דְּמַאי ה:יאהפרשה בין דמאי לוודאי

דמאי וודאי כעציץ שאינו נקוב וכנקוב

השאלה

האם תרומה מדמאי מועילה על ודאי, ולהפך?

שני מקרים: תרומה מן הדמאי צריך לחזור ולתרום; תרומה מן הוודאי על הדמאי צריך לעשר אותה עצמה.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. אמן הדמאי: יחזור ויתרום

    התורם מן הדמאי על הדמאי, או מן הדמאי על הוודאי, שמה תרומה — אבל יחזור ויתרום.

    תָּרַם מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי, מִדְּמַאי עַל הַוַּדַּאי, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם.

    תָּרַם מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי — הפריש את חלק הכהן מפירות שספק אם עושרו על פירות כמותם — או מִדְּמַאי עַל הַוַּדַּאי, על פירות שוודאי לא עושרו, הרי זו תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם, כי ייתכן שהדמאי שממנו תרם כבר עושר.

    בתמונה
    האיור במילים

    כשמפריש מדמאי על דמאי, אולי הוא מפריש מפירות מעושרים על פירות שאינם מעושרים. מדמאי על ודאי הוא מן הקל על החמור, כמו מעציץ שאינו נקוב על נקוב. בשני המקרים התרומה תרומה, אבל צריך לחזור ולתרום.

    מושגים כאן

    הערה אחת

    תָּרַם מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי

    • ברטנורא: בדמאי על הדמאי — שמא זה כבר עושר וזה לא, ונמצאת ההפרשה מזה על זה הפרשה מן הפטור על החייב, ולכן יחזור ויתרום.
    • דמאי הוא יבול שספק אם עושר: אין אנו יודעים אם עם הארץ שמכר אותו הפריש ממנו.
    • רמב"ם: הדמאי כעציץ שאינו נקוב — הצד הקל, שחיובו מדברי חכמים; והוודאי כעציץ הנקוב — הצד החמור, שחיובו מן התורה. לפיכך דמאי על הוודאי הוא הפרשה מן הקל על החמור, ואינה מועילה, ויחזור ויתרום.
    • ברטנורא: ומכל מקום מה שהפריש תרומה הוא, ואין צריך לתקן את התרומה עצמה, שהרי אין כאן אלא ספק, ורוב עמי הארץ מעשרים הם.

    Bartenura · Rambam Commentary

  2. במן הוודאי על הדמאי: יעשר

    התורם מן הוודאי על הדמאי מפריש מן החייב על הספק, ונמצאת התרומה עצמה טבל שאין אוכלים אותה עד שיעשרו אותה.

    מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי, תְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:

    ואם תרם מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי, הרי זו תְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, כי אם הדמאי כבר עושר, החלק שהפריש עדיין לא עושר.

    בתמונה
    האיור במילים

    הפריש תרומה מן הוודאי על הדמאי. התרומה תרומה, אבל אם הדמאי כבר היה מעושר, החלק שהפריש עדיין טבל, ולכן לא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות.

    הערה אחת

    מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי

    • ברטנורא: זה כנגד ההפרשה מן העציץ הנקוב על שאינו נקוב — מן החייב על הפטור. שאם הדמאי כבר היה מעושר, נמצא שהחלק שהופרש מן הוודאי הוא טבל גמור מן התורה.
    • לפיכך אין הכהן אוכל תרומה זו עד שיוציאו ממנה תחילה תרומות ומעשרות, מפירות אחרים.
    • רמב"ם: הכלל הוא כבמשנה הקודמת — המפריש מן הוודאי על הספק משאיר בידו חלק שאפשר שהוא עצמו אינו מעושר מן התורה, ולכן הוא אסור עד שיתוקן.

    Bartenura · Rambam Commentary

סיכום

משנה זו מעתיקה את דיני העציץ אל הדמאי והוודאי. הדמאי, שספק אם עושר, הוא הצד הקל שחיובו מדברי חכמים, כעציץ שאינו נקוב; הוודאי, שבוודאי אינו מעושר, הוא הצד החמור שחיובו מן התורה, כעציץ הנקוב. התורם מן הדמאי על הדמאי עלול להפריש בלא ידיעה מן הפטור על החייב, ולכן שמה תרומה אך יחזור ויתרום, וכן בדמאי על הוודאי. ולהפך, מן הוודאי על הדמאי — הפרשה מן החייב על הפטור, והחלק שהופרש עשוי להיות בעצמו טבל מן התורה, ואין אוכלים אותו עד שיוציאו ממנו את מעשרותיו. בכל המקרים קדושת תרומה חלה על מה שהופרש והוא ניתן לכהן. הפרק נחתם בכך שכל מעקב המקורות הזהיר שלו מצטמצם לכלל אחד: אין סומכים את החיוב הקל על החמור.