משנה חַלָּה · פרק ג מתוך ד

חַלָּה · פרק גאוֹכְלִין עֲרַאי

הרגע שבו העיסה מתחייבת — הגלגול — ומקריו הרבים

סימןשְׁעַת הַחִיּוּב

הפרק הקודם שאל איזו עיסה חייבת בחלה, החתיכה מן העיסה שניתנת לכהן; הפרק הזה שואל ממתי. העיסה מתחייבת מרגע אחד, הגלגול, כשהיא נעשית גוש אחד חלק. עד אז מותר לאכול ממנה אכילת עראי; מאותו רגע אסור לאכול ממנה עד שתופרש החלה. ורק עיסה ששייכת לישראל באותו רגע מתחייבת, ולא עיסה של הקדש או של נכרי. הפרק מחיל זאת על תרומה שהתערבה בעיסה, על ספק טומאה, על הקדשה למקדש ועל עיסתו של גר, ואחר כך על המעשרות, ונחתם בתערובות: חיטים עם אורז, ושאור שעדיין חייב בחלה.

  1. ג:אאכילת עראי עד הגלגולמותר לאכול עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחיטים או תיטמטם בשעורים; משם ואילך היא טבל, והאוכל ממנה חייב מיתה.סימןאוכלין עראי מן העסה
  2. ג:בלפני הגלגול, אחרי הגלגולנדמעה העיסה לפני הגלגול — פטורה, ונולד לה אז ספק טומאה — תיעשה בטומאה; ואחרי הגלגול — חייבת, ותיעשה בטהרה.סימןנדמעה עסתה
  3. ג:גהקדישה ופדתההכול תלוי במעמד העיסה בשעת הגלגול: גולגלה כשהייתה של הבעלים — חייבת בחלה, ואם הגזבר גלגל אותה בעודה הקדש — פטורה.סימןהקדישה עסתה
  4. ג:דהקדיש פירות ועונת המעשרותאותו כלל נוהג במעשרות: הפירות חייבים או פטורים לפי מעמדם, הקדש או חולין, בשעה שהגיעו לעונת המעשרות.סימןהמקדיש פרותיו
  5. ג:הכשהעיסה של הנכריעיסת נכרי פטורה מן החלה; נתנה לישראל במתנה לפני הגלגול — חייב, ובעיסה של שותפות נחשב רק חלקו של הישראל.סימןנכרי שנתן לישראל
  6. ג:וגר שנתגייר באמצע העיסהעיסה שנעשתה לפני שנתגייר פטורה ומשנתגייר חייבת; בספק מפרישים ממנה אך אין חייבים עליה חומש, ורבי עקיבא הולך אחר הקרימה בתנור.סימןגר שנתגיר
  7. ג:זאם יש בה טעם דגןעיסת חיטים ואורז שיש בה טעם דגן חייבת בחלה ויוצאים בה ידי חובה בפסח; ואם האורז קובע ואין בה טעם דגן, היא פטורה ואין יוצאים בה.סימןהחטים ומן הארז
  8. ג:חשאור מעיסה שלא הורמה חלתהשאור מעיסה שלא הורמה חלתה שנפל לעיסה פטורה: אם יש לו קמח ממקום אחר מוציא לפי חשבון, ואם לאו — חלה אחת על הכול.סימןשאר מעסה שלא הורמה
  9. ג:טשיירי העניים שנתערבוזיתים וענבים חייבים שנתערבו בזיתי ניקוף ובעוללות של העניים: יש לו ממקום אחר — לפי חשבון, ואם לאו — תרומה ותרומת מעשר על הכול והשאר לפי חשבון.סימןזיתי מסיק / זיתי נקוף
  10. ג:יבכל שהוא, או בנותן טעםשאור חיטים שנפל לעיסת אורז תלוי בטעם הדגן; והטבל אוסר בכל שהוא רק מין במינו, ושלא במינו — בנותן טעם.סימןלתוך עסת ארז

כל הפרק

ג:אאכילת עראי עד הגלגול

אוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִסָּה, עַד שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל בַּחִטִּים וְתִטַּמְטֵם בַּשְּׂעוֹרִים. גִּלְגְּלָהּ בַּחִטִּים וְטִמְטְמָהּ בַּשְּׂעוֹרִים, הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה חַיָּב מִיתָה. כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם, מַגְבַּהַת חַלָּתָהּ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲמִשָּׁה רִבְעֵי קֶמַח:

אוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִסָּה, בלי להפריש תחילה את החלה, חלקו של הכהן, עַד שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל בַּחִטִּים — כשהבצק נלוש לגוש אחד, הרגע שבו מתחיל חיוב החלה — וְתִטַּמְטֵם בַּשְּׂעוֹרִים, שעיסתן מתפוררת וצריך לדחוס אותה ביד. גִּלְגְּלָהּ בַּחִטִּים וְטִמְטְמָהּ בַּשְּׂעוֹרִים, העיסה כבר חייבת בחלה, ועד שתופרש החלה, הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה חַיָּב מִיתָה בידי שמים, לא בידי בית דין. כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם, מַגְבַּהַת חַלָּתָהּ — מוקדם, בעוד העיסה טהורה ולפני שתספיק להיטמא — וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲמִשָּׁה רִבְעֵי קֶמַח שעוד לא התערב במים, כמות שחייבת בחלה בפני עצמה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:בלפני הגלגול, אחרי הגלגול

נִדְמְעָה עִסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, פְּטוּרָה, שֶׁהַמְּדֻמָּע פָּטוּר. וּמִשֶּׁגִּלְגְּלָה, חַיֶּבֶת. נוֹלַד לָהּ סְפֵק טֻמְאָה עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְטֻמְאָה, וּמִשֶּׁגִּלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְטָהֳרָה:

נִדְמְעָה עִסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה — נפלה לתוכה תרומה, חלק הכהן, יותר מכדי שתתבטל, וכל העיסה נחשבת תרומה — פְּטוּרָה, שֶׁהַמְּדֻמָּע פָּטוּר מן החלה. וּמִשֶּׁגִּלְגְּלָה — ורק אחר כך נפלה לתוכה תרומה — חַיֶּבֶת, שהחובה כבר חלה עליה, והתערובת אינה מבטלת אותה. נוֹלַד לָהּ סְפֵק טֻמְאָה עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְטֻמְאָה — שגם אם תישמר בטהרה, חלתה לא תיאכל מחמת הספק — וּמִשֶּׁגִּלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְטָהֳרָה, שעיסה החייבת בחלה שומרים עליה כמו על החלה עצמה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:גהקדישה ופדתה

הִקְדִּישָׁה עִסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, וּפְדָאַתָּהּ, חַיֶּבֶת. מִשֶּׁגִּלְגְּלָה, וּפְדָאַתָּה, חַיֶּבֶת. הִקְדִּישַׁתָּהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, וְגִלְגְּלָהּ הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאַתָּהּ, פְּטוּרָה, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְטוּרָה:

הִקְדִּישָׁה עִסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה — נתנה אותה למקדש — וּפְדָאַתָּהּ — קנתה אותה בחזרה, ורק אז גלגלה — חַיֶּבֶת, שבשעת הגלגול כבר הייתה שוב שלה, ולא של המקדש. מִשֶּׁגִּלְגְּלָה — ורק אחר כך הקדישה את העיסה — וּפְדָאַתָּה, חַיֶּבֶת, שהחובה חלה עליה כבר ברגע הגלגול. הִקְדִּישַׁתָּהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, וְגִלְגְּלָהּ הַגִּזְבָּר בעוד העיסה שייכת למקדש, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאַתָּהּ, פְּטוּרָה, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְטוּרָה: התורה אמרה "עריסותיכם" (במדבר טו, כ), שלכם ולא של המקדש.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:דהקדיש פירות ועונת המעשרות

כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין. וּמִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין. הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ, וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן, פְּטוּרִין, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִין:

כַּיּוֹצֵא בוֹ במעשרות: הַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת — שלב ההבשלה שבו הפירות מתחייבים לראשונה במעשר — וּפְדָאָן, חַיָּבִין, שהגיעו לאותו שלב כשהם שוב שלו. וּמִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת — ורק אז הקדיש את פירותיו — וּפְדָאָן, חַיָּבִין, שכבר היו חייבים במעשר לפני שהקדישם. הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ, וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר — הביא את הפירות לשלב החיוב במעשר בעודם של המקדש — וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן, פְּטוּרִין, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִין: התורה אמרה "דגנך" (דברים יד, כג), שלך ולא של המקדש.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:הכשהעיסה של הנכרי

נָכְרִי שֶׁנָּתַן לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לוֹ עִסָּה, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. נְתָנָהּ לוֹ מַתָּנָה, עַד שֶׁלֹּא גִלְגֵּל, חַיָּב, וּמִשֶּׁגִּלְגֵּל, פָּטוּר. הָעוֹשֶׂה עִסָּה עִם הַנָּכְרִי, אִם אֵין בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשִׁעוּר חַלָּה, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה:

נָכְרִי שֶׁנָּתַן לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לוֹ עִסָּה: פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה, שהעיסה של הנכרי, אף שישראל גלגל אותה. נְתָנָהּ לוֹ מַתָּנָה, עַד שֶׁלֹּא גִלְגֵּל — הנכרי נתן אותה לישראל, ובשעת הגלגול כבר הייתה של הישראל — חַיָּב; וּמִשֶּׁגִּלְגֵּל, פָּטוּר, שבשעת הגלגול עוד הייתה של הנכרי. הָעוֹשֶׂה עִסָּה עִם הַנָּכְרִי: אִם אֵין בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשִׁעוּר חַלָּה — חמישה רבעי קב קמח — פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה, שחלקו של הנכרי אינו נחשב.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:וגר שנתגייר באמצע העיסה

גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיְתָה לוֹ עִסָּה, נַעֲשֵׂית עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר, וּמִשֶּׁנִּתְגַיֵּר, חַיָּב. וְאִם סָפֵק, חַיָּב, וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַקְּרִימָה בַתַּנּוּר:

גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיְתָה לוֹ עִסָּה: נַעֲשֵׂית עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר — כלומר גולגלה בעודו נכרי — וּמִשֶּׁנִּתְגַיֵּר, חַיָּב וְאִם סָפֵק, חַיָּב — כשאין יודעים אם הגלגול היה לפני הגיור או אחריו — וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ, התוספת של חמישית שמשלם בדרך כלל מי שאינו כהן ואכל חלה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַקְּרִימָה בַתַּנּוּר: לדעתו העיסה מתחייבת רק כשנוצר עליה קרום בתנור, ולכן גר שנתגייר לפני כן חייב.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:זאם יש בה טעם דגן

הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז, אִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְיוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. וְאִם אֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן, אֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח:

הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז — ואורז אינו מחמשת מיני הדגן שחייבים בחלה — אִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה אף אם החיטים לבדן מעטות מכדי להתחייב, וְיוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח — חובת אכילת מצה. וְאִם אֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן — האורז הוא הקובע — אֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:חשאור מעיסה שלא הורמה חלתה

הַנּוֹטֵל שְׂאֹר מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָהּ, אִם יֶשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו, מוֹצִיא חַלָּה אַחַת עַל הַכֹּל:

הַנּוֹטֵל שְׂאֹר מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ — מחמצת, כדי להתפיח בה עיסה חדשה — וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָהּ, אִם יֶשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר — קמח אחר להוסיף אל השאור — מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן: מפריש חלה רק על השאור ועל הקמח הזה, ולא על כל העיסה. וְאִם לָאו — אין בידו קמח אחר — מוֹצִיא חַלָּה אַחַת עַל הַכֹּל, שאפילו מעט בצק שעדיין חייב בחלה מחייב את כל התערובת ממינו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:טשיירי העניים שנתערבו

כַּיּוֹצֵא בוֹ, זֵיתֵי מָסִיק שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם זֵיתֵי נִקּוּף, עִנְּבֵי בָצִיר עִם עִנְּבֵי עוֹלְלוֹת, אִם יֶשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו, מוֹצִיא תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּל, וְהַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְפִי חֶשְׁבּוֹן:

כַּיּוֹצֵא בוֹ במעשרות: זֵיתֵי מָסִיק שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם זֵיתֵי נִקּוּף — זיתים שהעניים מלקטים מן העץ, והם פטורים ממעשר — עִנְּבֵי בָצִיר עִם עִנְּבֵי עוֹלְלוֹת — אשכולות דלים שמניחים לעניים — אִם יֶשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן: מפריש מפירות אחרים שלו רק כנגד זיתי המסיק או ענבי הבציר. וְאִם לָאו — אין לו פירות אחרים — מוֹצִיא תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּל, מתנות לכהן, שמי שאינו כהן ואכלן חייב מיתה, וְהַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְפִי חֶשְׁבּוֹן: נותן ללוי, או פודה, רק כנגד זיתי המסיק או ענבי הבציר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:יבכל שהוא, או בנותן טעם

הַנּוֹטֵל שְׂאֹר מֵעִסַּת חִטִּים וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִסַּת אֹרֶז, אִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַיֶּבֶת בַּחַלָּה. וְאִם לָאו, פְּטוּרָה. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ הַטֶּבֶל אוֹסֵר כָּל שֶׁהוּא, מִין בְּמִינוֹ. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ, בְּנוֹתֵן טָעַם:

הַנּוֹטֵל שְׂאֹר מֵעִסַּת חִטִּים שעדיין חייבת בחלה, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִסַּת אֹרֶז, שאינה חייבת כלל, אִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַיֶּבֶת בַּחַלָּה וְאִם לָאו — אין בה טעם דגן — פְּטוּרָה אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ הַטֶּבֶל אוֹסֵר כָּל שֶׁהוּא, אם כאן הטעם הוא הקובע? מִין בְּמִינוֹ — כמו שאור חיטים שלא הופרשה חלתו בתוך עיסת חיטים. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ — שאור של חיטים בעיסת אורז — בְּנוֹתֵן טָעַם, כלומר רק אם טעמו מורגש בה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים