משנה פָּרָה · פרק ז מתוך יב

פָּרָה · פרק זחֲמִשָּׁה שֶׁמִּלְאוּ

כוונה במילוי, ומלאכה הפוסלת

סימןמְלָאכָה וְכַוָּנָה

לפני שמתחילים: מי החטאת נעשו בשני שלבים — ממלאים מים חיים אל כלי, ואחר כך נותנים לתוכם מעט מאפר הפרה האדומה. וכפי שלימד פרק ד, כל מלאכה אחרת שאדם עושה בשעה שמימיו עדיין ממתינים לאפר פוסלת את המים. הפרק בוחן מה נחשב מלאכה: מילוי חבית נוספת, עזרה לחבר, החזרת חבל שאול, כינון החבל, הצנעת החבית, הריגת נחש, הוראת הוראה, ליקוט תאנים. והוא שואל גם בידי מי אפשר למסור את המים לשמירה, והאם מחשבה לעשות מלאכה פוסלת, או רק המלאכה עצמה.

  1. ז:אחמישה ממלאים או ממלא אחד — שינוי דעתחמישה שמילאו כל אחד חבית ונמלכו — המים שבכולן כשרים; אבל יחיד שמילא חמש חביות לחמש נתינות אפר ונמלך — אין כשרה אלא האחרונה, ואם מילא לנתינה אחת ונמלך לחמש — אין כשרה אלא זו שנתן בה את האפר ראשונה.סימןחמשה חביות
  2. ז:במלאכה בשעת המילוי — לו ולאחרהממלא ביד אחת ועושה מלאכה ביד האחרת, או הממלא לו ולאחר, או לשניים כאחת — המים פסולים, שהמלאכה פוסלת בשעת המילוי בין לו בין לאחר.סימןהממלא באחת ידו
  3. ז:גמלאכה בשעת נתינת האפר: לעצמו או לאחרהנותן את האפר ביד אחת ועושה מלאכה ביד האחרת — אם המים שלו, הם פסולים, ואם של אחר, כשרים; ולכן הנותן לו ולאחר — מימיו שלו פסולים ומי האחר כשרים, והנותן לשני אחרים כאחת — המים של שניהם כשרים.סימןהמקדש באחת ידו
  4. ז:דעזרה הדדית — ארבעה מקריםנתינת אפר תמורת נתינת אפר — הראשונה כשרה; מילוי תמורת מילוי — האחרון כשר; נתינת אפר ואחריה מילוי — שניהם כשרים; ומילוי ואחריו נתינת אפר — שניהם פסולים.סימןקדש לי ואקדש לך
  5. ז:הסדר המילוי והנשיאה במוטהממלא לעצמו ולחטאת ממלא את שלו קודם, ונותן אותו מאחוריו ואת של חטאת לפניו; ואם שינה את הסדר — פסול, אבל אם שני הכדים של חטאת, נותן אחד לפניו ואחד מאחוריו, וכשר.סימןהממלא לו ולחטאת
  6. ז:והחזרת החבל — בדרכו או שלא בדרכוהשואב מי חטאת בחבל שאול ומחזיר את החבל לבעליו בדרכו — כשר, ושלא בדרכו — פסול; ועל כך עלו ליבנה שלושה מועדים, ובמועד השלישי הכשירו לו הוראת שעה.סימןהמוליך את החבל
  7. ז:זכינון החבל — בשעת ההעלאה או אחריההמכנן את החבל על ידו תוך כדי העלאת הדלי — כשר, ואם כינן אותו אחרי שהעלה את הדלי — פסול; ורבי יוסי אומר שלזה, ולא למוליך את החבל שלא בדרכו, הכשירו ביבנה הוראת שעה.סימןהמכנן את החבל
  8. ז:חהכוונה קובעת אם זו מלאכההמצניע את החבית או כופה אותה על פיה כדי לחזור ולמלא בה — כשר, ואם כדי להוליך בה את המים שכבר ניתן בהם האפר — פסול; וכן המפנה חרסים מן השוקת כדי שתחזיק מים רבים — כשר, וכדי שלא יפריעו לו כשהוא שואב ממנה להזאה — פסול.סימןהמצניע את החבית
  9. ז:טמלאכה והיסח הדעת בשעת נשיאת המיםהנושא את מימיו על כתפו והורה הוראה, הראה את הדרך, הרג נחש ועקרב או נטל אוכלים להצניעם — פסול, אבל אוכלים לאוכלם, או נחש ועקרב שעיכבו אותו — כשר; ורבי יהודה מבחין בין מלאכה, הפוסלת בכל מקרה, לבין דבר שאינו מלאכה, הפוסל רק אם עמד.סימןמימיו על כתפו
  10. ז:יהמוסר מימיו לטמא או לטהורהמוסר את מימיו לשמירה בידי אדם טמא — המים פסולים, ובידי טהור — כשרים; ורבי אליעזר אומר שאף בידי טמא הם כשרים, אם הבעלים לא עשו מלאכה.סימןהמוסר מימיו
  11. ז:יאשני ממלאים — לנתינת אפר אחת או לשתייםשניים שמילאו מי חטאת ועזרו זה לזה להגביה את הדלי, או הוציאו זה לזה קוץ — אם מילאו לנתינת אפר אחת, כשר, ואם לשתי נתינות נפרדות, פסול; ורבי יוסי מכשיר אף בשתיים, אם התנו ביניהם.סימןשנים שהיו ממלאין
  12. ז:יבכוונה למלאכה לעומת מלאכה גמורההפורץ גדר על מנת לגדור, או האוכל תאנים על מנת לייבשן — כשר, ואם גדר או שטח את התאנים לייבוש בפועל — פסול; והזורק שיירי אוכל תחת התאנה או למקום הייבוש כדי שלא יאבדו — פסול.סימןהפורץ / האוכל

כל הפרק

ז:אחמישה ממלאים או ממלא אחד — שינוי דעת

חֲמִשָּׁה שֶׁמִּלְאוּ חֲמִשָּׁה חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, וְנִמְלְכוּ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד, אוֹ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלְכוּ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, הֲרֵי כֻלָּן כְּשֵׁרִים. יָחִיד שֶׁמִּלֵּא חָמֵשׁ חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא אַחֲרוֹן. לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זֶה שֶׁקִּדֵּשׁ רִאשׁוֹן. אָמַר לְאֶחָד, קַדֵּשׁ לְךָ אֶת אֵלּוּ, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא רִאשׁוֹן. קַדֵּשׁ לִי אֶת אֵלּוּ, הֲרֵי כֻלָּם כְּשֵׁרִים.

חֲמִשָּׁה שֶׁמִּלְאוּ חֲמִשָּׁה חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין — כלומר לתת את אפר הפרה בכל חבית לעצמה — וְנִמְלְכוּ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד, לערות את כולן לכלי גדול אחד, אוֹ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלְכוּ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, הֲרֵי כֻלָּן כְּשֵׁרִים, שכל אחד מילא רק את חביתו שלו, ולא עשה מלאכה אחרת בשעה שמימיו חיכו לאפר. יָחִיד שֶׁמִּלֵּא חָמֵשׁ חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא אַחֲרוֹן, שמילוי כל חבית היה מלאכה אחרת לגבי החבית שלפניה, שעדיין חיכתה לאפר. ואם מילא את החביות לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זֶה שֶׁקִּדֵּשׁ רִאשׁוֹן, שנתינת האפר הראשונה הייתה מלאכה אחרת לגבי שאר החביות, שעדיין חיכו לאפר. אָמַר לְאֶחָד, קַדֵּשׁ לְךָ אֶת אֵלּוּ, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא רִאשׁוֹן, שהחביות נעשו שלו, ונתינת האפר בראשונה היא מלאכה לגבי השאר. קַדֵּשׁ לִי אֶת אֵלּוּ, הֲרֵי כֻלָּם כְּשֵׁרִים, שהמים אינם של הנותן, ומלאכתו אינה פוסלת אותם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:במלאכה בשעת המילוי — לו ולאחר

הַמְמַלֵּא בְאַחַת יָדוֹ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְאַחַת יָדוֹ, הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְאַחֵר, אוֹ שֶׁמִּלֵּא לִשְׁנַיִם כְּאַחַת, שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין, שֶׁהַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בַּמִּלּוּי, בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר.

הַמְמַלֵּא בְאַחַת יָדוֹ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְאַחַת יָדוֹ, כלומר כל עבודה מלבד שאיבת המים — מימיו פסולים. הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְאַחֵר, אוֹ שֶׁמִּלֵּא לִשְׁנַיִם כְּאַחַת, שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין, שהשאיבה לאחד נחשבת מלאכה אחרת לגבי השני. שֶׁהַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בַּמִּלּוּי, בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר. אפילו מים שאינם שלו נפסלים במלאכתו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:גמלאכה בשעת נתינת האפר: לעצמו או לאחר

הַמְקַדֵּשׁ בְּאַחַת יָדוֹ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְאַחַת יָדוֹ, אִם לוֹ, פָּסוּל. וְאִם לְאַחֵר, כָּשֵׁר. הַמְקַדֵּשׁ לוֹ וּלְאַחֵר, שֶׁלּוֹ פָּסוּל, וְשֶׁל אַחֵר כָּשֵׁר. הַמְקַדֵּשׁ לִשְׁנַיִם כְּאֶחָד, שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין.

הַמְקַדֵּשׁ בְּאַחַת יָדוֹ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְאַחַת יָדוֹ, אִם לוֹ, פָּסוּל. וְאִם לְאַחֵר, כָּשֵׁר — במים שלו, שמא קדמה המלאכה לנתינת האפר; ובמים של אחר, שבעליהם לא עשה מלאכה. הַמְקַדֵּשׁ לוֹ וּלְאַחֵר, שֶׁלּוֹ פָּסוּל, וְשֶׁל אַחֵר כָּשֵׁר, שנתינת האפר במי חברו הייתה מלאכה בשעה שמימיו שלו עדיין חיכו לאפר. הַמְקַדֵּשׁ לִשְׁנַיִם כְּאֶחָד, שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין, שהמים אינם שלו, ומלאכתו אינה פוסלת אותם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:דעזרה הדדית — ארבעה מקרים

קַדֵּשׁ לִי וַאֲקַדֵּשׁ לָךְ, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר. מַלֵּא לִי וַאֲמַלֵּא לָךְ, הָאַחֲרוֹן כָּשֵׁר. קַדֵּשׁ לִי וַאֲמַלֵּא לָךְ, שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים. מַלֵּא לִי וַאֲקַדֵּשׁ לָךְ, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים.

קַדֵּשׁ לִי וַאֲקַדֵּשׁ לָךְ — כלומר תן את האפר במימיי, ואתן במימיך, וכל אחד שאב לעצמו — הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר, ולא השני, שבעליו נתן אפר במי חברו לפני שניתן אפר במימיו שלו. מַלֵּא לִי וַאֲמַלֵּא לָךְ, הָאַחֲרוֹן כָּשֵׁר, ולא הראשון, שבעליו שאב אחר כך בשביל חברו בשעה שמימיו שלו עדיין חיכו לאפר. קַדֵּשׁ לִי וַאֲמַלֵּא לָךְ, שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים, שמשניתן האפר במים, מלאכה שוב אינה פוסלת אותם. מַלֵּא לִי וַאֲקַדֵּשׁ לָךְ, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, שכל אחד עשה מלאכה בשביל חברו בשעה שמימיו שלו עדיין חיכו לאפר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:הסדר המילוי והנשיאה במוט

הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְחַטָּאת, מְמַלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ תְּחִלָּה וְקוֹשְׁרוֹ בָאֵסֶל וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת שֶׁל חַטָּאת. וְאִם מִלֵּא שֶׁל חַטָּאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מִלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ, פָּסוּל. נוֹתֵן אֶת שֶׁלּוֹ לַאֲחוֹרָיו וְאֶת שֶׁל חַטָּאת לְפָנָיו. וְאִם נָתַן אֶת שֶׁל חַטָּאת לַאֲחוֹרָיו, פָּסוּל. הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל חַטָּאת, נוֹתֵן אֶחָד לְפָנָיו וְאֶחָד לַאֲחוֹרָיו, וְכָשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר.

הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְחַטָּאת — לעצמו ולמי החטאת — מְמַלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ תְּחִלָּה וְקוֹשְׁרוֹ בָאֵסֶל — מוט הנישא על הכתפיים, וכד תלוי בו מלפניו וכד מאחוריו — וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת שֶׁל חַטָּאת וְאִם מִלֵּא שֶׁל חַטָּאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מִלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ, פָּסוּל, שהשאיבה לעצמו הייתה מלאכה אחרת בשעה שמי החטאת חיכו לאפר. נוֹתֵן אֶת שֶׁלּוֹ לַאֲחוֹרָיו וְאֶת שֶׁל חַטָּאת לְפָנָיו, מול עיניו, וְאִם נָתַן אֶת שֶׁל חַטָּאת לַאֲחוֹרָיו, פָּסוּל, שהמים צריכים להיות "למשמרת" (במדבר יט, ט). הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל חַטָּאת, נוֹתֵן אֶחָד לְפָנָיו וְאֶחָד לַאֲחוֹרָיו, וְכָשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לשאת את שניהם לפניו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:והחזרת החבל — בדרכו או שלא בדרכו

הַמּוֹלִיךְ אֶת הַחֶבֶל בְּיָדוֹ לְדַרְכּוֹ, כָּשֵׁר. וְשֶׁלֹּא לְדַרְכּוֹ, פָּסוּל. זֶה הָלַךְ לְיַבְנֶה שְׁלשָׁה מוֹעֲדוֹת, וּבְמוֹעֵד שְׁלִישִׁי הִכְשִׁירוּ לוֹ הוֹרָאַת שָׁעָה.

הַמּוֹלִיךְ אֶת הַחֶבֶל בְּיָדוֹ לְדַרְכּוֹ — מחזיר לבעליו את החבל ששאב בו, בלי לסטות מדרכו — כָּשֵׁר וְשֶׁלֹּא לְדַרְכּוֹ, פָּסוּל. הסטייה מדרכו כדי להחזיר את החבל היא מלאכה אחרת. זֶה הָלַךְ לְיַבְנֶה שְׁלשָׁה מוֹעֲדוֹת — כלומר שאלה זו הובאה לסנהדרין, שישבה אז ביבנה — וּבְמוֹעֵד שְׁלִישִׁי הִכְשִׁירוּ לוֹ הוֹרָאַת שָׁעָה, שהייתה שעת דחק.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:זכינון החבל — בשעת ההעלאה או אחריה

הַמְכַנֵּן אֶת הַחֶבֶל עַל יָד עַל יָד, כָּשֵׁר. וְאִם כִּנְּנוֹ בָאַחֲרוֹנָה, פָּסוּל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לָזֶה הִכְשִׁירוּ הוֹרָאַת שָׁעָה.

הַמְכַנֵּן אֶת הַחֶבֶל עַל יָד עַל יָד — מלפף אותו סביב ידו כשהדלי עולה, כחלק מן השאיבה — כָּשֵׁר וְאִם כִּנְּנוֹ בָאַחֲרוֹנָה, פָּסוּל. ליפוף החבל אחרי שהדלי כבר עלה הוא מלאכה אחרת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי — תלמידו של רבי עקיבא — לָזֶה הִכְשִׁירוּ הוֹרָאַת שָׁעָה — כלומר למי שליפף את החבל בסוף, ולא למי שסטה מדרכו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:חהכוונה קובעת אם זו מלאכה

הַמַּצְנִיעַ אֶת הֶחָבִית שֶׁלֹּא תִשָּׁבֵר, אוֹ שֶׁכְּפָאָהּ עַל פִּיהָ עַל מְנָת לְנַגְּבָהּ לְמַלֹּאת בָּהּ, כָּשֵׁר. לְהוֹלִיךְ בָּהּ אֶת הַקִּדּוּשׁ, פָּסוּל. הַמְפַנֶּה חֲרָסִין מִתּוֹךְ הַשֹּׁקֶת בִּשְׁבִיל שֶׁתַּחֲזִיק מַיִם הַרְבֵּה, כְּשֵׁרִין. וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְעַכְּבִין אוֹתוֹ בְשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹלֵף אֶת הַמַּיִם, פָּסוּל.

הַמַּצְנִיעַ אֶת הֶחָבִית שֶׁלֹּא תִשָּׁבֵר — אחרי שעירה ממנה לשוקת, ולפני שניתן האפר במים — אוֹ שֶׁכְּפָאָהּ עַל פִּיהָ עַל מְנָת לְנַגְּבָהּ לְמַלֹּאת בָּהּ, כָּשֵׁר, שעדיין הוא צריך את החבית לשאיבה, ואין זו מלאכה אחרת. ואם הצניע את החבית כדי לְהוֹלִיךְ בָּהּ אֶת הַקִּדּוּשׁ, פָּסוּל, שהולכת המים שכבר ניתן בהם האפר אינה צורך השאיבה, והיא מלאכה אחרת. הַמְפַנֶּה חֲרָסִין מִתּוֹךְ הַשֹּׁקֶת — שאליה מערים את המים ששאבו — בִּשְׁבִיל שֶׁתַּחֲזִיק מַיִם הַרְבֵּה, כְּשֵׁרִין, שזה לצורך השאיבה. וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְעַכְּבִין אוֹתוֹ בְשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹלֵף אֶת הַמַּיִם, כדי להזות מהם אחרי שניתן בהם האפר, פָּסוּל, שפינוי החרסים לשם כך, ולא לשם השאיבה, הוא מלאכה אחרת.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:טמלאכה והיסח הדעת בשעת נשיאת המים

מִי שֶׁהָיוּ מֵימָיו עַל כְּתֵפוֹ וְהוֹרָה הוֹרָאָה, וְהֶרְאָה לַאֲחֵרִים אֶת הַדֶּרֶךְ, וְהָרַג נָחָשׁ וְעַקְרָב, וְנָטַל אֳכָלִים לְהַצְנִיעָם, פָּסוּל. אֳכָלִין לְאָכְלָן, כָּשֵׁר. הַנָּחָשׁ וְהָעַקְרָב שֶׁהָיוּ מְעַכְּבִים אוֹתוֹ, כָּשֵׁר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם מְלָאכָה, בֵּין עָמַד בֵּין לֹא עָמַד, פָּסוּל. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִשּׁוּם מְלָאכָה, עָמַד, פָּסוּל. וְאִם לֹא עָמַד, כָּשֵׁר.

מִי שֶׁהָיוּ מֵימָיו עַל כְּתֵפוֹ וְהוֹרָה הוֹרָאָה, כלומר פסק אם דבר מותר או אסור, טמא או טהור, וְהֶרְאָה לַאֲחֵרִים אֶת הַדֶּרֶךְ, וְהָרַג נָחָשׁ וְעַקְרָב, שלא עיכבו אותו, וְנָטַל אֳכָלִים לְהַצְנִיעָם, פָּסוּל ואם נטל אֳכָלִין לְאָכְלָן, כָּשֵׁר, שאכילה בדרך אינה מלאכה. הַנָּחָשׁ וְהָעַקְרָב שֶׁהָיוּ מְעַכְּבִים אוֹתוֹ, כָּשֵׁר, שהיה עליו להרגם כדי להמשיך לשאת את המים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם מְלָאכָה, בֵּין עָמַד בֵּין לֹא עָמַד, פָּסוּל, כגון הריגת נחש שלא עיכב אותו. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִשּׁוּם מְלָאכָה, עָמַד, פָּסוּל. וְאִם לֹא עָמַד, כָּשֵׁר — כגון מתן הוראה או הראיית הדרך, שרק העצירה בשבילם מסיחה את דעתו מן המים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:יהמוסר מימיו לטמא או לטהור

הַמּוֹסֵר מֵימָיו לְטָמֵא, פְּסוּלִין. וּלְטָהוֹר, כְּשֵׁרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף לְטָמֵא כְּשֵׁרִין, אִם לֹא עָשׂוּ הַבְּעָלִים מְלָאכָה.

הַמּוֹסֵר מֵימָיו לְטָמֵא לשמירה, פְּסוּלִין, שמי שטמא בעצמו לא ייזהר בהם. וּלְטָהוֹר, כְּשֵׁרִין. שומר טהור ייזהר במים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף לְטָמֵא כְּשֵׁרִין, אִם לֹא עָשׂוּ הַבְּעָלִים מְלָאכָה, שלדעתו המים נשארים ברשות בעליהם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:יאשני ממלאים — לנתינת אפר אחת או לשתיים

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין לְחַטָּאת, וְהִגְבִּיהוּ זֶה עַל זֶה וְנָטַל זֶה לָזֶה קוֹצוֹ, בְּקִדּוּשׁ אֶחָד, כָּשֵׁר. בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין, פָּסוּל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין כָּשֵׁר, אִם הִתְנוּ בֵינֵיהֶן.

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין לְחַטָּאת, וְהִגְבִּיהוּ זֶה עַל זֶה — עזרו זה לזה להרים את הדליים — וְנָטַל זֶה לָזֶה קוֹצוֹ בְּקִדּוּשׁ אֶחָד, כָּשֵׁר. כשכל המים לנתינת אפר אחת, העזרה היא חלק מן השאיבה. בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין, פָּסוּל. כשלכל אחד מים משלו, עזרתו לחברו היא מלאכה לגבי מימיו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין כָּשֵׁר, אִם הִתְנוּ בֵינֵיהֶן — ששני הדליים שייכים לשניהם יחד עד שיורמו, וכך כל אחד מרים את שלו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:יבכוונה למלאכה לעומת מלאכה גמורה

הַפּוֹרֵץ עַל מְנָת לִגְדֹּר, כָּשֵׁר. וְאִם גָּדַר, פָּסוּל. הָאוֹכֵל עַל מְנָת לִקְצוֹת, כָּשֵׁר. וְאִם קָצָה, פָּסוּל. הָיָה אוֹכֵל וְהוֹתִיר וְזָרַק מַה שֶּׁבְּיָדוֹ לְתַחַת הַתְּאֵנָה אוֹ לְתוֹךְ הַמֻּקְצֶה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבַד, פָּסוּל.

הַפּוֹרֵץ עַל מְנָת לִגְדֹּר — שפרץ גדר בשעה שמימיו חיכו לאפר — כָּשֵׁר, שהכוונה לגדור אינה מלאכה עד שיגדור; וְאִם גָּדַר, פָּסוּל הָאוֹכֵל עַל מְנָת לִקְצוֹת — שליקט תאנים לייבוש בשעה שמימיו חיכו לאפר, ואכל אותן — כָּשֵׁר, שהרי הוא כמי שליקט לאכול, ואין זו מלאכה; וְאִם קָצָה, פָּסוּל הָיָה אוֹכֵל וְהוֹתִיר וְזָרַק מַה שֶּׁבְּיָדוֹ לְתַחַת הַתְּאֵנָה אוֹ לְתוֹךְ הַמֻּקְצֶה — מקום ייבוש התאנים — בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבַד, פָּסוּל, שהצנעת אוכל כדי שלא יאבד היא מלאכה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים