משנה נִדָּה · פרק ה מתוך י
נִדָּה · פרק היוֹצֵא דֹפֶן
לידה דרך הדופן, וגילי הבגרות
סימןגִּילֵי הַיְלָדִים
קצת רקע תחילה. אחרי לידה נותנת התורה לאם ימי טומאה, ואחריהם שבועות שבהם דמה טהור, וקרבן שעליה להביא. וילד נעשה גדול בדין שלב אחר שלב: מעשים שונים נחשבים מגילים שונים. הפרק פותח בוולד שנולד דרך דופן בטן אמו, ובשאלה מאימתי דמה של אישה מטמא אותה. אחר כך הוא הולך אחר גדילתו של הילד: מה חל עליו כבר ביומו הראשון, מאיזה גיל ביאה ונדרים נחשבים, מתי פוקעת רשות האב, סימני הבוגרת, ומי שאינם מביאים סימני בגרות לעולם.
- ה:איוצא דופן, ומאימתי מטמא הדםהיולדת ולד דרך דופן הבטן אינה נוהגת בימי טומאה וטהרה ואינה מביאה קרבן; ואישה נטמאת בנידה משהגיע הדם אל הבית החיצון, אף שעדיין לא יצא מגופה.סימןיוצא דפן / בבית החיצון
- ה:באוחז ובולע את התרומהכהן האוכל תרומה ומרגיש ששכבת זרע עומדת לצאת ממנו אוחז את עצמו ובולע את התרומה בטהרה; וזיבה ושכבת זרע מטמאות את האיש בכל שהן, אפילו כחרדל.סימןהיה אוכל בתרומה
- ה:גבן יום אחדתינוקת בת יום אחד שראתה דם — נידה; ותינוק בן יום אחד כבר מקבל טומאות, זוקק לייבום, נוחל ומנחיל, ומתאבלים עליו כעל אדם גדול.סימןתינוקת בת יום אחד
- ה:דבת שלוש שנים ויום אחדמבת שלוש שנים ויום אחד ביאתה ביאה לכל דבר — לקידושין, לייבום, לתרומה ולעריות; ופחות מכאן הרי זה כנותן אצבע בעין.סימןבת שלש שנים
- ה:הבן תשע שנים ויום אחדמבן תשע שנים ויום אחד יש לביאתו של נער תוקף בדין, אף שכקטן הוא עדיין פטור מעונש.סימןבן תשע שנים
- ה:ונבדקין וקיימיןבשנה שלפני הבגרות בודקים את נדרי הילד אם הבין לשם מי נדר; ומשהגיע הגיל, נדריו קיימים מאליהם, אף אם אמר שלא הבין.סימןנדריה נבדקין
- ה:זפגה, בוחל וצמלחכמים משלו את שלושת שלבי התבגרותה של הבת לתאנה המבשילה; ומשנעשתה בוגרת, פוקעת רשות אביה עליה.סימןפגה בחל וצמל
- ה:חסימני הבוגרתארבעה חכמים נחלקו בסימני הגוף הקובעים את הבת כבוגרת — מן הקמט שתחת הדד ועד העוקץ השוקע בלחיצה.סימןאיזהו סימניה
- ה:טאילונית וסריסבת עשרים ובן עשרים שלא הביאו שתי שערות נקבעים כאילונית וכסריס, ופטורים מן החליצה ומן הייבום.סימןבת עשרים שנה / אילונית
כל הפרק
ה:איוצא דופן, ומאימתי מטמא הדם
יוֹצֵא דֹפֶן, אֵין יוֹשְׁבִין עָלָיו יְמֵי טֻמְאָה וִימֵי טָהֳרָה, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו קָרְבָּן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֲרֵי זֶה כְיָלוּד. כָּל הַנָּשִׁים מִטַּמְּאוֹת בַּבַּיִת הַחִיצוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ. אֲבָל הַזָּב וּבַעַל קֶרִי, אֵינָן מִטַּמְּאִים, עַד שֶׁתֵּצֵא טֻמְאָתָן לַחוּץ.
יוֹצֵא דֹפֶן — ולד שהוציאוהו בניתוח, דרך דופן הבטן — אֵין יוֹשְׁבִין עָלָיו יְמֵי טֻמְאָה וִימֵי טָהֳרָה וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו קָרְבָּן. התורה אומרת "אשה כי תזריע וילדה" (ויקרא יב, ב): יולדת מן המקום שבו הזריעה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֲרֵי זֶה כְיָלוּד. המילה "תלד" הנוספת ב"ואם נקבה תלד" (ויקרא יב, ה) מרבה גם אותו. כָּל הַנָּשִׁים מִטַּמְּאוֹת בַּבַּיִת הַחִיצוֹן — משהגיע הדם אל המעבר שבפנים הגוף, אף לפני שיצא — שֶׁנֶּאֱמַר דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ. (ויקרא טו, יט) — בעוד הדם בבשרה. אֲבָל הַזָּב וּבַעַל קֶרִי, — איש שיש לו הפרשה חריגה, ואיש שיצא ממנו זרע — אֵינָן מִטַּמְּאִים, עַד שֶׁתֵּצֵא טֻמְאָתָן לַחוּץ. התורה אומרת "זב מבשרו" (ויקרא טו, ב): משיצא מבשרו.
ה:באוחז ובולע את התרומה
הָיָה אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה וְהִרְגִּישׁ שֶׁנִּזְדַּעְזְעוּ אֵבָרָיו, אוֹחֵז בָּאַמָּה וּבוֹלֵעַ אֶת הַתְּרוּמָה. וּמְטַמְּאִים בְּכָל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ כְעֵין הַחַרְדָּל וּבְפָחוֹת מִכָּן.
הָיָה אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה וְהִרְגִּישׁ שֶׁנִּזְדַּעְזְעוּ אֵבָרָיו — סימן ששכבת זרע עומדת לצאת — אוֹחֵז בָּאַמָּה וּבוֹלֵעַ אֶת הַתְּרוּמָה. האמה כאן היא האבר; ועד שיצא הזרע, הוא עדיין טהור. וּמְטַמְּאִים בְּכָל שֶׁהוּא, — הזיבה ושכבת הזרע, את האיש שיצאו ממנו — אֲפִלּוּ כְעֵין הַחַרְדָּל וּבְפָחוֹת מִכָּן
ה:גבן יום אחד
תִּינוֹקֶת בַּת יוֹם אֶחָד, מִטַּמְּאָה בְנִדָּה. בַּת עֲשָׂרָה יָמִים, מִטַּמְּאָה בְזִיבָה. תִּינוֹק בֶּן יוֹם אֶחָד, מִטַּמֵּא בְזִיבָה, וּמִטַּמֵּא בִנְגָעִים, וּמִטַּמֵּא בִטְמֵא מֵת, וְזוֹקֵק לְיִבּוּם, וּפוֹטֵר מִן הַיִּבּוּם, וּמַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה, וּפוֹסֵל מִן הַתְּרוּמָה, וְנוֹחֵל וּמַנְחִיל. וְהַהוֹרְגוֹ, חַיָּב. וַהֲרֵי הוּא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וּלְכָל קְרוֹבָיו כְּחָתָן שָׁלֵם.
תִּינוֹקֶת בַּת יוֹם אֶחָד שראתה דם מִטַּמְּאָה בְנִדָּה. בַּת עֲשָׂרָה יָמִים מִטַּמְּאָה בְזִיבָה, שדם שבעת ימיה הראשונים הוא דם נידה, וזיבה צריכה שלושה ימים אחריהם. תִּינוֹק בֶּן יוֹם אֶחָד מִטַּמֵּא בְזִיבָה וּמִטַּמֵּא בִנְגָעִים — נגעי הצרעת שבעור — וּמִטַּמֵּא בִטְמֵא מֵת, שלשון התורה בכל אחד מאלה כוללת אדם בכל גיל. וְזוֹקֵק לְיִבּוּם, — את אלמנת אחיו, אם מת אחיו בלא בנים אחרי שנולד — וּפוֹטֵר מִן הַיִּבּוּם, — את אלמנת אביו, שהרי אביו לא מת בלא בנים. וּמַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה, — אמו, בת ישראל שהייתה אשת כהן ונתאלמנה, אוכלת בתרומה בזכותו — וּפוֹסֵל מִן הַתְּרוּמָה, — כגון בן יום אחד הפסול לכהונה, הפוסל את עבדי אביו הכהן מן התרומה. וְנוֹחֵל וּמַנְחִיל. מתה אמו ביום שנולד — הוא יורש אותה, ואחיו מן האב יורשים ממנו. וְהַהוֹרְגוֹ, חַיָּב — כרוצח, ככל ההורג אדם (ויקרא כד, יז). וַהֲרֵי הוּא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וּלְכָל קְרוֹבָיו כְּחָתָן שָׁלֵם: מתאבלים עליו כעל אדם גדול.
ה:דבת שלוש שנים ויום אחד
בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה. וְאִם בָּא עָלֶיהָ יָבָם, קְנָאָהּ. וְחַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, וּמְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן. נִשֵּׂאת לְכֹהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. בָּא עָלֶיהָ אַחַד מִן הַפְּסוּלִים, פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה. בָּא עָלֶיהָ אַחַד מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, מוּמָתִין עַל יָדָהּ, וְהִיא פְטוּרָה. פָּחוֹת מִכָּן, כְּנוֹתֵן אֶצְבַּע בָּעָיִן.
בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד — מגיל זה ביאה נחשבת ביאה בדין — מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה. וְאִם בָּא עָלֶיהָ יָבָם, קְנָאָהּ: בעלה מת בלא בנים, ועכשיו היא אשתו לכל דבר. וְחַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ — אם היא מקודשת, איש אחר הבא עליה נהרג — וּמְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן. אם היא נידה, המשכב שתחתיו דינו כמה שמונח מעל זב: מטמא רק אוכלים ומשקים. נִשֵּׂאת לְכֹהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. בָּא עָלֶיהָ אַחַד מִן הַפְּסוּלִים, פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה. הפסולים הם כגון נכרי, עבד וממזר, שנולד מביאה אסורה. בָּא עָלֶיהָ אַחַד מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, — כגון אביה — מוּמָתִין עַל יָדָהּ, וְהִיא פְטוּרָה, שקטנה אינה בת עונשין. פָּחוֹת מִכָּן, כְּנוֹתֵן אֶצְבַּע בָּעָיִן. מתחת לגיל שלוש שנים ויום אחד, כשם שהעין דומעת וחוזרת לכמות שהייתה, כך היא עדיין נחשבת בתולה.
ה:הבן תשע שנים ויום אחד
בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, קְנָאָהּ. וְאֵינוֹ נוֹתֵן גֵּט עַד שֶׁיַּגְדִּיל. וּמִטַּמֵּא בְנִדָּה, לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן. וּפוֹסֵל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה. וּפוֹסֵל אֶת הַבְּהֵמָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְנִסְקֶלֶת עַל יָדוֹ. וְאִם בָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, מוּמָתִים עַל יָדוֹ, וְהוּא פָטוּר.
בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ — אלמנת אחיו שמת בלא בנים — קְנָאָהּ כאשתו, אף שקטן אינו קונה, שהתורה עצמה מקנה לו אותה; וְאֵינוֹ נוֹתֵן גֵּט עַד שֶׁיַּגְדִּיל. גירושיו של קטן אינם גירושין גמורים. וּמִטַּמֵּא בְנִדָּה — אם בא עליה — לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן — המשכב שתחתיו דינו כמה שמונח מעל זב, ומטמא רק אוכלים ומשקים. וּפוֹסֵל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה. אם הוא פסול לכהונה ובא על בת כהן, פוסל אותה מן התרומה; ואם הוא כהן, נישואיו עדיין אינם גמורים. וּפוֹסֵל אֶת הַבְּהֵמָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ — בהמה שבא עליה — וְנִסְקֶלֶת עַל יָדוֹ. וְאִם בָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, מוּמָתִים עַל יָדוֹ, וְהוּא פָטוּר, שקטן אינו בר עונשין.
ה:ונבדקין וקיימין
בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין. בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרֶיהָ קַיָּמִין. וּבוֹדְקִין כָּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרָיו נִבְדָּקִים. בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרָיו קַיָּמִין. וּבוֹדְקִין כָּל שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. קֹדֶם לַזְּמַן הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ יוֹדְעִין אָנוּ לְשֵׁם מִי נָדָרְנוּ, לְשֵׁם מִי הִקְדָּשְׁנוּ, אֵין נִדְרֵיהֶם נֶדֶר וְאֵין הֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ. לְאַחַר הַזְּמַן הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְשֶׁם מִי נָדָרְנוּ, לְשֶׁם מִי הִקְדָּשְׁנוּ, נִדְרָן נֶדֶר וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ.
בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין — אם יודעת היא לשם מי נדרה, נדרה נדר. בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרֶיהָ קַיָּמִין — בלא בדיקה. וּבוֹדְקִין כָּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה — כל השנה שבין אחת עשרה לשתים עשרה. בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרָיו נִבְדָּקִים — כנדרי בת, שנבדקים שנה קודם. בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרָיו קַיָּמִין. וּבוֹדְקִין כָּל שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. קֹדֶם לַזְּמַן הַזֶּה — אחת עשרה שנה ויום אחד לבת, שתים עשרה שנה ויום אחד לבן — אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ יוֹדְעִין אָנוּ לְשֵׁם מִי נָדָרְנוּ, לְשֵׁם מִי הִקְדָּשְׁנוּ — אֵין נִדְרֵיהֶם נֶדֶר וְאֵין הֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ, שעדיין קטנים הם. לְאַחַר הַזְּמַן הַזֶּה — שתים עשרה שנה ויום אחד לבת, שלוש עשרה שנה ויום אחד לבן — אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְשֶׁם מִי נָדָרְנוּ, לְשֶׁם מִי הִקְדָּשְׁנוּ — נִדְרָן נֶדֶר וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ, שגדולים אינם נחשבים חסרי דעת.
ה:זפגה, בוחל וצמל
מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה. פַּגָּה, בֹּחַל וְצֶמֶל. פַּגָּה, עוֹדָהּ תִּינוֹקֶת. בֹּחַל, אֵלּוּ יְמֵי נְעוּרֶיהָ. בָּזוֹ וּבָזוֹ, אָבִיהָ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. צֶמֶל, כֵּיוָן שֶׁבָּגְרָה, שׁוּב אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ.
מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה. פַּגָּה, בֹּחַל וְצֶמֶל — תאנה שלא הבשילה, תאנה שמבשילה ותאנה בשלה: שלביה כילדה, כנערה וכבוגרת. פַּגָּה, עוֹדָהּ תִּינוֹקֶת — אין בה עדיין סימן בגרות — בֹּחַל, אֵלּוּ יְמֵי נְעוּרֶיהָ — הופיעו בה סימני הבגרות הראשונים. בָּזוֹ וּבָזוֹ — בין בקטנותה ובין בנערותה — אָבִיהָ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ, כלשון הכתוב "בנעוריה בית אביה" (במדבר ל, יז). צֶמֶל, — התאנה הבשלה — כֵּיוָן שֶׁבָּגְרָה, שׁוּב אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ. מציאתה, מעשה ידיה ונדריה — שלה הם עכשיו.
ה:חסימני הבוגרת
אֵיזֶהוּ סִימָנֶיהָ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּעֲלֶה הַקֶּמֶט תַּחַת הַדָּד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּטּוּ הַדַּדִּים. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, מִשֶּׁתַּשְׁחִיר הַפִּטֹּמֶת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹתֵן יָדוֹ עַל הָעֹקֶץ וְהוּא שׁוֹקֵעַ וְשׁוֹהֶה לַחֲזֹר.
אֵיזֶהוּ סִימָנֶיהָ? — סימני בגרותה — רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּעֲלֶה הַקֶּמֶט תַּחַת הַדָּד — כשהדד גדל עד שהוא מתקפל מעט על החזה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּטּוּ הַדַּדִּים — כשגדלו הדדים ונטו מטה, יותר מקמט בלבד. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, מִשֶּׁתַּשְׁחִיר הַפִּטֹּמֶת. הפיטומת היא הטבעת שסביב חוד הדד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹתֵן יָדוֹ עַל הָעֹקֶץ — חוד הדד — וְהוּא שׁוֹקֵעַ וְשׁוֹהֶה לַחֲזֹר.
ה:טאילונית וסריס
בַּת עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, תָּבִיא רְאָיָה שֶׁהִיא בַת עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְהִיא אַיְלוֹנִית, לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, יָבִיא רְאָיָה שֶׁהוּא בֶן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְהוּא סָרִיס, לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם, אֵלּוּ דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בְּנֵי שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַזָּכָר כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל, וְהַנְּקֵבָה כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, שֶׁהָאִשָּׁה מְמַהֶרֶת לָבֹא לִפְנֵי הָאִישׁ.
בַּת עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — סימן הבגרות — תָּבִיא רְאָיָה שֶׁהִיא בַת עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְהִיא אַיְלוֹנִית — אישה שאינה יכולה ללדת — לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. הכתוב מדבר ב"בכור אשר תלד" (דברים כה, ו). בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יָבִיא רְאָיָה שֶׁהוּא בֶן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְהוּא סָרִיס — איש שאינו יכול להוליד — לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם, אֵלּוּ דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. המצווה היא "להקים לאחיו שם" (דברים כה, ז), והוא אינו יכול לכך. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בְּנֵי שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה — האישה והאיש כאחד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַזָּכָר כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל — בן עשרים — וְהַנְּקֵבָה כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי — בת שמונה עשרה — שֶׁהָאִשָּׁה מְמַהֶרֶת לָבֹא לִפְנֵי הָאִישׁ