משנה נִדָּה · פרק ב מתוך י

נִדָּה · פרק בכָּל הַיָּד

הבדיקה העצמית, הידיים הבודקות וגווני הדם

סימןבְּדִיקוֹת וּמַרְאוֹת

הפרק הקודם שאל עד כמה לאחור מגיעה טומאתה של האישה; פרק זה שואל כיצד היא ובעלה יודעים מה מעמדה. האישה הייתה בודקת את עצמה בבדים רכים, ובמיוחד סמוך לתשמיש, והיא בחזקת טהרה כל עוד לא נודע אחרת. הפרק משבח את הבדיקה התכופה באישה, מבאר מה מלמד דם שנמצא על הבדים לגבי הבעל והאישה, וממשיל את גוף האישה לבית בן שלושה חדרים, כדי לברר איזה דם נחשב. הוא נחתם בחמשת גווני הדם הטמאים, ובאמת מידה מוכרת לכל אחד מהם.

  1. ב:אהבדיקה ובדי הבדיקהיד המרבה לבדוק משובחת באישה וראויה לגנאי באיש; ובנות ישראל משמשות בבדי בדיקה, אחד לבעל ואחד לאישה.סימןהיד המרבה לבדק
  2. ב:בכשנמצא דםדם על הבד שלו, או על שלה מיד, עושה את שניהם טמאים בוודאי וחייבים קרבן; דם שנמצא על שלה לאחר זמן אינו אלא ספק.סימןנמצא על שלו
  3. ב:גטומאה למפרע והבועלנמצא הדם אחרי השהות הקצרה — היא מטמאה את הטהרות של עשרים וארבע השעות שקדמו, וחכמים ורבי עקיבא נחלקו אם אף בועלה נטמא טומאת שבעה.סימןאחר זמן
  4. ב:דחזקת הטהרה של האישהכל אישה בחזקת טהרה לבעלה; ובית שמאי ובית הלל נחלקו כמה בדיקות צריכה אישה העוסקת בטהרות בלילה.סימןבחזקת טהרה לבעליהן
  5. ב:המשל הביתחכמים משלו את גוף האישה לחדר, לפרוזדור ולעלייה, כדי למיין איזה דם טמא ואיזה טהור.סימןהחדר והפרוזדור
  6. ב:וגווני הדם הטמאחמישה גווני דם טמאים; בית שמאי ובית הלל נחלקים בשניים נוספים, ועקביא בן מהללאל, רבי מאיר ורבי יוסי דנים בדם הירוק.סימןחמשה דמים
  7. ב:זכיצד נראה כל גוון טמאהמשנה קובעת אמת מידה מוחשית לכל גוון טמא, ובשחור: עמוק ממנו — טמא, דהה ממנו — טהור.סימןאדם כדם המכה

כל הפרק

ב:אהבדיקה ובדי הבדיקה

כָּל הַיָּד הַמַּרְבָּה לִבְדֹּק בְּנָשִׁים, מְשֻׁבַּחַת. וּבַאֲנָשִׁים, תִּקָּצֵץ. הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וְהַסּוּמָא וְשֶׁנִּטְרְפָה דַעְתָּהּ, אִם יֶשׁ לָהֶן פִּקְחוֹת, מְתַקְּנוֹת אוֹתָן וְהֵן אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. דֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, מְשַׁמְּשׁוֹת בִּשְׁנֵי עִדִּים, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לָהּ. הַצְּנוּעוֹת מְתַקְּנוֹת לָהֶן שְׁלִישִׁי, לְתַקֵּן אֶת הַבָּיִת.

כָּל הַיָּד הַמַּרְבָּה לִבְדֹּק — בודקת את הגוף שמא יצא ממנו דם או הפרשה — בְּנָשִׁים, מְשֻׁבַּחַת; וּבַאֲנָשִׁים, תִּקָּצֵץ — איש הממשמש בגופו תדיר מתעורר ומוציא זרע לבטלה. הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וְהַסּוּמָא, וְשֶׁנִּטְרְפָה דַעְתָּהּ — מחמת חולי — אִם יֶשׁ לָהֶן פִּקְחוֹת — חברות בנות דעת — מְתַקְּנוֹת אוֹתָן — בודקות אותן ומטבילות אותן במקווה — וְהֵן אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה — חלקו של הכהן. דֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, מְשַׁמְּשׁוֹת בִּשְׁנֵי עִדִּים, — שני בדי בדיקה בשעת התשמיש — אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לָהּ. אחרי התשמיש כל אחד מקנח בבד שלו, לראות אם יש דם. הַצְּנוּעוֹת מְתַקְּנוֹת לָהֶן שְׁלִישִׁי — בד שלישי — לְתַקֵּן אֶת הַבָּיִת — "הבית" הוא הגוף: הן בודקות את עצמן לפני התשמיש.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:בכשנמצא דם

נִמְצָא עַל שֶׁלּוֹ, טְמֵאִין וְחַיָּבִין קָרְבָּן. נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ אוֹתְיוֹם, טְמֵאִין וְחַיָּבִין קָרְבָּן. נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן, טְמֵאִים מִסָּפֵק וּפְטוּרִים מִן הַקָּרְבָּן.

נִמְצָא עַל שֶׁלּוֹ — דם, על הבד של הבעל: סימן שהיה שם בשעת התשמיש — טְמֵאִין וְחַיָּבִין קָרְבָּן — כל אחד מביא חטאת, שחטאו בשגגה. נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ — דם, על הבד שלה — אוֹתְיוֹם — מיד אחרי התשמיש, ולכן היה שם בשעתו — טְמֵאִין וְחַיָּבִין קָרְבָּן נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן, — דם על הבד שלה — טְמֵאִים מִסָּפֵק — שמא בא הדם רק אחרי התשמיש — וּפְטוּרִים מִן הַקָּרְבָּן — מן החטאת, שאינה באה אלא על חטא ודאי.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:גטומאה למפרע והבועל

אֵיזֶהוּ אַחַר זְמַן. כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ פָּנֶיהָ. וְאַחַר כָּךְ, מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּרוֹאָה כֶתֶם, שֶׁמְּטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ.

אֵיזֶהוּ אַחַר זְמַן? כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ פָּנֶיהָ. "פניה" — לשון נקייה: היא מקנחת את עצמה למטה. וְאַחַר כָּךְ — נמצא הדם רק אחרי שירדה וקינחה — מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת — את מה שנגעה בו בעשרים וארבע השעות שלפני כן — וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ — לא טומאת שבעה; הוא טמא רק עד הערב, ככל הנוגע בה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַף מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ. הוא טמא מספק שבעה ימים. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּרוֹאָה כֶתֶם — טיפת דם שמצאה על גופה או על בגדה — שֶׁמְּטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ — הבא עליה מכאן ואילך טמא שבעה ימים, שכאן הדם נראה לעין.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:דחזקת הטהרה של האישה

כָּל הַנָּשִׁים בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְבַעֲלֵיהֶן. הַבָּאִין מִן הַדֶּרֶךְ, נְשֵׁיהֶן לָהֶן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צְרִיכָה שְׁנֵי עִדִּים עַל כָּל תַּשְׁמִישׁ וְתַשְׁמִישׁ, אוֹ תְשַׁמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, דַּיָּהּ בִּשְׁנֵי עִדִּים כָּל הַלָּיְלָה.

כָּל הַנָּשִׁים בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְבַעֲלֵיהֶן. הבעל אינו צריך לשאול את אשתו לפני התשמיש. הַבָּאִין מִן הַדֶּרֶךְ, נְשֵׁיהֶן לָהֶן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. אף שבהיעדר בעליהן הייתה להן פחות סיבה לבדוק. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים — תלמידי שמאי — צְרִיכָה שְׁנֵי עִדִּים עַל כָּל תַּשְׁמִישׁ וְתַשְׁמִישׁ — שני בדי בדיקה, אחד לפניו ואחד אחריו, שבוחנים אותם בבוקר — אוֹ תְשַׁמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר — כדי שתבדוק את הבד מיד. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים דַּיָּהּ בִּשְׁנֵי עִדִּים כָּל הַלָּיְלָה — בד אחד לפני הפעם הראשונה, ואחד אחרי האחרונה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:המשל הבית

מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה, הַחֶדֶר וְהַפְּרוֹזְדוֹר וְהָעֲלִיָּה. דַּם הַחֶדֶר, טָמֵא. נִמְצָא בַפְּרוֹזְדוֹר, סְפֵקוֹ טָמֵא, לְפִי שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר.

מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה, הַחֶדֶר וְהַפְּרוֹזְדוֹר וְהָעֲלִיָּה — הרחם בפנים, המעבר שלפניו, ושלפוחית השתן מעל שניהם. דַּם הַחֶדֶר, טָמֵא — החדר הוא הרחם, שממנו בא דם הנידה. נִמְצָא בַפְּרוֹזְדוֹר, — דם, במעבר שלפני הרחם, שאפשר שבא מן השלפוחית, שדמה טהור — סְפֵקוֹ טָמֵא, לְפִי שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר. "המקור" הוא הרחם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:וגווני הדם הטמא

חֲמִשָּׁה דָמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה. הָאָדֹם, וְהַשָּׁחֹר, וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם, וּכְמֵימֵי אֲדָמָה, וּכְמָזוּג. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף כְּמֵימֵי תִלְתָּן וּכְמֵימֵי בָשָׂר צָלִי. וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. הַיָּרֹק, עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אִם אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם, מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ.

חֲמִשָּׁה דָמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה. כלומר, חמישה גוונים של דם: הָאָדֹם, וְהַשָּׁחֹר, וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם — הגוון הבוהק של פרח הכרכום — וּכְמֵימֵי אֲדָמָה, וּכְמָזוּג — יין אדום מהול במים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף כְּמֵימֵי תִלְתָּן — מים ששרו בהם זרעי תלתן — וּכְמֵימֵי בָשָׂר צָלִי. אף אלה טמאים. וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. כלומר, את שני הגוונים: מי התלתן ומי הבשר הצלי. הַיָּרֹק, — צהבהב, כגוון האתרוג — עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא — לדעתו זהו גוון הכרכום שדהה — וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים אָמַר רַבִּי מֵאִיר על הירוק: אִם אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם — כדם נידה — מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה — שהדם הוא מן המשקים המכשירים את הפירות לקבל טומאה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר על הירוק: לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ — אינו דם נידה, ואף אינו משקה המכשיר את הפירות לקבל טומאה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:זכיצד נראה כל גוון טמא

אֵיזֶהוּ אָדֹם, כְּדַם הַמַּכָּה. שָׁחֹר, כַּחֶרֶת. עָמֹק מִכָּן, טָמֵא. דֵּהֶה מִכָּן, טָהוֹר. וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם, כַּבָּרוּר שֶׁבּוֹ. וּכְמֵימֵי אֲדָמָה, מִבִּקְעַת בֵּית כֶּרֶם, וּמֵצִיף מָיִם. וּכְמָזוּג, שְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם וְאֶחָד יַיִן, מִן הַיַּיִן הַשָּׁרוֹנִי.

אֵיזֶהוּ אָדֹם, כְּדַם הַמַּכָּה — האדום העמוק של דם הזורם מפצע טרי. שָׁחֹר: כַּחֶרֶת. חרת הוא דיו סמיך, שחור עמוק. עָמֹק מִכָּן, טָמֵא — כלומר, שחור מן החרת — דֵּהֶה מִכָּן, טָהוֹר וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם, כַּבָּרוּר שֶׁבּוֹ. כלומר, העלים האדמדמים ביותר שבפרח. וּכְמֵימֵי אֲדָמָה, מִבִּקְעַת בֵּית כֶּרֶם, — מקום ידוע בארץ ישראל — וּמֵצִיף מָיִם. כלומר, עד שהמים עומדים מעל העפר. וּכְמָזוּג, שְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם וְאֶחָד יַיִן, מִן הַיַּיִן הַשָּׁרוֹנִי

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים