משנה זָבִים · פרק ג מתוך ה

זָבִים · פרק גהַזָּב וְהַטָּהוֹר

טומאה בתנועה בלבד — היסט

סימןהֶסֵּט

זב יכול לטמא אדם טהור בלי לגעת בו כלל. כששניהם יושבים על דבר שנוטה, כגון ספינה קטנה, כובדו של הזב יכול להסיט את הטהור או להישען עליו, ואז נטמאים הטהור ואף בגדיו. לכן הפרק שואל מה נוטה ומה עומד איתן: ספינה קטנה או גדולה, נסר רופף או קבוע, ענף חלש או אילן חזק. אחר כך הוא עובר למלאכה שהשניים עושים יחד, כגון פתיחת דלת או טעינת חמור, ונחתם בזב ובטהור המכים זה את זה.

  1. ג:אכשהזזה מטמאתזב וטהור שישבו יחד על דבר רעוע — ספינה קטנה, אסדא, בהמה, נסר צולע או אילן חלש — הטהור ובגדיו נטמאים בהזזה בלבד, בלי שום מגע.סימןבספינה או באסדא
  2. ג:בכשמלאכה משותפת מטמאתזב וטהור שסגרו או פתחו דלת, העלו זה את זה מן הבור, גדלו חבלים, ארגו, טחנו או פרקו וטענו חמור יחד — והמחלוקת היא מתי המלאכה המשותפת מטמאת את הטהור בהיסט.סימןמגיפין או פותחין
  3. ג:גבלי תנודה אין טומאהעל משטח יציב — ספינה גדולה, נסר שאינו צולע, אילן חזק, סולם קבוע במסמר, כבש מחוזק בטיט — הטהור נשאר טהור; והפרק נחתם בזב ובטהור המכים זה את זה.סימןבספינה גדולה

כל הפרק

ג:אכשהזזה מטמאת

הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ בִסְפִינָה אוֹ בְאַסְדָּא אוֹ שֶׁרָכְבוּ עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּגְדֵיהֶם נוֹגְעִים, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים מִדְרָס. יָשְׁבוּ עַל הַנֶּסֶר, עַל הַסַּפְסָל, עַל הַגָּשִׁישׁ שֶׁל מִטָּה וְעַל הָאַכְלוֹנָס, בִּזְמַן שֶׁהֵן מַחְגִּירִין, עָלוּ בְאִילָן שֶׁכֹּחוֹ רַע, בְּסוֹכָה שֶׁכֹּחָהּ רַע, בְּאִילָן יָפֶה, בְּסֻלָּם מִצְרִי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּמַסְמֵר, עַל הַכֶּבֶשׁ וְעַל הַקּוֹרָה וְעַל הַדֶּלֶת בִּזְמַן שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין בְּטִיט, טְמֵאִים. רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר.

הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ בִסְפִינָה — ספינה קטנה — אוֹ בְאַסְדָּא אוֹ שֶׁרָכְבוּ עַל גַּבֵּי בְהֵמָה — אסדא היא רפסודה — אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּגְדֵיהֶם נוֹגְעִים, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים מִדְרָס — בגדי הטהור נטמאים כמושבו של הזב, שהטלטול מאפשר לזב להזיז את הטהור. יָשְׁבוּ עַל הַנֶּסֶר, עַל הַסַּפְסָל, עַל הַגָּשִׁישׁ שֶׁל מִטָּה וְעַל הָאַכְלוֹנָס — הזב והטהור; הגשיש הוא מסגרת המיטה, והאכלונס קורה — בִּזְמַן שֶׁהֵן מַחְגִּירִין — נוטים לצדדים, כחיגר — עָלוּ בְאִילָן שֶׁכֹּחוֹ רַע, בְּסוֹכָה שֶׁכֹּחָהּ רַע, בְּאִילָן יָפֶה — סוכה כאן היא ענף: ענף חלש, אפילו באילן חזק — בְּסֻלָּם מִצְרִי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּמַסְמֵר, עַל הַכֶּבֶשׁ וְעַל הַקּוֹרָה וְעַל הַדֶּלֶת בִּזְמַן שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין בְּטִיט (הכבש הוא גשר), טְמֵאִים — כל אלה נכפפים, ולכן האחד נשען על חברו. רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. כלומר הטהור טהור לדעתו בכל המקרים האלה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:בכשמלאכה משותפת מטמאת

מְגִיפִין אוֹ פוֹתְחִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיְּהֵא זֶה מֵגִיף וְזֶה פוֹתֵחַ. מַעֲלִין זֶה אֶת זֶה מִן הַבּוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּהֵא הַטָּהוֹר מַעֲלֶה אֶת הַטָּמֵא. מַפְשִׁילִין בַּחֲבָלִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה זֶה מוֹשֵׁךְ הֵילֵךְ וְזֶה מוֹשֵׁךְ הֵילֵךְ. אוֹרְגִים, בֵּין בְּעוֹמְדִין בֵּין בְּיוֹשְׁבִין אוֹ טוֹחֲנִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר בְּכֻלָּן, חוּץ מִן הַטּוֹחֲנִין בְּרֵחַיִם שֶׁל יָד. פּוֹרְקִין מִן הַחֲמוֹר אוֹ טוֹעֲנִין, בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָם כָּבֵד, טְמֵאִין. בִּזְמַן שֶׁמַּשָׂאָם קַל, טְהוֹרִין. וְכֻלָּן טְהוֹרִין לִבְנֵי הַכְּנֶסֶת וּטְמֵאִין לַתְּרוּמָה.

מְגִיפִין אוֹ פוֹתְחִין — הזב והטהור סוגרים או פותחים דלת יחד — הטהור ובגדיו נטמאים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אין טומאה עַד שֶׁיְּהֵא זֶה מֵגִיף וְזֶה פוֹתֵחַ. כשהם מושכים זה כנגד זה, האחד מזיז את חברו. מַעֲלִין זֶה אֶת זֶה מִן הַבּוֹר — בין שהטהור מעלה את הזב ובין שהזב מעלה אותו — הטהור נטמא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אין הטהור נטמא עַד שֶׁיְּהֵא הַטָּהוֹר מַעֲלֶה אֶת הַטָּמֵא. אז כובדו של הזב מונח עליו. מַפְשִׁילִין בַּחֲבָלִין — הזב והטהור קולעים חבל יחד — הטהור נטמא, אפילו כששניהם מושכים לאותו כיוון. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אין טומאה עַד שֶׁיִּהְיֶה זֶה מוֹשֵׁךְ הֵילֵךְ וְזֶה מוֹשֵׁךְ הֵילֵךְ. כל אחד מושך אליו, וכך האחד מזיז את חברו. אוֹרְגִים, בֵּין בְּעוֹמְדִין בֵּין בְּיוֹשְׁבִין אוֹ טוֹחֲנִין. המלאכה המשותפת לזב ולטהור מטלטלת אותם, והטהור נטמא. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר בְּכֻלָּן, — את הטהור — חוּץ מִן הַטּוֹחֲנִין בְּרֵחַיִם שֶׁל יָד. שם הדחיפה והמשיכה של כל אחד מזיזות את חברו. פּוֹרְקִין מִן הַחֲמוֹר אוֹ טוֹעֲנִין — הזב והטהור יחד — בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָם כָּבֵד, טְמֵאִין. המאמץ עלול לגרום לאחד להישען על חברו. בִּזְמַן שֶׁמַּשָׂאָם קַל, טְהוֹרִין — איש מהם אינו צריך להישען על חברו. וְכֻלָּן טְהוֹרִין לִבְנֵי הַכְּנֶסֶת — אלה ששומרים בטהרה אפילו את האוכל הרגיל — וּטְמֵאִין לַתְּרוּמָה — חלקו של הכהן. אין כאן הזזה ודאית, אבל בתרומה החמירו חכמים אפילו בספק.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:גבלי תנודה אין טומאה

הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ בִסְפִינָה גְדוֹלָה, אֵיזוֹ הִיא סְפִינָה גְדוֹלָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָמִיט בָּאָדָם. יָשְׁבוּ עַל הַנֶּסֶר, עַל הַסַּפְסָל, עַל הַגָּשִׁישׁ שֶׁל מִטָּה וְעַל הָאַכְלוֹנָס בִּזְמַן שֶׁאֵינָן מַחְגִּירִין, עָלוּ בְאִילָן שֶׁכֹּחוֹ יָפֶה, בְּסוֹכָה שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה, וּבְסֻלָּם צוֹרִי אוֹ מִצְרִי בִּזְמַן שֶׁהוּא קָבוּעַ בְּמַסְמֵר, עַל הַכֶּבֶשׁ, עַל הַקּוֹרָה וְעַל הַדֶּלֶת בִּזְמַן שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין בְּטִיט אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד, טְהוֹרִין. הַטָּהוֹר מַכֶּה אֶת הַטָּמֵא, טָהוֹר. הַטָּמֵא מַכֶּה אֶת הַטָּהוֹר, טָמֵא, שֶׁאִם יִמָּשֵׁךְ הַטָּהוֹר, הֲרֵי הַטָּמֵא נוֹפֵל.

הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ בִסְפִינָה גְדוֹלָה, — היא אינה מתנדנדת, ולכן הטהור נשאר טהור. אֵיזוֹ הִיא סְפִינָה גְדוֹלָה? רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָמִיט בָּאָדָם. כלומר ספינה גדולה כל כך, שאינה שוקעת כשאדם עולה בה. יָשְׁבוּ עַל הַנֶּסֶר, עַל הַסַּפְסָל, עַל הַגָּשִׁישׁ שֶׁל מִטָּה וְעַל הָאַכְלוֹנָס בִּזְמַן שֶׁאֵינָן מַחְגִּירִין, עָלוּ בְאִילָן שֶׁכֹּחוֹ יָפֶה, בְּסוֹכָה שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה, — סוכה כאן היא ענף — וּבְסֻלָּם צוֹרִי אוֹ מִצְרִי בִּזְמַן שֶׁהוּא קָבוּעַ בְּמַסְמֵר, עַל הַכֶּבֶשׁ, עַל הַקּוֹרָה וְעַל הַדֶּלֶת בִּזְמַן שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין בְּטִיט אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד, טְהוֹרִין. הכבש הוא גשר. אף אחד מאלה אינו נכפף, ולכן לא הזב ולא הטהור נשען על חברו. הַטָּהוֹר מַכֶּה אֶת הַטָּמֵא, טָהוֹר. כלומר בגדיו אינם נטמאים כמושבו של הזב, שהזב אינו נשען עליו; אבל הוא עצמו טמא, שהוא נשען על הזב. הַטָּמֵא מַכֶּה אֶת הַטָּהוֹר, טָמֵא, — בגדי הטהור נטמאים כמושבו של הזב — שֶׁאִם יִמָּשֵׁךְ הַטָּהוֹר, הֲרֵי הַטָּמֵא נוֹפֵל — נמצא שהזב נשען עליו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים