משנה נִדָּה · פרק ד מתוך י
נִדָּה · פרק דבְּנוֹת כּוּתִים
בנות כותים, בנות צדוקים ונכריות; דם הלידה ואחד עשר הימים
סימןכּוּתִיּוֹת וּמַקְשָׁה
קצת רקע תחילה. אישה שבאה הווסת שלה היא נידה, וטמאה שבעה ימים. באחד עשר הימים שאחריהם, עד שמגיע מועד הווסת הבא, דם שלושה ימים רצופים הוא דבר אחר: הוא עושה אותה זבה, ועליה לספור שבעה ימים נקיים קודם שתיטהר. אחרי לידה באים שבוע או שבועיים של טומאה, ואחריהם שבועות שבהם כל דם שהיא רואה טהור. הפרק פותח בבנות כותים ובבנות צדוקים, שקהילותיהן נהגו בדינים האלה בדרכן, ובנכריות; אחר כך הוא שואל מתי דם שבשעת לידה קשה נחשב זיבה, ונחתם באחד עשר הימים, שבהם האישה בחזקת טהרה.
- ד:אבנות כותיםבנות כותים נידות מעריסתן; ומפני שהכותים בועלי נידות, המשכב שתחתם מטמא אוכלים ומשקים כעליונו של זב — אבל רק מספק.סימןבנות כותים
- ד:בבנות צדוקיםמעמדה של בת צדוקים לעניין נידה הולך אחר מנהגה — ככותית אם היא הולכת בדרכי אבותיה, וכבת ישראל אם פירשה ללכת בדרכי ישראל; ורבי יוסי הופך את החזקה שבסתם.סימןבנות צדוקין
- ד:גרק לח, או גם יבשבית שמאי ובית הלל נחלקו בדם הנכרית, בדם הטהרה של המצורעת ובדם יולדת שלא טבלה: האם הוא טהור, מטמא רק כשהוא לח, או מטמא לח ויבש.סימןדם נכרית
- ד:דדם בלידה קשהאישה שראתה דם שלושה ימים בימי הזיבה, ושקטו חבליה יממה שלמה לפני הלידה — היא יולדת בזוב, כדברי רבי אליעזר.סימןהמקשה / יולדת בזוב
- ד:העד כמה לאחור מגיעה הלידה הקשהרבי מאיר, רבי יהודה, ורבי יוסי ורבי שמעון נחלקו כמה זמן לפני הלידה עדיין נחשב הדם דם לידה.סימןכמה הוא קשויה
- ד:וקל וחומר, ו"דיו"דם לידה קשה בימי הדם הטהור שבתוך שמונים הימים של יולדת נקבה: חכמים מטהרים ומוכיחים בקל וחומר, ורבי אליעזר משיב בכלל "דיו" ומטמא אותה כנידה.סימןהמקשה בתוך שמונים
- ד:זאחד עשר הימיםכל אחד עשר ימי הזיבה האישה בחזקת טהרה, ואף אחריהם, אם לא בדקה, טהורה, חוץ משעת וסתה — מועד קבוע לראות דם; ואילו הזב, הזבה ושומרת יום כנגד יום בחזקת טומאה.סימןישבה לה ולא בדקה
כל הפרק
ד:אבנות כותים
בְּנוֹת כּוּתִים, נִדּוֹת מֵעֲרִיסָתָן. וְהַכּוּתִים מְטַמְּאִים מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בּוֹעֲלֵי נִדּוֹת, וְהֵן יוֹשְׁבוֹת עַל כָּל דָּם וָדָם. וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ, וְאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּרוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָתָן סָפֵק.
בְּנוֹת כּוּתִים — הכותים הם השומרונים — נִדּוֹת מֵעֲרִיסָתָן — מגזרת חכמים, שהכותים אינם מחזיקים תינוקת שראתה דם כנידה. וְהַכּוּתִים מְטַמְּאִים מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן, — המשכב שתחתם דינו כמה שמונח מעל זב: מטמא רק אוכלים ומשקים — מִפְּנֵי שֶׁהֵן בּוֹעֲלֵי נִדּוֹת, וְהֵן יוֹשְׁבוֹת עַל כָּל דָּם וָדָם. כלומר, סופרות שבעה ימים מכל דם, אפילו טהור; ודם טמא שבא בתוכם אינו פותח ספירה חדשה, והן גומרות מוקדם מדי. וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ — מי שהתכסה במצעיה של כותית ונכנס למקדש אינו חייב קרבן — וְאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּרוּמָה — אלא תרומה שנגעה בהם נשארת בספק — מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָתָן סָפֵק. אין יודעים אם הכותית הייתה נידה.
ד:בבנות צדוקים
בְּנוֹת צְדוֹקִין, בִּזְמַן שֶׁנָּהֲגוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵיהֶן, הֲרֵי הֵן כְּכוּתִיּוֹת. פֵּרְשׁוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הֵן כְּיִשְׂרְאֵלִית. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעוֹלָם הֵן כְּיִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּפְרְשׁוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵיהֶן.
בְּנוֹת צְדוֹקִין — נשים מכת הצדוקים, שכפרה בתורה שבעל פה — בִּזְמַן שֶׁנָּהֲגוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵיהֶן, הֲרֵי הֵן כְּכוּתִיּוֹת: טומאתן ספק. פֵּרְשׁוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי יִשְׂרָאֵל, — בנות צדוקים שעשו כן — הֲרֵי הֵן כְּיִשְׂרְאֵלִית: מעמדן הולך אחר מנהגן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְעוֹלָם הֵן כְּיִשְׂרָאֵל — בנות הצדוקים, אפילו כשאין יודעים דבר על מנהגן — עַד שֶׁיִּפְרְשׁוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵיהֶן.
ד:גרק לח, או גם יבש
דַּם נָכְרִית וְדַם טָהֳרָה שֶׁל מְצֹרַעַת, בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ. דַּם יוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ. וּמוֹדִים בְּיוֹלֶדֶת בְּזוֹב, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה לַח וְיָבֵשׁ.
דַּם נָכְרִית וְדַם טָהֳרָה שֶׁל מְצֹרַעַת, — הנכרית טמאה רק מגזרת חכמים, ו"דם טהרה" הוא הדם שהמצורעת רואה בשבועות שאחר הלידה — בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ. כלומר, מטמאים רק כשהם לחים. דַּם יוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלָה — לאחר ימי הטומאה שאחר הלידה, שבוע או שבועיים — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ — כלומר, מטמא רק כשהוא לח, שכבר עברו ימי טומאתה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ — שעד שתטבול, דמה טמא כשהיה. וּמוֹדִים בְּיוֹלֶדֶת בְּזוֹב, — יולדת שהייתה זבה, ועדיין לא ספרה שבעה ימים נקיים — שֶׁהִיא מְטַמְּאָה לַח וְיָבֵשׁ: עד שתספור אותם, דמה נשאר טמא.
ד:דדם בלידה קשה
הַמַּקְשָׁה, נִדָּה. קִשְּׁתָה שְׁלשָׁה יָמִים בְּתוֹךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם וְשָׁפְתָה מֵעֵת לְעֵת וְיָלְדָה, הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לַיְלָה וָיוֹם, כְּלֵילֵי שַׁבָּת וְיוֹמוֹ. שֶׁשָּׁפְתָה מִן הַצַּעַר, וְלֹא מִן הַדָּם.
הַמַּקְשָׁה — אישה המתקשה בלידתה ורואה דם — נִדָּה: התורה פטרה דם לידה רק מלהיחשב זיבה. קִשְּׁתָה שְׁלשָׁה יָמִים בְּתוֹךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם — הימים שבין נידה לנידה, ששלושה ימי דם בהם עושים אישה זבה — וְשָׁפְתָה מֵעֵת לְעֵת וְיָלְדָה, — נחה מצירי הלידה יממה שלמה, ושקט הצירים מלמד שהדם לא בא מן הלידה — הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מנוחתה מן הצירים צריכה להימשך לַיְלָה וָיוֹם כְּלֵילֵי שַׁבָּת וְיוֹמוֹ — לילה שלם והיום שאחריו, ולא כל עשרים וארבע שעות, כגון מצהריים לצהריים. שֶׁשָּׁפְתָה מִן הַצַּעַר, — נחה מן הצירים — וְלֹא מִן הַדָּם. משפסקו הצירים, אין תולים עוד את הדם בלידה.
ד:העד כמה לאחור מגיעה הלידה הקשה
כַּמָּה הוּא קִשּׁוּיָהּ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים יוֹם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, דַּיָּהּ חָדְשָׁהּ. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אֵין קִשּׁוּי יוֹתֵר מִשְּׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.
כַּמָּה הוּא קִשּׁוּיָהּ — כמה זמן לפני הלידה נמשכת הלידה הקשה? דם שתולים בה אינו עושה אותה זבה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֲפִלּוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים יוֹם — דם שנראה זמן רב כל כך לפני הלידה עדיין נחשב דם לידה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר דַּיָּהּ חָדְשָׁהּ — רק דם שראתה בחודש האחרון להריון נחשב דם לידה. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים אֵין קִשּׁוּי יוֹתֵר מִשְּׁתֵּי שַׁבָּתוֹת — שני שבועות; ושלושה ימי דם קודם לכן יכולים לעשות אותה זבה.
ד:וקל וחומר, ו"דיו"
הַמַּקְשָׁה בְתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה, כָּל דָּמִים שֶׁהִיא רוֹאָה, טְהוֹרִים, עַד שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וּמַה בִּמְקוֹם שֶׁהֶחְמִיר בְּדַם הַשֹּׁפִי, הֵקֵל בְּדַם הַקֹּשִׁי, מְקוֹם שֶׁהֵקֵל בְּדַם הַשֹּׁפִי, אֵינוֹ דִין שֶׁנָּקֵל בְּדַם הַקֹּשִׁי. אָמַר לָהֶן, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, מִמַּה הֵקֵל עָלֶיהָ, מִטֻּמְאַת זִיבָה, אֲבָל טְמֵאָה טֻמְאַת נִדָּה.
הַמַּקְשָׁה בְתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה, — אישה בלידה קשה, שנתעברה שוב סמוך ללידת בת, ועדיין היא בשבועות של דם טוהר — כָּל דָּמִים שֶׁהִיא רוֹאָה, טְהוֹרִים עַד שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא. היא טמאה כנידה, שדם הלידה הקשה בא מחמת הוולד, ואינו הדם הטהור שאחרי לידה. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וּמַה בִּמְקוֹם שֶׁהֶחְמִיר בְּדַם הַשֹּׁפִי — דם שבא בלא צירים, ששלושה ימים ממנו לפני לידה עושים אותה זבה — הֵקֵל בְּדַם הַקֹּשִׁי — שאינו עושה אותה זבה — מְקוֹם שֶׁהֵקֵל בְּדַם הַשֹּׁפִי — כבשבועות של דם טוהר שאחרי לידת בת, שבהם הוא טהור — אֵינוֹ דִין שֶׁנָּקֵל בְּדַם הַקֹּשִׁי? אָמַר לָהֶן, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן — דין הנלמד בקל וחומר אינו יכול להיות קל יותר מן המקור שממנו נלמד. מִמַּה הֵקֵל עָלֶיהָ, מִטֻּמְאַת זִיבָה. אֲבָל טְמֵאָה טֻמְאַת נִדָּה. לכן גם בשבועות של דם טוהר שאחרי לידת בת, דם הלידה הקשה עושה אותה נידה.
ד:זאחד עשר הימים
כָּל אַחַד עָשָׂר יוֹם בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. יָשְׁבָה לָהּ וְלֹא בָדְקָה, שָׁגְגָה, נֶאֶנְסָה, הֵזִידָה וְלֹא בָדְקָה, טְהוֹרָה. הִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ וְלֹא בָדְקָה, הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אִם הָיְתָה בְמַחֲבֵא וְהִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ, וְלֹא בָדְקָה, הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁחֲרָדָה מְסַלֶּקֶת אֶת הַדָּמִים. אֲבָל יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה וְשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה.
כָּל אַחַד עָשָׂר יוֹם שבין נידה לנידה, האישה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה, ואינה צריכה לבדוק את עצמה בכל עת. יָשְׁבָה לָהּ וְלֹא בָדְקָה, שָׁגְגָה, נֶאֶנְסָה, — נמנעה מלבדוק מסיבה שאינה בידה — ואפילו הֵזִידָה וְלֹא בָדְקָה — טְהוֹרָה. כך גם לאחר אחד עשר הימים, כשהיא צריכה לבדוק את עצמה. הִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ וְלֹא בָדְקָה, — המועד הקבוע שבו היא רגילה לראות דם — הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה. הדם מוחזק כבא בזמנו. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אִם הָיְתָה בְמַחֲבֵא וְהִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ, וְלֹא בָדְקָה — הסתתרה מפני שודדים או מפני צבא שפלש לעיר — הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁחֲרָדָה מְסַלֶּקֶת אֶת הַדָּמִים אֲבָל יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה — שבעת הימים הנקיים שהם סופרים — וְשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם — אישה שראתה דם יום או יומיים בין נידה לנידה, ושומרת יום נקי אחד — הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה: זובם כבר התחיל, ולכן יום שלא בדקו בו אינו בחזקת נקי.