סדר טְהָרוֹת · 32 משניות

זָבִים

מסכת זבים היא המסכת התשיעית בסדר טהרות. התורה מטמאת איש שיצא ממנו זוב — הפרשה חריגה מגופו, שאינה שכבת זרע (ויקרא טו). המסכת מונה את ראיותיו: שתי ראיות מטמאות את מה שהוא שוכב ויושב עליו, ושלוש מחייבות אותו גם בקרבן כשייטהר. היא מונה את שבע הסיבות שמבחוץ, כגון אכילה גסה או משא כבד, שזוב שבא מחמתן אינו נחשב. ובעיקר היא מראה כיצד הזב מטמא בלי לגעת: בכובד גופו על מה שהוא שוכב, יושב או רוכב עליו, ובהיסט — כשהוא מזיז דבר בלי להרימו, ואפילו אדם טהור היושב עמו בספינה קטנה. הפרק האחרון מדרג את מקורות הטומאה לפי מספר הדרגות שהם מטמאים, ונחתם ברשימת הדברים הפוסלים את התרומה, חלק הכהן.

קְבִיעַת הַזִּיבָה

פרק אהָרוֹאֶה רְאִיָּה

מניין הראיות העושות זב

סימןמִנְיַן רְאִיּוֹת

התורה מטמאת איש שיצא ממנו זוב — הפרשה חריגה מגופו, שאינה שכבת זרע (ויקרא טו). חומרת טומאתו תלויה במספר הפעמים שראה, וכל פעם כזאת נקראת ראייה: שתי ראיות מטמאות את מה שהוא שוכב ויושב עליו, ושלוש מחייבות אותו גם בקרבן כשייטהר. הפרק מונה את הראיות: מה דינה של ראייה אחת לבית שמאי ולבית הלל, ומה דינן של ראיות שהפריד ביניהן יום נקי; כיצד שכבת זרע סותרת את שבעת הימים הנקיים שהוא סופר; מתי זוב ארוך אחד נחשב כמה ראיות; וראיות בין השמשות, כשאין יודעים לאיזה יום הן שייכות.

  1. א:אראייה אחת של זובהרואה ראייה אחת של זוב: בית שמאי משווים אותו לשומרת יום כנגד יום, ובית הלל לבעל קרי; ואחר כך הם נחלקים בראיות שהפריד ביניהן יום נקי.סימןהרואה ראיה אחת
  2. א:בקרי בתוך ספירת הנקייםזב שיצאה ממנו שכבת זרע בתוך שבעת ימיו הנקיים: לבית שמאי היא סותרת את הימים שלפניה, לבית הלל רק את יומה; ורבי ישמעאל ורבי עקיבא חלוקים בפרטים.סימןהרואה קרי ביום השלישי
  3. א:גמה עושה זב גמורשלוש ראיות — בין שנחלקו על פני יומיים ובין על פני שלושה ימים או לילות רצופים — מצטרפות ועושות את האיש זב גמור החייב בקרבן.סימןאחת היום ושתים למחר
  4. א:דהפסקה שאינה שוברת את הרצףהפסקה של כדי טבילה וספוג מפרידה בין ראייה לראייה, אבל אינה קוטעת את הרצף כיום נקי — ולכן הראיות מצטרפות לזב גמור.סימןהפסיק כדי טבילה וספוג
  5. א:הנמדד בהליכה בירושליםראייה אחת רצופה שנמשכה כהליכה מגד יון לשילוח נחשבת שלוש ראיות, ומרובה כשתיים נחשבת שתיים; ורבי יוסי חולק.סימןגד יון לשילוח
  6. א:וספק בין השמשותראייה בין השמשות עשויה להיחלק בין שני ימים; לפי מידת הוודאות בעיתוי, הטומאה והקרבן נעים בין ודאי לספק.סימןבין השמשות

פרק בהַכֹּל מִטַּמְּאִין

מי נעשה זב, ושבע הבדיקות

סימןשֶׁבַע בְּדִיקוֹת

התורה מטמאת את האיש בזוב הבא "מבשרו" (ויקרא טו, ב) — מגופו שלו. זוב שבא מחמת דבר מבחוץ, כגון אכילה גסה או משא כבד, אין דינו כך, ולכן כל עוד לא נזקק לטומאה בראייה שנייה, בודקים כל זוב אם בא מחמת סיבה כזאת. הפרק פותח במי שיכול להיטמא בזיבה בכלל: כמעט כל אדם, אפילו גרים, עבדים ותינוק בן יומו, וטומאה בספק במי שמינו אינו ידוע. אחר כך הוא מונה את שבע הסיבות, מקבץ מקרים הנמדדים מעת לעת, ונחתם בדרכים שבהן משכבו של הזב נטמא ושבהן המשכב מטמא את האדם.

  1. ב:אהכול, ואפילו המסופקיםכמעט כל אדם יכול להיעשות זב — גרים, עבדים, חרש, שוטה, קטן וסריסים — ואילו טומטום ואנדרוגינוס טומאתם בספק.סימןהכל מטמאין בזיבה
  2. ב:בהאם זו באמת זיבה?לפני שנקבע אדם כזב, בודקים את זובו כנגד שבע סיבות תמימות — מאכל, משתה, משא, קפיצה, חולי, מראה והרהור.סימןבשבעה דרכים בודקין
  3. ב:גמקרים הנמדדים מעת לעתקרי מונע טומאת זיבה מעת לעת, הגר יוצא מן הכלל, וכמה מקרים שאין ביניהם קשר חולקים אותה מידה.סימןהרואה קרי / מעת לעת
  4. ב:דכיצד הזב מטמא את משכבוהזב מטמא את המשכב בחמש דרכים, והמשכב מטמא את האדם בשבע — אותן חמש, ועוד מגע ומשא.סימןהזב מטמא את המשכב

הַעֲבָרַת הַטֻּמְאָה

פרק גהַזָּב וְהַטָּהוֹר

טומאה בתנועה בלבד — היסט

סימןהֶסֵּט

זב יכול לטמא אדם טהור בלי לגעת בו כלל. כששניהם יושבים על דבר שנוטה, כגון ספינה קטנה, כובדו של הזב יכול להסיט את הטהור או להישען עליו, ואז נטמאים הטהור ואף בגדיו. לכן הפרק שואל מה נוטה ומה עומד איתן: ספינה קטנה או גדולה, נסר רופף או קבוע, ענף חלש או אילן חזק. אחר כך הוא עובר למלאכה שהשניים עושים יחד, כגון פתיחת דלת או טעינת חמור, ונחתם בזב ובטהור המכים זה את זה.

  1. ג:אכשהזזה מטמאתזב וטהור שישבו יחד על דבר רעוע — ספינה קטנה, אסדא, בהמה, נסר צולע או אילן חלש — הטהור ובגדיו נטמאים בהזזה בלבד, בלי שום מגע.סימןבספינה או באסדא
  2. ג:בכשמלאכה משותפת מטמאתזב וטהור שסגרו או פתחו דלת, העלו זה את זה מן הבור, גדלו חבלים, ארגו, טחנו או פרקו וטענו חמור יחד — והמחלוקת היא מתי המלאכה המשותפת מטמאת את הטהור בהיסט.סימןמגיפין או פותחין
  3. ג:גבלי תנודה אין טומאהעל משטח יציב — ספינה גדולה, נסר שאינו צולע, אילן חזק, סולם קבוע במסמר, כבש מחוזק בטיט — הטהור נשאר טהור; והפרק נחתם בזב ובטהור המכים זה את זה.סימןבספינה גדולה

פרק דרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר

כובד ותנועה — עד היכן מגיעה הטומאה

סימןמִשְׁקָל וְהַכָּאָה

הזב מטמא בדרכים שאין לשאר מקורות הטומאה. כל מה שהוא שוכב או יושב עליו, כגון מיטה או כיסא, נטמא מחמת כובדו המכביד עליו, אף אם לא נגע בו — זו טומאת מדרס; וכל מה שהוא מזיז בלי להרים, בהיסט, נטמא גם הוא. וכך גם הנידה. הפרק בוחן את שני הדברים: עד היכן מגיע כובדה של הנידה, אם הקשת הזב על דבר קבוע, חזק או רופף, נחשבת היסט של מה שנפל ממנו, ומתי משכב נושא די מכובדו — בספסלים, במאזניים, במיטה ובבהמה. הפרק נחתם בהשוואה בין הזב למת.

  1. ד:אהכפה, התורן והככר שנפלרבי יהושע מרחיב את כובדה של נידה אל כיסוי הראש של הטהורה ואל כלים שבראש התורן, ואחר כך זב שהקיש על גזוזטרא חזקה — והככר שנפל ממנה טהור.סימןנדה שישבה
  2. ד:ברשימת הדברים החזקיםרשימה של דברים כבדים וקבועים — מריש, מלבן, צינור, תנור וחלקי הריחיים — שהקשת הזב עליהם אינה נחשבת היסט, ולכן ככר של תרומה שנשמט מהם טהור.סימןהקיש על המריש
  3. ד:גרשימת הדברים הרופפיםתמונת הנגד: דלת, נגר, מנעול, משוט, קלת, אילן או ענף חלשים, סולם שאינו קבוע — הקשת הזב מזיזה אותם באמת, ולכן מה שנשמט מהם טמא.סימןהקיש על הדלת
  4. ד:דזב השרוע על כמה מושביםמשטח נעשה משכב טמא רק כשהוא נושא את רוב כובדו של הזב — ובכך נבחנים ספסלים לאורכם ולרוחבם, שישה כיסאות ועמידה על שניים.סימןחמשה ספסלים
  5. ד:העשר טליות וכף המאזנייםכובדו של הזב עובר דרך עשר טליות מוערמות; ובמאזניים, משכב שכנגדו נעשה טמא מדרס רק כשהוא כורע ומגביה את הזב.סימןעשר טליות
  6. ד:וזב ומת במאזנייםאוכלין ומשקין שכנגד הזב במאזניים נטמאים בהיסט בכל כיוון, והמשנה משווה נקודה אחר נקודה בין חומרות הזב לחומרות המת.סימןהזב בכף מאזנים
  7. ד:זטליות תחת מיטה, בהמה ובית הבדזב היושב על מיטה מטמא את הטליות שתחת ארבע רגליה, שאינה עומדת על שלוש; על בהמה, העומדת על שלוש, הן טהורות — ולבסוף קורת בית הבד ומכבש הכובס.סימןארבע טליות

פרק ההַנּוֹגֵעַ בַּזָּב

דרגות הטומאה — שיאה של המסכת

סימןמַגָּע וּמַשָּׂא

הטומאה באה בדרגות. אב הטומאה, כגון הזב, עושה את הנוגע בו ראשון לטומאה; הראשון עושה שני; והתרומה, חלק הכהן, רגישה כל כך שאפילו שני פוסל אותה. אדם הנוגע במקורות מסוימים נחשב בעצמו אב הטומאה כל זמן שהוא נוגע, ויורד דרגה משפירש. הפרק מברר את הדרגות האלה: מי מטמא שניים ופוסל אחד ומי רק אחד, מה דינו של מה שמעל הזב ושל מה שמתחתיו, ואילו מקורות מטמאים במגע, בהיסט או במשא. הוא נחתם בדברים הפוסלים את התרומה.

  1. ה:אמי מטמא, ועד היכןהנוגע בזב או המסיט אותו מטמא במגע, והכלל של רבי יהושע קובע לאיזו דרגה בטומאה נעשה כל דבר שהוא נוגע בו.סימןהנוגע בזב / המסיט
  2. ה:בתחת הנדבךכל הנישא על גבי הזב טמא, ואצבעו של זב תחת שורת אבנים מלמדת איך הדרגות עולות ויורדות, כל זמן שהם מחוברים ומשפירשו.סימןהנשא על גבי הזב
  3. ה:גשלושה דיני נשיאההנושא והנישא על גבי משכב הזב, נבלה או מת טהור — חוץ מן האדם במשכב, מן המסיט בנבלה, ומן המאהיל ומאדם המסיט במת.סימןהנושא ונשא
  4. ה:דדי באצבעאפילו אצבע, או שיער המחובר לגוף, מעבירים את טומאת האדם, ורבי שמעון מטמא רק כשמקצת הטמא מונח על הטהור.סימןמקצת טמא על הטהור
  5. ה:הרוב הגוף על המשכבהטומאה נכנסת אל המשכב ויוצאת ממנו במיעוטו, וככר של תרומה המונח על המשכב ונייר ביניהם נשאר טהור.סימןעל מקצת המשכב
  6. ה:ושני שלבים, בכל ערוץהנוגע בזב, בזבה, בנידה, ביולדת או במצורע, או במשכבם ובמושבם, מטמא שני שלבים כל זמן שהוא מחובר להם — בין שנגע, הסיט, נשא או נישא.סימןבמשכב ומושב
  7. ה:זרוק, זרע ודםזובו של הזב, רוקו, שכבת זרעו ומימי רגליו, ודם הנידה, הם אב הטומאה: הנוגע בהם מטמא שני שלבים כל זמן שהוא נוגע, ושלב אחד משפירש.סימןבזובו של זב
  8. ה:חמקורות המטמאים במשאהנושא את המרכב, את הנבלה או מי חטאת שיש בהם כדי הזאה מטמא שני שלבים, שאלה מטמאים בגדים במשא ולא במגע.סימןהנושא את המרכב
  9. ה:טטמאה רק בבית הבליעהנבלת עוף טהור מטמאת את האדם האוכל אותה רק כשהיא בבית הבליעה — לא בפה, לא במעיים, ולעולם אינה מטמאת את התנור.סימןנבלת עוף טהור
  10. ה:יאחד ואחד — חוץ מן האדםכל הנוגע באחד מאבות הטומאה שבתורה, כגון אוכלים וכלים, מטמא אחד ופוסל אחד — חוץ מן האדם, שהנוגע בחלק מהם, כגון הזב, מטמא שניים.סימןהנוגע בשרץ
  11. ה:יאכמגע שרץ, כטמא מתבעל קרי דינו כנוגע בשרץ, ובועל נידה דינו כטמא מת — אלא שהוא חמור ממנו, שהוא מטמא משכב ומושב טומאה קלה.סימןבעל קרי / בועל נדה
  12. ה:יבתשעה הפוסלים את התרומההמסכת נחתמת ברשימה של דברים, רובם גזרות חכמים, הפוסלים את התרומה, חלק הכהן.סימןפוסלים את התרומה