משנה דְּמַאי · פרק ה מתוך ז

דְּמַאי · פרק ההַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם

"הלוקח מן הנחתום" — עישור דמאי שנקנה מן המוכרים

סימןמִזֶּה עַל זֶה

אין צורך לחתוך את המעשר מן הפירות: אפשר להפרישו בדיבור, ולומר איזה חלק של הכרי הוא מה. אפשר גם לעשר מקנייה אחת על חברתה, אבל רק כששתיהן חייבות באותה מידה, שכן מה שנלקח מפירות פטורים אינו פוטר פירות חייבים. לכן בדמאי, פירות שאולי לא עושרו, הקונה צריך לדעת מאין באה כל קנייה. הפרק מביא את הנוסח שבו מעשרים פת שנקנתה מן הנחתום, ואחר כך שואל מתי מעשרים מקנייה אחת על חברתה: כיכרות של נחתומים ושל פלטרים, מתנות שקיבץ עני, תבואת סיטון, יבולו של בעל הבית, ועציץ נקוב ושאינו נקוב.

  1. ה:אכיצד מעשרים פת של נחתוםפת שנקנתה מן הנחתום דינה דמאי, ולכן הקונה קורא שם למעשרות בתוך הכיכר בנוסח אחד ונותן לכהן את חלקו.סימןהלוקח מן הנחתום
  2. ה:בנטילה אחת לשתי מתנות כהונהבטבל ודאי נוטל אחד משלושים ושלושה ושליש, ובנוסח אחד מפריש תרומה גדולה, תרומת מעשר, מעשר, חלה ומעשר שני.סימןאחד משלשים ושלש
  3. ה:גפת חמה ופת צוננתרבי מאיר מתיר לעשר מכיכר אחת של נחתום על חברתה, רבי יהודה אוסר, ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה.סימןהחמה על הצוננת
  4. ה:דהפלטר והמנפולבקונה מן הפלטר נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה, אבל הקונה מן המנפול, שקונה מנחתומים רבים, מעשר מכל כיכר בפני עצמה.סימןהפלטר / המנפול
  5. ה:הפרוסות שקיבץ העניפרוסות פת ופלחי דבלה שקיבץ עני מכמה בעלי בתים מעשרים כל אחת לעצמה, ותמרים וגרוגרות בוללים ומעשרים מן הכול.סימןהלוקח מן העני
  6. ה:ושתי קניות מן הסיטוןאין לעשר מקנייה אחת מן הסיטון על חברתה, שמא באו מאנשים שונים, אלא אם אמר הסיטון ששתיהן ממקור אחד.סימןהלוקח מן הסיטון
  7. ה:זהקונה מבעל הביתשתי קניות מבעל הבית המוכר מיבולו מותר לעשר מזו על זו, אפילו משתי עיירות, שהכול גדל בקרקע שלו.סימןהלוקח מבעל הבית
  8. ה:חהלוקח טבל משני מקומותהקונה טבל ודאי משני מוכרים רשאי לעשר מזה על זה, ששניהם חייבים באותה מידה, אף שמכירת טבל מוגבלת.סימןטבל משני מקומות
  9. ה:טממי מעשרים על מילדעה הראשונה מעשרים בין פירות ישראל, נכרי וכותי, ורבי אליעזר אוסר לעשר מפירות כותי אחד על פירות כותי אחר.סימןישראל / נכרי / כותים
  10. ה:יהעציץ הנקובעציץ נקוב כקרקע, ומה שגדל בו טבל מן התורה, ולכן מפרישים בין עציץ לשדה רק כששניהם באותה דרגת חיוב.סימןעציץ נקוב
  11. ה:יאדמאי וודאיהדמאי קל והוודאי חמור, כעציץ שאינו נקוב וכנקוב, והמפריש מן הקל על החמור חוזר ומפריש.סימןמדמאי על הודאי

כל הפרק

ה:אכיצד מעשרים פת של נחתום

הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, כֵּיצַד הוּא מְעַשֵּׂר. נוֹטֵל כְּדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה, וְאוֹמֵר, אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֶּשׁ כָּאן, הֲרֵי בְצַד זֶה מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וְהַשְּׁאָר חַלָּה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת:

הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, פת שאולי לא עושרה, ועליו לעשר אותה בעצמו, כֵּיצַד הוּא מְעַשֵּׂר? נוֹטֵל כְּדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה — אחד ממאה ועוד אחד מארבעים ושמונה מן הכיכר, שהוא מסמן ואינו שובר — וְאוֹמֵר, אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֶּשׁ כָּאן, הֲרֵי בְצַד זֶה מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ — עוד תשע מאיות — זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו — עשירית המעשר, שהיא תרומה וניתנת לכהן — וְהַשְּׁאָר חַלָּה — מה שנותר מן החלק המסומן, חלקו של הכהן מן העיסה — וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת. המעות באות במקום המעשר השני, ומוציאים אותן בירושלים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:בנטילה אחת לשתי מתנות כהונה

הָרוֹצֶה לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּאַחַת, נוֹטֵל אֶחָד מִשְּׁלשִׁים וְשָׁלשׁ וּשְׁלִישׁ, וְאוֹמֵר, אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֶּשׁ כָּאן, הֲרֵי זֶה בְּצַד זֶה חֻלִּין, וְהַשְּׁאָר תְּרוּמָה עַל הַכֹּל. וּמֵאָה חֻלִּין שֶׁיֶּשׁ כָּאן, הֲרֵי זֶה בְּצַד זֶה מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וְהַשְּׁאָר חַלָּה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת:

הָרוֹצֶה לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּאַחַת — שתי מתנות שניתנות לכהן — נוֹטֵל אֶחָד מִשְּׁלשִׁים וְשָׁלשׁ וּשְׁלִישׁ — שלוש מאיות: שתיים לתרומה ואחת לתרומת מעשר — וְאוֹמֵר, אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֶּשׁ כָּאן — שליש ממה שנטל — הֲרֵי זֶה בְּצַד זֶה חֻלִּין, שהרי אין קובעים מעשר לפני שהופרשה התרומה, וְהַשְּׁאָר תְּרוּמָה עַל הַכֹּל. וּמֵאָה חֻלִּין שֶׁיֶּשׁ כָּאן, הֲרֵי זֶה בְּצַד זֶה מַעֲשֵׂר — המאית שהשאיר חולין — וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ; זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו — עשירית המעשר — וְהַשְּׁאָר חַלָּה, חלקו של הכהן מן העיסה; וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת. נטילה אחת והכרזה אחת מסדירות את כל המתנות.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:גפת חמה ופת צוננת

הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, מְעַשֵּׂר מִן הַחַמָּה עַל הַצּוֹנֶנֶת, וּמִן הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחַמָּה, אֲפִלּוּ מִטְּפוּסִין הַרְבֵּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, חִטִּים שֶׁל אֶמֶשׁ הָיוּ מִשֶּׁל אֶחָד, וְשֶׁל הַיּוֹם הָיוּ מִשֶּׁל אַחֵר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּמַתִּיר בְּחַלָּה:

הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם מְעַשֵּׂר מִן הַחַמָּה עַל הַצּוֹנֶנֶת, וּמִן הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחַמָּה, כי בפת שספק אם עושרה התירו לעשר אפילו מן הצוננת, הפחותה, על החמה; אֲפִלּוּ מִטְּפוּסִין הַרְבֵּה — כיכרות מדפוסי אפייה שונים — כי נחתום קונה את כל תבואתו ממקור אחד; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר לעשר מפת של אתמול על פת של היום, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: חִטִּים שֶׁל אֶמֶשׁ הָיוּ מִשֶּׁל אֶחָד, וְשֶׁל הַיּוֹם הָיוּ מִשֶּׁל אַחֵר. אולי האחד עישר והאחר לא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, כשהכיכרות משני דפוסים, שאולי מעידים על שני מקורות תבואה, וּמַתִּיר בְּחַלָּה, חלק הכהן מן העיסה, כי כל עיסתו של הנחתום נתחייבה בחלה בשווה כשלש אותה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:דהפלטר והמנפול

הַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטֵר, מְעַשֵּׂר מִכָּל טְפוּס וּטְפוּס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵאַחַת עַל הַכֹּל. מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּלוֹקֵחַ מִן הַמַּנְפּוֹל, שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:

הַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטֵר — הקונה כיכרות רבות מנחתומים ומוכר אותן אחת אחת — מְעַשֵּׂר מִכָּל טְפוּס וּטְפוּס, כי כל טפוס עשוי לבוא מנחתום אחר; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵאַחַת עַל הַכֹּל, כי גם הפלטר קונה מנחתום אחד. מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּלוֹקֵחַ מִן הַמַּנְפּוֹל — סוחר גדול יותר, הקונה מפלטרים הרבה ומוכר הלאה — שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:הפרוסות שקיבץ העני

הַלּוֹקֵחַ מִן הֶעָנִי, וְכֵן הֶעָנִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ פְרוּסוֹת פַּת אוֹ פִלְחֵי דְבֵלָה, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּבִתְמָרִים וּבִגְרוֹגָרוֹת, בּוֹלֵל וְנוֹטֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מֻעֶטֶת, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:

הַלּוֹקֵחַ מִן הֶעָנִי — עני המחזר על הפתחים — וְכֵן הֶעָנִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ פְרוּסוֹת פַּת אוֹ פִלְחֵי דְבֵלָה — עוגת תאנים יבשות — מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד, כי כל חתיכה באה מבית אחר. וּבִתְמָרִים וּבִגְרוֹגָרוֹת — תאנים יבשות — בּוֹלֵל וְנוֹטֵל, כי כשהם נדחסים יחד הם נבללים לגוש אחד. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה, כשכולם נתנו בנדיבות ובשווה; אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מֻעֶטֶת, זו פחות מזו, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד, כי המעשר עלול להילקח רק ממנות של חלק מן הנותנים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:ושתי קניות מן הסיטון

הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, לֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַסּוּג, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. נֶאֱמָן הַסִּיטוֹן לוֹמַר, מִשֶּׁל אֶחָד הֵם:

הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה — הסיטון הוא סוחר שאוסף תבואה מחקלאים רבים — לֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, כי אולי קנייה אחת באה מחקלאי שעישר והשנייה ממי שלא עישר, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַסּוּג, כלומר מאותו סל, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. נֶאֱמָן הַסִּיטוֹן לוֹמַר מִשֶּׁל אֶחָד הֵם, ואז מותר לעשר מקנייה אחת על חברתה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:זהקונה מבעל הבית

הַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי קֻפּוֹת, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי עֲיָרוֹת. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מוֹכֵר יָרָק בַּשּׁוּק, בִּזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ מִגַּנּוֹתָיו, מְעַשֵּׂר מֵאַחַת עַל הַכֹּל. וּמִגַּנּוֹת אֲחֵרוֹת, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:

הַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה — בעל הבית כאן הוא חקלאי המוכר מיבולו שלו — מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, כי כל יבולו מעושר יחד או אינו מעושר יחד, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי קֻפּוֹת, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי עֲיָרוֹת. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מוֹכֵר יָרָק בַּשּׁוּק, בִּזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ מִגַּנּוֹתָיו, הקונה מְעַשֵּׂר מֵאַחַת עַל הַכֹּל, כי לכל הירק בעלים אחד. וּמִגַּנּוֹת אֲחֵרוֹת, הקונה מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד, כי אולי מגדל אחד עישר ואחר לא.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:חהלוקח טבל משני מקומות

הַלּוֹקֵחַ טֶבֶל מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, אֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר טֶבֶל אֶלָּא לְצֹרֶךְ:

הַלּוֹקֵחַ טֶבֶל מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת — יבול שלא עושר, ושני המוכרים הודיעו לו זאת — מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, כי שניהם ודאי חייבים במעשרות, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: אֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר טֶבֶל אֶלָּא לְצֹרֶךְ, שמא יאכל אותו הקונה בלי לעשר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:טממי מעשרים על מי

מְעַשְּׂרִין מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל נָכְרִי, מִשֶּׁל נָכְרִי עַל שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל כּוּתִים, מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים:

מְעַשְּׂרִין מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל נָכְרִי — לפי דעה זו, גם יבול של נכרי בארץ ישראל חייב במעשרות — מִשֶּׁל נָכְרִי עַל שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל כּוּתִים — הכותים, השומרונים, אינם מעשרים את מה שהם מוכרים — מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים, כי אולי כותי אחד עישר את פירותיו והשני לא.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:יהעציץ הנקוב

עָצִיץ נָקוּב, הֲרֵי זֶה כָּאָרֶץ. תָּרַם מֵהָאָרֶץ עַל עָצִיץ נָקוּב, מֵעָצִיץ נָקוּב עַל הָאָרֶץ, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, תְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:

עָצִיץ נָקוּב — הנקב מחבר את הצמח לאדמה — הֲרֵי זֶה כָּאָרֶץ, ולכן יבולו חייב מן התורה בתרומה לכהן ובמעשרות. תָּרַם מֵהָאָרֶץ עַל עָצִיץ נָקוּב — מיבול השדה על יבול העציץ — או מֵעָצִיץ נָקוּב עַל הָאָרֶץ, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, כי שניהם חייבים בה מאותו דין תורה. ואם תרם מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב, הרי זו תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם, כי יבול עציץ שאינו נקוב חייב רק מדברי חכמים, ואינו פוטר חיוב של תורה. ואם תרם מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, הרי זו תְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, כי החלק שהפריש עדיין חייב בהם מן התורה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ה:יאדמאי וודאי

תָּרַם מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי, מִדְּמַאי עַל הַוַּדַּאי, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי, תְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:

תָּרַם מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי — הפריש את חלק הכהן מפירות שספק אם עושרו על פירות כמותם — או מִדְּמַאי עַל הַוַּדַּאי, על פירות שוודאי לא עושרו, הרי זו תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם, כי ייתכן שהדמאי שממנו תרם כבר עושר. ואם תרם מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי, הרי זו תְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, כי אם הדמאי כבר עושר, החלק שהפריש עדיין לא עושר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים