משנה פָּרָה · פרק ד מתוך יב

פָּרָה · פרק דשָׁרַף אוֹתָהּ שֶׁלֹּא בְעֵצִים

מה פוסל את השריפה

סימןפְּסוּלֵי הַשְּׂרֵפָה

הפרה האדומה נשחטה ונשרפה מחוץ למקדש, בהר המשחה, מול פתח ההיכל, ואפרה, שניתן במים חיים, עשה אותם מים המטהרים את טמאי המת. היא לא הובאה מעולם אל המזבח, ובכל זאת התורה קוראת לה "חטאת", ולכן נוהגים בה רבים מדיני הקרבנות: כוונה נכונה, וכהן בבגדי לבן. הפרק מונה מה פוסל את הפרה — מכוונה זרה וידיים שלא נרחצו ועד טעות במניין הזאות הדם — ומה אינו פוסל, כגון שריפתה בכל מין עצים. והוא נחתם בחידוש: כל העוסקים בה מטמאים את בגדיהם.

  1. ד:אכוונה, כהן ובגדיםפרה ששחטה או הזה מדמה שלא לשמה פסולה, וכן כשעבד בה מי שלא רחץ ידיו ורגליו, מי שאינו כהן גדול או מי שחסר לו אחד מבגדיו — ורבי אליעזר ורבי יהודה מכשירים בחלק מהם.סימןשחטה שלא לשמה
  2. ד:בהגת, הכיוון והמנייןשרפה חוץ מגתה או בשתי גתות, או שרף שתי פרות בגת אחת, או הזה את דמה שלא כנגד הפתח — פסולה; הזה מששית שביעית וחזר והזה שביעית — פסולה, אבל משביעית שמינית — כשרה.סימןשרפה חוץ מגתה
  3. ד:גבמה השריפה מקלהשרפה בלא עצים או בכל עצים, אפילו בקש ובגבבא, הפשיטה ונתחה, או שחטה על מנת לאכול מבשרה — כשרה; ורבי אליעזר אומר שאין מחשבה פוסלת בפרה כלל.סימןשרפה שלא בעצים
  4. ד:דכל העוסקים בה נטמאיםכל העוסקים בפרה מטמאים בגדים ופוסלים אותה במלאכה; אבל נפסלה בשחיטתה — אינה מטמאה בגדים, ונמצאה חומרתה קולתה.סימןהעסוקין בפרה

כל הפרק

ד:אכוונה, כהן ובגדים

פָּרַת חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, קִבֵּל וְהִזָּה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ, פְּסוּלָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר. וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, פְּסוּלָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר. וְשֶׁלֹּא בְכֹהֵן גָּדוֹל, פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. וּמְחֻסַּר בְּגָדִים, פְּסוּלָה. וּבִכְלֵי לָבָן הָיְתָה נַעֲשֵׂית:

פָּרַת חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ — היא הפרה האדומה, והשוחט כיוון לדבר אחר — או שאת דמה קִבֵּל וְהִזָּה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ — בשתי הכוונות, בכל סדר — פְּסוּלָה. התורה קוראת לה "חטאת" (במדבר יט, ט), וחטאת צריכה כוונה נכונה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר. לדעתו, הפרה נשחטת מחוץ למקדש, ולכן אין עליה דיני הכוונה של קרבן. וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם — בלא הרחיצה שהכהן רוחץ לפני עבודתו במקדש — פְּסוּלָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר. לדעתו, התורה מחייבת רחיצה רק בבוא הכהן אל אוהל מועד או בגשתו אל המזבח (שמות ל, כ). וְשֶׁלֹּא בְכֹהֵן גָּדוֹל — אלא בכהן רגיל — פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. אף בכהן רגיל. וּמְחֻסַּר בְּגָדִים — שחסר לו אחד מארבעת הבגדים שהכהן לובש בעבודתו — פְּסוּלָה. וּבִכְלֵי לָבָן הָיְתָה נַעֲשֵׂית: כלומר בבגדי לבן, כמו עבודת יום הכיפורים, שאף היא בלבן.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:בהגת, הכיוון והמניין

שְׂרָפָהּ חוּץ מִגִּתָּהּ, אוֹ בִשְׁתֵּי גִתּוֹת, אוֹ שֶׁשָּׂרַף שְׁתַּיִם בְּגַת אַחַת, פְּסוּלָה. הִזָּה וְלֹא כִוֵּן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, פְּסוּלָה. הִזָּה מִשִּׁשִּׁית שְׁבִיעִית, חָזַר וְהִזָּה שְׁבִיעִית, פְּסוּלָה. מִשְּׁבִיעִית שְׁמִינִית וְחָזַר וְהִזָּה שְׁמִינִית, כְּשֵׁרָה:

שְׂרָפָהּ חוּץ מִגִּתָּהּ — גומה שנעשתה לה כמין גת, כנגד פתח ההיכל — אוֹ בִשְׁתֵּי גִתּוֹת, חציה בזו וחציה בזו, אוֹ שֶׁשָּׂרַף שְׁתַּיִם בְּגַת אַחַת — שכל אחת נחשבת מלאכה אחרת בשעת שריפת חברתה — פְּסוּלָה. הִזָּה וְלֹא כִוֵּן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח — הדם מוזה כנגד פתח ההיכל, ככתוב "אל נכח פני אהל מועד" (במדבר יט, ד) — פְּסוּלָה. הִזָּה מִשִּׁשִּׁית שְׁבִיעִית — כלומר להזאה השישית של הדם קרא "שביעית" — חָזַר וְהִזָּה שְׁבִיעִית, פְּסוּלָה. כל הזאה צריכה להימנות במספרה הנכון. מִשְּׁבִיעִית שְׁמִינִית וְחָזַר וְהִזָּה שְׁמִינִית — כלומר להזאה השביעית קרא "שמינית" — כְּשֵׁרָה, שאין הזאה שמינית, והטעות במספר אינה אלא פליטת פה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:גבמה השריפה מקלה

שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בְעֵצִים, אוֹ בְכָל עֵצִים, אֲפִלּוּ בְקַשׁ אוֹ בִגְבָבָה, כְּשֵׁרָה. הִפְשִׁיטָהּ וְנִתְּחָהּ, כְּשֵׁרָה. שְׁחָטָהּ עַל מְנָת לֶאֱכֹל מִבְּשָׂרָהּ וְלִשְׁתּוֹת מִדָּמָהּ, כְּשֵׁרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת בַּפָּרָה:

שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בְעֵצִים — הצית את האש בגופה של הפרה — אוֹ בְכָל עֵצִים, ולא דווקא בעצי הארז, האורן, הברוש והתאנה המועדפים לה, אֲפִלּוּ בְקַשׁ אוֹ בִגְבָבָה, כְּשֵׁרָה. התורה אומרת רק "ושרף" (במדבר יט, ה), ואינה אומרת במה. הִפְשִׁיטָהּ וְנִתְּחָהּ, כְּשֵׁרָה. התורה אומרת לשרוף "את ערה ואת בשרה" (במדבר יט, ה), בין מחוברים ובין לא. שְׁחָטָהּ עַל מְנָת לֶאֱכֹל מִבְּשָׂרָהּ וְלִשְׁתּוֹת מִדָּמָהּ, כְּשֵׁרָה. ככל קרבן, כוונה לאכול דבר שאינו עומד לאכילה אינה פוסלת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת בַּפָּרָה: לדעתו, היא נעשית מחוץ למקדש, ואין לה דיני קרבן.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:דכל העוסקים בה נטמאים

כָּל הָעֲסוּקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, מְטַמְּאִין בְּגָדִים, וּפוֹסְלִים אוֹתָהּ בִּמְלָאכָה. אֵרַע בָּהּ פְּסוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְגָדִים. אֵרַע בָּהּ בְּהַזָּיָתָהּ, כֹּל הָעוֹסֵק בָּהּ לִפְנֵי פְסוּלָהּ, מְטַמְּאָה בְגָדִים. לְאַחַר פְּסוּלָהּ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְגָדִים. נִמְצְאָה חֻמְרָהּ, קֻלָּהּ. לְעוֹלָם מוֹעֲלִים בָּהּ, וּמַרְבִּין לָהּ עֵצִים, וּמַעֲשֶׂיהָ בַיּוֹם, וּבְכֹהֵן, הַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בָּהּ, עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר, וְהַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בַּמַּיִם, עַד שֶׁיַּטִּילוּ אֶת הָאֵפֶר:

כָּל הָעֲסוּקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, מְטַמְּאִין בְּגָדִים — התורה מחייבת בכיבוס בגדים אפילו את המשליך את האזוב לתוך שריפתה (במדבר יט, ו–ז) — וּפוֹסְלִים אוֹתָהּ בִּמְלָאכָה — כל מלאכה אחרת שעשו בשעת שחיטתה או שריפתה. אֵרַע בָּהּ פְּסוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְגָדִים. עדיין לא נעשה בה שום מעשה כשר של פרה אדומה. אֵרַע בָּהּ בְּהַזָּיָתָהּ — הפסול, בשעת הזאת דמה שבע פעמים כנגד ההיכל — כֹּל הָעוֹסֵק בָּהּ לִפְנֵי פְסוּלָהּ, מְטַמְּאָה בְגָדִים. שחיטתה כבר נעשתה בכשרות. לְאַחַר פְּסוּלָהּ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְגָדִים. נִמְצְאָה חֻמְרָהּ, קֻלָּהּ. כלומר, הפסול שהחמירו בו הוא שפוטר את העוסקים בה מטומאת הבגדים. לְעוֹלָם מוֹעֲלִים בָּהּ — כלומר הנהנה מן הפרה חייב, שהיא הקדש — וּמַרְבִּין לָהּ עֵצִים, וּמַעֲשֶׂיהָ בַיּוֹם וּבְכֹהֵן, הַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בָּהּ, עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר, וְהַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בַּמַּיִם, עַד שֶׁיַּטִּילוּ אֶת הָאֵפֶר:

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים