משנה יָדַיִם · פרק ב מתוך ד
יָדַיִם · פרק בנָטַל לְיָדוֹ אַחַת
יד אחת ושתי ידיים — כיצד הנטילה מטהרת לתרומה
סימןמַיִם רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים
נטילת ידיים נעשית פעמים רבות בשתי שפיכות. המים הראשונים מסירים את הטומאה מן הידיים, ועלולים לקבל אותה בעצמם; המים השניים שוטפים אותם, ואז הידיים טהורות. וכמו כל טומאת הידיים, הדבר נוהג רק עד פרק היד. הפרק מברר את מה שנובע מכך: כמה מים צריכות יד אחת או שתיים, מה דינו של ככר תרומה, חלקו של הכהן, שנפל לתוך המים הראשונים או השניים, מה קורה כשהמים עוברים את פרק היד או כשיד נוגעת ביד, וכיצד נוהגים בספק בידיים, שהרי טומאתן אינה אלא מדברי חכמים.
- ב:איד אחת, שתי ידיים, הככריד אחת נטהרת בשטיפה אחת; לשתי ידיים בשטיפה אחת מצריך רבי מאיר רביעית; וככר של תרומה שנפל על המים בוחן אם מי הנטילה עצמם טהורים.סימןנטל לידו אחת
- ב:במים ראשונים, מים שניים, קיסםהמים הראשונים נושאים טומאה, והשניים נשארים טהורים; וקיסם שעל היד משאיר אותה טמאה, שהמים השניים אינם מטהרים אלא את המים שעל גבי היד עצמה.סימןהראשונים למקום אחד
- ב:געד הפרקהידיים מיטמאות ומיטהרות רק עד הפרק, וכלל זה מכריע במים שעברו את הפרק, בידיים שחוברו שלא כסדרן ובנטילת רבים בבת אחת.סימןעד הפרק
- ב:דספק ידיים טהורמאחר שטומאת הידיים אינה אלא מדברי חכמים, כל ספק במי הנטילה או במעמד הידיים מוכרע לקולא, וכל דבר נשאר בחזקתו.סימןספק נעשה בהם מלאכה
כל הפרק
ב:איד אחת, שתי ידיים, הככר
נָטַל לְיָדוֹ אַחַת מִשְּׁטִיפָה אַחַת, יָדוֹ טְהוֹרָה. לִשְׁתֵּי יָדָיו מִשְּׁטִיפָה אַחַת, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, עַד שֶׁיִּטֹּל מֵרְבִיעִית. נָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא:
נָטַל לְיָדוֹ אַחַת מִשְּׁטִיפָה אַחַת — שפך עליה פעם אחת, עד פרק היד — יָדוֹ טְהוֹרָה, אף במים שפחותים מרביעית. לִשְׁתֵּי יָדָיו מִשְּׁטִיפָה אַחַת, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא — הידיים טמאות — עַד שֶׁיִּטֹּל מֵרְבִיעִית: ליד אחת די בפחות מזה, אבל לא לשתיים. נָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה — לחם של כהן, שנפל על המים הראשונים של רביעית שלמה — טָהוֹר, שהמים המטהרים את הידיים מטהרים גם את עצמם. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא — את הככר, שלדעתו המים מטהרים את הידיים, אבל הם עצמם נשארים טמאים.
ב:במים ראשונים, מים שניים, קיסם
נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְמָקוֹם אֶחָד, וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אַחֵר, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה עַל הָרִאשׁוֹנִים, טָמֵא, וְעַל הַשְּׁנִיִּים, טָהוֹר. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אֶחָד, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָמֵא. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְנִמְצָא עַל יָדָיו קֵיסָם אוֹ צְרוֹר, יָדָיו טְמֵאוֹת, שֶׁאֵין הַמַּיִם הָאַחֲרוֹנִים מְטַהֲרִים אֶלָּא הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כֹּל שֶׁהוּא מִבְּרִיַּת הַמַּיִם, טָהוֹר:
נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְמָקוֹם אֶחָד וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אַחֵר, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה עַל הָרִאשׁוֹנִים, טָמֵא — המים האלה קיבלו את טומאת הידיים — וְעַל הַשְּׁנִיִּים, טָהוֹר. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אֶחָד, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָמֵא, שהמים השניים מטהרים רק את המים הראשונים שעל הידיים, ולא את מה שכבר נפל לארץ. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְנִמְצָא עַל יָדָיו קֵיסָם אוֹ צְרוֹר, יָדָיו טְמֵאוֹת — אף לאחר השפיכה השנייה — שֶׁאֵין הַמַּיִם הָאַחֲרוֹנִים מְטַהֲרִים אֶלָּא הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד — המים השניים אינם מטהרים את המים הראשונים שעל הקיסם או הצרור. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כֹּל שֶׁהוּא מִבְּרִיַּת הַמַּיִם, טָהוֹר — חרקים זעירים הגדלים במים, שנפלו על הידיים, אינם חוצצים בפני הנטילה.
ב:געד הפרק
הַיָּדַיִם מִטַּמְּאוֹת וּמִטַּהֲרוֹת עַד הַפֶּרֶק. כֵּיצַד. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק, וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ לַיָּד, טְהוֹרָה. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק וְחָזְרוּ לַיָּד, טְמֵאָה. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְיָדוֹ אַחַת וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לִשְׁתֵּי יָדָיו, טְמֵאוֹת. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לְיָדוֹ אַחַת, יָדוֹ טְהוֹרָה. נָטַל לְיָדוֹ אַחַת וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ, טְמֵאָה. בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַכֹּתֶל, טְהוֹרָה. נוֹטְלִין אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה זֶה בְצַד זֶה אוֹ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וּבִלְבַד שֶׁיְּרַפּוּ שֶׁיָּבֹאוּ בָהֶם הַמָּיִם:
הַיָּדַיִם מִטַּמְּאוֹת וּמִטַּהֲרוֹת עַד הַפֶּרֶק — עד פרק כף היד; מים שעוברים אותו יוצאים מתחום הנטילה. כֵּיצַד? נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ לַיָּד, טְהוֹרָה — המים הראשונים לא עברו את הפרק, ולא טימאו את השניים. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ לַיָּד, טְמֵאָה — מחוץ לפרק אין המים השניים מטהרים את הראשונים, והם חוזרים טמאים. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְיָדוֹ אַחַת וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לִשְׁתֵּי יָדָיו, טְמֵאוֹת — בחיבור הידיים עברו מים טמאים מיד ליד. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו — יחד, כך שהן נחשבות כיד אחת — וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לְיָדוֹ אַחַת, יָדוֹ טְהוֹרָה. נָטַל לְיָדוֹ אַחַת וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ, טְמֵאָה — היד שלא נטל לה טימאה את המים שעל היד הנטולה. בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַכֹּתֶל, טְהוֹרָה — כלומר, ניגב בהם את היד; טומאה זו חלה על הידיים, ולא על הראש או על הכותל. נוֹטְלִין אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה זֶה בְצַד זֶה אוֹ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה — כל הידיים יחד נחשבות כיד אחת — וּבִלְבַד שֶׁיְּרַפּוּ שֶׁיָּבֹאוּ בָהֶם הַמָּיִם — שיחזיקו את ידיהם רפויות, כך שהמים יגיעו ביניהן.
ב:דספק ידיים טהור
סָפֵק נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה סָפֵק לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה, סָפֵק יֵשׁ בָּהֶם כַּשִּׁעוּר סָפֵק שֶׁאֵין בָּהֶם כַּשִּׁעוּר, סָפֵק טְמֵאִים סָפֵק טְהוֹרִין, סְפֵקָן טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, סְפֵק הַיָּדַיִם לִטָּמֵא וּלְטַמֵּא וְלִטָּהֵר, טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לִטָּהֵר, טָמֵא. כֵּיצַד. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְמֵאִים, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים, נָגַע בְּאַחַד מֵהֶם, סָפֵק בַּטְּמֵאָה נָגַע סָפֵק בַּטְּהוֹרָה נָגַע. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נָגַע בְּאַחַד מֵהֶן, סָפֵק בַּטָּמֵא נָגַע סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע. הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נָגַע בִּשְׁתֵּיהֶן, סָפֵק טְמֵאָה בַטָּמֵא וּטְהוֹרָה בַטָּהוֹר, אוֹ טְהוֹרָה בַטָּמֵא וּטְמֵאָה בַטָּהוֹר, הַיָּדַיִם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ וְהַכִּכָּרִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ:
סָפֵק נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה סָפֵק לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה — שימוש הפוסל את המים — סָפֵק יֵשׁ בָּהֶם כַּשִּׁעוּר סָפֵק שֶׁאֵין בָּהֶם כַּשִּׁעוּר — רביעית — סָפֵק טְמֵאִים סָפֵק טְהוֹרִין, סְפֵקָן טָהוֹר — הידיים נחשבות נטולות — מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: סְפֵק הַיָּדַיִם לִטָּמֵא וּלְטַמֵּא וְלִטָּהֵר, טָהוֹר — שטומאת הידיים אינה אלא מדברי חכמים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בספק לִטָּהֵר, טָמֵא — ידיים שהיו טמאות בוודאי אינן נטהרות מספק. כֵּיצַד? הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְמֵאִים — ואוכל טמא מטמא את הידיים — סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע; הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים — של תרומה, חלקו של הכהן, שידיים טמאות פוסלות אותה — סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע — בשני המקרים, הידיים והככרים נשארים כשהיו. הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים — של תרומה, חלקו של הכהן, שיד טמאה פוסלת אותה — נָגַע בְּאַחַד מֵהֶם, סָפֵק בַּטְּמֵאָה נָגַע סָפֵק בַּטְּהוֹרָה נָגַע — הככר נשאר טהור, כשהיה. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נָגַע בְּאַחַד מֵהֶן, סָפֵק בַּטָּמֵא נָגַע סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע — ידיו, שהככר הטמא היה מטמא אותן, נשארות טהורות. הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נָגַע בִּשְׁתֵּיהֶן — ככר אחד בכל יד — סָפֵק טְמֵאָה בַטָּמֵא וּטְהוֹרָה בַטָּהוֹר אוֹ טְהוֹרָה בַטָּמֵא וּטְמֵאָה בַטָּהוֹר, הַיָּדַיִם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ וְהַכִּכָּרִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ — הטמא נשאר טמא והטהור טהור, שהספק אינו משנה דבר.