משנה פָּרָה · פרק י מתוך יב
פָּרָה · פרק יכֹּל הָרָאוּי
החומרה המיוחדת של מי החטאת
סימןחֻמְרַת הַחַטָּאת
דבר אחד כדאי לדעת לפני שמתחילים. הטהרה נמדדת בדרגות, כשלבי סולם (חגיגה ב, ז): בגדי הטהור לתרומה נחשבים טמאים לטהור לקודש, ובגדי הטהור לקודש נחשבים טמאים לטהור למי חטאת, שהוא השלב העליון. לכן כלפי מי החטאת, אפילו מה שטהור לתרומה או לקודש נחשב טמא. הפרק מיישם זאת: מה מטמא את הטהור לחטאת כשהוא מסיט אותו או נוגע בו, בידו או ברגלו; האפר או המים שהונחו על דבר טמא, או שנישאו על גבי תנור או מעליו; ולגין של מי חטאת שנגע בלגין של תרומה.
- י:אמדף לחטאת — הראוי למדרס, והראוי לטומאת מת בלבדכל כלי הראוי לטומאת מדרס, בין טמא בין טהור, וכן כל אדם, הוא מדף לחטאת, והטהור לחטאת שהזיזו נטמא; ובכלי הראוי לטומאת מת בלבד נחלקו רבי אליעזר, רבי יהושע וחכמים.סימןמדף לחטאת
- י:בביד ולא ברגל — כיצד נטמא הטהור לחטאתהטהור לחטאת, וכן לגין של מי חטאת, שנגעו במדף — טמאים; הטהור לחטאת שנגע באוכלין ובמשקין — בידו טמא, וברגלו טהור; ובהזזתם בידו, בלי מגע, נחלקו רבי יהושע וחכמים.סימןשנגע במדף
- י:גקלל של חטאת — נגע, או הונח על גביקלל של אפר חטאת שנגע בשרץ, באוכלין, במשקין או בכתבי הקודש — טהור, שכלי חרס אינו מיטמא מגבו; ואם הונח על גביהם, חכמים מטמאים את האפר, שאינו "במקום טהור", ורבי אליעזר ורבי יוסי מטהרים.סימןקלל של חטאת
- י:דהתנור — בידו טמא, ברגלו טהור; והלגין שמחוץ לתנורהטהור לחטאת שנגע בתנור בידו — טמא, וברגלו — טהור; ואם עמד על גבי התנור ופשט את ידו, והלגין בה, מחוץ לתנור, או שהיה אסל על גבי התנור וקללות תלויים בשני קצותיו — רבי עקיבא מטהר, וחכמים מטמאים.סימןשנגע בתנור
- י:ההמעביר את הלגין מעל פי התנור דרך החלוןהעומד חוץ לתנור, שנטל את הלגין מן החלון והעבירו מעל פי התנור — רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרים; אבל הטהור לחטאת רשאי לעמוד על גבי התנור, ובידו כלי ריק או מים שעדיין לא ניתן בהם האפר.סימןידיו לחלון
- י:ולגין של חטאת ולגין של תרומה — ביד ובניירלגין של מי חטאת שנגע בלגין של קודש או של תרומה נטמא, והם נשארים טהורים; ואם החזיק את שניהם בשתי ידיו — שניהם טמאים, בשני ניירות — שניהם טהורים, וכשרק אחד מהם עטוף בנייר, הדין תלוי באיזה מהם.סימןלגין של חטאת
כל הפרק
י:אמדף לחטאת — הראוי למדרס, והראוי לטומאת מת בלבד
כֹּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא מִדְרָס, מַדָּף לְחַטָּאת, בֵּין טָמֵא בֵּין טָהוֹר. וְאָדָם, כַּיּוֹצֵא בוֹ. כֹּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא טְמֵא מֵת, בֵּין טָמֵא בֵּין טָהוֹר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינוֹ מַדָּף. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מַדָּף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַטָּמֵא, מַדָּף. וְהַטָּהוֹר, אֵינוֹ מַדָּף:
כֹּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא מִדְרָס, מַדָּף לְחַטָּאת — מדף: טומאה קלה, כשל מה שמונח מעל זב, איש בעל הפרשה; הטהור לחטאת שהזיזו נטמא — בֵּין טָמֵא בֵּין טָהוֹר, ואפילו הוא טהור לתרומה. וְאָדָם, כַּיּוֹצֵא בוֹ, שכלפי מי החטאת, אדם שאינו טהור אלא לתרומה הוא כזב. כֹּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא טְמֵא מֵת, בֵּין טָמֵא בֵּין טָהוֹר, כגון כלים שאינם עשויים לשכיבה או לישיבה — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינוֹ מַדָּף, והטהור לחטאת שהזיזו נשאר טהור; רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מַדָּף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַטָּמֵא, מַדָּף. וְהַטָּהוֹר, אֵינוֹ מַדָּף:
י:בביד ולא ברגל — כיצד נטמא הטהור לחטאת
הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף, טָמֵא. לָגִין שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף, טָמֵא. הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּאֳכָלִים וּמַשְׁקִים, בְּיָדוֹ, טָמֵא. וּבְרַגְלוֹ, טָהוֹר. הֱסִיטָן בְּיָדוֹ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים:
הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף, טָמֵא. בשאר מקומות, מדף — מה שמונח מעל זב, איש בעל הפרשה — מטמא רק אוכלים ומשקים. לָגִין שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף, טָמֵא. הלגין הוא קנקן למי החטאת. הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּאֳכָלִים וּמַשְׁקִים, בְּיָדוֹ, טָמֵא, שמי החטאת נשמרים בחומרה כזו, שאפילו אוכלים הטהורים לתרומה נחשבים כלפיהם טמאים; וּבְרַגְלוֹ, טָהוֹר. הֱסִיטָן בְּיָדוֹ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, שלדעתו הזזה כמגע, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים:
י:גקלל של חטאת — נגע, או הונח על גבי
קָלָל שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּשֶׁרֶץ, טָהוֹר. נְתָנוֹ עַל גַּבָּיו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים. נָגַע בְּאֳכָלִים וּמַשְׁקִין וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, טָהוֹר. נְתָנוֹ עַל גַּבֵּיהֶן, רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים:
קָלָל שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּשֶׁרֶץ, טָהוֹר. הקלל הוא כד חרס לאפר הפרה, וכלי חרס אינו נטמא מבחוץ. אבל האפר צריך להיות "במקום טהור" (במדבר יט, ט), ואם נְתָנוֹ עַל גַּבָּיו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, שהכד עצמו טהור, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים, שהוא מונח על דבר טמא. אם הקלל נָגַע בְּאֳכָלִים וּמַשְׁקִין וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, טָהוֹר, שנגעו רק בצדו החיצון. ואם נְתָנוֹ עַל גַּבֵּיהֶן, רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר, שאף אחד מהם אינו אב הטומאה, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים, שמקום האפר צריך להיות טהור מכל טומאה, ואפילו מזו שגזרו חכמים על כתבי הקודש.
י:דהתנור — בידו טמא, ברגלו טהור; והלגין שמחוץ לתנור
הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּתַנּוּר, בְּיָדוֹ, טָמֵא. וּבְרַגְלוֹ, טָהוֹר. הָיָה עוֹמֵד עַל גַּבֵּי תַנּוּר וּפָשַׁט יָדוֹ חוּץ לַתַּנּוּר, וְהַלָּגִין בְּתוֹכוֹ, וְכֵן הָאֵסֶל שֶׁהוּא נָתוּן עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר וּבוֹ שְׁנֵי קְלָלוֹת, אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין:
הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּתַנּוּר, בְּיָדוֹ, טָמֵא. כלפי מי החטאת, אפילו תנור הטהור לקודש נחשב טמא. וּבְרַגְלוֹ, טָהוֹר. הָיָה עוֹמֵד עַל גַּבֵּי תַנּוּר וּפָשַׁט יָדוֹ חוּץ לַתַּנּוּר, וְהַלָּגִין בְּתוֹכוֹ, כלומר קנקן מי החטאת בתוך ידו; וְכֵן הָאֵסֶל שֶׁהוּא נָתוּן עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר וּבוֹ שְׁנֵי קְלָלוֹת, אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן, כלומר כדים של אפר הפרה תלויים בשני קצות מוט הנשיאה, מחוץ לתנור. רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר, שהכלים עצמם אינם על התנור, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין: הנושא אותם על גבי התנור, והרי הם כאילו מונחים עליו, במקום טמא.
י:ההמעביר את הלגין מעל פי התנור דרך החלון
הָיָה עוֹמֵד חוּץ לַתַּנּוּר וּפָשַׁט יָדָיו לַחַלּוֹן וְנָטַל אֶת הַלָּגִין וְהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. אֲבָל עוֹמֵד הוּא הַטָּהוֹר לְחַטָּאת עַל גַּבֵּי תַנּוּר וּבְיָדוֹ כְּלִי רֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, וּבְמַיִם שֶׁאֵין מְקֻדָּשִׁין:
הָיָה עוֹמֵד חוּץ לַתַּנּוּר וּפָשַׁט יָדָיו לַחַלּוֹן וְנָטַל אֶת הַלָּגִין וְהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר — התנור עמד בינו לבין הכותל, והלגין, קנקן מי החטאת, בחלון שבכותל — רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, שמה שעובר מעל מקום נחשב כאילו הונח בו, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, שלדעתם מעבר אינו הנחה. אֲבָל עוֹמֵד הוּא הַטָּהוֹר לְחַטָּאת עַל גַּבֵּי תַנּוּר וּבְיָדוֹ כְּלִי רֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, וּבְמַיִם שֶׁאֵין מְקֻדָּשִׁין: כלומר שעדיין לא ניתן בהם האפר; רק האפר, והמים שניתן בהם, צריכים להיות "במקום טהור" (במדבר יט, ט).
י:ולגין של חטאת ולגין של תרומה — ביד ובנייר
לָגִין שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּשֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה, שֶׁל חַטָּאת, טָמֵא. וְשֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה, טְהוֹרִין. שְׁנֵיהֶן בִּשְׁתֵּי יָדָיו, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים. שְׁנֵיהֶם בִּשְׁנֵי נְיָרוֹת, שְׁנֵיהֶם טְהוֹרִים. שֶׁל חַטָּאת בִּנְיָר וְשֶׁל תְּרוּמָה בְּיָדוֹ, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. שֶׁל תְּרוּמָה בִּנְיָר וְשֶׁל חַטָּאת בְּיָדוֹ, שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, שֶׁל חַטָּאת, טָמֵא. הָיוּ נְתוּנִין עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ וְנָגַע בָּהֶם, שֶׁל חַטָּאת, טָמֵא. שֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה, טְהוֹרִים. הֱסִיטָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:
לָגִין שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּשֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה, כלומר בקנקן שבו קודש או תרומה: שֶׁל חַטָּאת, טָמֵא. כלפי מי החטאת, קודש ותרומה נחשבים טמאים. וְשֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה, טְהוֹרִין שְׁנֵיהֶן בִּשְׁתֵּי יָדָיו, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים, שדרכו כל אחד מהם מטמא את חברו. שְׁנֵיהֶם בִּשְׁנֵי נְיָרוֹת, שְׁנֵיהֶם טְהוֹרִים. הנייר שעל קנקן התרומה מונע את מגע ידו בו. שֶׁל חַטָּאת בִּנְיָר וְשֶׁל תְּרוּמָה בְּיָדוֹ, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין, שהנייר אינו מגן על מי החטאת. שֶׁל תְּרוּמָה בִּנְיָר וְשֶׁל חַטָּאת בְּיָדוֹ, שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין, שהתרומה העטופה אינה מטמאת אותו, ואף הוא אינו מטמא אותה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, שֶׁל חַטָּאת, טָמֵא, שלדעתו אפילו נשיאת תרומה בלי מגע מטמאה למי החטאת. הָיוּ נְתוּנִין עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ וְנָגַע בָּהֶם, שֶׁל חַטָּאת, טָמֵא — יד על כל אחד: קנקן התרומה מטמא אותו, והוא את מי החטאת — שֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה, טְהוֹרִים, שנגע בקנקן מי החטאת ולא במים עצמם, ולכן נשאר טהור לתרומה. הֱסִיטָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין: לדעת רבי יהושע, הזזה כמגע.