משנה פָּרָה · פרק ב מתוך יב

פָּרָה · פרק ברַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר

מה פוסל את הפרה

סימןפְּסוּלֵי הַפָּרָה

לפני שמתחילים: התורה מבקשת פרה "אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על" (במדבר יט, ב), וחכמים למדו מכל מילה דין. "תמימה" — שלמה באדמימותה, ולכן אפילו שתי שערות שחורות עלולות לפסול אותה; "לא עלה עליה על" — כל עבודה שנעשתה בה פוסלת, אפילו אדם שנשען עליה. הפרק הופך את המילים האלה למקרים: פרה מעוברת, פרה שנלקחה מן הנכרים, קרניים שחורות, יבלת שנחתכה, יוצא דופן, טלית שהונחה על גבה, עוף ששכן עליה, וכמה שערות שאינן אדומות פוסלות אותה.

  1. ב:אמעוברת, או נלקחת מן הנכריםרבי אליעזר מכשיר פרה מעוברת ופוסל פרה הנלקחת מן הנכרים, וחכמים חולקים עליו בשתיהן — ובנכרים נחלקו אף בשאר הקרבנות.סימןפרת חטאת המעברת
  2. ב:בפגמים בגוף הפרהקרניים וטלפיים שחורות — קוצצים אותן; העין, השיניים והלשון אינן פוסלות; ננסת כשרה; ויבלת שנחתכה — רבי יהודה פוסל, ורבי שמעון פוסל רק כשלא צמח במקומה שער אדום.סימןקרניה וטלפיה שחורים
  3. ב:גמוצא פסול ומלאכה פוסלתיוצא דופן, אתנן ומחיר פסולים, וכל מום הפוסל בקודשים פוסל בפרה; וכל עבודה שנעשתה בה פוסלת — חוץ ממה שנעשה לצורכה.סימןיוצא דפן / רכב עליה
  4. ב:דמהו שימוש פוסל?עוף ששכן על הפרה אינו פוסל אותה, וזכר שעלה עליה פוסל אף שלא לדעת הבעלים; ורבי יהודה פוסל רק כשעלה לדעת הבעלים.סימןשכן עליה עוף
  5. ב:השתי שערות שאינן אדומותשתי שערות שחורות או לבנות בגומא אחת פוסלות, במפוזרות נחלקו אם תולשים אותן, ובשערה שיש בה שני גוונים נחלקו רבי מאיר וחכמים אם הולכים אחר הנראה או אחר העיקר.סימןשתי שערות

כל הפרק

ב:אמעוברת, או נלקחת מן הנכרים

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, פָּרַת חַטָּאת הַמְעֻבֶּרֶת, כְּשֵׁרָה. וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינָהּ נִלְקַחַת מִן הַנָּכְרִים. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים. וְלֹא זוֹ בִלְבַד, אֶלָּא כָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד בָּאִין מֵהָאָרֶץ וּמִחוּץ לָאָרֶץ, מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן, חוּץ מִן הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הָאָרֶץ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: פָּרַת חַטָּאת הַמְעֻבֶּרֶת — כלומר הפרה האדומה — כְּשֵׁרָה, שהעובר נחשב חלק מגופה. וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין, שנשיאת העובר היא עבודה, ועבודה פוסלת את הפרה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עוד, בפרה האדומה: אֵינָהּ נִלְקַחַת מִן הַנָּכְרִים — שנחשדו לשכב עם בהמותיהם, והדבר פוסל אותה. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים, שהנכרי שומר על בהמתו שלא ישכבו עמה, שהדבר עושה אותה עקרה. וְלֹא זוֹ בִלְבַד — כלומר הפרה — אֶלָּא כָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד: רבי אליעזר אוסר לקנות כל אחד מהם מן הנכרים, וחכמים מתירים. וכל הקרבנות בָּאִין מֵהָאָרֶץ וּמִחוּץ לָאָרֶץ, מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן, חוּץ מִן הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הָאָרֶץ. אלה מנחת השעורים של פסח וככרות שבועות, שהתורה קושרת לקציר החדש של הארץ (ויקרא כג).

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:בפגמים בגוף הפרה

פָּרָה שֶׁקַּרְנֶיהָ וּטְלָפֶיהָ שְׁחוֹרִים, יָגֹד. גַּלְגַּל הָעַיִן וְהַשִּׁנַּיִם וְהַלָּשׁוֹן אֵינָם פּוֹסְלִים בַּפָּרָה. וְהַנַּנֶּסֶת, כְּשֵׁרָה. הָיְתָה בָהּ יַבֶּלֶת וַחֲתָכָהּ, רַבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל מְקוֹם שֶׁנִּטַּל וְלֹא הֶעֱלָה מְקוֹמוֹ שֵׂעָר אָדֹם, פְּסוּלָה.

פָּרָה שֶׁקַּרְנֶיהָ וּטְלָפֶיהָ שְׁחוֹרִים, יָגֹד — יקצוץ אותם, שקציצת קרן וטלף אינה עושה בה מום. גַּלְגַּל הָעַיִן וְהַשִּׁנַּיִם וְהַלָּשׁוֹן אֵינָם פּוֹסְלִים בַּפָּרָה. בשום בהמה אין הם אדומים. וְהַנַּנֶּסֶת — מום באדם, אבל לא בבהמה — כְּשֵׁרָה הָיְתָה בָהּ יַבֶּלֶת וַחֲתָכָהּ, רַבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר — רבי שמעון בר יוחאי, תלמידו של רבי עקיבא — כָּל מְקוֹם שֶׁנִּטַּל וְלֹא הֶעֱלָה מְקוֹמוֹ שֵׂעָר אָדֹם — יבלת או כל דבר אחר — פְּסוּלָה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:גמוצא פסול ומלאכה פוסלת

יוֹצֵא דֹפֶן וְאֶתְנָן וּמְחִיר, פְּסוּלָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ, וְאֵין זוֹ בָאָה לַבָּיִת. כָּל הַמּוּמִים הַפּוֹסְלִים בַּמֻּקְדָּשִׁים, פּוֹסְלִים בַּפָּרָה. רָכַב עָלֶיהָ, נִשְׁעַן עָלֶיהָ, נִתְלָה בִזְנָבָהּ, עָבַר בָּהּ אֶת הַנָּהָר, קִפֵּל עָלֶיהָ אֶת הַמּוֹסֵרָה, נָתַן טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ, פְּסוּלָה. אֲבָל קְשָׁרָהּ בַּמּוֹסֵרָה, עָשָׂה לָהּ סַנְדָּל בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַחֲלִיק, פָּרַס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִים, כְּשֵׁרָה. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא לְצָרְכָּהּ, כְּשֵׁרָה. לְצֹרֶךְ אַחֵר, פְּסוּלָה.

יוֹצֵא דֹפֶן — שנולד בניתוח, והתורה אומרת בקרבנות "כי יולד" (ויקרא כב, כז) — וְאֶתְנָן וּמְחִיר — בהמה שניתנה לזונה בשכרה, או שהוחלפה בכלב (דברים כג, יט) — פְּסוּלָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר — באתנן ובמחיר — שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים כג, יט), וְאֵין זוֹ בָאָה לַבָּיִת, שהפרה נשרפת בהר הזיתים ולא במקדש. כָּל הַמּוּמִים הַפּוֹסְלִים בַּמֻּקְדָּשִׁים — כגון עיוורון, צליעה או אבר חסר — פּוֹסְלִים בַּפָּרָה, שהתורה אומרת בה "אשר אין בה מום" (במדבר יט, ב). רָכַב עָלֶיהָ, או נִשְׁעַן עָלֶיהָ, או נִתְלָה בִזְנָבָהּ, או עָבַר בָּהּ אֶת הַנָּהָר — נאחז בה כשעבר במים — או קִפֵּל עָלֶיהָ אֶת הַמּוֹסֵרָה — חבל ההובלה שלה — או נָתַן טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ, פְּסוּלָה, שכל עבודה בה נחשבת עול, והתורה אומרת "אשר לא עלה עליה עול" (במדבר יט, ב). אֲבָל קְשָׁרָהּ בַּמּוֹסֵרָה, או עָשָׂה לָהּ סַנְדָּל בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַחֲלִיק — נעל לפרסתה — או פָּרַס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִים, כְּשֵׁרָה. זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁהוּא לְצָרְכָּהּ, כְּשֵׁרָה. לְצֹרֶךְ אַחֵר, פְּסוּלָה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:דמהו שימוש פוסל?

שָׁכַן עָלֶיהָ עוֹף, כְּשֵׁרָה. עָלָה עָלֶיהָ זָכָר, פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הֶעֱלָהוּ, פְּסוּלָה. וְאִם מֵעַצְמוֹ, כְּשֵׁרָה.

שָׁכַן עָלֶיהָ עוֹף, כְּשֵׁרָה, שאיש לא השתמש בה. עָלָה עָלֶיהָ זָכָר, פְּסוּלָה, שבכל פרה אחרת הבעלים רוצים בכך, ולכן זו עבודה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הֶעֱלָהוּ — שהבעלים העלו את הזכר עליה — פְּסוּלָה. וְאִם מֵעַצְמוֹ, כְּשֵׁרָה, שאיש לא עשה בה עבודה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:השתי שערות שאינן אדומות

הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת אוֹ לְבָנוֹת בְּתוֹךְ גֻּמָּא אַחַת, פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ בְתוֹךְ כּוֹס אֶחָד. הָיוּ בְתוֹךְ שְׁנֵי כוֹסוֹת וְהֵן מוֹכִיחוֹת זוֹ אֶת זוֹ, פְּסוּלָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אַרְבַּע, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ, וְהֵן מְפֻזָּרוֹת, יִתְלֹשׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ חֲמִשִּׁים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אַחַת בְּרֹאשָׁהּ וְאַחַת בִּזְנָבָהּ, פְּסוּלָה. הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, עִקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַאְדִּים, עִקָּרָן מַאְדִּים וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַחַר הָעִקָּר.

הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת אוֹ לְבָנוֹת בְּתוֹךְ גֻּמָּא אַחַת — הנקב שבעור, שממנו צומחת השערה — פְּסוּלָה, שהתורה דורשת "אדומה תמימה" (במדבר יט, ב), שלמה באדמימותה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ בְתוֹךְ כּוֹס אֶחָד — "כוס" הוא לשון רבו לאותו נקב עצמו. הָיוּ בְתוֹךְ שְׁנֵי כוֹסוֹת וְהֵן מוֹכִיחוֹת זוֹ אֶת זוֹ — שתי גומות סמוכות זו לצד זו — פְּסוּלָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ אַרְבַּע, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ — שערות שאינן אדומות — וְהֵן מְפֻזָּרוֹת, יִתְלֹשׁ אותן, והיא שוב אדומה כולה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ חֲמִשִּׁים, אם הן מפוזרות, יתלוש אותן. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ אַחַת בְּרֹאשָׁהּ וְאַחַת בִּזְנָבָהּ — בשני קצות גופה — פְּסוּלָה. הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, עִקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַאְדִּים, או עִקָּרָן מַאְדִּים וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה — אחר ראש השערה, שהוא הנראה לעין — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַחַר הָעִקָּר, ושערה שעיקרה אדום נחשבת אדומה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים