וכל עבודה שנעשתה בה פוסלת — חוץ ממה שנעשה לצורכה.סימןיוצא דפן / רכב עליה
- ב:דמהו שימוש פוסל?עוף ששכן על הפרה אינו פוסל אותה, וזכר שעלה עליה פוסל אף שלא לדעת הבעלים; ורבי יהודה פוסל רק כשעלה לדעת הבעלים.סימןשכן עליה עוף
- ב:השתי שערות שאינן אדומותשתי שערות שחורות או לבנות בגומא אחת פוסלות, במפוזרות נחלקו אם תולשים אותן, ובשערה שיש בה שני גוונים נחלקו רבי מאיר וחכמים אם הולכים אחר הנראה או אחר העיקר.סימןשתי שערות
פרק גשִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם
ההכנות והשריפה
סימןסֵדֶר הַשְּׂרֵפָה
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. מתחת לכל מקום עלול להיות קבר שאיש אינו יודע עליו, קבר התהום, וטומאתו בוקעת ועולה דרך הקרקע; לכן שמרו מפניה בזהירות יתרה על כל מי ועל כל מה שעסק בפרה. והצדוקים, כת שדחתה את מסורת חכמים, טענו שהכהן השורף את הפרה צריך להמתין לשקיעת החמה אחרי טבילתו, וחכמים הקפידו להראות שאינו צריך. הפרק מתאר את העבודה צעד אחר צעד: הפרשת הכהן שבעה ימים, תינוקות שגדלו בטהרה וממלאים את המים, היציאה להר המשחה, השריפה, וחלוקת האפר לשלושה.
- ג:אשבעה ימים בבית האבןשבעה ימים לפני השריפה מפרישים את הכהן השורף את הפרה ללשכת בית האבן ומזים עליו מאפר כל הפרות שקדמו, ורבי יוסי ורבי חנינא סגן הכהנים חולקים באילו ימים מזים.סימןשבעת ימים קדם
- ג:בתינוקות על שוורים, כוסות של אבןכדי להישמר מקבר התהום בנו בירושלים חצרות חלולות על הסלע, גידלו בהן תינוקות, והביאום על גבי שוורים עם כוסות של אבן למלא מים מן השילוח.סימןחצרות היו בירושלים
- ג:גקלל האפר בפתח עזרת הנשיםבפתח עזרת הנשים עמד קלל של אפר הפרה; זכר של רחלים שנרתע לאחוריו שלף ממנו מקל ועליו אפר, והילד נתן אותו במים — ורבי יוסי אומר שהילד עצמו נוטל את האפר ונותן אותו במים.סימןבאו להר הבית
- ג:דכל הכנה עומדת בפני עצמהאין עושים פרה על סמך ההכנה של פרה אחרת, ולא תינוק על סמך חברו; רבי יוסי הגלילי מצריך להזות על התינוקות, ורבי עקיבא אומר שאינם צריכים הזאה.סימןחטאת על גבי חטאת
- ג:השבע או תשע פרות אדומותאם לא מצאו אפר משבע פרות מזים אף מאחת; והמשנה מונה מי עשה כל פרה, ממשה ועזרא ועד ימי הבית השני — שבע לרבי מאיר, ותשע לחכמים.סימןהראשונה עשה משה
- ג:וכיפין על גבי כיפין מעל הקדרוןמהר הבית להר המשחה עשו כבש בנוי כיפין על גבי כיפין, כדי שהכהן, הפרה וכל מסעדיה יצאו בו בלא חשש של קבר התהום.סימןכפין על גבי כפין
- ג:זהפרה יוצאת לבדה, והכהן מיטמאאין מוציאים עם הפרה פרה אחרת, לא שחורה ולא אדומה; והזקנים מטמאים את הכהן השורף ומטבילים אותו, כדי שישרוף אותה כטבול יום ויוציא מלבם של הצדוקים.סימןלא היתה פרה רוצה
- ג:חטבילה ומערכה כמגדלהזקנים סומכים את ידיהם על הכהן ואומרים לו לטבול, והוא טובל; והמערכה, מעצי ארזים, אורנים, ברושים ותאנה חלקה, עשויה כמין מגדל וחזיתה למערב.סימןאישי כהן גדול
- ג:טשחיטה, שבע הזאות ואשכופתים את הפרה על המערכה, והכהן, שפניו למערב, שוחט, טובל את אצבעו בדם לפני כל אחת משבע ההזאות, מקנח את ידו בגופה של הפרה ומצית את האש.סימןכפתוה בחבל
- ג:ינבקעה — ומשליכים את השלושהכשנבקעה הפרה עומד הכהן חוץ לגתה, נוטל עץ ארז, אזוב ושני תולעת, ושואל על כל אחד שלוש פעמים, והעם עונים "הין" שלוש פעמים.סימןעץ ארז ואזוב
- ג:יאחובטים, כוברים ומחלקים לשלושהכורכים את השלושה בשיירי הלשון ומשליכים לשריפה; את האפר חובטים וכוברים, ומחלקים לשלושה: אחד בחיל, אחד בהר המשחה ואחד לכל המשמרות.סימןחובטין / לשלשה חלקים
פרק דשָׁרַף אוֹתָהּ שֶׁלֹּא בְעֵצִים
מה פוסל את השריפה
סימןפְּסוּלֵי הַשְּׂרֵפָה
הפרה האדומה נשחטה ונשרפה מחוץ למקדש, בהר המשחה, מול פתח ההיכל, ואפרה, שניתן במים חיים, עשה אותם מים המטהרים את טמאי המת. היא לא הובאה מעולם אל המזבח, ובכל זאת התורה קוראת לה "חטאת", ולכן נוהגים בה רבים מדיני הקרבנות: כוונה נכונה, וכהן בבגדי לבן. הפרק מונה מה פוסל את הפרה — מכוונה זרה וידיים שלא נרחצו ועד טעות במניין הזאות הדם — ומה אינו פוסל, כגון שריפתה בכל מין עצים. והוא נחתם בחידוש: כל העוסקים בה מטמאים את בגדיהם.
- ד:אכוונה, כהן ובגדיםפרה ששחטה או הזה מדמה שלא לשמה פסולה, וכן כשעבד בה מי שלא רחץ ידיו ורגליו, מי שאינו כהן גדול או מי שחסר לו אחד מבגדיו — ורבי אליעזר ורבי יהודה מכשירים בחלק מהם.סימןשחטה שלא לשמה
- ד:בהגת, הכיוון והמנייןשרפה חוץ מגתה או בשתי גתות, או שרף שתי פרות בגת אחת, או הזה את דמה שלא כנגד הפתח — פסולה; הזה מששית שביעית וחזר והזה שביעית — פסולה, אבל משביעית שמינית — כשרה.סימןשרפה חוץ מגתה
- ד:גבמה השריפה מקלהשרפה בלא עצים או בכל עצים, אפילו בקש ובגבבא, הפשיטה ונתחה, או שחטה על מנת לאכול מבשרה — כשרה; ורבי אליעזר אומר שאין מחשבה פוסלת בפרה כלל.סימןשרפה שלא בעצים
- ד:דכל העוסקים בה נטמאיםכל העוסקים בפרה מטמאים בגדים ופוסלים אותה במלאכה; אבל נפסלה בשחיטתה — אינה מטמאה בגדים, ונמצאה חומרתה קולתה.סימןהעסוקין בפרה
הֲכָנַת הַמַּיִם
פרק ההַמֵּבִיא כְּלִי חֶרֶס
הכלים והמים למי חטאת
סימןכְּלֵי הַקִּדּוּשׁ
מי החטאת נעשו בנתינת מעט מאפר הפרה האדומה לתוך מים חיים שבכלי, ובהם הזו על אנשים ועל כלים שנטמאו בטומאת מת. מאחר שהתורה אומרת "אל כלי" (במדבר יט, יז), הפרק שואל מה נחשב כלי, וכיצד שמרו על הכלים ועל המים בטהרה בהקפדה יתרה. הוא פותח בקניית כלי חרס היישר מן הכבשן, דן במי כשר לתת את האפר, ונחתם בגבולות שם הכלי: כלי גללים וכלי אבנים — כלים הם, ואילו החופניים ושוקת החצובה בסלע — אינם כלי.
- ה:אלנים ליד הכבשןהמביא כלי חרס לחטאת טובל ולן ליד הכבשן, ורבי יהודה מכשיר אף מן הבית; לתרומה פותח את הכבשן ונוטל, ורבי שמעון ורבי יוסי חלוקים מאיזו שורה נוטלים.סימןכלי חרס / הכבשן
- ה:בניגוב הכלי הרטובהמטביל כלי לחטאת במים שאינם ראויים לתת בהם את אפר הפרה צריך לנגבו, ובמים הראויים — מים חיים — אינו צריך; ואם הכלי עומד לקבל מים שכבר ניתן בהם האפר, צריך לנגבו בכל מקרה.סימןהמטביל כלי / לנגב
- ה:גהקרויה הבולעתקרויה שהטבילוה במים שאינם מים חיים — נותנים בה את אפר הפרה במים עד שתיטמא, ומשנטמאה אין נותנים; רבי יהושע משווה את שני המקרים, ובכל מקרה אין נותנים לתוכה מי חטאת גמורים.סימןקרויה
- ה:דהשפופרת, ומי נותן את האפרשפופרת שחתכה לחטאת — רבי אליעזר אומר יטביל מיד, ורבי יהושע אומר יטמא ויטביל; הכול כשרים לתת את אפר הפרה במים חוץ מחרש, שוטה וקטן, ורבי יהודה מכשיר בקטן ופוסל באישה ובאנדרוגינוס.סימןשפופרת שחתכה
- ה:הכל כלי — אבל כלי של ממשנותנים את אפר הפרה במים בכל הכלים, אפילו בכלי גללים, אבנים ואדמה ובספינה, אבל לא בדפנות כלים, בשולי המחץ, במגופת החבית או בחופניים — שאין שואבים את המים, נותנים בהם את האפר ומזים מהם מי חטאת אלא בכלי.סימןבכל הכלים מקדשים
- ה:וביצת היוצרים וביצת התרנגולתביצת היוצרים — גוש טיט עגול שכבר נחלל לבית קיבול — כשרה לתת בה את אפר הפרה במים, ורבי יוסי פוסל; ובקליפת ביצת התרנגולת רבי מאיר ורבי יהודה מכשירים, וחכמים פוסלים.סימןביצת היוצרים
- ה:זשוקת שבסלע ושוקת שהייתה כלישוקת החצובה בסלע אינה כלי לשום דבר, ושוקת שהייתה כלי וחיברה בסיד היא כלי לכל דבר; נקב מלמטה פוסל את המים ונקב מן הצד אינו פוסל, ועטרה של טיט נחשבת לכלי רק אם היא חזקה כדי שתינטל עמה.סימןהשקת שבסלע
- ה:חשתי שקתות, אבן אחתשתי שקתות שבאבן אחת — נתן אפר במים שבאחת, המים שבשנייה אינם נעשים מי חטאת; ואם היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד, או שהמים צפים עליהן אפילו כקליפת השום — אף המים שבשנייה נעשים מי חטאת.סימןשתי שקתות
- ה:טחלקים שנעשו כלי אחדשתי אבנים שסמכן זו לזו ועשאן שוקת, שתי עריבות ושוקת שנחלקה — המים שביניהן אינם נעשים מי חטאת; אבל אם חיברן בסיד או בגפסים והן ניטלות כאחת — אף הם נעשים מי חטאת.סימןשתי אבנים
פרק והַמְקַדֵּשׁ
טעויות הפוסלות את נתינת האפר במים
סימןאֵפֶר וּמַיִם
כדי לעשות מי חטאת נטל אדם מעט מאפר הפרה האדומה מן השפופרת שבה נשמר, ונתן אותו לתוך מים חיים שנשאבו אל כלי. התורה אומרת "ונתן" ו"אל כלי" (במדבר יט, יז), ולכן האפר צריך להגיע אל המים במעשה ידיו, והמים צריכים לבוא אל כלי; וכפי שלימד פרק ד, מלאכה אחרת שנעשתה קודם שניתן האפר פוסלת את המים. הפרק בוחן את הכללים האלה: אפר שנפל קודם על ידו, אפר שנותנים אותו פעמיים, טפי או ספוג שבשוקת, יד או עלה שמטים בהם את הקילוח, ומעיין שהופנה אל גת.
- ו:אהאפר שסטה מדרכואפר שנפל על היד או על דופן השוקת, או שנשר מאליו מן השפופרת, ורק אחר כך הגיע אל המים — פסול; והמכסה את השפופרת קודם שנתן את האפר פוסל את המים; זקפו על הארץ — פסול, ונתנו לתוך ידו — כשר.סימןנפל מן השפופרת
- ו:באפר צף ושיירי אפר — שימוש חוזראפר שצף על פני המים, או שנמצא בשולי הכלי אחרי שכלו המים — רבי מאיר ורבי שמעון מתירים לחזור ולתת אותו במים אחרים, וחכמים אוסרים כל אפר שנגע במים.סימןצף על פני המים
- ו:גטפי כשר וספוג פסול — מה שבתוך השוקתטפי צר פה שהיה בתוך השוקת בשעה שנתנו בה את האפר — המים שבתוכו נעשים מי חטאת, ואילו המים שבספוג פסולים, ולכן שופכים את מי השוקת עד שמגיעים לספוג, והנוגע בו פוסל את כולם.סימןהטפי / ספוג
- ו:דדבר המקבל טומאה כמעבר למיםהנותן את ידו, את רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו מי המעיין לחבית — המים פסולים, ועלי קנים ועלי אגוז כשרים; והכלל: דבר המקבל טומאה פוסל את המים, ודבר שאינו מקבל טומאה אינו פוסל.סימןעלי ירקות
- ו:המעיין שהוטה אל הגתהמפנה את מי המעיין אל הגת או אל הגבים ועוצר אותם שם — שוב אינם מים חיים, והם פסולים לטבילת הזבים, לטהרת המצורעים ולעשיית מי חטאת.סימןהמפנה את המעין
פרק זחֲמִשָּׁה שֶׁמִּלְאוּ
כוונה במילוי, ומלאכה הפוסלת
סימןמְלָאכָה וְכַוָּנָה
לפני שמתחילים: מי החטאת נעשו בשני שלבים — ממלאים מים חיים אל כלי, ואחר כך נותנים לתוכם מעט מאפר הפרה האדומה. וכפי שלימד פרק ד, כל מלאכה אחרת שאדם עושה בשעה שמימיו עדיין ממתינים לאפר פוסלת את המים. הפרק בוחן מה נחשב מלאכה: מילוי חבית נוספת, עזרה לחבר, החזרת חבל שאול, כינון החבל, הצנעת החבית, הריגת נחש, הוראת הוראה, ליקוט תאנים. והוא שואל גם בידי מי אפשר למסור את המים לשמירה, והאם מחשבה לעשות מלאכה פוסלת, או רק המלאכה עצמה.
- ז:אחמישה ממלאים או ממלא אחד — שינוי דעתחמישה שמילאו כל אחד חבית ונמלכו — המים שבכולן כשרים; אבל יחיד שמילא חמש חביות לחמש נתינות אפר ונמלך — אין כשרה אלא האחרונה, ואם מילא לנתינה אחת ונמלך לחמש — אין כשרה אלא זו שנתן בה את האפר ראשונה.סימןחמשה חביות
- ז:במלאכה בשעת המילוי — לו ולאחרהממלא ביד אחת ועושה מלאכה ביד האחרת, או הממלא לו ולאחר, או לשניים כאחת — המים פסולים, שהמלאכה פוסלת בשעת המילוי בין לו בין לאחר.סימןהממלא באחת ידו
- ז:גמלאכה בשעת נתינת האפר: לעצמו או לאחרהנותן את האפר ביד אחת ועושה מלאכה ביד האחרת — אם המים שלו, הם פסולים, ואם של אחר, כשרים; ולכן הנותן לו ולאחר — מימיו שלו פסולים ומי האחר כשרים, והנותן לשני אחרים כאחת — המים של שניהם כשרים.סימןהמקדש באחת ידו
- ז:דעזרה הדדית — ארבעה מקריםנתינת אפר תמורת נתינת אפר — הראשונה כשרה; מילוי תמורת מילוי — האחרון כשר; נתינת אפר ואחריה מילוי — שניהם כשרים; ומילוי ואחריו נתינת אפר — שניהם פסולים.סימןקדש לי ואקדש לך
- ז:הסדר המילוי והנשיאה במוטהממלא לעצמו ולחטאת ממלא את שלו קודם, ונותן אותו מאחוריו ואת של חטאת לפניו; ואם שינה את הסדר — פסול, אבל אם שני הכדים של חטאת, נותן אחד לפניו ואחד מאחוריו, וכשר.סימןהממלא לו ולחטאת
- ז:והחזרת החבל — בדרכו או שלא בדרכוהשואב מי חטאת בחבל שאול ומחזיר את החבל לבעליו בדרכו — כשר, ושלא בדרכו — פסול; ועל כך עלו ליבנה שלושה מועדים, ובמועד השלישי הכשירו לו הוראת שעה.סימןהמוליך את החבל
- ז:זכינון החבל — בשעת ההעלאה או אחריההמכנן את החבל על ידו תוך כדי העלאת הדלי — כשר, ואם כינן אותו אחרי שהעלה את הדלי — פסול; ורבי יוסי אומר שלזה, ולא למוליך את החבל שלא בדרכו, הכשירו ביבנה הוראת שעה.סימןהמכנן את החבל
- ז:חהכוונה קובעת אם זו מלאכההמצניע את החבית או כופה אותה על פיה כדי לחזור ולמלא בה — כשר, ואם כדי להוליך בה את המים שכבר ניתן בהם האפר — פסול; וכן המפנה חרסים מן השוקת כדי שתחזיק מים רבים — כשר, וכדי שלא יפריעו לו כשהוא שואב ממנה להזאה — פסול.סימןהמצניע את החבית
- ז:טמלאכה והיסח הדעת בשעת נשיאת המיםהנושא את מימיו על כתפו והורה הוראה, הראה את הדרך, הרג נחש ועקרב או נטל אוכלים להצניעם — פסול, אבל אוכלים לאוכלם, או נחש ועקרב שעיכבו אותו — כשר; ורבי יהודה מבחין בין מלאכה, הפוסלת בכל מקרה, לבין דבר שאינו מלאכה, הפוסל רק אם עמד.סימןמימיו על כתפו
- ז:יהמוסר מימיו לטמא או לטהורהמוסר את מימיו לשמירה בידי אדם טמא — המים פסולים, ובידי טהור — כשרים; ורבי אליעזר אומר שאף בידי טמא הם כשרים, אם הבעלים לא עשו מלאכה.סימןהמוסר מימיו
- ז:יאשני ממלאים — לנתינת אפר אחת או לשתייםשניים שמילאו מי חטאת ועזרו זה לזה להגביה את הדלי, או הוציאו זה לזה קוץ — אם מילאו לנתינת אפר אחת, כשר, ואם לשתי נתינות נפרדות, פסול; ורבי יוסי מכשיר אף בשתיים, אם התנו ביניהם.סימןשנים שהיו ממלאין
- ז:יבכוונה למלאכה לעומת מלאכה גמורההפורץ גדר על מנת לגדור, או האוכל תאנים על מנת לייבשן — כשר, ואם גדר או שטח את התאנים לייבוש בפועל — פסול; והזורק שיירי אוכל תחת התאנה או למקום הייבוש כדי שלא יאבדו — פסול.סימןהפורץ / האוכל
פרק חשְׁנַיִם שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים
שמירת המים, דרגות הטומאה והמים הכשרים
סימןטֻמְאָה וּמַיִם כְּשֵׁרִים
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. לטומאה יש דרגות: אב הטומאה, כגון השרץ, מטמא אדם וכלים, אבל מה שנטמא ממנו מעביר פחות, לאוכלין ולמשקין בלבד; ולעניין מי החטאת החמירו חכמים. והתורה אומרת שהאפר ניתן ב"מים חיים" (במדבר יט, יז), כלומר מי מעיין. הפרק פותח בשניים השומרים על המים, ואחר כך מביא מקרים שבהם דבר שנטמא מגיע אל מה שמקור טומאתו לא יכול היה להגיע אליו, וכולם נחתמים באותה אמירה: "מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני". ובסופו הוא שואל אילו ימים, מעיינות ונהרות כשרים.
- ח:אשני שומרים — אחד נפסל, וחברו שומר על המיםשניים ששמרו על שוקת של מים שנתמלאו למי חטאת: נטמא אחד מהם או עשה מלאכה, המים כשרים ברשותו של חברו; ורק כשנטמאו שניהם, או עשו מלאכה שניהם, בבת אחת — המים פסולים.סימןשנים שהיו שומרים
- ח:בהנותן את האפר חולץ את סנדלו — משקה על בשרו אינו מטמאוהנותן את אפר הפרה במים לא ינעל סנדל: משקין שנפלו על סנדלו או על בגדו מטמאים אותם, והם חוזרים ומטמאים אותו לחטאת — אף על פי שאילו נפלו על בשרו, היה טהור.סימןלא ינעול את הסנדל
- ח:גהשורף מטמא בגדים — הפרה והשעיר עצמם אינם מטמאיםהשורף את הפרה ואת הפרים הנשרפים, והמשלח את השעיר, מטמאים בגדים, אבל הפרה, הפרים והשעיר עצמם אינם מטמאים בגדים — והבגד אומר לאדם: מטמאיך לא טימאוני ואתה טימאתני.סימןהשורף פרה ופרים
- ח:דנבלת עוף טהור בבית הבליעה — האוכל מטמא בגדיםהאוכל מנבלת עוף טהור מטמא בגדים כל זמן שהיא בבית הבליעה, אבל הנבלה עצמה אינה מטמאה בגדים — והבגד אומר לאדם: מטמאיך לא טימאוני ואתה טימאתני.סימןנבלת העוף
- ח:הולד הטומאה אינו מגיע לכלים במישרין — רק דרך משקהולד הטומאה אינו מטמא כלים, אבל מטמא משקה; והמשקה שנטמא חוזר ומטמא את הכלים — והכלי אומר למשקה: מטמאיך לא טימאוני ואתה טימאתני.סימןולד הטמאות
- ח:וכלי חרס מטמא משקה, ולא כלי חרס אחרכלי חרס אינו מטמא כלי חרס אחר במגע, אבל מטמא משקה, והמשקה שנטמא חוזר ומטמא את חברו — וחברו אומר למשקה: מטמאיך לא טימאוני ואתה טימאתני.סימןכלי חרש
- ח:זטבול יום — היוצא מן הכלל של הפוסל את התרומהכל הפוסל את התרומה עושה את המשקין ראשון לטומאה, לטמא אחד ולפסול אחד — חוץ מטבול יום, שאף על פי שהוא פוסל את התרומה, אינו עושה את המשקין ראשון.סימןהפוסל את התרומה
- ח:חשלוש דעות: האם הימים כשרים למי חטאתרבי מאיר: כל הימים כמקווה, ואינם מים חיים; רבי יהודה: רק הים הגדול כמקווה; רבי יוסי: כל הימים מטהרים בזוחלין, אבל פסולים לזבים, למצורעים ולמי חטאת.סימןהימים כמקוה
- ח:טמים מוכים ומים מכזבים — פסולים למי חטאתהמים המוכים — המלוחים והפושרים — והמים המכזבים, הפוסקים אפילו פעם אחת בשבע שנים, פסולים למי חטאת; אבל מעיין שאינו פוסק אלא בשעת מלחמה או בשנות בצורת כשר, ורבי יהודה פוסל.סימןהמכים / המכזבים
- ח:יקרמיון, פוגה, ירדן וירמוך — ארבעה נהרות פסוליםמי קרמיון ופוגה פסולים, שהם מי ביצים, ומי הירדן והירמוך פסולים, שהם מי תערובות — כשר ופסול שנתערבו; אבל שני מעיינות כשרים שנתערבו — כשרים, ורבי יהודה פוסל.סימןמי קרמיון / מי הירדן
- ח:יאבאר אחאב, מים שנשתנו ואמה שמורה — כשריםבאר אחאב ומערת פמיס כשרות, וכן מים שנשתנו מחמת עצמם ואמת מים הבאה מרחוק, ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה אדם; ובאר שנפלה לתוכה חרסית — רבי ישמעאל מצריך להמתין עד שתצלול, ורבי עקיבא אינו מצריך.סימןבאר אחאב
שְׁמִירָה וְהַזָּאָה
פרק טצְלוֹחִית
מה פוסל את מי החטאת שבצלוחית
סימןפְּסוּל הַמַּיִם
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. מי החטאת — מים חיים שניתן בהם מעט מאפר הפרה האדומה — נשמרו בצלוחית עד שהזו בהם על טמא מת, והיה קל לפסול אותם. ועוד דבר מפתיע: המים המטהרים מטמאים את הנוגע בהם (במדבר יט, כא). הפרק מונה מה פוסל את הצלוחית: טיפה של מים או של טל, שקצים, בעלי חיים ששתו ממנה, ומחשבה לשתות ממנה. ואחר כך הוא עוסק במי חטאת שנפסלו, בהעברת המים והאפר בנהר, באפר שנתערב באפר מקלה, ובשאלה את מי עדיין מטמאים המים שנפסלו.
- ט:אמה שנפל לצלוחית — מה פוסל, ומה התקנהצלוחית שנפלו לתוכה מים כל שהם או טל — חכמים פוסלים, ורבי אליעזר מתקן בשתי הזאות או בהנחה בחמה; נפלו לתוכה משקין ומי פירות — יערה וינגב, ודיו וכל דבר רושם — יערה ואינו צריך לנגב.סימןצלוחית שנפל לתוכה מים
- ט:בשקצים שנפלו לצלוחית — נתבקעו, שינו את המראה, או חלולים כשפופרתשקצים ורמשים שנפלו לצלוחית ונתבקעו, או ששינו את מראה המים, פוסלים; החיפושית פוסלת בכל מקרה, מפני שהיא כשפופרת; ורבי שמעון ורבי אליעזר בן יעקב מכשירים בדירה ובכינה שבתבואה, שאין בהן לחות.סימןשקצים ורמשים
- ט:גאילו בעלי חיים פוסלים את המים כששתו מהםבהמה או חיה ששתו מן המים פוסלות אותם; כל העופות פוסלים חוץ מן היונה, שהיא מוצצת; כל השרצים אינם פוסלים חוץ מן החולדה, שהיא מלקקת — ורבן גמליאל מוסיף את הנחש, ורבי אליעזר את העכבר.סימןשתת מהן בהמה
- ט:דמתי מחשבה לשתות מן המים פוסלת אותםהחושב לשתות ממים שנתמלאו לחטאת — לרבי אליעזר הם פסולים, ולרבי יהושע רק כשיטה את הכלי; ורבי יוסי אומר שבמים שכבר ניתן בהם האפר רבי אליעזר מצריך הטיה ורבי יהושע שתייה, ואם שפך את המים לגרונו — כשרים.סימןהחושב / לשתות
- ט:המי חטאת שנפסלו אין מגבלים בטיט; ופרה ששתתה אותםמי חטאת שנפסלו לא יגבלם בטיט, שלא יהיו תקלה לאחרים, ורבי יהודה אומר שבטלו; ופרה ששתתה מי חטאת — בשרה טמא מעת לעת, ורבי יהודה אומר שבטלו במעיה.סימןלא יגבלם / פרה ששתת
- ט:וחציית נהר עם מי חטאת — מה מותר ומה אסורמי חטאת ואפר חטאת אין מעבירים בנהר בספינה, אין משיטים אותם על פני המים ואין זורקים אותם מעבר לעבר, אבל עוברים בהם במים ברגליים, אפילו עד הצוואר; והטהור לחטאת עובר בכל דרך, כשבידיו כלי ריק או מים שעדיין לא ניתן בהם האפר.סימןלא יעבירם בנהר
- ט:זאפר כשר שנתערב באפר מקלה — הרוב קובע לטומאה, אבל אין נותנים ממנו במיםאפר כשר שנתערב באפר מקלה — הולכים אחר הרוב לעניין הטומאה, אבל אין נותנים מן התערובת במים לעשות מי חטאת; ורבי אליעזר מתיר לתת מכולה.סימןנתערב באפר מקלה
- ט:חמי חטאת שנפסלו מטמאים את הטהור לתרומה; ומשנטמאו — אף את ידי הטהור לחטאתמי חטאת שנפסלו, כגון שנשתנו מראיהם מחמת דבר שנפל לתוכם, מטמאים את הטהור לתרומה בידיו ובגופו, ואת הטהור לחטאת — לא בידיו ולא בגופו; ומשנטמאו, הם מטמאים אף את הטהור לחטאת בידיו, אבל לא בגופו.סימןמי חטאת שנפסלו / נטמאו
- ט:טאפר כשר על מים פסולים — מטמא את הטהור לתרומה, ולא את הטהור לחטאתאפר כשר שנתנו אותו על מים שאינם ראויים לעשות מהם מי חטאת מטמא את הטהור לתרומה בידיו ובגופו, ואת הטהור לחטאת — לא בידיו ולא בגופו.סימןאפר כשר שנתנו
פרק יכֹּל הָרָאוּי
החומרה המיוחדת של מי החטאת
סימןחֻמְרַת הַחַטָּאת
דבר אחד כדאי לדעת לפני שמתחילים. הטהרה נמדדת בדרגות, כשלבי סולם (חגיגה ב, ז): בגדי הטהור לתרומה נחשבים טמאים לטהור לקודש, ובגדי הטהור לקודש נחשבים טמאים לטהור למי חטאת, שהוא השלב העליון. לכן כלפי מי החטאת, אפילו מה שטהור לתרומה או לקודש נחשב טמא. הפרק מיישם זאת: מה מטמא את הטהור לחטאת כשהוא מסיט אותו או נוגע בו, בידו או ברגלו; האפר או המים שהונחו על דבר טמא, או שנישאו על גבי תנור או מעליו; ולגין של מי חטאת שנגע בלגין של תרומה.
- י:אמדף לחטאת — הראוי למדרס, והראוי לטומאת מת בלבדכל כלי הראוי לטומאת מדרס, בין טמא בין טהור, וכן כל אדם, הוא מדף לחטאת, והטהור לחטאת שהזיזו נטמא; ובכלי הראוי לטומאת מת בלבד נחלקו רבי אליעזר, רבי יהושע וחכמים.סימןמדף לחטאת
- י:בביד ולא ברגל — כיצד נטמא הטהור לחטאתהטהור לחטאת, וכן לגין של מי חטאת, שנגעו במדף — טמאים; הטהור לחטאת שנגע באוכלין ובמשקין — בידו טמא, וברגלו טהור; ובהזזתם בידו, בלי מגע, נחלקו רבי יהושע וחכמים.סימןשנגע במדף
- י:גקלל של חטאת — נגע, או הונח על גביקלל של אפר חטאת שנגע בשרץ, באוכלין, במשקין או בכתבי הקודש — טהור, שכלי חרס אינו מיטמא מגבו; ואם הונח על גביהם, חכמים מטמאים את האפר, שאינו "במקום טהור", ורבי אליעזר ורבי יוסי מטהרים.סימןקלל של חטאת
- י:דהתנור — בידו טמא, ברגלו טהור; והלגין שמחוץ לתנורהטהור לחטאת שנגע בתנור בידו — טמא, וברגלו — טהור; ואם עמד על גבי התנור ופשט את ידו, והלגין בה, מחוץ לתנור, או שהיה אסל על גבי התנור וקללות תלויים בשני קצותיו — רבי עקיבא מטהר, וחכמים מטמאים.סימןשנגע בתנור
- י:ההמעביר את הלגין מעל פי התנור דרך החלוןהעומד חוץ לתנור, שנטל את הלגין מן החלון והעבירו מעל פי התנור — רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרים; אבל הטהור לחטאת רשאי לעמוד על גבי התנור, ובידו כלי ריק או מים שעדיין לא ניתן בהם האפר.סימןידיו לחלון
- י:ולגין של חטאת ולגין של תרומה — ביד ובניירלגין של מי חטאת שנגע בלגין של קודש או של תרומה נטמא, והם נשארים טהורים; ואם החזיק את שניהם בשתי ידיו — שניהם טמאים, בשני ניירות — שניהם טהורים, וכשרק אחד מהם עטוף בנייר, הדין תלוי באיזה מהם.סימןלגין של חטאת
פרק יאצְלוֹחִית שֶׁהִנִּיחָהּ
שמירת הצלוחית, והאזוב הכשר
סימןטְבִילָה וְאֵזוֹב
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. מי החטאת — מי מעיין שניתן בהם אפר הפרה האדומה — מטהרים את טמא המת, אבל הם דורשים טהרה חמורה מכל דבר אחר: אפילו אוכל הטהור לתרומה נחשב טמא לגביהם. ומזים אותם באגודה קטנה של אזוב. הפרק פותח בצלוחית של מים אלה שהושארה לבדה: מתי חוששים שמישהו נגע בה? אחר כך הוא משווה ספקות בתרומה לספקות במי החטאת, מפרט מה מטמאים מי שעדיין טעונים טבילה, ומסיים באזוב הכשר ובגודל האגודה.
- יא:אצלוחית שהניחה מגולה ומצאה מכוסה — ולהפךצלוחית שהניחה מגולה ומצאה מכוסה — פסולה תמיד; הניחה מכוסה ומצאה מגולה — פסולה רק אם יכולה החולדה לשתות ממנה, או נחש לדברי רבן גמליאל, או שירד בה טל בלילה.סימןצלוחית שהניחה מגלה
- יא:בספק ותלוי — בתרומה ובחטאתכל ספק שהתרומה טהורה בו — אף החטאת טהורה בו; וכל ספק שתולין בו את התרומה — החטאת נשפכת כולה.סימןהספק / התלוי
- יא:גדבלה של תרומה במי החטאת; והמכניס בהם ראשו ורובודבלה של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת, ונטלה ואכלה — אם יש בה כביצה, המים טמאים, בין טמאה בין טהורה, ואם אין בה — טהורים, והאוכלה חייב מיתה בכל מקרה; ורבי יוסי מטהר את המים בדבלה טהורה.סימןדבלה של תרומה
- יא:דהטעון טבילה מן התורה — לפני טבילתו ולאחריההטעון טבילה מן התורה, לפני טבילתו, מטמא את הקודש, את התרומה, את החולין ואת המעשר; לאחר טבילתו — לדעת רבי מאיר מטמא את הקודש ופוסל את התרומה, ולדעת חכמים פוסל את שניהם; ואם נכנס לבית המקדש, בין לפני טבילתו בין לאחריה — חייב.סימןמדברי תורה
- יא:ההטעון טבילה מדברי סופרים — דינו קל, ומותר מיד לאחר טבילתוהטעון טבילה מדברי סופרים, לפני טבילתו, מטמא את הקודש ופוסל את התרומה; לאחר טבילתו — מותר בכולם מיד; ואם נכנס לבית המקדש, בין לפני טבילתו ובין לאחריה — אינו חייב.סימןמדברי סופרים
- יא:והטעון טבילה מטמא את מי החטאת, את האפר ואת המזה — במגע ובמשאכל הטעון טבילה, מן התורה או מדברי סופרים, מטמא את מי החטאת, את אפר החטאת ואת המזה, במגע ובמשא; ובאזוב שהוכשר, במים שעדיין לא ניתן בהם האפר ובכלי ריק — רבי מאיר מטמא במגע ובמשא, וחכמים במגע בלבד.סימןמטמא את מי חטאת
- יא:זאזוב כשר — אזוב סתם; ואזוב שיש לו שם לוואי — פסולאזוב סתם — כשר; אזוב יווני, אזוב כוחלית, אזוב רומי ואזוב מדברי — פסולים; ואין מזים לא ביונקות ולא בתמרות.סימןאזוב / שם לוי
- יא:חאזוב שהזה בו; ליקטו לעצים או לאוכלין, ונפלו עליו משקיןאזוב שהזה בו כשר לטהר בו את המצורע; ליקטו לעצים ונפלו עליו משקין — מנגבו והוא כשר, ליקטו לאוכלין — אף על פי שניגבו, פסול; וליקטו לחטאת — לרבי מאיר דינו כמלוקט לאוכלין, ולחכמים כמלוקט לעצים.סימןאזוב שהזה / לקטו לעצים
- יא:טמצוות אזוב — שלושה קלחים ובהם שלושה גבעולים, ושייריומצוות אזוב — שלושה קלחים ובהם שלושה גבעולים, ורבי יהודה מצריך שלושה גבעולים בכל קלח; ורבי יוסי אומר: שייריו שניים, וגרדומיו כל שהוא.סימןמצות אזוב
פרק יבהָאֵזוֹב
מעשה ההזאה — וחתימת המסכת
סימןמַעֲשֵׂה הַהַזָּאָה
לפני שמתחילים: טמא מת נטהר כשמזים עליו מי חטאת באזוב, ביום השלישי וביום השביעי. המזה טובל את האזוב במים ומתיז מהם על האדם או על הכלים, וצריך שיתכוון להזות על הטמא. הפרק האחרון של המסכת עוסק במעשה הזה: הארכת אזוב קצר, ספק מאין באו הטיפות, הזאה שלא על מה שנתכוון, כמה מים מספיקים, אילו דברים מחוברים נחשבים לאחד, מי כשר להזות, ומדוע הטבילה וההזאה נעשות ביום.
- יב:אאזוב קצר — טובלים באחיזת ההארכה, ומזים באחיזת האזובאזוב קצר מאריכים בחוט ובכוש כדי לטבול אותו במי החטאת, אבל בשעת ההזאה אוחז המזה באזוב עצמו; ורבי יהודה ורבי שמעון מצריכים אחיזה באזוב אף בטבילה.סימןהאזוב הקצר
- יב:בספק בהזאה, צלוחית צרת פה, מים שנתמעטו וכוונת המזההזאה שספק אם מן האזוב באו מימיה פסולה; ועוד במשנה: צלוחית צרת פה, מים שנתמעטו, הזאה שלא לכיוון שנתכוון לו, והזאה אחת על מאה.סימןהזה ספק
- יב:גהזה שלא על מה שנתכוון — מתי חוזר וטובל את האזובטבל את האזוב על דעת להזות על אדם או על כלי, והמים ניתזו על בהמה — ממשיך להזות ממה שנשאר באזוב; טבל על דעת בהמה — חוזר וטובל את האזוב, והמים המנטפים מאזוב כזה כשרים, ולפיכך מטמאים.סימןנתכון להזות
- יב:דהזאה מחלון של רבים ומחלון של יחיד, והמים שנמצאו פסוליםמי שהוזה עליו מחלון של רבים, ונכנס לבית המקדש, ונמצאו המים פסולים — פטור מקרבן, ומחלון של יחיד — חייב; כהן גדול פטור תמיד, ומי חטאת שעשו מצוותם אינם מטמאים.סימןמחלון של רבים
- יב:האחיזה בכנף הבגד בקרדום טמא, ושיעור כדי הזאההטהור אוחז בקרדום הטמא בכנף בגדו ומזה עליו מי חטאת, ונשאר טהור אף שיש על הקרדום מים כדי הזאה; וכדי הזאה הוא כדי לטבול את ראשי הגבעולים ולהזות.סימןקרדם / כמה יהא במים
- יב:ואזוב טמא בהזאה — בכביצה נפסלים אף המים, והוא מטמא אזוב אחר עד מאההמזה באזוב טמא — הזאתו פסולה תמיד, ואם יש באזוב כביצה אף המים פסולים; והאזוב הטמא מטמא לחטאת אזוב אחר, וזה את חברו, אפילו הם מאה.סימןהמזה באזוב טמא
- יב:זהטהור לחטאת שנטמאו ידיו — נטמא כולו, ומטמא אחרים עד מאההטהור לחטאת שנטמאו ידיו — נטמא גופו כולו, והוא מטמא לחטאת את חברו, וחברו את חברו, אפילו הם מאה.סימןשנטמאו ידיו
- יב:חלגין של חטאת שנטמאו אחוריו, ומה נחשב חיבור לטומאה ולהזאהלגין של חטאת שנטמאו אחוריו נטמא תוכו, ומטמא לגין אחר עד מאה; זוג וענבל, כוש של פשתן, עור עריסה וידות קדוחות — חיבור, והמלבן אינו חיבור.סימןשנטמאו אחוריו / הזוג והענבל
- יב:טשבעה דברים — חיבור לטומאה, ואינם חיבור להזאההסלים שבקנתל, מיטה של טרבל, קרן של כליבה, קרני יוצאי דרכים, שלשלת המפתחות, שלל הכובסים ובגד התפור בכלאיים — חיבור לטומאה, ואינם חיבור להזאה.סימןהסלים שבקנתל
- יב:יכיסוי המחם שבשלשלת, ומי כשר להזותכיסוי מחם המחובר בשלשלת — לבית הלל, הזה על המחם הוזה הכיסוי, ולא להפך; והכול כשרים להזות חוץ מטומטום, אנדרוגינוס, אישה ותינוק שאין בו דעת, והאישה מסייעת בלבד.סימןכסוי מחם
- יב:יאטבילת האזוב וההזאה ביום — סיום מסכת פרהטבילת האזוב וההזאה צריכות להיעשות ביום, והטמא עצמו טובל במקווה בלילה ומזים עליו ביום; וכל שנעשה מעלות השחר — כשר, ובזה נחתמת מסכת פרה.סימןטבל את האזוב ביום