משנה זָבִים · פרק ב מתוך ה
זָבִים · פרק בהַכֹּל מִטַּמְּאִין
מי נעשה זב, ושבע הבדיקות
סימןשֶׁבַע בְּדִיקוֹת
התורה מטמאת את האיש בזוב הבא "מבשרו" (ויקרא טו, ב) — מגופו שלו. זוב שבא מחמת דבר מבחוץ, כגון אכילה גסה או משא כבד, אין דינו כך, ולכן כל עוד לא נזקק לטומאה בראייה שנייה, בודקים כל זוב אם בא מחמת סיבה כזאת. הפרק פותח במי שיכול להיטמא בזיבה בכלל: כמעט כל אדם, אפילו גרים, עבדים ותינוק בן יומו, וטומאה בספק במי שמינו אינו ידוע. אחר כך הוא מונה את שבע הסיבות, מקבץ מקרים הנמדדים מעת לעת, ונחתם בדרכים שבהן משכבו של הזב נטמא ושבהן המשכב מטמא את האדם.
- ב:אהכול, ואפילו המסופקיםכמעט כל אדם יכול להיעשות זב — גרים, עבדים, חרש, שוטה, קטן וסריסים — ואילו טומטום ואנדרוגינוס טומאתם בספק.סימןהכל מטמאין בזיבה
- ב:בהאם זו באמת זיבה?לפני שנקבע אדם כזב, בודקים את זובו כנגד שבע סיבות תמימות — מאכל, משתה, משא, קפיצה, חולי, מראה והרהור.סימןבשבעה דרכים בודקין
- ב:גמקרים הנמדדים מעת לעתקרי מונע טומאת זיבה מעת לעת, הגר יוצא מן הכלל, וכמה מקרים שאין ביניהם קשר חולקים אותה מידה.סימןהרואה קרי / מעת לעת
- ב:דכיצד הזב מטמא את משכבוהזב מטמא את המשכב בחמש דרכים, והמשכב מטמא את האדם בשבע — אותן חמש, ועוד מגע ומשא.סימןהזב מטמא את המשכב
כל הפרק
ב:אהכול, ואפילו המסופקים
הַכֹּל מִטַּמְּאִין בְּזִיבָה, אַף הַגֵּרִים, אַף הָעֲבָדִים, בֵּין מְשֻׁחְרָרִין בֵּין שֶׁאֵינָן מְשֻׁחְרָרִין, חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, סְרִיס אָדָם, סְרִיס חַמָּה. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה, מִטַּמְּאִין בְּדָם כָּאִשָּׁה וּבְלֹבֶן כָּאִישׁ, וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק.
הַכֹּל מִטַּמְּאִין בְּזִיבָה, — אפילו תינוק בן יומו — אַף הַגֵּרִים, אַף הָעֲבָדִים, בֵּין מְשֻׁחְרָרִין בֵּין שֶׁאֵינָן מְשֻׁחְרָרִין, חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, סְרִיס אָדָם, סְרִיס חַמָּה. סריס אדם נעשה עקר בידי אדם, וסריס חמה נולד כך; ואף שאינם יכולים להוליד, גם הם יכולים לראות זוב. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, — מי שמינו נסתר, ומי שיש לו איברי זכר ונקבה כאחד — נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה, — מאחר שאין יודעים מה הם: מִטַּמְּאִין בְּדָם כָּאִשָּׁה וּבְלֹבֶן כָּאִישׁ, וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק. אם נקבה הם, הלובן טהור; ואם זכר הם, הדם טהור.
ב:בהאם זו באמת זיבה?
בְּשִׁבְעָה דְרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְזִיבָה. בְּמַאֲכָל, בְּמִשְׁתֶּה, וּבְמַשָּׂא, בִּקְפִיצָה, בְּחֹלִי, וּבְמַרְאֶה וּבְהִרְהוּר. הִרְהֵר עַד שֶׁלֹּא רָאָה אוֹ שֶׁרָאָה עַד שֶׁלֹּא הִרְהֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ רָאָה בְהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף מִתְעַסְּקִין זֶה עִם זֶה, אֲפִלּוּ רָאָה בִגְדֵי צֶבַע הָאִשָּׁה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָכַל כָּל מַאֲכָל, בֵּין רַע בֵּין יָפֶה, וְשָׁתָה כָל מַשְׁקֶה. אָמְרוּ לוֹ, אֵין כָּאן זָבִין מֵעָתָּה. אָמַר לָהֶם, אֵין אַחֲרָיוּת זָבִים עֲלֵיכֶם. מִשֶּׁנִּזְקַק לְזִיבָה, אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. אָנְסוֹ וּסְפֵקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ טְמֵאִים, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. רָאָה רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. בַּשְּׁנִיָּה, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. בַּשְּׁלִישִׁית, אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף בַּשְּׁלִישִׁית בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי הַקָּרְבָּן.
בְּשִׁבְעָה דְרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב — אם סיבה חיצונית גרמה לזוב, שהתורה מונה רק זוב "מבשרו" (ויקרא טו, ב) — עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְזִיבָה. כלומר לפני שראייה שנייה קובעת אותו כזב. בְּמַאֲכָל, בְּמִשְׁתֶּה, וּבְמַשָּׂא, — סעודה כבדה או מאכלים מסוימים, שתייה מרובה, משא כבד — בִּקְפִיצָה, בְּחֹלִי, וּבְמַרְאֶה וּבְהִרְהוּר. כלומר שראה אישה, או הרהר בה. הִרְהֵר עַד שֶׁלֹּא רָאָה — הרהר באישה ואחר כך ראה אחת — אוֹ שֶׁרָאָה עַד שֶׁלֹּא הִרְהֵר. כך או כך, תולים בזה את הזוב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ רָאָה בְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף מִתְעַסְּקִין זֶה עִם זֶה — כלומר מזדווגים — אֲפִלּוּ רָאָה בִגְדֵי צֶבַע הָאִשָּׁה — כל אלה יכולים לעורר אותו, ולהסביר את הזוב. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָכַל כָּל מַאֲכָל — לא רק מאכלים המביאים זוב — בֵּין רַע בֵּין יָפֶה, וְשָׁתָה כָל מַשְׁקֶה. אָמְרוּ לוֹ, אֵין כָּאן זָבִין מֵעָתָּה. שהרי כל זוב אפשר לתלות במשהו שאכל. אָמַר לָהֶם, אֵין אַחֲרָיוּת זָבִים עֲלֵיכֶם. אם לא יהיו זבים, אין זה עניינכם. מִשֶּׁנִּזְקַק לְזִיבָה, — משנקבע כזב בראייה שנייה שלא מסיבה חיצונית — אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ — מעתה זוב נמנה לו גם אם סיבה חיצונית גרמה לו. אָנְסוֹ וּסְפֵקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ טְמֵאִים, — זוב מסיבה חיצונית, זוב מסופק שבא סמוך לשכבת זרע, וגם שכבת הזרע עצמה — שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. משנעשה זב, זוב חדש נחשב המשך של זיבתו. רָאָה רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה, — הזוב הראשון שלו — בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. בודקים אם אחת משבע הסיבות גרמה לו. בַּשְּׁנִיָּה, — בראייה השנייה — בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. זו הראייה שתקבע אותו כזב. בַּשְּׁלִישִׁית, אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. גם אם סיבה חיצונית גרמה לה, היא נמנית לקרבן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף בַּשְּׁלִישִׁית בּוֹדְקִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי הַקָּרְבָּן — שזוב מסיבה חיצונית לא יחייב אותו להביא קרבן.
ב:גמקרים הנמדדים מעת לעת
הָרוֹאֶה קֶרִי, אֵינוֹ מִטַּמֵּא בְזִיבָה מֵעֵת לְעֵת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יוֹמוֹ. נָכְרִי שֶׁרָאָה קֶרִי וְנִתְגַּיֵּר, מִיָּד הוּא מִטַּמֵּא בְזִיבָה. הָרוֹאָה דָם וְהַמַּקְשָׁה, מֵעֵת לְעֵת. וְהַמַּכֶּה אֶת עַבְדּוֹ יוֹם יוֹמַיִם, מֵעֵת לְעֵת. כֶּלֶב שֶׁאָכַל בְּשַׂר הַמֵּת, שְׁלשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת, הֲרֵי הוּא כִבְרִיָּתוֹ.
הָרוֹאֶה קֶרִי — מי שיצאה ממנו שכבת זרע — אֵינוֹ מִטַּמֵּא בְזִיבָה מֵעֵת לְעֵת. כלומר במשך יממה: זוב שבא בה תולים בחולשה שהשאירה שכבת הזרע. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יוֹמוֹ. כלומר רק יום שכבת הזרע עצמו, ולא יממה שלמה. נָכְרִי שֶׁרָאָה קֶרִי וְנִתְגַּיֵּר, מִיָּד הוּא מִטַּמֵּא בְזִיבָה. גר שנתגייר כקטן שנולד, ולכן שכבת הזרע שקדמה לגיור אינה נחשבת. הָרוֹאָה דָם וְהַמַּקְשָׁה — אישה שמצאה דם, ואישה בלידה קשה — מֵעֵת לְעֵת — הראשונה מטמאת למפרע את מה שנגעה בו ביממה שקדמה; ובלידה קשה, יממה של הפסקה בצירים עושה את דמה דם זיבה. וְהַמַּכֶּה אֶת עַבְדּוֹ יוֹם יוֹמַיִם — אם העבד חי זמן כזה אחרי המכה, האדון אינו נענש (שמות כא, כא) — מֵעֵת לְעֵת — יום שהוא כיומיים: יום ולילה שלמים. כֶּלֶב שֶׁאָכַל בְּשַׂר הַמֵּת, שְׁלשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת, הֲרֵי הוּא כִבְרִיָּתוֹ. הבשר שבמעיו עדיין נחשב בשר מת, ומטמא.
ב:דכיצד הזב מטמא את משכבו
הַזָּב מְטַמֵּא אֶת הַמִּשְׁכָּב בַּחֲמִשָּׁה דְרָכִים, לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְגָדִים. עוֹמֵד, יוֹשֵׁב, שׁוֹכֵב, נִתְלֶה וְנִשְׁעָן. וְהַמִּשְׁכָּב מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בְּשִׁבְעָה דְרָכִים לְטַמֵּא בְגָדִים. עוֹמֵד, יוֹשֵׁב, שׁוֹכֵב, נִתְלֶה, וְנִשְׁעָן, בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא.
הַזָּב מְטַמֵּא אֶת הַמִּשְׁכָּב בַּחֲמִשָּׁה דְרָכִים, לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְגָדִים. המשכב נעשה בעצמו מקור טומאה. עוֹמֵד, יוֹשֵׁב, שׁוֹכֵב, נִתְלֶה וְנִשְׁעָן. נתלה: הזב בכף מאזניים אחת, והמשכב שבכף השנייה כבד ממנו. וְהַמִּשְׁכָּב מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בְּשִׁבְעָה דְרָכִים — שתיים יותר מן הדרכים שבהן נטמא — לְטַמֵּא בְגָדִים. עוֹמֵד, יוֹשֵׁב, שׁוֹכֵב, נִתְלֶה, וְנִשְׁעָן, בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא — אבל הזב אינו עושה משכב למקור טומאה בנגיעה או בנשיאה.