סדר טְהָרוֹת · 79 משניות

נִדָּה

מסכת נידה היא המסכת השביעית בסדר טהרות. התורה מטמאת אישה שבאה הווסת שלה שבעה ימים (ויקרא טו), ואוסרת עליה תשמיש כל זמן שהיא טמאה. המסכת שואלת תחילה עד כמה לאחור ראיית דם מטמאת את הטהרות שנגעה בהן, ומונה את הנשים שאין צורך לחשוש בהן לאחור. משם היא עוברת לבדים שהאישה בודקת בהם את עצמה ולגווני הדם הטמאים; להפלות וללידות; לבנות כותים, לבנות צדוקים ולנכריות, ולדם שבשעת לידה קשה; לגילי הבגרות ולסימניה; לכתמים שנמצאו על גופה או על בגדה, ומתי אפשר לתלות אותם בדבר אחר; ולווסת קבוע. והיא נחתמת, כשם שנפתחה, במדידה עד כמה מגיעה ראייה אחת של דם.

רְאִיַּת דָּם

פרק אשַׁמַּאי אוֹמֵר

עד כמה לאחור מגיעה ראיית הדם

סימןטֻמְאָה לְמַפְרֵעַ

קצת רקע לפני שמתחילים. בימי המשנה הקפידו רבים לשמור מאכלים בטהרה, ואת התרומה, חלקו של הכהן, אסור היה לאכול אלא בטהרה. אישה שמצאה דם נידה טמאה, ומאכל טהור שהיא נוגעת בו נטמא. אבל ייתכן שהדם התחיל מעט לפני שראתה אותו, ולכן השאלה היא כמה לאחור יש לחשוש: מה דינם של המאכלים שנגעה בהם קודם לכן? הפרק מביא שלוש תשובות — של שמאי, של הלל ושל חכמים — ואחר כך מונה את הנשים שאין צורך לחשוש בהן לאחור: אישה שיש לה וסת קבוע, וארבע נשים שרק לעתים רחוקות רואות דם. הוא נחתם בשאלה מתי האישה צריכה לבדוק את עצמה.

  1. א:אעד כמה לאחור מגיעה הטומאה?שמאי, הלל וחכמים נחלקו: אישה שמצאה דם — עד כמה לאחור נטמאות הטהרות שנגעה בהן קודם לכן?סימןמפקידה לפקידה / מעת לעת
  2. א:ב"דיה שעתה" למעשהאישה שיש לה מועד קבוע לראות דם ומצאה דם — היא טמאה, והטהרות שנגעה בהן, ואף המיטה, טהורות; ואף אישה שמטמאה מעת לעת אינה מונה את ימי נידתה אלא משעה שראתה.סימןעסוקה בטהרות
  3. א:גארבע נשים דיין שעתןרבי אליעזר מונה ארבע נשים שאינן רגילות לראות דם — בתולה, מעוברת, מניקה וזקנה — ואינן מטמאות אלא משעה שמצאו דם בפועל.סימןארבע נשים
  4. א:דמי נמנית בכל אחת?המשנה מגדירה בתולה, מעוברת ומניקה, ורבי מאיר וחכמים נחלקים במניקה שפסקה להניק לפני הזמן: האם חוזר עליה דין עשרים וארבע השעות.סימןבתולה / מעברת / מניקה
  5. א:המי היא ה"זקנה"?זקנה היא מי שעברו עליה כתשעים יום בלא דם סמוך לזקנתה; רבי אליעזר מרחיב את הקולא לכל אישה, ורבי יוסי מחיל את התנאי על המעוברת והמניקה.סימןזקנה / שלש עונות
  6. א:וראייה ראשונה וראייה שנייההקולא נוהגת רק בפעם הראשונה שמצאה דם — אלא אם כן זו באה מסיבה חיצונית, שאז אף השנייה בקולא.סימןבראיה ראשונה
  7. א:זמתי האישה בודקת את עצמהאף אישה שיש לה מועד קבוע לראות דם בודקת את עצמה בבוקר, בין השמשות ולפני תשמיש, ונשות הכהונה מוסיפות בדיקה לפני אכילת תרומה.סימןצריכה להיות בודקת

פרק בכָּל הַיָּד

הבדיקה העצמית, הידיים הבודקות וגווני הדם

סימןבְּדִיקוֹת וּמַרְאוֹת

הפרק הקודם שאל עד כמה לאחור מגיעה טומאתה של האישה; פרק זה שואל כיצד היא ובעלה יודעים מה מעמדה. האישה הייתה בודקת את עצמה בבדים רכים, ובמיוחד סמוך לתשמיש, והיא בחזקת טהרה כל עוד לא נודע אחרת. הפרק משבח את הבדיקה התכופה באישה, מבאר מה מלמד דם שנמצא על הבדים לגבי הבעל והאישה, וממשיל את גוף האישה לבית בן שלושה חדרים, כדי לברר איזה דם נחשב. הוא נחתם בחמשת גווני הדם הטמאים, ובאמת מידה מוכרת לכל אחד מהם.

  1. ב:אהבדיקה ובדי הבדיקהיד המרבה לבדוק משובחת באישה וראויה לגנאי באיש; ובנות ישראל משמשות בבדי בדיקה, אחד לבעל ואחד לאישה.סימןהיד המרבה לבדק
  2. ב:בכשנמצא דםדם על הבד שלו, או על שלה מיד, עושה את שניהם טמאים בוודאי וחייבים קרבן; דם שנמצא על שלה לאחר זמן אינו אלא ספק.סימןנמצא על שלו
  3. ב:גטומאה למפרע והבועלנמצא הדם אחרי השהות הקצרה — היא מטמאה את הטהרות של עשרים וארבע השעות שקדמו, וחכמים ורבי עקיבא נחלקו אם אף בועלה נטמא טומאת שבעה.סימןאחר זמן
  4. ב:דחזקת הטהרה של האישהכל אישה בחזקת טהרה לבעלה; ובית שמאי ובית הלל נחלקו כמה בדיקות צריכה אישה העוסקת בטהרות בלילה.סימןבחזקת טהרה לבעליהן
  5. ב:המשל הביתחכמים משלו את גוף האישה לחדר, לפרוזדור ולעלייה, כדי למיין איזה דם טמא ואיזה טהור.סימןהחדר והפרוזדור
  6. ב:וגווני הדם הטמאחמישה גווני דם טמאים; בית שמאי ובית הלל נחלקים בשניים נוספים, ועקביא בן מהללאל, רבי מאיר ורבי יוסי דנים בדם הירוק.סימןחמשה דמים
  7. ב:זכיצד נראה כל גוון טמאהמשנה קובעת אמת מידה מוחשית לכל גוון טמא, ובשחור: עמוק ממנו — טמא, דהה ממנו — טהור.סימןאדם כדם המכה

לֵדָה וּבַגְרוּת

פרק גהַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה

אישה שהפילה

סימןהַפָּלָה

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. התורה קבעה ליולדת מניין ימים: אחרי לידת בן — שבעה ימי טומאה, ואחריהם שלושים ושלושה ימים שכל דם שתראה בהם טהור; אחרי לידת בת — ארבעה עשר, ואחריהם שישים ושישה. הפלה נחשבת לידה רק אם מה שיצא היה ולד; אם לא, היא טמאה רק אם יצא עמו דם. לכן הפרק שואל מה נחשב ולד: חתיכה שאין בה צורה, שפיר, צורה כשל בהמה, שליא. כשמינו של הוולד אינו ידוע, היא נוהגת בחומרות של שני המניינים. הפרק נחתם בשאלה כמה ימים נדרשים עד שהוולד נוצר.

  1. ג:אחתיכה בלי צורהאישה שהפילה חתיכת בשר שאין בה צורה טמאה כנידה רק אם יצא עמה דם; ורבי יהודה אומר: טמאה בכל מקרה.סימןהמפלת חתיכה
  2. ג:בדם, וצורות של בעלי חייםגרגרים אדומים שהפילה בודקים במים אם דם הם; וולד שצורתו כבהמה נחשב ולד לדעת רבי מאיר, וחכמים אומרים שבלא צורת אדם אינו ולד.סימןהמפלת כמין קלפה
  3. ג:גהשפירשפיר שאין בו אלא מים, דם או גוונים אינו ולד; אבל שפיר מרוקם, שנראית בו צורת אדם, עושה אותה יולדת, והיא נוהגת בחומרות זכר ונקבה.סימןשפיר מלא מים
  4. ג:דסנדל ושליאסנדל או שליא מעידים על ולד שנעלם; ושליא שבבית מטמאה את הבית טומאת מת, שאין שליא בלא ולד.סימןסנדל או שליא
  5. ג:הספק מינו, ולידה חלקיתטומטום ואנדרוגינוס מחייבים את שני הסדרים; בתאומים הולכים אחר החמור שבהם; והוולד נחשב ילוד משיצא רובו, או מצחו.סימןטמטום ואנדרוגינוס
  6. ג:וספק על ספקאין ידוע מינו — היא נוהגת בשני הסדרים; אין ידוע אם ולד היה כלל — היא נוהגת גם בדיני נידה בכל דם שתראה.סימןאין ידוע מה הוא
  7. ג:זיום ארבעים ויום ארבעים ואחדהפלה עד היום הארבעים אינה ולד; מיום ארבעים ואחד היא נוהגת בשני הסדרים ובדיני נידה; וחכמים אומרים שזכר ונקבה נוצרים שניהם עד יום ארבעים ואחד.סימןליום ארבעים

פרק דבְּנוֹת כּוּתִים

בנות כותים, בנות צדוקים ונכריות; דם הלידה ואחד עשר הימים

סימןכּוּתִיּוֹת וּמַקְשָׁה

קצת רקע תחילה. אישה שבאה הווסת שלה היא נידה, וטמאה שבעה ימים. באחד עשר הימים שאחריהם, עד שמגיע מועד הווסת הבא, דם שלושה ימים רצופים הוא דבר אחר: הוא עושה אותה זבה, ועליה לספור שבעה ימים נקיים קודם שתיטהר. אחרי לידה באים שבוע או שבועיים של טומאה, ואחריהם שבועות שבהם כל דם שהיא רואה טהור. הפרק פותח בבנות כותים ובבנות צדוקים, שקהילותיהן נהגו בדינים האלה בדרכן, ובנכריות; אחר כך הוא שואל מתי דם שבשעת לידה קשה נחשב זיבה, ונחתם באחד עשר הימים, שבהם האישה בחזקת טהרה.

  1. ד:אבנות כותיםבנות כותים נידות מעריסתן; ומפני שהכותים בועלי נידות, המשכב שתחתם מטמא אוכלים ומשקים כעליונו של זב — אבל רק מספק.סימןבנות כותים
  2. ד:בבנות צדוקיםמעמדה של בת צדוקים לעניין נידה הולך אחר מנהגה — ככותית אם היא הולכת בדרכי אבותיה, וכבת ישראל אם פירשה ללכת בדרכי ישראל; ורבי יוסי הופך את החזקה שבסתם.סימןבנות צדוקין
  3. ד:גרק לח, או גם יבשבית שמאי ובית הלל נחלקו בדם הנכרית, בדם הטהרה של המצורעת ובדם יולדת שלא טבלה: האם הוא טהור, מטמא רק כשהוא לח, או מטמא לח ויבש.סימןדם נכרית
  4. ד:דדם בלידה קשהאישה שראתה דם שלושה ימים בימי הזיבה, ושקטו חבליה יממה שלמה לפני הלידה — היא יולדת בזוב, כדברי רבי אליעזר.סימןהמקשה / יולדת בזוב
  5. ד:העד כמה לאחור מגיעה הלידה הקשהרבי מאיר, רבי יהודה, ורבי יוסי ורבי שמעון נחלקו כמה זמן לפני הלידה עדיין נחשב הדם דם לידה.סימןכמה הוא קשויה
  6. ד:וקל וחומר, ו"דיו"דם לידה קשה בימי הדם הטהור שבתוך שמונים הימים של יולדת נקבה: חכמים מטהרים ומוכיחים בקל וחומר, ורבי אליעזר משיב בכלל "דיו" ומטמא אותה כנידה.סימןהמקשה בתוך שמונים
  7. ד:זאחד עשר הימיםכל אחד עשר ימי הזיבה האישה בחזקת טהרה, ואף אחריהם, אם לא בדקה, טהורה, חוץ משעת וסתה — מועד קבוע לראות דם; ואילו הזב, הזבה ושומרת יום כנגד יום בחזקת טומאה.סימןישבה לה ולא בדקה

פרק היוֹצֵא דֹפֶן

לידה דרך הדופן, וגילי הבגרות

סימןגִּילֵי הַיְלָדִים

קצת רקע תחילה. אחרי לידה נותנת התורה לאם ימי טומאה, ואחריהם שבועות שבהם דמה טהור, וקרבן שעליה להביא. וילד נעשה גדול בדין שלב אחר שלב: מעשים שונים נחשבים מגילים שונים. הפרק פותח בוולד שנולד דרך דופן בטן אמו, ובשאלה מאימתי דמה של אישה מטמא אותה. אחר כך הוא הולך אחר גדילתו של הילד: מה חל עליו כבר ביומו הראשון, מאיזה גיל ביאה ונדרים נחשבים, מתי פוקעת רשות האב, סימני הבוגרת, ומי שאינם מביאים סימני בגרות לעולם.

  1. ה:איוצא דופן, ומאימתי מטמא הדםהיולדת ולד דרך דופן הבטן אינה נוהגת בימי טומאה וטהרה ואינה מביאה קרבן; ואישה נטמאת בנידה משהגיע הדם אל הבית החיצון, אף שעדיין לא יצא מגופה.סימןיוצא דפן / בבית החיצון
  2. ה:באוחז ובולע את התרומהכהן האוכל תרומה ומרגיש ששכבת זרע עומדת לצאת ממנו אוחז את עצמו ובולע את התרומה בטהרה; וזיבה ושכבת זרע מטמאות את האיש בכל שהן, אפילו כחרדל.סימןהיה אוכל בתרומה
  3. ה:גבן יום אחדתינוקת בת יום אחד שראתה דם — נידה; ותינוק בן יום אחד כבר מקבל טומאות, זוקק לייבום, נוחל ומנחיל, ומתאבלים עליו כעל אדם גדול.סימןתינוקת בת יום אחד
  4. ה:דבת שלוש שנים ויום אחדמבת שלוש שנים ויום אחד ביאתה ביאה לכל דבר — לקידושין, לייבום, לתרומה ולעריות; ופחות מכאן הרי זה כנותן אצבע בעין.סימןבת שלש שנים
  5. ה:הבן תשע שנים ויום אחדמבן תשע שנים ויום אחד יש לביאתו של נער תוקף בדין, אף שכקטן הוא עדיין פטור מעונש.סימןבן תשע שנים
  6. ה:ונבדקין וקיימיןבשנה שלפני הבגרות בודקים את נדרי הילד אם הבין לשם מי נדר; ומשהגיע הגיל, נדריו קיימים מאליהם, אף אם אמר שלא הבין.סימןנדריה נבדקין
  7. ה:זפגה, בוחל וצמלחכמים משלו את שלושת שלבי התבגרותה של הבת לתאנה המבשילה; ומשנעשתה בוגרת, פוקעת רשות אביה עליה.סימןפגה בחל וצמל
  8. ה:חסימני הבוגרתארבעה חכמים נחלקו בסימני הגוף הקובעים את הבת כבוגרת — מן הקמט שתחת הדד ועד העוקץ השוקע בלחיצה.סימןאיזהו סימניה
  9. ה:טאילונית וסריסבת עשרים ובן עשרים שלא הביאו שתי שערות נקבעים כאילונית וכסריס, ופטורים מן החליצה ומן הייבום.סימןבת עשרים שנה / אילונית

פרק ובָּא סִימָן הַתַּחְתּוֹן

פרק הכללים לכיוון אחד — השוואות "ויש ש..."

סימןסִימָנִים וּכְלָלִים

בהלכה ילד נעשה גדול לא לפי גילו בלבד, אלא לפי סימנים שבגופו: בת שעברה שתים עשרה שנה, ובן שעבר שלוש עשרה, נעשים גדולים כשצומחות בהם שתי שערות, והם חייבים בכל המצוות. הפרק נפתח בסדר שבו באים הסימנים האלה, וממשיך את הדגם הזה בשרשרת ארוכה של זוגות, שכל אחד מהם אומר "כל א' הוא ב', אבל לא כל ב' הוא א'": בכלים, בבית הדין, במעשרות, במתנות כהונה, בסימני הכשרות של בעלי חיים ובברכות. אחר כך הוא חוזר אל שתי השערות, אל אורכן ואל מה שהן משנות, ונחתם בכתם שנמצא ובדם שנראה בין השמשות.

  1. ו:אאיזה סימן מכריעהסימן התחתון, שתי שערות, הוא סימן הבגרות המכריע; ואם בא העליון לפניו, רבי מאיר אומר לא חולצת ולא מתייבמת, וחכמים אומרים או חולצת או מתייבמת.סימןסימן התחתון / העליון
  2. ו:בכלי חרס ואברכלי חרס שנקבו מכניס משקה ודאי מוציא משקה, ואבר שיש בו ציפורן ודאי יש בו עצם — אבל בשניהם ההפך אינו כן.סימןכלי חרס / צפרן
  3. ו:גמדרס וטומאת מתכל המיטמא מדרס מיטמא טמא מת, אבל כלי שאינו מיוחד לישיבה מיטמא טמא מת ואינו מיטמא מדרס.סימןהמטמא מדרס
  4. ו:דלדון ולהעידהראוי לדון דיני נפשות ראוי לדון דיני ממונות, והכשר לדון כשר להעיד — אבל בשניהם ההפך אינו כן.סימןדיני נפשות / דיני ממונות
  5. ו:המעשרות וטומאת אוכליןכל החייב במעשרות מיטמא טומאת אוכלין, אבל בשר, דגים וביצים מיטמאים טומאת אוכלין ואינם חייבים במעשרות.סימןחיב במעשרות / טמאת אכלים
  6. ו:ופאה ומעשרותכל החייב בפאה חייב במעשרות, אבל ירק ותאנה חייבים במעשרות ופטורים מן הפאה.סימןחיב בפאה
  7. ו:זראשית הגז והמתנותכבש החייב בראשית הגז חייב במתנות, אבל בקר ועזים חייבים במתנות ופטורים מראשית הגז.סימןבראשית הגז
  8. ו:חביעור ושביעיתכל שיש לו ביעור יש לו קדושת שביעית, אבל צמחים שאינם כלים מן השדה יש להם שביעית ואין להם ביעור.סימןשביעית
  9. ו:טסימני הכשרותקשקשת מלמדת על סנפיר, וקרניים על טלפיים — אבל סנפיר לבדו, או טלפיים לבדן כבחזיר, אינם מלמדים על הסימן המכריע.סימןקשקשת / סנפיר
  10. ו:יברכה לפניו ולאחריוכל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו, אבל מצוות כציצית ותפילין טעונות ברכה לפניהן בלבד.סימןברכה לאחריו / לפניו
  11. ו:יאשתי שערות עושות גדולשתי שערות עושות בת ובן לגדולים גמורים: הן פותחות את חלון הבן הסורר והמורה, ומבטלות את זכות המיאון של הבת.סימןתינוקת שהביאה שתי שערות
  12. ו:יבשיעור שתי השערותרבי ישמעאל, רבי אלעזר ורבי עקיבא נותנים שלושה שיעורים לאורך שתי השערות.סימןלכף ראשן לעקרן
  13. ו:יגהכתםאישה שמצאה כתם נתקלקל חשבון ימיה; רבי מאיר חושש שמא זבה היא, וחכמים אומרים: אין בכתמים משום זוב.סימןהרואה כתם
  14. ו:ידבין השמשות, בספקאישה שראתה דם בין השמשות באחד מימי הגבול היא "טועה"; ורבי יהושע אומר: עד שאתם מתקנים את השוטות, תקנו את הפקחות.סימןבין השמשות

סְפֵקוֹת דָּם

פרק זדַּם הַנִּדָּה

לח ויבש, כתמים המטמאים למפרע, ונאמנות הכותים

סימןכְּתָמִים וְכוּתִים

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. יש מקורות טומאה שמטמאים רק כשהם לחים, וכוחם פוקע משיבשו. וכתם דם שאישה מוצאת, בלי שהרגישה ביציאת הדם, טמא רק מגזרת חכמים, ולכן צמצמו אותו לפי המקום שבו נמצא ולפי מי שהוא עשוי לבוא ממנו. הפרק מונה את מה שמטמא אף כשהוא יבש, ואחר כך מלמד ששרץ מת שנמצא במבוי, וכתם שנמצא על בגד, מטמאים טהרות למפרע, עד הפעם האחרונה שנבדק המקום. בסופו הוא עוסק בכתמים הבאים מעמים וממקומות שונים, ובשאלה מתי נאמן כותי.

  1. ז:אהמטמאים אף יבשיםדם הנידה ובשר המת מטמאים לחים ויבשים, ואילו הזוב, השרץ, הנבלה ושכבת הזרע מטמאים רק לחים — אלא אם כן שרייה מחזירה אותם לכמות שהיו.סימןדם הנדה ובשר המת
  2. ז:בטומאה למפרעשרץ שנמצא במבוי וכתם שנמצא בחלוק מטמאים למפרע עד הבדיקה, הכיבוד או הכיבוס האחרונים; ורבי שמעון מצמצם זאת כשהם לחים.סימןהשרץ שנמצא במבוי
  3. ז:גכתמים לפי מקורםכתמים הבאים מרקם ומבין הגויים טהורים; ובכתמים שמבין ישראל ומבין הכותים רבי מאיר מטמא, וחכמים מטהרים, שלא נחשדו על כתמיהם.סימןהכתמין הבאים מרקם
  4. ז:דהיכן כתם שנמצא טהורכתמים שנמצאו במקום גלוי טהורים, חוץ מן החדרים ומסביבות בית הטומאות; ובית הטומאות של כותים מטמא באוהל, שקוברים שם את הנפלים.סימןהכתמים הנמצאים / בית הטמאות
  5. ז:העד היכן נאמנותםהכותים נאמנים על קבורת נפלים, על בכורת בהמה ועל ציון קברות, אבל לא על ספקות שאינם חוששים להם — דבר שחשודים בו אינם נאמנים עליו.סימןנאמנים לומר קברנו

פרק חהָרוֹאָה כֶתֶם

כתמים שנמצאו, ובמה תולים אותם

סימןתְּלִיַּת הַכֶּתֶם

מן התורה אישה נטמאת בדם שהיא מרגישה ביציאתו מגופה. כתם דם שהיא מוצאת על גופה או על בגדיה, בלי שהרגישה דבר, טמא רק מגזרת חכמים; ומאחר שהגזרה שלהם, דנו בכתמים לקולא. הפרק ממפה תחילה היכן כתם על גופה או על בגדה מטמא אותה: רק במקום שכנגד בית התורפה, שדם משם יכול היה להגיע אליו. אחר כך הוא מתיר לה לתלות את הכתם בסיבה אחרת — בהמה ששחטה, כינה או מכה — מספר על אישה שבאה לפני רבי עקיבא, ונחתם בכתם שנידון לפי צורתו.

  1. ח:אכתם על הבשר ועל הבגדכתם שמצאה האישה מטמא אותה רק כשנמצא במקום שדם הבא מן המקור יכול היה להגיע אליו, בגופה או בבגדיה.סימןכתם על בשרה
  2. ח:בתליית הכתם בסיבה אחרתהאישה רשאית לתלות כתם שמצאה בכל מקור חיצוני סביר — עיסוק בכתמים, כינה שהרגה, או מכה של בנה או של בעלה.סימןתולה בכל דבר
  3. ח:גרבי עקיבא והאישה שהייתה בה מכהרבי עקיבא מטהר אישה שיש בה מכה שיכולה להיפתח, ומלמד שטומאת כתם מדברי חכמים היא, ונתקנה כדי לנהוג בה קולא.סימןלפני רבי עקיבא
  4. ח:דצורת הכתםעד בדיקה שהיה מונח תחת הכר ונמצא עליו דם: לדעת רבי אלעזר בר רבי צדוק טיפה עגולה טהורה, שהיא דם כינה, וטיפה משוכה טמאה, שהיא דמה של האישה שנתקנח בעד.סימןתחת הכר

פרק טהָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה צְרָכֶיהָ

כתמים, שבעת הסממנים, והוסת

סימןבֵּרוּר כְּתָמִים וְוֶסֶת

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כשנמצא דם או כתם, השאלה היא מהיכן בא: מן המקור, ממכה, מאדם אחר, או שאינו אלא צבע. ונשים רבות רואות לפי דפוס קבוע — ביום קבוע, או עם סימן בגוף כגון פיהוק; ואישה שיש לה וסת כזה טמאה רק משעה שראתה. הפרק שואל של מי הדם שנמצא — בשעת הטלת מים, או בין נשים שחלקו בגד, ספסל או מיטה — וכיצד שבעה סממנים מבחינים בין דם לצבע. אחר כך הוא עובר לוסתות, כיצד וסת נקבע וכיצד הוא נעקר, ונחתם בדימוי הנשים לגפנים.

  1. ט:אעומדת או יושבתאישה שראתה דם בשעת הטלת מים: רבי מאיר מכריע לפי תנוחתה, ורבי יוסי מטהר אותה בכל אופן.סימןעושה צרכיה
  2. ט:בשל מי הדם?דם בספל שהטילו לתוכו מים איש ואישה: רבי יוסי מטהר את האישה מחמת ספק ספיקא, ורבי שמעון מחזיק את הדם כשלה.סימןאיש ואשה / הספל
  3. ט:גהחלוק המושאל והספסלהיא תולה כתם בנכרית או בנידה ששאלו את חלוקה; שלוש נשים שחלקו בגד או ספסל טמאות כולן, אבל רבי נחמיה מטהר כתמים שנמצאו על דבר שאינו מקבל טומאה.סימןהשאילה חלוקה
  4. ט:דשלוש נשים במיטה אחתדם שנמצא תחת אחת משלוש נשים ישנות מטמא את כולן, אלא אם אחת מהן נמצאה טמאה בבדיקה, או שאפשר לתלות את הדם באחת הראויה לו יותר.סימןתחת אחת מהן
  5. ט:ההפנימית, האמצעית והחיצונהמקום הדם במיטה מצמצם את החשודות; ובגל טמא שנתערב בגלים טהורים, רבי מאיר מחזיק בטומאה עד שיימצא מקומה, וחכמים מטהרים את הגל בבדיקה עד הסלע.סימןתחת האמצעית
  6. ט:ובדיקת הכתםמעבירים על הכתם שבעה סממנים: אם לא עבר — צבע הוא, והטהרות טהורות; ואם עבר או דהה — כתם דם הוא, והטהרות טמאות.סימןשבעה סמנין
  7. ט:זכיצד מעבירים אותםהמשנה מגדירה רוק תפל, מי גריסין ומי רגליים שהחמיצו, וקובעת שכל סם מכסכסים שלוש פעמים, לבדו, ובסדרו.סימןלכסכס שלש פעמים
  8. ט:חוסת של תחושהאישה שיש לה וסת — סימן קבוע לראות דם — אינה מטמאת למפרע; וסימן גופני החוזר, כפיהוק או צמרמורת, נקבע לה לוסת משחזר שלוש פעמים.סימןמפהקת ומעטשת
  9. ט:טמתי התחושה נחשבתרואה בתחילת התחושה — הטהרות שעשתה בה טמאות; בסופה — טהורות; ורבי יהודה אוסר עליה את הלילה שלפני שעתה.סימןבתחלת הוסתות
  10. ט:יכלל שלוש הפעמיםוסת חדש נקבע רק לאחר שלוש פעמים, ואילו וסת קבוע נעקר רק משעבר זמנו שלוש פעמים ולא ראתה בו.סימןחמשה עשר / עשרים
  11. ט:יאהנשים כגפניםכשם שגפנים שונות זו מזו בגוון יינן ובכמותו, כך נשים שונות בדמן; ורבי יהודה משווה אישה שאינה רואה דם כלל לגפן עקרה.סימןנשים בבתוליהם כגפנים

פרק יתִּינוֹקֶת

הכלה הצעירה, הבדיקות, וחתימת מסכת נידה

סימןסְפִירַת יָמִים

קצת רקע תחילה. בבעילה הראשונה של כלה עשוי לצאת דם ממכת הבתולים, והוא טהור; והשאלה היא כמה זמן אפשר לתלות את דמה בכך. אישה בודקת את עצמה כדי לדעת שפסק דמה, וזב וזבה סופרים שבעה ימים נקיים. אחרי לידה באים שבועות שבהם דמה טהור, אף שעדיין אינה טהורה לגמרי. הפרק עוסק בכלה, בבדיקות שלא נעשו, בטמאים שמתו ובשבועות האלה, וחותם את המסכת באישה שראתה דם ביום האחד עשר מן הימים שבין נידה לנידה.

  1. י:אדם הבתולים של הכלהכלה שראתה דם אחרי הבעילה הראשונה — כמה זמן תולים את הדם במכת הבתולים? בית שמאי ובית הלל קובעים זאת לפי גילה, ולפי שכבר ראתה דם נידה או לא.סימןתינוקת שלא הגיע זמנה
  2. י:בבדיקת בין השמשות שנשמטהנידה שטבלה בלי שבדקה את עצמה בין השמשות של היום השביעי — אם בדיקתה האחרונה מצאה אותה נקייה, היא בחזקת טהרה; ואם מצאה דם, היא בחזקת טומאה.סימןנדה שבדקה עצמה
  3. י:גימים נקיים שלא נבדקוזב וזבה שבדקו את עצמם בספירת שבעת הימים הנקיים רק ביום הראשון וביום השביעי — רבי אליעזר, רבי יהושע ורבי עקיבא נחלקו כמה מן הימים עולים להם.סימןהזב והזבה שבדקו
  4. י:דטמאים שמתוזב, זבה, נידה, יולדת ומצורע שמתו מטמאים במשא עד שיירקב הבשר; נכרי שמת טהור מטומאה זו; ובית שמאי ובית הלל נחלקו אם כל הנשים מתות נידות.סימןהזב והזבה / שמתו
  5. י:הדם מאישה שמתהרביעית דם שיצאה מאישה שמתה מטמאה גם כדם נידה, בכל שהוא, וגם כדם המת, באוהל; רבי יהודה ורבי יוסי חולקים, כל אחד על צד אחר.סימןהאשה שמתה
  6. י:וימי טהרה והמים לפסחיולדת בימי טהרה דינה כטבולת יום, וחכמים דנו עד היכן מגיעה טומאתה הקלה לעניין המים שמדיחים בהם את בשר הפסח: בראשונה התירו לה רק לערות אותם, ואחר כך, כבית הלל, אף לגעת בהם.סימןמערה מים לפסח
  7. י:זבמה מודים שני בתי המדרשיולדת בימי טהרה אוכלת מעשר שני ומפרישה חלה, ורוקה ודם טהרה אינם מטמאים ככר של תרומה; ובית שמאי ובית הלל נחלקו אם היא צריכה טבילה נוספת בסוף ימי טהרתה.סימןאוכלת במעשר / טבילה באחרונה
  8. י:חראייה ביום האחד עשרהמסכת נחתמת באישה שראתה דם ביום האחד עשר וטבלה בו בערב: מה הם מטמאים, והאם חייבים בקרבן.סימןהרואה יום אחד עשר