משנה זָבִים · פרק ד מתוך ה

זָבִים · פרק דרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר

כובד ותנועה — עד היכן מגיעה הטומאה

סימןמִשְׁקָל וְהַכָּאָה

הזב מטמא בדרכים שאין לשאר מקורות הטומאה. כל מה שהוא שוכב או יושב עליו, כגון מיטה או כיסא, נטמא מחמת כובדו המכביד עליו, אף אם לא נגע בו — זו טומאת מדרס; וכל מה שהוא מזיז בלי להרים, בהיסט, נטמא גם הוא. וכך גם הנידה. הפרק בוחן את שני הדברים: עד היכן מגיע כובדה של הנידה, אם הקשת הזב על דבר קבוע, חזק או רופף, נחשבת היסט של מה שנפל ממנו, ומתי משכב נושא די מכובדו — בספסלים, במאזניים, במיטה ובבהמה. הפרק נחתם בהשוואה בין הזב למת.

  1. ד:אהכפה, התורן והככר שנפלרבי יהושע מרחיב את כובדה של נידה אל כיסוי הראש של הטהורה ואל כלים שבראש התורן, ואחר כך זב שהקיש על גזוזטרא חזקה — והככר שנפל ממנה טהור.סימןנדה שישבה
  2. ד:ברשימת הדברים החזקיםרשימה של דברים כבדים וקבועים — מריש, מלבן, צינור, תנור וחלקי הריחיים — שהקשת הזב עליהם אינה נחשבת היסט, ולכן ככר של תרומה שנשמט מהם טהור.סימןהקיש על המריש
  3. ד:גרשימת הדברים הרופפיםתמונת הנגד: דלת, נגר, מנעול, משוט, קלת, אילן או ענף חלשים, סולם שאינו קבוע — הקשת הזב מזיזה אותם באמת, ולכן מה שנשמט מהם טמא.סימןהקיש על הדלת
  4. ד:דזב השרוע על כמה מושביםמשטח נעשה משכב טמא רק כשהוא נושא את רוב כובדו של הזב — ובכך נבחנים ספסלים לאורכם ולרוחבם, שישה כיסאות ועמידה על שניים.סימןחמשה ספסלים
  5. ד:העשר טליות וכף המאזנייםכובדו של הזב עובר דרך עשר טליות מוערמות; ובמאזניים, משכב שכנגדו נעשה טמא מדרס רק כשהוא כורע ומגביה את הזב.סימןעשר טליות
  6. ד:וזב ומת במאזנייםאוכלין ומשקין שכנגד הזב במאזניים נטמאים בהיסט בכל כיוון, והמשנה משווה נקודה אחר נקודה בין חומרות הזב לחומרות המת.סימןהזב בכף מאזנים
  7. ד:זטליות תחת מיטה, בהמה ובית הבדזב היושב על מיטה מטמא את הטליות שתחת ארבע רגליה, שאינה עומדת על שלוש; על בהמה, העומדת על שלוש, הן טהורות — ולבסוף קורת בית הבד ומכבש הכובס.סימןארבע טליות

כל הפרק

ד:אהכפה, התורן והככר שנפל

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, נִדָּה שֶׁיָּשְׁבָה עִם הַטְּהוֹרָה בְּמִטָּה, כִּפָּה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ טָמֵא מִדְרָס. יָשְׁבָה בִסְפִינָה, כֵּלִים שֶׁבְּרֹאשׁ הַנֵּס שֶׁבַּסְּפִינָה טְמֵאִין מִדְרָס. נוֹטֶלֶת עֲרֵבָה מְלֵאָה בְגָדִים, בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן כָּבֵד, טְמֵאִין. בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן קַל, טְהוֹרִין. זָב שֶׁהִקִּישׁ עַל כְּצוֹצְרָא, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָהוֹר:

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, נִדָּה שֶׁיָּשְׁבָה עִם הַטְּהוֹרָה בְּמִטָּה, כִּפָּה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ טָמֵא מִדְרָס. כלומר כיסוי הראש של הטהורה: איש לא ישב עליו, ובכל זאת הוא נחשב כאילו הנידה ישבה עליו. יָשְׁבָה בִסְפִינָה, — הנידה — כֵּלִים שֶׁבְּרֹאשׁ הַנֵּס שֶׁבַּסְּפִינָה טְמֵאִין מִדְרָס. "הנס" הוא התורן; הכלים נטמאים אף שהם גבוהים מעליה, במקום שאיש אינו דורך בו. נוֹטֶלֶת עֲרֵבָה מְלֵאָה בְגָדִים, — הנידה — בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן כָּבֵד, טְמֵאִין. הם טמאים מדרס, שהמשא הכבד נחשב כאילו היא נשענת עליהם, אף שאינה נוגעת בהם. בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן קַל, טְהוֹרִין. הבגדים שהנידה נושאת: משא קל אינו נחשב כאילו היא נשענת עליהם. זָב שֶׁהִקִּישׁ עַל כְּצוֹצְרָא, — גזוזטרא, נסר הבולט מן הכותל למעלה — וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, — חלק הכהן — טָהוֹר: כלומר הככר; הכצוצרא יציבה, ולכן אין נפילתו נחשבת כאילו הזב הזיז אותו, ובהזזה היה נטמא.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:ברשימת הדברים החזקים

הִקִּישׁ עַל הַמָּרִישׁ, עַל הַמַּלְבֵּן, עַל הַצִּנּוֹר, וְעַל הַדַּף, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשׂוּי בַּחֲבָלִים, עַל הַתַּנּוּר, וְעַל הַיָּם, וְעַל אִצְטְרֻבָּל, וְעַל חֲמוֹר שֶׁל רֵחַיִם שֶׁל יָד, וְעַל סְאָה שֶׁל רֵחַיִם שֶׁל זֵיתִים, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עַל קוֹרַת הַבַּלָּנִין, טָהוֹר:

הִקִּישׁ עַל הַמָּרִישׁ, — המדובר בזב; המריש הוא הקורה הגדולה שקורות הגג מונחות עליה — עַל הַמַּלְבֵּן, — קורות הקבועות בארץ במרובע — עַל הַצִּנּוֹר, וְעַל הַדַּף, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשׂוּי בַּחֲבָלִים, — הדף הוא לוח — עַל הַתַּנּוּר, וְעַל הַיָּם, — ו"ים" כאן הוא היקף העץ שהקמח מתקבץ בו בשעת הטחינה — וְעַל אִצְטְרֻבָּל, — טבעת העץ שהריחיים עומדים עליה; שניהם קבועים במקומם — וְעַל חֲמוֹר שֶׁל רֵחַיִם שֶׁל יָד, — הכן שעליו עומדים הריחיים — וְעַל סְאָה שֶׁל רֵחַיִם שֶׁל זֵיתִים, — סאה היא מידה גדולה, וכאן כלי מידה הקבוע בקרקע — רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עַל קוֹרַת הַבַּלָּנִין, — הקורה שבעל המרחץ יושב עליה — טָהוֹר: ככר שנפל מאחד מאלה בהקשת הזב טהור, שהם יציבים, ואין ההקשה נחשבת כאילו הזיז אותו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:גרשימת הדברים הרופפים

הִקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת, עַל הַנֶּגֶר, עַל הַמַּנְעוּל, עַל הַמָּשׁוֹט, וְעַל הַקֶּלֶת, וְעַל אִילָן שֶׁכֹּחוֹ רַע, וְעַל סוֹכָה שֶׁכֹּחָהּ רַע, עַל אִילָן יָפֶה, עַל סֻלָּם מִצְרִי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּמַסְמֵר, עַל הַכֶּבֶשׁ, עַל הַקּוֹרָה וְעַל הַדֶּלֶת בִּזְמַן שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין בְּטִיט, טְמֵאִין. עַל הַשִּׁדָּה, עַל הַתֵּבָה וְעַל הַמִּגְדָּל, טְמֵאִין. רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֲרִין בָּאֵלּוּ:

הִקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת — המדובר בזב — עַל הַנֶּגֶר — יתד הנעוץ מאחורי הדלת — עַל הַמַּנְעוּל, עַל הַמָּשׁוֹט, וְעַל הַקֶּלֶת — טבעת העץ המיטלטלת שסביב הריחיים, הקולטת את הקמח — וְעַל אִילָן שֶׁכֹּחוֹ רַע, וְעַל סוֹכָה שֶׁכֹּחָהּ רַע, עַל אִילָן יָפֶה — ו"סוכה" כאן היא ענף: ענף חלש, אפילו באילן חזק — עַל סֻלָּם מִצְרִי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּמַסְמֵר, עַל הַכֶּבֶשׁ — ו"כבש" כאן הוא גשר — עַל הַקּוֹרָה וְעַל הַדֶּלֶת בִּזְמַן שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין בְּטִיט, טְמֵאִין. כלומר כל מה שנפל מהקשת הזב: אלה נכנעים למכה, ולכן ההקשה נחשבת כאילו הזיז אותו. עַל הַשִּׁדָּה, עַל הַתֵּבָה וְעַל הַמִּגְדָּל, — אם הקיש עליהם הזב; ו"מגדל" כאן הוא ארון — טְמֵאִין. הם נמנים כאן לבדם, מפני שבהם נחלקים שני החכמים שבהמשך. רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֲרִין בָּאֵלּוּ: לדעתם השידה, התיבה והמגדל יציבים די, ומה שנופל מהם נשאר טהור.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:דזב השרוע על כמה מושבים

זָב שֶׁהָיָה מֻטָּל עַל חֲמִשָּׁה סַפְסָלִים אוֹ עַל חָמֵשׁ פֻּנְדִּיּוֹת, לְאָרְכָּן, טְמֵאִין. לְרָחְבָּן, טְהוֹרִין. יָשֵׁן, סָפֵק שֶׁנִּתְהַפֵּךְ עֲלֵיהֶן, טְמֵאִין. הָיָה מֻטָּל עַל שִׁשָּׁה כִסְיוֹת, שְׁתֵּי יָדָיו עַל שְׁנַיִם, שְׁתֵּי רַגְלָיו עַל שְׁנַיִם, רֹאשׁוֹ עַל אֶחָד, גּוּפוֹ עַל אֶחָד, אֵין טָמֵא אֶלָּא זֶה שֶׁתַּחַת הַגּוּף. עוֹמֵד עַל שְׁנֵי כִסְאוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם רְחוֹקִין זֶה מִזֶּה, טְהוֹרִין:

זָב שֶׁהָיָה מֻטָּל עַל חֲמִשָּׁה סַפְסָלִים אוֹ עַל חָמֵשׁ פֻּנְדִּיּוֹת, — פונדיות הן כיסים ארוכים — לְאָרְכָּן, טְמֵאִין, שכשהוא זז, רוב גופו נח פעם על אחד ופעם על אחר. לְרָחְבָּן, טְהוֹרִין — שאף ספסל אינו נושא את רובו של הזב, ובפחות מכך משכב אינו נטמא. יָשֵׁן, — הזב, ששכב לרוחבם — סָפֵק שֶׁנִּתְהַפֵּךְ עֲלֵיהֶן, טְמֵאִין. הָיָה מֻטָּל עַל שִׁשָּׁה כִסְיוֹת, — הזב; כסיות הן כיסאות — שְׁתֵּי יָדָיו עַל שְׁנַיִם, שְׁתֵּי רַגְלָיו עַל שְׁנַיִם, רֹאשׁוֹ עַל אֶחָד, גּוּפוֹ עַל אֶחָד, אֵין טָמֵא אֶלָּא זֶה שֶׁתַּחַת הַגּוּף. כלומר טמא מדרס, שהוא נושא את רובו; ושאר הכיסאות נטמאים רק במגעו. עוֹמֵד עַל שְׁנֵי כִסְאוֹת — זב העומד ברגל אחת על כל כיסא — רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם רְחוֹקִין זֶה מִזֶּה, טְהוֹרִין: אף אחד מהם אינו נושא את רוב כובדו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:העשר טליות וכף המאזניים

עֶשֶׂר טַלִּיּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, יָשֵׁן עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם וּמִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב כְּנֶגְדּוֹ, כָּרַע הַזָּב, טְהוֹרִין. כָּרְעוּ הֵן, טְמֵאִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בִּיחִידִי, טָמֵא. וּבִמְרֻבִּין, טָהוֹר, שֶׁאֵין אֶחָד נוֹשֵׂא אֶת רֻבּוֹ:

עֶשֶׂר טַלִּיּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, — "טלית" כאן היא גלימה — יָשֵׁן עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה, — הזב — כֻּלָּן טְמֵאוֹת. כלומר טמאות מדרס, עד התחתונה, שכובדו לוחץ על כולן. הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם וּמִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב כְּנֶגְדּוֹ, כָּרַע הַזָּב — כפו ירדה, והם עלו — טְהוֹרִין — אינם טמאי מדרס, שכובדו אינו מונח עליהם; אבל כדבר שהוא מרים, הם טמאים. כָּרְעוּ הֵן, טְמֵאִין — כשהמשכב והמושב יורדים ומגביהים את הזב, הם נשאו את כובדו, ונעשים משכב טמא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בִּיחִידִי, טָמֵא. אם משכב אחד לבדו מגביה את הזב, הוא לבדו נשא את רובו, ונטמא. וּבִמְרֻבִּין, טָהוֹר, — כמה משכבות יחד בכף שכנגד הזב — שֶׁאֵין אֶחָד נוֹשֵׂא אֶת רֻבּוֹ:

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:וזב ומת במאזניים

הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם וְאֳכָלִין וּמַשְׁקִין בְּכַף שְׁנִיָּה, טְמֵאִין. וּבַמֵּת, הַכֹּל טָהוֹר, חוּץ מִן הָאָדָם. זֶה חֹמֶר בַּזָּב מִבַּמֵּת. חֹמֶר בַּמֵּת מִבַּזָּב, שֶׁהַזָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְגָדִים, וְעַל גַּבָּיו מַדָּף לְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין, מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא. חֹמֶר בַּמֵּת, שֶׁהַמֵּת מְטַמֵּא בְאֹהֶל וּמְטַמֵּא טֻמְאַת שִׁבְעָה, מַה שֶּׁאֵין הַזָּב מְטַמֵּא:

הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם וְאֳכָלִין וּמַשְׁקִין בְּכַף שְׁנִיָּה, טְמֵאִין. בין שכפו ירדה ובין שכפם ירדה, בכל מקרה הוא הזיז אותם. וּבַמֵּת, הַכֹּל טָהוֹר, — אוכל, משקה או משכב בכף שכנגד המת, איזו כף שתרד — חוּץ מִן הָאָדָם. אדם המזיז את המת נטמא. זֶה חֹמֶר בַּזָּב מִבַּמֵּת. הזב מטמא אוכלין ומשקין בתנועתו, והמת שבמאזניים אינו מטמא אותם. חֹמֶר בַּמֵּת מִבַּזָּב — כך הנוסח שלפנינו, אף שמה שבא אחריו הן חומרות של הזב — שֶׁהַזָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְגָדִים, — כל אחד מהם אב הטומאה, אפילו התחתון שבערימה — וְעַל גַּבָּיו מַדָּף לְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין, — מדף: טומאה קלה של מה שמונח מעליו, אפילו כשדברים מפרידים ביניהם — מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא. חֹמֶר בַּמֵּת, שֶׁהַמֵּת מְטַמֵּא בְאֹהֶל וּמְטַמֵּא טֻמְאַת שִׁבְעָה, — באוהל: כל מה שתחת גג אחד עמו, אף בלי נגיעה — מַה שֶּׁאֵין הַזָּב מְטַמֵּא:

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:זטליות תחת מיטה, בהמה ובית הבד

הָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה וְאַרְבַּע טַלִּיּוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֵי הַמִּטָּה, טְמֵאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל שָׁלשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וְאַרְבַּע טַלִּיּוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֵי בְהֵמָה, טְהוֹרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל שְׁלשָׁה. הָיְתָה טַלִּית אַחַת תַּחַת שְׁנֵי יָדַיִם, תַּחַת שְׁנֵי רַגְלַיִם, תַּחַת יָד וָרֶגֶל, טְמֵאָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַסּוּס מְטַמֵּא בְרַגְלָיו וְהַחֲמוֹר בְּיָדָיו, שֶׁמִּשְׁעֶנֶת הַסּוּס עַל רַגְלָיו וּמִשְׁעֶנֶת הַחֲמוֹר עַל יָדָיו. יָשַׁב עַל קוֹרַת בֵּית הַבַּד, כֵּלִים שֶׁבָּעֵקֶל טְמֵאִין. עַל הַמַּכְבֵּשׁ שֶׁל כּוֹבֵס, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו, טְהוֹרִין. רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַמֵּא:

הָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה וְאַרְבַּע טַלִּיּוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֵי הַמִּטָּה — המדובר בזב; ו"טלית" כאן היא גלימה — טְמֵאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל שָׁלשׁ — כל רגל נחוצה, ולכן כל אחת נחשבת נושאת את רובו. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. הוא מטהר את הטליות, שלדעתו אף אחת מהן אינה נושאת לבדה את רוב כובדו של הזב. הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וְאַרְבַּע טַלִּיּוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֵי בְהֵמָה — המדובר בזב — טְהוֹרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל שְׁלשָׁה — כל רגל רק מסייעת לאחרות, ומסייע אין בו ממש. הָיְתָה טַלִּית אַחַת תַּחַת שְׁנֵי יָדַיִם, תַּחַת שְׁנֵי רַגְלַיִם, תַּחַת יָד וָרֶגֶל, — "ידיים" הן רגלי הבהמה הקדמיות, ו"רגליים" האחוריות — טְמֵאָה. הבהמה אינה יכולה לעמוד על השתיים האחרות. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַסּוּס מְטַמֵּא בְרַגְלָיו וְהַחֲמוֹר בְּיָדָיו — כלומר הטלית שתחתיהן; "רגליו" הן האחוריות, ו"ידיו" הקדמיות — שֶׁמִּשְׁעֶנֶת הַסּוּס עַל רַגְלָיו וּמִשְׁעֶנֶת הַחֲמוֹר עַל יָדָיו. יָשַׁב עַל קוֹרַת בֵּית הַבַּד — הזב ישב על הקורה הכבדה שמכבידים בה על הזיתים — כֵּלִים שֶׁבָּעֵקֶל טְמֵאִין — העקל הוא סל הזיתים שתחת הקורה, והיא מכבידה עליו. עַל הַמַּכְבֵּשׁ שֶׁל כּוֹבֵס — אם ישב עליו הזב; שם כובשים בגדים מכובסים לשמור על קיפולם — כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו, טְהוֹרִין — שכובדו אינו מכביד עליהם. רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַמֵּא: את הכלים שתחת המכבש, שלדעתו אי אפשר לשבת עליו בלי להכביד עליהם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים