סדר זְרָעִים · 53 משניות

דְּמַאי

מסכת דמאי היא המסכת השלישית בסדר זרעים. היא עוסקת ביבול שנקנה מעם הארץ — אדם מן השורה שאין סומכים עליו שהפריש מעשרות. מפני שרוב עמי הארץ מעשרים בפועל, היבול אינו אלא ספק שמא לא עושר — דמאי — ולכן הקונה מפריש את המעשרות בעצמו, אבל נהנה מקולות רבות שהקלו בו חכמים. המסכת ממפה איזה יבול נחשב דמאי, כיצד נוהגים בו החבר והנאמן, ואת רשת האמון שבין קונים ומוכרים, מארחים, אריסים ופועלים.

הֶקֵּף וְאֵמוּן

פרק אהַקַּלִּין שֶׁבַּדְּמַאי

מה פטור מן הדמאי, והקולות שבו

סימןפְּטוּרִים וְקֻלּוֹת

אסור לאכול מפירות ארץ ישראל עד שמפרישים מהם את המתנות: תרומה לכהן, עשירית ללוי, ועוד עשירית לאכלה בירושלים. אנשים רבים מן העם, שכל אחד מהם נקרא עם הארץ, לא היו נאמנים שעשו כן, ולכן תיקנו חכמים שהקונה מהם יפריש מספק חלק מן המעשרות מחדש. פירות אלה נקראים דמאי, ומכיוון שרק ספק עומד מאחוריהם, דיניהם קלים. הפרק מונה את מה שפטור לגמרי, מפירות בר זולים ועד מה שנקנה שלא לאכילה, ומראה כמה קל דינו של הדמאי גם כשצריך לעשרו.

  1. א:אפירות הבר הפטורים מן הדמאיפירות זולים שרובם גידולי בר פטורים מן הדמאי, ושני דברים נוספים פטורים רק באזור יהודה.סימןהקלין שבדמאי
  2. א:בשבע קולות בדמאימעשר שני של דמאי נוהג ביד קלה — אין בו חומש ולא ביעור, ואונן אוכל אותו — ורבי מאיר מתיר לחלל אותו בגמישות.סימןאין לו חמש
  3. א:געוד פטורים מן הדמאייבול שלא נקנה לאכילה, יבול מכזיב ולהלן, חלת עם הארץ והמדמע — פטורים מן הדמאי, ובשמן ערב נחלקו בית שמאי ובית הלל.סימןהלוקח לזרע / מכזיב ולהלן
  4. א:דעירוב, ברכה והפרשה בדמאיבדמאי מערבים, מברכים ומזמנים, ומפרישים ממנו מעשרות אפילו ערום ובין השמשות, שהרי החיוב אינו אלא ספק.סימןהדמאי מערבין בו

פרק בוְאֵלּוּ דְבָרִים

איזה יבול הוא דמאי, ועל מי ועל אילו מוכרים סומכים

סימןנֶאֱמָן וְחָבֵר

פירות שנקנו מעם הארץ, שאינו נאמן על המעשרות, הם דמאי: הקונה מעשר אותם בעצמו, מספק. אדם יכול היה להוציא את פירותיו שלו מן הספק הזה בכך שקיבל עליו התחייבות בפני אחרים. מי שקיבל עליו לעשר את הכול נעשה נאמן, ומה שנקנה ממנו אינו צריך עישור נוסף; והחבר הלך רחוק יותר, ושמר גם את מאכליו ובגדיו בטהרה. הפרק מונה חמישה מאכלים שהם דמאי בכל מקום, ואחר כך מפרט מה דורשת כל אחת משתי ההתחייבויות. הוא נחתם בשוק: אילו מוכרים חייבים לעשר את הדמאי לפני המכירה, ואילו רשאים להשאיר זאת לקונה.

  1. ב:אחמישה מאכלים שהם דמאי בכל מקוםדבלה, תמרים, חרובים, אורז וכמון שאיכותם מעידה על ארץ ישראל הם דמאי בכל מקום, ואורז של חוץ לארץ פטור בכל מקום.סימןדמאי בכל מקום
  2. ב:בחובותיו של הנאמןהנאמן מעשר את מה שהוא אוכל, מוכר ולוקח, ואינו מתארח אצל עם הארץ, שמי שאינו נאמן על עצמו אינו נאמן על אחרים.סימןלהיות נאמן
  3. ב:גמה מקבל עליו החברהחבר נזהר בטהרה במגעו עם עם הארץ, וחכמים דוחים את תוספותיו של רבי יהודה, שאינן מעניין החברות.סימןלהיות חבר
  4. ב:דמי מתקן דמאי לפני המכירההנחתום מפריש רק תרומת מעשר וחלה, החנוונים אינם מוכרים דמאי כלל, והמוכרים במידה גסה רשאים, והחובה עוברת לקונה.סימןהנחתומים / החנונים
  5. ב:המידה גסה ומידה דקהרבי מאיר הולך אחר המידה הרגילה של כל דבר, המידה הגסה היא שלושה קבין ביבש ושווי דינר בלח, ורבי יוסי פוטר את הנמכר באומד.סימןשדרכו להמדד בגסה

עִם אֲחֵרִים

פרק גמַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים

האכלת דמאי לאחרים, והשמירה שלא יצא מידו בלי תיקון

סימןהַאֲכָלָה וּמְסִירָה

מי שמקפיד על המעשרות דואג ליותר מן הצלחת שלו. אסור לו להוציא מידו מאכל שלא עושר, שמא יאכלנו אחר, וכשמאכלו עובר בידי אחרים עליו לשאול אם חזר אליו כמות שהיה. הפרק נפתח באלה שמותר להאכילם דמאי, העניים והחיילים העוברים. אחר כך הוא עוקב אחר מאכל היוצא מידי אדם: עלים שהוא חוזם ומשליך, ירק שהוא מחזיר בשוק, פירות שהוא מוצא או שולח לחברו. הוא נחתם במאכל שהופקד אצל טוחן, אצל שומר, אצל פונדקית או אצל חמות, שעלולים להחליפו.

  1. ג:אדמאי לעניים ולאכסניהחכמים הקלו בספק המעשרות, ולכן מאכילים דמאי לעניים ולחיילים העוברים, ורבן גמליאל היה מאכיל דמאי אף לפועליו.סימןמאכילין את העניים
  2. ג:בשלא להוציא דמאי בלא מעשרהחוזם עלים לא ישליכם, והמגביה ירק בשוק לא יחזירנו, עד שיעשר, שבהגבהה כבר קנה אותו.סימןלחזם עלי ירק
  3. ג:גפירות מן הדרך ומשלוח דמאיהנוטל פירות מן הדרך לאכלם ונמלך להצניעם יעשר, והנוטלם שלא יאבדו פטור, ואין שולחים לחבר דמאי אלא במה שמותר למכור כדמאי.סימןהמוצא פרות בדרך
  4. ג:דהטוחן והפיקדוןחיטים אצל טוחן כותי או עם הארץ ופירות שהופקדו אצלם נשארים בחזקתם, אבל טוחן נכרי עושה אותן דמאי, ופיקדון אצל נכרי כפירותיו.סימןהמוליך חטים לטוחן
  5. ג:ההפונדקיתהמוסר מאכל לפונדקית מעשר גם את מה שנתן לה וגם את מה שקיבל בחזרה, מפני שהיא חשודה להחליף.סימןהנותן לפנדקית
  6. ג:והמוסר לחמותוהמוסר מאכל לחמותו שתבשל מעשר את מה שנותן לה ואת מה שמקבל ממנה, שמא תחליף מנה שהתקלקלה, ורבי יהודה מודה שבשביעית אינה חשודה.סימןהנותן לחמותו

פרק דהַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת

מתי מאמינים למי שאינו נאמן על המעשרות

סימןסְמִיכָה עַל דְּבָרָיו

פירות שנקנו ממי שאינו נאמן על המעשרות נקראים דמאי: אולי לא עושרו, ולכן הקונה צריך לעשר אותם בעצמו, ואין די בדברי המוכר שכבר עישר. ובכל זאת יש מצבים שבהם אפשר להאמין גם לאדם כזה. הפרק נפתח בשבת, שבה אנשים יראים לשקר, ובסעודת נישואין שהמארח הדיר את חברו לבוא אליה, ואחר כך עובר למעשר עני של דמאי ולמתנות לכהן ולעני בשבת. הוא נחתם בשליח, באורח בעיר זרה ובסוחרים נודדים: מתי שקר היה נתפס, ומתי לא?

  1. ד:אהקולא של שבתעם הארץ נאמן על המעשרות בשבת, שאימת השבת עליו, אבל רק באותה שבת — משחשכה אינו אוכל עד שיעשר.סימןשואלו בשבת
  2. ד:באכילה על שולחנו של חברומי שחברו הדירו לאכול אצלו אוכל עמו בשבת הראשונה על סמך דבריו שהפירות מעושרים, ובשבת השנייה אינו אוכל עד שיעשר.סימןהמדיר את חברו
  3. ד:גקריאת שם למעשר עני של דמאירבי אליעזר אומר שאין צריך אפילו לקרוא שם למעשר עני של דמאי, וחכמים אומרים שקורא לו שם ואינו צריך להפרישו.סימןשם למעשר עני
  4. ד:דמתנות המעשר בשבתמתנות שקרא להן שם לא ייטלן בשבת כדי לתתן, אבל כהן או עני הרגילים אצלו באים ואוכלים, ובלבד שיודיע להם.סימןכהן או עני למודים
  5. ד:המתי השליח נאמןשליח שנשלח לקנות אצל מוכר שנקב בשמו נאמן, אבל מי שנשלח לקנות סתם מאדם נאמן, או שקנה ממוכר אחר, אינו נאמן.סימןקח לי / לא מצאתיו
  6. ד:והנכנס לעיר זרהאורח בעיר זרה סומך על מי שמצביע לו על מוכר נאמן, ואפילו כשהמוכר מחזיר אותו אל מי ששלחו — שניהם נאמנים.סימןהנכנס לעיר
  7. ד:זטענותיהם של שני החמריםשני חמרים שאחד מהם מגנה את תבואתו ומשבח את של חברו אינם נאמנים, שמא קנוניה ביניהם, ורבי יהודה אומר נאמנים.סימןהחמרים שנכנסו לעיר

דַּרְכֵי הַפְרָשָׁה

פרק ההַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם

"הלוקח מן הנחתום" — עישור דמאי שנקנה מן המוכרים

סימןמִזֶּה עַל זֶה

אין צורך לחתוך את המעשר מן הפירות: אפשר להפרישו בדיבור, ולומר איזה חלק של הכרי הוא מה. אפשר גם לעשר מקנייה אחת על חברתה, אבל רק כששתיהן חייבות באותה מידה, שכן מה שנלקח מפירות פטורים אינו פוטר פירות חייבים. לכן בדמאי, פירות שאולי לא עושרו, הקונה צריך לדעת מאין באה כל קנייה. הפרק מביא את הנוסח שבו מעשרים פת שנקנתה מן הנחתום, ואחר כך שואל מתי מעשרים מקנייה אחת על חברתה: כיכרות של נחתומים ושל פלטרים, מתנות שקיבץ עני, תבואת סיטון, יבולו של בעל הבית, ועציץ נקוב ושאינו נקוב.

  1. ה:אכיצד מעשרים פת של נחתוםפת שנקנתה מן הנחתום דינה דמאי, ולכן הקונה קורא שם למעשרות בתוך הכיכר בנוסח אחד ונותן לכהן את חלקו.סימןהלוקח מן הנחתום
  2. ה:בנטילה אחת לשתי מתנות כהונהבטבל ודאי נוטל אחד משלושים ושלושה ושליש, ובנוסח אחד מפריש תרומה גדולה, תרומת מעשר, מעשר, חלה ומעשר שני.סימןאחד משלשים ושלש
  3. ה:גפת חמה ופת צוננתרבי מאיר מתיר לעשר מכיכר אחת של נחתום על חברתה, רבי יהודה אוסר, ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה.סימןהחמה על הצוננת
  4. ה:דהפלטר והמנפולבקונה מן הפלטר נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה, אבל הקונה מן המנפול, שקונה מנחתומים רבים, מעשר מכל כיכר בפני עצמה.סימןהפלטר / המנפול
  5. ה:הפרוסות שקיבץ העניפרוסות פת ופלחי דבלה שקיבץ עני מכמה בעלי בתים מעשרים כל אחת לעצמה, ותמרים וגרוגרות בוללים ומעשרים מן הכול.סימןהלוקח מן העני
  6. ה:ושתי קניות מן הסיטוןאין לעשר מקנייה אחת מן הסיטון על חברתה, שמא באו מאנשים שונים, אלא אם אמר הסיטון ששתיהן ממקור אחד.סימןהלוקח מן הסיטון
  7. ה:זהקונה מבעל הביתשתי קניות מבעל הבית המוכר מיבולו מותר לעשר מזו על זו, אפילו משתי עיירות, שהכול גדל בקרקע שלו.סימןהלוקח מבעל הבית
  8. ה:חהלוקח טבל משני מקומותהקונה טבל ודאי משני מוכרים רשאי לעשר מזה על זה, ששניהם חייבים באותה מידה, אף שמכירת טבל מוגבלת.סימןטבל משני מקומות
  9. ה:טממי מעשרים על מילדעה הראשונה מעשרים בין פירות ישראל, נכרי וכותי, ורבי אליעזר אוסר לעשר מפירות כותי אחד על פירות כותי אחר.סימןישראל / נכרי / כותים
  10. ה:יהעציץ הנקובעציץ נקוב כקרקע, ומה שגדל בו טבל מן התורה, ולכן מפרישים בין עציץ לשדה רק כששניהם באותה דרגת חיוב.סימןעציץ נקוב
  11. ה:יאדמאי וודאיהדמאי קל והוודאי חמור, כעציץ שאינו נקוב וכנקוב, והמפריש מן הקל על החמור חוזר ומפריש.סימןמדמאי על הודאי

פרק והַמְקַבֵּל שָׂדֶה

"המקבל שדה" — חובת המעשרות בין שותפים, אריסים ויורשים

סימןאֲרִיסִין וְשֻׁתָּפִין

לפני שאוכלים פירות של ארץ ישראל יש להפריש מהם תרומה, חלקו של הכהן, ומעשרות, ובדרך כלל בעל הפירות הוא שמפריש. אבל לא פעם עובר היבול בכמה ידיים: אדם מעבד שדה של חברו תמורת חלק מן היבול או תמורת דמי חכירה קבועים, שותפים מחזיקים יבול משותף, אחים יורשים אותו. הפרק שואל מי חייב להפריש בכל אחד מן המקרים: אריסים וחוכרים מישראל ומנכרי, כהנים ולוויים המעבדים קרקע או מחזיקים בה, ויורשים החולקים יבול בלי למכור זה לזה פירות שלא עושרו. הוא נחתם בחבר, הנאמן על המעשרות, הקונה בשביל עם הארץ, שאינו נאמן.

  1. ו:אאריס וחוכרהאריס חולק את היבול שלא עושר לפני הבעלים, והחוכר בדמי חכירה קבועים מפריש תרומה בלבד לפני שהוא נותן.סימןהמקבל / החוכר שדה מישראל
  2. ו:בהחוכר מן הנכריהחוכר שדה מן הנכרי מעשר את דמי החכירה לפני שהוא נותן, קנס שקנסו חכמים, ורבי יהודה מרחיב זאת אף לשדה אבותיו.סימןהחוכר שדה מן הנכרי
  3. ו:גכהן שקיבל שדה באריסותכהן או לוי שקיבלו שדה מישראל חולקים בתרומה ובמעשרות באותו יחס שחולקים ביבול, ורבי אליעזר אומר שהמעשרות כולם שלהם.סימןכהן ולוי שקבלו
  4. ו:דשדה של כהן בידי ישראלישראל שקיבל באריסות שדה של כהן או של לוי — המעשרות לבעלים, ובקרתני שקיבל שדה מירושלמי נחלקו רבי ישמעאל וחכמים על המעשר השני.סימןישראל שקבל מכהן / הקרתני
  5. ו:ההמקבל זיתים לשמןהמקבל זיתים לשמן חולק בתרומה ובמעשרות כשם שחולק בשמן, ורבי יהודה אומר שבזיתים של כהן או לוי המעשרות לבעלים.סימןהמקבל זיתים לשמן
  6. ו:ולמי מוכרים זיתיםבית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר, ובית הלל מתירים אף למי שנאמן על המעשרות בלבד.סימןזיתיו / לחבר / אף למעשר
  7. ו:זשתי בצירות בגת אחתשניים שבצרו לגת אחת, אחד מעשר ואחד שאינו מעשר — המעשר מעשר את שלו, וחלקו של חברו הוא דמאי בכל מקום שהוא.סימןשנים שבצרו
  8. ו:חחלוקה לפי מקום ולא לפי מיןשותפים רשאים לחלוק יבול לפי מקום, אבל לא להחליף מין במין, שהחלפה כזו היא מכירה של פירות שלא עושרו.סימןשנים שקבלו
  9. ו:טירושת אב עם הארץחבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ חולקים לפי מקום, אבל אינם מחליפים מין במין ולא לח ביבש.סימןחבר ועם הארץ
  10. ו:יגר וגוי שירשו את אביהםגר רשאי לומר לאחיו הגוי טול אתה עבודה זרה ואני מעות, ובלבד שעדיין לא באו לידו.סימןגר וגוי שירשו
  11. ו:יאהמוכר פירות בסוריאמוכר בסוריא שאמר שעישר את פירותיו נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, אלא אם ידוע שיש לו שדה בסוריא.סימןהמוכר פרות בסוריא
  12. ו:יבחבר הקונה בשביל עם הארץחבר שקנה לעם הארץ סתם, בלי לייחד — חלקו פטור, אבל אם ייחד ואחר כך נתערבו — חייב לעשר, ואפילו הן מאה.סימןעם הארץ שאמר לחבר

פרק זהַמַּזְמִין אֶת חֲבֵרוֹ

"המזמין את חברו" — הפרשת מעשרות בקריאת שם

סימןקְרִיאַת שֵׁם

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. אסור להפריש תרומות ומעשרות בשבת, אבל אדם רשאי לומר מראש איזה חלק מן האוכל יהיה המעשר, ולהוציא אותו אחר כך. ודמאי, פירות שנקנו ממי שאינו נאמן על המעשרות, טעון מעשרות בלבד, שהרי אף אנשים כאלה הפרישו תרומה; ואילו פירות שוודאי לא עושרו טעונים גם תרומה. הפרק משתמש בהכרזות מוקדמות כאלה באורח בסעודת שבת, בפועל האוכל מגרוגרות בעל הבית ובמי שהשבת עומדת להיכנס לפני שהספיק לעשר, ואחר כך עובר לעישור כלכלה אחת מחברתה, לפירות שלא עושרו שהתערבו בפירות אחרים, ולכד של מעשר שנשכח בין מאה.

  1. ז:אאורח המתקן מערב שבתאורח שאינו סומך על מארחו במעשרות אומר נוסח מערב שבת, כדי שיוכל להפריש את המעשרות בשבת עצמה.סימןהמזמין את חברו
  2. ז:בהיין שבכוסכשמוזגים לו את הכוס בשבת הוא חוזר על הנוסח, וקובע את המעשר בשולי הכוס ואת המעשר השני בפיה.סימןמזגו לו את הכוס
  3. ז:גהפועל והגרוגרותפועל שאינו סומך על בעל הבית מעשר את הגרוגרות שהוא אוכל, ונחלקו אם יחשוך גרוגרת אחת כנגד תרומת המעשר.סימןפועל שאינו מאמין
  4. ז:דיין מן הכותיםהלוקח יין מן הכותים, שהוא טבל ודאי, קורא מראש שם לכל המתנות בנוסח קבוע, ומתחיל לשתות.סימןיין מבין הכותים
  5. ז:ההכרזה מרחוק על תאניםמי שהשבת נכנסת והוא רחוק מביתו מכריז על מעשרות התאנים שבבית, בנוסח מלא לטבל ובנוסח קל לדמאי.סימןתאנים / בבית המדרש
  6. ז:ושתי כלכלותמשלושה נוסחים לעשר שתי כלכלות זו מזו, רק קריאת שם אחת ומשולבת עושה את שתיהן מעושרות.סימןשתי כלכלות
  7. ז:זפירות שהתערבוטבל שהתערב בפירות אחרים מחייב ליטול יותר כדי לכסות את תרומת המעשר, אבל כל זמן שהטבל מרובה אינו מפסיד כלום.סימןמאה טבל מאה חלין
  8. ז:חעשר על עשר חביותחבית מעשר שנשכחה בריבוע של עשר על עשר מאותרת בפינות ובאלכסונים, ובחבית אחת שאינה ידועה נוטל מעט מכולן.סימןעשר שורות