חַלָּה ג:דהקדיש פירות ועונת המעשרות
אותו כלל בפירות ובמעשרות
השאלה
האם פירות שהוקדשו ונפדו עדיין חייבים במעשרות?
מקביל לחלה: שלושה מקרים של פירות מוקדשים, והאחרון פטור מאותו טעם.
לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.
אהקדיש לפני עונת המעשרות
המקבילה במעשרות: המקדיש את פירותיו לפני שהגיעו לעונת המעשרות ופדה אותם — חייבים במעשר.
כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין.
כַּיּוֹצֵא בוֹ במעשרות: הַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת — שלב ההבשלה שבו הפירות מתחייבים לראשונה במעשר — וּפְדָאָן, חַיָּבִין, שהגיעו לאותו שלב כשהם שוב שלו.
מושגים כאן
הערה אחת
עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת
- עונת המעשרות היא שלב ההבשלה שבו מתחייבים הפירות לראשונה במעשרות; לכל מין יש עונה משלו, המפורטת בפרק הראשון של מסכת מעשרות.
- כאן נפדו הפירות לפני שהגיעו לשלב הזה, ולכן הגיעו לרגע החיוב כחולין רגילים.
- ולפיכך הם חייבים במעשר, כשם שעיסה שנפדתה ואחר כך גולגלה חייבת בחלה.
Bartenura
בהקדיש אחרי עונת המעשרות
והקדיש אותם לאחר שהגיעו לעונת המעשרות ופדה אותם — אף הם חייבים.
וּמִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין.
וּמִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת — ורק אז הקדיש את פירותיו — וּפְדָאָן, חַיָּבִין, שכבר היו חייבים במעשר לפני שהקדישם.
הערה אחת
וּמִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת
- כאן הגיעו הפירות לעונת המעשרות בעודם שלו, ולכן כבר נתפס בהם החיוב.
- הקדשה ופדייה שבאו לאחר מכן אינן יכולות להסיר חובה שכבר חלה.
- ולכן הם חייבים במעשר.
Bartenura
גהגזבר גמרן
אבל אם הגזבר גמר אותם בעודם הקדש — פטורים, שבשעת חובתם היו פטורים.
הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ, וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן, פְּטוּרִין, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִין:
הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ, וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר — הביא את הפירות לשלב החיוב במעשר בעודם של המקדש — וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן, פְּטוּרִין, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִין: התורה אמרה "דגנך" (דברים יד, כג), שלך ולא של המקדש.
בתמונה האיור במילים
פירות מתחייבים במעשר ברגע שנגמרה מלאכתם. אם הגזבר גמר אותם כשהיו עדיין הקדש, הם היו פטורים באותו רגע, כי התורה אומרת דגנך, ולכן הם נשארים פטורים גם אחרי שפדה אותם (ברטנורא).
2 הערות
וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר
- הפירות הגיעו לעונת המעשרות בעודם ביד הגזבר, כלומר בעודם רכוש ההקדש.
- נמצא שרגע החיוב נפל בשעה שהיו הקדש, ולא נתפס בהם חיוב מעולם.
- והפדייה שלאחר מכן אינה יכולה ליצור חיוב מעשר שגמר הפירות עצמו לא יצר.
Bartenura
שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִין
- הפטור נלמד מן הפסוק "דגנך" (דברים יד, כג) — דגנך, ולא של הקדש.
- פירות שהבשילו ברשות ההקדש היו פטורים ברגע חיובם.
- ומה שהיה פטור אז נשאר פטור גם לאחר שנפדה וחזר לידיים פרטיות.
Bartenura
סיכום
המשנה הזאת מקבילה במדויק לקודמתה, אלא שהיא עוסקת בפירות ובמעשרות במקום בעיסה ובחלה. במעשרות רגע החיוב הוא עונת המעשרות, שלב ההבשלה שבו הפירות מתחייבים לראשונה. הקדיש אדם פירות לפני אותו שלב, פדה אותם והם הבשילו כשהם שלו — הם חייבים במעשר; הגיעו לעונת המעשרות בעודם שלו — החובה כבר תפסה, ושוב הם חייבים. אבל אם הגזבר הביא אותם לגמר גידולם בעודם הקדש — פטורים, שהרי "דגנך" משמעו דגנך ולא של הקדש, ומה שהיה פטור בשעת חובתו נשאר פטור גם לאחר הפדייה.