משנה דְּמַאי · פרק ג מתוך ז
דְּמַאי · פרק גמַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים
האכלת דמאי לאחרים, והשמירה שלא יצא מידו בלי תיקון
סימןהַאֲכָלָה וּמְסִירָה
מי שמקפיד על המעשרות דואג ליותר מן הצלחת שלו. אסור לו להוציא מידו מאכל שלא עושר, שמא יאכלנו אחר, וכשמאכלו עובר בידי אחרים עליו לשאול אם חזר אליו כמות שהיה. הפרק נפתח באלה שמותר להאכילם דמאי, העניים והחיילים העוברים. אחר כך הוא עוקב אחר מאכל היוצא מידי אדם: עלים שהוא חוזם ומשליך, ירק שהוא מחזיר בשוק, פירות שהוא מוצא או שולח לחברו. הוא נחתם במאכל שהופקד אצל טוחן, אצל שומר, אצל פונדקית או אצל חמות, שעלולים להחליפו.
- ג:אדמאי לעניים ולאכסניהחכמים הקלו בספק המעשרות, ולכן מאכילים דמאי לעניים ולחיילים העוברים, ורבן גמליאל היה מאכיל דמאי אף לפועליו.סימןמאכילין את העניים
- ג:בשלא להוציא דמאי בלא מעשרהחוזם עלים לא ישליכם, והמגביה ירק בשוק לא יחזירנו, עד שיעשר, שבהגבהה כבר קנה אותו.סימןלחזם עלי ירק
- ג:גפירות מן הדרך ומשלוח דמאיהנוטל פירות מן הדרך לאכלם ונמלך להצניעם יעשר, והנוטלם שלא יאבדו פטור, ואין שולחים לחבר דמאי אלא במה שמותר למכור כדמאי.סימןהמוצא פרות בדרך
- ג:דהטוחן והפיקדוןחיטים אצל טוחן כותי או עם הארץ ופירות שהופקדו אצלם נשארים בחזקתם, אבל טוחן נכרי עושה אותן דמאי, ופיקדון אצל נכרי כפירותיו.סימןהמוליך חטים לטוחן
- ג:ההפונדקיתהמוסר מאכל לפונדקית מעשר גם את מה שנתן לה וגם את מה שקיבל בחזרה, מפני שהיא חשודה להחליף.סימןהנותן לפנדקית
- ג:והמוסר לחמותוהמוסר מאכל לחמותו שתבשל מעשר את מה שנותן לה ואת מה שמקבל ממנה, שמא תחליף מנה שהתקלקלה, ורבי יהודה מודה שבשביעית אינה חשודה.סימןהנותן לחמותו
כל הפרק
ג:אדמאי לעניים ולאכסניה
מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי, וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי. רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו דְּמַאי. גַּבָּאֵי צְדָקָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹתְנִין אֶת הַמְעֻשָּׂר לְשֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר לִמְעַשֵּׂר. נִמְצְאוּ כָל הָאָדָם אוֹכְלִין מְתֻקָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, גּוֹבִין סְתָם וּמְחַלְּקִין סְתָם, וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן:
מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי, יבול שספק אם עושר, וכך קל יותר לתת צדקה; וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי. אכסניא היא חיילי מלך ישראל העוברים במקום, ובני המקום חייבים להאכיל אותם. רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו דְּמַאי. פועליו היו עניים, ומותר להאכיל עניים דמאי. גַּבָּאֵי צְדָקָה — האוספים מזון ומחלקים אותו לעניים — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין אֶת הַמְעֻשָּׂר לְשֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר לִמְעַשֵּׂר. לדעתם אסור להאכיל עניים דמאי. נִמְצְאוּ כָל הָאָדָם אוֹכְלִין מְתֻקָּן — יבול שהופרשו ממנו המעשרות. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: גּוֹבִין סְתָם וּמְחַלְּקִין סְתָם — בלי למיין, כי מותר להאכיל עניים דמאי — וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן — חובת העישור על כל עני, על החלק שקיבל.
ג:בשלא להוציא דמאי בלא מעשר
הָרוֹצֶה לַחֲזֹם עֲלֵי יָרָק לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ, לֹא יַשְׁלִיךְ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. הַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר, לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא מִנְיָן. הָיָה עוֹמֵד וְלוֹקֵחַ וְרָאָה טֹעַן אַחֵר יָפֶה מִמֶּנּוּ, מֻתָּר לְהַחֲזִיר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָשָׁךְ:
הָרוֹצֶה לַחֲזֹם עֲלֵי יָרָק — לקטום את העלים החיצוניים — לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ, לֹא יַשְׁלִיךְ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר — שמא ימצא אותם מי שאינו מקפיד על מעשרות, ויאכל אותם בלי מעשר. הַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק — הרים אגודות שמחיר כל אחת קבוע — וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר, לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא מִנְיָן. משהרים את האגודות, כבר נעשו שלו. הָיָה עוֹמֵד וְלוֹקֵחַ — בוחר, ועדיין לא הרים את האגודות — וְרָאָה טֹעַן אַחֵר יָפֶה מִמֶּנּוּ, מֻתָּר לְהַחֲזִיר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָשָׁךְ — משיכת החפץ אל הקונה היא שגומרת את הקנייה.
ג:גפירות מן הדרך ומשלוח דמאי
הַמּוֹצֵא פֵרוֹת בַּדֶּרֶךְ וּנְטָלָן לְאָכְלָן, וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ, לֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבֵדוּ, פָּטוּר. כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְמָכְרוֹ דְּמַאי, לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵרוֹ דְּמַאי. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ:
הַמּוֹצֵא פֵרוֹת בַּדֶּרֶךְ וּנְטָלָן לְאָכְלָן, וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ, לֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר — כי פירות שהוצנעו עלולים להיאכל אחר כך בלי מעשר. וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבֵדוּ, פָּטוּר — הוא רק הציל אותם, ולא לקח אותם לעצמו. כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְמָכְרוֹ דְּמַאי — דמאי הוא יבול שספק אם עושר, ואסור למכור אותו בכמות קטנה — לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵרוֹ דְּמַאי. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי — לשלוח יבול שוודאי לא עושר — וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ — שהיבול עדיין צריך עישור.
ג:דהטוחן והפיקדון
הַמּוֹלִיךְ חִטִּים לְטוֹחֵן כּוּתִי אוֹ לְטוֹחֵן עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית. לְטוֹחֵן עוֹבֵד כּוֹכָבִים, דְּמַאי. הַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל הַכּוּתִי אוֹ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית. אֵצֶל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, כְּפֵרוֹתָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, דְּמָאי:
הַמּוֹלִיךְ חִטִּים לְטוֹחֵן כּוּתִי אוֹ לְטוֹחֵן עַם הָאָרֶץ — כותי הוא שומרוני, ועם הארץ מי שאינו נאמן על המעשרות — בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית — כי איש מהם אינו חשוד להחליף אותן בתבואה אחרת. לְטוֹחֵן עוֹבֵד כּוֹכָבִים, דְּמַאי — יבול שספק אם עושר: אולי החליף את החיטים בתבואה של אחרים שהשאירו אצלו. הַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל הַכּוּתִי אוֹ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית — כי איש מהם אינו חשוד להחליף אותם. אֵצֶל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, כְּפֵרוֹתָיו — כפירות הנכרי עצמו, שפטורים ממעשר, כי אולי החליף אותם בשלו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, דְּמָאי. אולי הפקיד אצל הנכרי גם יהודי אחר פירות שלא עושרו, והפירות הוחלפו.
ג:ההפונדקית
הַנּוֹתֵן לְפֻנְדָּקִית, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה לַחֲלֹף. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לָרַמָּאִין, אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה בִּלְבָד:
הַנּוֹתֵן לְפֻנְדָּקִית — מאכל שתבשל לו בפונדק שלה — מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ — כי המקפיד על מעשרות אינו מוציא מידו דבר שלא עושר — וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה לַחֲלֹף. מתוך כוונה טובה היא עלולה להגיש לו את המאכל המשובח שלה, ולהשאיר לעצמה את שלו. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לָרַמָּאִין. אם הפונדקית שומרת לעצמה את מאכל האורח ואוכלת אותו בלי מעשר, האחריות עליה. אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה בִּלְבָד — כי אולי הוחלף במאכל של הפונדקית עצמה.
ג:והמוסר לחמותו
הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לַחֲלֹף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, רוֹצָה הִיא בְתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ. מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית, שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית.
הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ — מאכל שתבשל לו — מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לַחֲלֹף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל. אם תבשיל התקלקל, היא עלולה להחליף אותו בחשאי בתבשיל טוב משלה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: רוֹצָה הִיא בְתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ. לכן החמות מעדיפה להחליף תבשיל מקולקל מלהגיש אותו. מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית — פירות שנת השמיטה — שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית — דיני השביעית חמורים בעיניה מכדי לעשות זאת.