משנה יָדַיִם · פרק א מתוך ד
יָדַיִם · פרק אמֵי רְבִיעִית
רביעית הלוג — כיצד נוטלים ידיים
סימןמַיִם וְכֵלִים
קצת רקע לפני שמתחילים. הידיים נוגעות בדברים בלי שנשים לב, ולכן גזרו חכמים שידיים שלא נטלו אותן טמאות בטומאה קלה: הן פוסלות את התרומה, חלקו של הכהן. התיקון הוא לשפוך עליהן מים, עד פרק היד, קודם שנוגעים בה. הפרק מלמד כיצד. הוא פותח בשיעור המים — רביעית, כביצה וחצי, לאחד או לשניים — ובמים הראשונים והשניים. אחר כך הוא שואל ממה שופכים את המים, אילו מים מקולקלים או משומשים מכדי שיועילו, ומי רשאי לשפוך: כמעט כל אחד, ואפילו קוף.
- א:ארביעית לידייםרביעית מים נותנים לאחד ואף לשניים, חצי לוג לשלושה או לארבעה, ומלוג — אפילו למאה.סימןמי רביעית
- א:בבכל כלי, ורק בכלינותנים מים לידיים מכל מין כלי, אפילו מכלי גללים ומכלי אבנים, אבל לא משבר כלי, לא ממגופת חבית ולא בחופני הידיים.סימןבכל הכלים נותנין לידים
- א:גמים מקולקלים, משונים ומשומשיםמים שנפסלו משתיית הבהמה אינם כשרים לנטילה כשהם בכלי, אבל כשרים בקרקע; ומים שנשתנה מראיהם מחומרי דיו, או שנעשתה בהם מלאכה, אינם כשרים.סימןהמים שנפסלו
- א:דמים שהדיחו בהם כליםמים שהדיחו בהם כלים מלוכלכים פסולים לנטילה, והדחת כלים נקיים אינה פוסלת — ורבי יוסי פוסל אף כשהדיחו בהם כלים חדשים.סימןהדיח בהם את הכלים
- א:המי נותן לידייםכמעט כל אדם וכל דבר רשאי לשפוך את המים — אפילו קטן ואפילו קוף — שהנטילה צריכה כוח השופך את המים, ולא דווקא אדם בר דעת.סימןהנחתום / הקוף
כל הפרק
א:ארביעית לידיים
מֵי רְבִיעִית נוֹתְנִין לַיָּדַיִם, לְאֶחָד, אַף לִשְׁנַיִם. מַחֲצִית לֹג, לִשְׁלשָׁה אוֹ לְאַרְבָּעָה. מִלֹּג, לַחֲמִשָּׁה וְלַעֲשָׂרָה וּלְמֵאָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחֹת לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם מֵרְבִיעִית. מוֹסִיפִין עַל הַשְּׁנִיִּים וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָרִאשׁוֹנִים:
מֵי רְבִיעִית נוֹתְנִין לַיָּדַיִם — כביצה וחצי של מים, לנטילת הידיים שלפני אכילת תרומה, חלקו של הכהן — לְאֶחָד, אַף לִשְׁנַיִם — זה אחר זה, מאותם המים. מַחֲצִית לֹג — שתי רביעיות — לִשְׁלשָׁה אוֹ לְאַרְבָּעָה — ואף שלושה צריכים כל כך, שכשרבים נוטלים, כל אחד מקמץ במים כדי להשאיר לאחרים. מִלֹּג — ארבע רביעיות — לַחֲמִשָּׁה וְלַעֲשָׂרָה וּלְמֵאָה — משיש בכלי כשיעור הזה, נוטלים ממנו כמה שירצו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחֹת לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם מֵרְבִיעִית — שעדיין תהיה בכלי רביעית כשהאחרון נוטל. מוֹסִיפִין עַל הַשְּׁנִיִּים — השפיכה השנייה, השוטפת מן הידיים את המים הראשונים — וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָרִאשׁוֹנִים: אם לא הגיעו עד פרק היד, מנגב את ידיו וחוזר ונוטל.
א:בבכל כלי, ורק בכלי
בְּכָל הַכֵּלִים נוֹתְנִין לַיָּדַיִם, אֲפִלּוּ בִכְלֵי גְלָלִים, בִּכְלֵי אֲבָנִים, בִּכְלֵי אֲדָמָה. אֵין נוֹתְנִין לַיָּדַיִם, לֹא בְדָפְנוֹת הַכֵּלִים, וְלֹא בְשׁוּלֵי הַמַּחַץ, וְלֹא בִמְגוּפַת הֶחָבִית. וְלֹא יִתֵּן לַחֲבֵרוֹ בְחָפְנָיו, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְמַלְּאִין וְאֵין מְקַדְּשִׁין וְאֵין מַזִּין מֵי חַטָּאת וְאֵין נוֹתְנִים לַיָּדַיִם אֶלָּא בִכְלִי. וְאֵין מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל אֶלָּא כֵלִים, שֶׁאֵין מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶשׂ אֶלָּא כֵלִים:
בְּכָל הַכֵּלִים נוֹתְנִין לַיָּדַיִם — כלומר, נוטלים מהם ידיים — אֲפִלּוּ בִכְלֵי גְלָלִים — כלים מגללי בקר מיובשים — בִּכְלֵי אֲבָנִים, בִּכְלֵי אֲדָמָה — מאדמה שלא נשרפה בכבשן. אלה אינם נטמאים, ובכל זאת נחשבים כלים לנטילה. אֵין נוֹתְנִין לַיָּדַיִם: לֹא בְדָפְנוֹת הַכֵּלִים, וְלֹא בְשׁוּלֵי הַמַּחַץ — קרקעית של כד שנשבר; שברי כלים אינם כלי — וְלֹא בִמְגוּפַת הֶחָבִית — הפקק שלה, שהוא מכסה ולא כלי קיבול. וְלֹא יִתֵּן לַחֲבֵרוֹ בְחָפְנָיו — מים לנטילה — מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְמַלְּאִין — מי מעיין לאפר הפרה האדומה — וְאֵין מְקַדְּשִׁין — כלומר, נותנים את האפר לתוך המים — וְאֵין מַזִּין מֵי חַטָּאת — מי הטהרה שבהם האפר — וְאֵין נוֹתְנִים לַיָּדַיִם אֶלָּא בִכְלִי. ועל מי הפרה כתוב: "מים חיים אל כלי" (במדבר יט, יז). וְאֵין מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל אֶלָּא כֵלִים — מכסה צמוד: תחת גג אחד עם מת, מה שבכלי סגור נשאר טהור, ולא מה שבשבר סגור. וכן, שֶׁאֵין מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶשׂ אֶלָּא כֵלִים: שרץ מת בתוך כלי חרס מטמא את האוכל שבו, חוץ מאוכל שבתוך כלי שלם.
א:גמים מקולקלים, משונים ומשומשים
הַמַּיִם שֶׁנִּפְסְלוּ מִשְּׁתִיַּת הַבְּהֵמָה, בְּכֵלִים, פְּסוּלִים. וּבְקַרְקָעוֹת, כְּשֵׁרִים. נָפַל לְתוֹכָן דְּיוֹ, קוֹמוֹס, וְקַנְקַנְתּוֹם וְנִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן, פְּסוּלִין. עָשָׂה בָהֶם מְלָאכָה אוֹ שֶׁשָּׁרָה בָהֶן פִּתּוֹ, פְּסוּלִין. שִׁמְעוֹן הַתִּמְנִי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לִשְׁרוֹת בָּזֶה וְנָפַל לַשֵּׁנִי, כְּשֵׁרִים:
הַמַּיִם שֶׁנִּפְסְלוּ מִשְּׁתִיַּת הַבְּהֵמָה — שנתקלקלו, למשל מריח רע — בְּכֵלִים פְּסוּלִים לנטילת ידיים. וּבְקַרְקָעוֹת כְּשֵׁרִים — מים שנקוו בקרקע, אפשר לטבול בהם את הידיים, שהרי הם מקווה. נָפַל לְתוֹכָן דְּיוֹ, קוֹמוֹס — שרף אילן — וְקַנְקַנְתּוֹם — מינרל מבהיק כזכוכית, המשמש לדיו — וְנִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן — פְּסוּלִין. עָשָׂה בָהֶם מְלָאכָה — השתמש במים לצורך כלשהו — אוֹ שֶׁשָּׁרָה בָהֶן פִּתּוֹ, פְּסוּלִין — משנעשה בהם שימוש, אינם עוד מים סתם. שִׁמְעוֹן הַתִּמְנִי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לִשְׁרוֹת בָּזֶה וְנָפַל לַשֵּׁנִי, כְּשֵׁרִים, שהרי במים שנפלה לתוכם הפת לא התכוון להשתמש.
א:דמים שהדיחו בהם כלים
הֵדִיחַ בָּהֶם אֶת הַכֵּלִים אוֹ שֶׁמִּחָה בָהֶם אֶת הַמִּדּוֹת, פְּסוּלִים. הֵדִיחַ בָּהֶם כֵּלִים מוּדָחִים אוֹ חֲדָשִׁים, כְּשֵׁרִים. רַבִּי יוֹסֵי פוֹסֵל בַּחֲדָשִׁים:
הֵדִיחַ בָּהֶם אֶת הַכֵּלִים אוֹ שֶׁמִּחָה בָהֶם אֶת הַמִּדּוֹת — גירד מכלי המדידה את השיירים הדבוקים בהם — פְּסוּלִים, שנעשה בהם שימוש. הֵדִיחַ בָּהֶם כֵּלִים מוּדָחִים אוֹ חֲדָשִׁים, כְּשֵׁרִים — הכלים היו נקיים כבר, ולא נעשה במים שימוש. רַבִּי יוֹסֵי פוֹסֵל בַּחֲדָשִׁים, שהרי נוהגים להדיח כלי חדש לפני השימוש בו.
א:המי נותן לידיים
הַמַּיִם שֶׁהַנַּחְתּוֹם מַטְבִּיל בָּהֶם אֶת הַגְּלֻסְקִין, פְּסוּלִים. וּכְשֶׁהוּא מֵדִיחַ אֶת יָדָיו בָּהֶן, כְּשֵׁרִים. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִתֵּן לַיָּדַיִם, אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. מַנִּיחַ חָבִית בֵּין בִּרְכָּיו וְנוֹטֵל. מַטֶּה חָבִית עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל. וְהַקּוֹף נוֹטֵל לַיָּדַיִם. רַבִּי יוֹסֵי פוֹסֵל בִּשְׁנֵי אֵלּוּ:
הַמַּיִם שֶׁהַנַּחְתּוֹם מַטְבִּיל בָּהֶם אֶת הַגְּלֻסְקִין — ככרות משובחות, כדי שיהיו חלקות ומבריקות — פְּסוּלִים, שנעשתה בהם מלאכה. וּכְשֶׁהוּא מֵדִיחַ אֶת יָדָיו בָּהֶן — הנחתום רק מרטיב את ידיו בכלי, ואחר כך מחליק את הככרות בידיו — כְּשֵׁרִים — השימוש נעשה במים שעל ידיו, ולא במים שנשארו בכלי. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִתֵּן לַיָּדַיִם — לשפוך מים על ידי אחר — אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן — שהנטילה צריכה מי שישפוך, ולא דווקא אדם בר דעת. מַנִּיחַ חָבִית בֵּין בִּרְכָּיו וְנוֹטֵל — מטה אותה בברכיו על ידיו, וכוחו שלו שופך את המים. מַטֶּה חָבִית עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל — ואף אם היא ממשיכה לשפוך מעצמה, הזרם בא מן ההטיה שלו. וְהַקּוֹף נוֹטֵל לַיָּדַיִם. די בכוח כלשהו השופך את המים, ולא דווקא כוח של אדם. רַבִּי יוֹסֵי פוֹסֵל בִּשְׁנֵי אֵלּוּ — בקוף ובחבית הנטויה על צדה, שהוא מצריך כוחו של אדם עצמו.