משנה נִדָּה · פרק י מתוך י
נִדָּה · פרק יתִּינוֹקֶת
הכלה הצעירה, הבדיקות, וחתימת מסכת נידה
סימןסְפִירַת יָמִים
קצת רקע תחילה. בבעילה הראשונה של כלה עשוי לצאת דם ממכת הבתולים, והוא טהור; והשאלה היא כמה זמן אפשר לתלות את דמה בכך. אישה בודקת את עצמה כדי לדעת שפסק דמה, וזב וזבה סופרים שבעה ימים נקיים. אחרי לידה באים שבועות שבהם דמה טהור, אף שעדיין אינה טהורה לגמרי. הפרק עוסק בכלה, בבדיקות שלא נעשו, בטמאים שמתו ובשבועות האלה, וחותם את המסכת באישה שראתה דם ביום האחד עשר מן הימים שבין נידה לנידה.
- י:אדם הבתולים של הכלהכלה שראתה דם אחרי הבעילה הראשונה — כמה זמן תולים את הדם במכת הבתולים? בית שמאי ובית הלל קובעים זאת לפי גילה, ולפי שכבר ראתה דם נידה או לא.סימןתינוקת שלא הגיע זמנה
- י:בבדיקת בין השמשות שנשמטהנידה שטבלה בלי שבדקה את עצמה בין השמשות של היום השביעי — אם בדיקתה האחרונה מצאה אותה נקייה, היא בחזקת טהרה; ואם מצאה דם, היא בחזקת טומאה.סימןנדה שבדקה עצמה
- י:גימים נקיים שלא נבדקוזב וזבה שבדקו את עצמם בספירת שבעת הימים הנקיים רק ביום הראשון וביום השביעי — רבי אליעזר, רבי יהושע ורבי עקיבא נחלקו כמה מן הימים עולים להם.סימןהזב והזבה שבדקו
- י:דטמאים שמתוזב, זבה, נידה, יולדת ומצורע שמתו מטמאים במשא עד שיירקב הבשר; נכרי שמת טהור מטומאה זו; ובית שמאי ובית הלל נחלקו אם כל הנשים מתות נידות.סימןהזב והזבה / שמתו
- י:הדם מאישה שמתהרביעית דם שיצאה מאישה שמתה מטמאה גם כדם נידה, בכל שהוא, וגם כדם המת, באוהל; רבי יהודה ורבי יוסי חולקים, כל אחד על צד אחר.סימןהאשה שמתה
- י:וימי טהרה והמים לפסחיולדת בימי טהרה דינה כטבולת יום, וחכמים דנו עד היכן מגיעה טומאתה הקלה לעניין המים שמדיחים בהם את בשר הפסח: בראשונה התירו לה רק לערות אותם, ואחר כך, כבית הלל, אף לגעת בהם.סימןמערה מים לפסח
- י:זבמה מודים שני בתי המדרשיולדת בימי טהרה אוכלת מעשר שני ומפרישה חלה, ורוקה ודם טהרה אינם מטמאים ככר של תרומה; ובית שמאי ובית הלל נחלקו אם היא צריכה טבילה נוספת בסוף ימי טהרתה.סימןאוכלת במעשר / טבילה באחרונה
- י:חראייה ביום האחד עשרהמסכת נחתמת באישה שראתה דם ביום האחד עשר וטבלה בו בערב: מה הם מטמאים, והאם חייבים בקרבן.סימןהרואה יום אחד עשר
כל הפרק
י:אדם הבתולים של הכלה
תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְנִסֵּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹתְנִין לָהּ אַרְבָּעָה לֵילוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה. הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְנִסֵּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹתְנִין לָהּ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אַרְבָּעָה לֵילוֹת. רָאֲתָה וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹתְנִין לָהּ בְּעִילַת מִצְוָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כָּל הַלַּיְלָה כֻּלָּהּ:
תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת — צעירה מכדי לראות דם נידה — וְנִסֵּת, כלומר נישאה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹתְנִין לָהּ אַרְבָּעָה לֵילוֹת, ודם שתראה בהם נחשב דם בתולים, שהוא טהור. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה — עד שיתרפא הפצע של הביאה הראשונה, ככל שיארך הדבר. הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, אף שעדיין לא ראתה, וְנִסֵּת, כלומר נישאה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹתְנִין לָהּ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת — שכלה נישאה ביום רביעי — אַרְבָּעָה לֵילוֹת. רָאֲתָה וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ, כלומר לפני נישואיה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹתְנִין לָהּ בְּעִילַת מִצְוָה — הפעם הראשונה בלבד. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כָּל הַלַּיְלָה כֻּלָּהּ — כל הלילה הראשון.
י:בבדיקת בין השמשות שנשמטה
נִדָּה שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ יוֹם שְׁבִיעִי שַׁחֲרִית וּמָצְאתָה טְהוֹרָה, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא הִפְרִישָׁה, וּלְאַחַר יָמִים בָּדְקָה וּמָצְאתָה טְמֵאָה, הֲרֵי הִיא בְחֶזְקַת טָהֳרָה. בָּדְקָה עַצְמָהּ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּשַׁחֲרִית וּמָצְאתָה טְמֵאָה, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא הִפְרִישָׁה, וּלְאַחַר זְמַן בָּדְקָה וּמָצְאתָה טְהוֹרָה, הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת טֻמְאָה, וּמְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה. וְאִם יֶשׁ לָהּ וֶסֶת, דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁלֹּא הִפְרִישָׁה בְטָהֳרָה מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת טֻמְאָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ בַשְּׁנִיָּה לְנִדָּתָהּ בָּדְקָה וּמָצְאתָה טְהוֹרָה, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא הִפְרִישָׁה, וּלְאַחַר זְמַן בָּדְקָה וּמָצְאָה טְמֵאָה, הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת טָהֳרָה:
נִדָּה שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ יוֹם שְׁבִיעִי שַׁחֲרִית וּמָצְאתָה טְהוֹרָה, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא הִפְרִישָׁה — לא בדקה את עצמה שוב, לוודא שפסק הדם — וּלְאַחַר יָמִים בָּדְקָה וּמָצְאתָה טְמֵאָה, הֲרֵי הִיא בְחֶזְקַת טָהֳרָה. מחזיקים שהדם בא רק כשמצאה אותו. בָּדְקָה עַצְמָהּ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּשַׁחֲרִית וּמָצְאתָה טְמֵאָה, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא הִפְרִישָׁה, וּלְאַחַר זְמַן בָּדְקָה וּמָצְאתָה טְהוֹרָה, הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת טֻמְאָה, שמא נמשך הדם. והאישה שמצאה דם לאחר ימים — בחזקת טהרה היא, וּמְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה — את האוכל הטהור שנגעה בו בעשרים וארבע השעות שלפני כן, או מאז בדיקתה הקודמת. וְאִם יֶשׁ לָהּ וֶסֶת, מועד קבוע לדמה, דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. היא טמאה רק משעה שמצאה את הדם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁלֹּא הִפְרִישָׁה בְטָהֳרָה מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה — שלא בדקה ונמצאה נקייה מאחר הצהריים ואילך — הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת טֻמְאָה, אף אם בדקה בבוקר ונמצאה נקייה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ בַשְּׁנִיָּה לְנִדָּתָהּ בָּדְקָה וּמָצְאתָה טְהוֹרָה, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא הִפְרִישָׁה, וּלְאַחַר זְמַן בָּדְקָה וּמָצְאָה טְמֵאָה, הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת טָהֳרָה, שמשפסק הדם — פסק.
י:גימים נקיים שלא נבדקו
הַזָּב וְהַזָּבָה שֶׁבָּדְקוּ עַצְמָן בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמָצְאוּ טָהוֹר, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּמָצְאוּ טָהוֹר, וּשְׁאָר יָמִים שֶׁבֵּינְתַיִם לֹא בָדְקוּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵין לָהֶם אֶלָּא יוֹם רִאשׁוֹן וְיוֹם שְׁבִיעִי בִלְבָד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין לָהֶם אֶלָּא יוֹם שְׁבִיעִי בִלְבָד:
הַזָּב וְהַזָּבָה שֶׁבָּדְקוּ עַצְמָן בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמָצְאוּ טָהוֹר — בעלי הפרשה, שעליהם לספור שבעה ימים נקיים — וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּמָצְאוּ טָהוֹר, וּשְׁאָר יָמִים שֶׁבֵּינְתַיִם לֹא בָדְקוּ: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה, וכל שבעת הימים עולים להם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵין לָהֶם אֶלָּא יוֹם רִאשׁוֹן וְיוֹם שְׁבִיעִי בִלְבָד, ועליהם לספור עוד חמישה ימים נקיים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין לָהֶם אֶלָּא יוֹם שְׁבִיעִי בִלְבָד, שמא ראו הפרשה באחד הימים שבאמצע, והיא ביטלה את הספירה שלפניה.
י:דטמאים שמתו
הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת וְהַמְצֹרָע שֶׁמֵּתוּ, מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא עַד שֶׁיִּמֹּק הַבָּשָׂר. נָכְרִי שֶׁמֵּת, טָהוֹר מִלְּטַמֵּא בְמַשָּׂא. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל הַנָּשִׁים מֵתוֹת נִדּוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין נִדָּה אֶלָּא שֶׁמֵּתָה נִדָּה:
הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת וְהַמְצֹרָע שֶׁמֵּתוּ, מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא עַד שֶׁיִּמֹּק הַבָּשָׂר, כפי שטימאו בחייהם. כך גזרו חכמים, שלא יחשבו מי שרק התעלף למת, וממילא לטהור. נָכְרִי שֶׁמֵּת, טָהוֹר מִלְּטַמֵּא בְמַשָּׂא. כלומר אינו מטמא כזב, שבחייו דינו כזב רק מגזרת חכמים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל הַנָּשִׁים מֵתוֹת נִדּוֹת, ולכן מטבילים את בגדיה של כל אישה שמתה, ואין הנידות נבדלות משאר הנשים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין נִדָּה אֶלָּא שֶׁמֵּתָה נִדָּה
י:הדם מאישה שמתה
הָאִשָּׁה שֶׁמֵּתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם, מְטַמְּאָה מִשּׁוּם כֶּתֶם, וּמְטַמְּאָה בְאֹהֶל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוּם כֶּתֶם, מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֱקַר מִשֶּׁמֵּתָה. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּיוֹשֶׁבֶת עַל מַשְׁבֵּר וּמֵתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה מִשּׁוּם כֶּתֶם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לְפִיכָךְ אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְאֹהֶל:
הָאִשָּׁה שֶׁמֵּתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם, מְטַמְּאָה מִשּׁוּם כֶּתֶם, אפילו בכל שהוא, וּמְטַמְּאָה בְאֹהֶל, כלומר כל מה שתחת גג אחד עמה, כדם המת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוּם כֶּתֶם, מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֱקַר מִשֶּׁמֵּתָה. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּיוֹשֶׁבֶת עַל מַשְׁבֵּר וּמֵתָה — המשבר הוא כיסא הלידה — וְיָצָא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה מִשּׁוּם כֶּתֶם, שהלידה עקרה את הדם בעודה בחיים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לְפִיכָךְ אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְאֹהֶל: דם שנעקר בעודה בחיים אינו דם המת, המטמא תחת גג אחד.
י:וימי טהרה והמים לפסח
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים, הַיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טֹהַר, הָיְתָה מְעָרָה מַיִם לַפֶּסַח. חָזְרוּ לוֹמַר, הֲרֵי הִיא כְמַגַּע טְמֵא מֵת לַקָּדָשִׁים, כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף כִּטְמֵא מֵת:
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים, הַיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טֹהַר, כלומר יולדת אחרי ימי טומאתה, שדינה כמי שטבלה היום, הָיְתָה מְעָרָה מַיִם לַפֶּסַח. היא שופכת מים להדחת בשר הקרבן, בלי לגעת בהם. חָזְרוּ לוֹמַר, הֲרֵי הִיא כְמַגַּע טְמֵא מֵת לַקָּדָשִׁים, כלומר ראשונה לטומאה כלפי הקודשים בלבד, ולכן מותר לה עכשיו לגעת אף במים של הפסח, כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף כִּטְמֵא מֵת — אב הטומאה, שכל מה שהוא נוגע בו נעשה ראשון לטומאה.
י:זבמה מודים שני בתי המדרש
וּמוֹדִים שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בַּמַּעֲשֵׂר, וְקוֹצָה לָהּ חַלָּה, וּמַקֶּפֶת וְקוֹרְאָה לָהּ שֵׁם. וְאִם נָפַל מֵרֻקָּהּ וּמִדַּם טָהֳרָהּ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, שֶׁהוּא טָהוֹר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צְרִיכָה טְבִילָה בָּאַחֲרוֹנָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה בָּאֲחֲרוֹנָה:
וּמוֹדִים שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בַּמַּעֲשֵׂר, הוא מעשר שני, שהרי בימי דם טוהר היא כמי שטבלה היום; וְקוֹצָה לָהּ חַלָּה, מפרישה את חלק העיסה שלכהן לתוך כלי, ועדיין אינה קוראת לו שם, וּמַקֶּפֶת וְקוֹרְאָה לָהּ שֵׁם. כלומר מקרבת את הכלי אל העיסה. וְאִם נָפַל מֵרֻקָּהּ וּמִדַּם טָהֳרָהּ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה — חלקו של הכהן — שֶׁהוּא טָהוֹר, שהמשקים היוצאים ממי שטבלה היום טהורים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צְרִיכָה טְבִילָה בָּאַחֲרוֹנָה — בסוף ימי דם הטוהר, שבהמתנה הארוכה הסיחה את דעתה מן התרומה ומן המקדש. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה בָּאֲחֲרוֹנָה: הטבילה שאחרי ימי טומאתה מספיקה לה.
י:חראייה ביום האחד עשר
הָרוֹאָה יוֹם אַחַד עָשָׂר וְטָבְלָה לָעֶרֶב וְשִׁמְּשָׁה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְחַיָּבִין בַּקָּרְבָּן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן. טָבְלָה בַיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו וְשִׁמְּשָׁה אֶת בֵּיתָהּ וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וּפְטוּרִים מִן הַקָּרְבָּן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הֲרֵי זֶה גַרְגְּרָן. וּמוֹדִים בְּרוֹאָה בְתוֹךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם וְטָבְלָה לָעֶרֶב וְשִׁמְּשָׁה, שֶׁמְּטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וְחַיָּבִין בַּקָּרְבָּן. טָבְלָה בַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו וְשִׁמְּשָׁה, הֲרֵי זוֹ תַרְבּוּת רָעָה, וּמַגָּעָן וּבְעִילָתָן תְּלוּיִים:
הָרוֹאָה יוֹם אַחַד עָשָׂר — האחרון באחד עשר הימים שבין וסת לוסת — וְטָבְלָה לָעֶרֶב וְשִׁמְּשָׁה, כלומר הייתה עם בעלה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְחַיָּבִין בַּקָּרְבָּן, שלדעתם היה עליה לשמור תחילה את היום שלמחרת נקי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן, שהיום שאחרי האחד עשר אינו מצטרף אליו לזיבה, ולכן אינה צריכה לשמור אותו נקי. טָבְלָה בַיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו וְשִׁמְּשָׁה אֶת בֵּיתָהּ — ביום השנים עשר — וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וּפְטוּרִים מִן הַקָּרְבָּן, שהדם המאוחר פותח תקופה חדשה, ואינו מצטרף ליום האחד עשר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הֲרֵי זֶה גַרְגְּרָן — גנאי לבעל על חיפזונו, אך אינו טמא. וּמוֹדִים בְּרוֹאָה בְתוֹךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם — לפני האחרון שבהם — וְטָבְלָה לָעֶרֶב וְשִׁמְּשָׁה, שֶׁמְּטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וְחַיָּבִין בַּקָּרְבָּן, שהיה עליה לשמור את היום שלמחרת נקי, ולא שמרה. טָבְלָה בַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו וְשִׁמְּשָׁה, הֲרֵי זוֹ תַרְבּוּת רָעָה, וּמַגָּעָן וּבְעִילָתָן תְּלוּיִים: הטומאה והקרבן תלויים בשאלה אם תראה דם בהמשך אותו יום.