סדר טְהָרוֹת · 22 משניות

יָדַיִם

ידיים היא המסכת האחת עשרה בסדר טהרות. הידיים נוגעות בדברים בלי שנשים לב, ולכן גזרו חכמים שידיים שלא נטלו אותן הן שני לטומאה, וזה די כדי לפסול את התרומה, חלקו של הכהן; ונטילתן במים הנשפכים מכלי מטהרת אותן. המסכת מפרטת כמה מים צריך, ממה שופכים אותם ומי רשאי לשפוך, מה דינם של המים הראשונים והשניים, מתי הידיים נטמאות, ואת הגזרה שכתבי הקודש מטמאים את הידיים. היא נחתמת בשאלות שנמנו וגמרו עליהן ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בראש הישיבה, ובוויכוחים בין הצדוקים לפרושים.

הַנְּטִילָה

פרק אמֵי רְבִיעִית

רביעית הלוג — כיצד נוטלים ידיים

סימןמַיִם וְכֵלִים

קצת רקע לפני שמתחילים. הידיים נוגעות בדברים בלי שנשים לב, ולכן גזרו חכמים שידיים שלא נטלו אותן טמאות בטומאה קלה: הן פוסלות את התרומה, חלקו של הכהן. התיקון הוא לשפוך עליהן מים, עד פרק היד, קודם שנוגעים בה. הפרק מלמד כיצד. הוא פותח בשיעור המים — רביעית, כביצה וחצי, לאחד או לשניים — ובמים הראשונים והשניים. אחר כך הוא שואל ממה שופכים את המים, אילו מים מקולקלים או משומשים מכדי שיועילו, ומי רשאי לשפוך: כמעט כל אחד, ואפילו קוף.

  1. א:ארביעית לידייםרביעית מים נותנים לאחד ואף לשניים, חצי לוג לשלושה או לארבעה, ומלוג — אפילו למאה.סימןמי רביעית
  2. א:בבכל כלי, ורק בכלינותנים מים לידיים מכל מין כלי, אפילו מכלי גללים ומכלי אבנים, אבל לא משבר כלי, לא ממגופת חבית ולא בחופני הידיים.סימןבכל הכלים נותנין לידים
  3. א:גמים מקולקלים, משונים ומשומשיםמים שנפסלו משתיית הבהמה אינם כשרים לנטילה כשהם בכלי, אבל כשרים בקרקע; ומים שנשתנה מראיהם מחומרי דיו, או שנעשתה בהם מלאכה, אינם כשרים.סימןהמים שנפסלו
  4. א:דמים שהדיחו בהם כליםמים שהדיחו בהם כלים מלוכלכים פסולים לנטילה, והדחת כלים נקיים אינה פוסלת — ורבי יוסי פוסל אף כשהדיחו בהם כלים חדשים.סימןהדיח בהם את הכלים
  5. א:המי נותן לידייםכמעט כל אדם וכל דבר רשאי לשפוך את המים — אפילו קטן ואפילו קוף — שהנטילה צריכה כוח השופך את המים, ולא דווקא אדם בר דעת.סימןהנחתום / הקוף

פרק בנָטַל לְיָדוֹ אַחַת

יד אחת ושתי ידיים — כיצד הנטילה מטהרת לתרומה

סימןמַיִם רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים

נטילת ידיים נעשית פעמים רבות בשתי שפיכות. המים הראשונים מסירים את הטומאה מן הידיים, ועלולים לקבל אותה בעצמם; המים השניים שוטפים אותם, ואז הידיים טהורות. וכמו כל טומאת הידיים, הדבר נוהג רק עד פרק היד. הפרק מברר את מה שנובע מכך: כמה מים צריכות יד אחת או שתיים, מה דינו של ככר תרומה, חלקו של הכהן, שנפל לתוך המים הראשונים או השניים, מה קורה כשהמים עוברים את פרק היד או כשיד נוגעת ביד, וכיצד נוהגים בספק בידיים, שהרי טומאתן אינה אלא מדברי חכמים.

  1. ב:איד אחת, שתי ידיים, הככריד אחת נטהרת בשטיפה אחת; לשתי ידיים בשטיפה אחת מצריך רבי מאיר רביעית; וככר של תרומה שנפל על המים בוחן אם מי הנטילה עצמם טהורים.סימןנטל לידו אחת
  2. ב:במים ראשונים, מים שניים, קיסםהמים הראשונים נושאים טומאה, והשניים נשארים טהורים; וקיסם שעל היד משאיר אותה טמאה, שהמים השניים אינם מטהרים אלא את המים שעל גבי היד עצמה.סימןהראשונים למקום אחד
  3. ב:געד הפרקהידיים מיטמאות ומיטהרות רק עד הפרק, וכלל זה מכריע במים שעברו את הפרק, בידיים שחוברו שלא כסדרן ובנטילת רבים בבת אחת.סימןעד הפרק
  4. ב:דספק ידיים טהורמאחר שטומאת הידיים אינה אלא מדברי חכמים, כל ספק במי הנטילה או במעמד הידיים מוכרע לקולא, וכל דבר נשאר בחזקתו.סימןספק נעשה בהם מלאכה

גְּזֵרוֹת וּמַחְלֹקוֹת

פרק גהַמַּכְנִיס יָדָיו

מתי הידיים נטמאות, ואילו כתבי קודש מטמאים אותן

סימןטֻמְאָה וְכִתְבֵי קֹדֶשׁ

לטומאה יש דרגות. אב הטומאה, כגון שרץ מת או נבלה, עושה את הנוגע בו ראשון לטומאה, והראשון עושה את האוכל שני. ידיים טמאות הן בדרך כלל שני, וזה די כדי לפסול את התרומה, חלקו של הכהן. ועוד גזרו חכמים שכתבי הקודש מטמאים את הידיים, כדי שלא יניחו תרומה בצדם. הפרק שואל תחילה אם ידיים יכולות להיות אי פעם ראשון, ומה מטמא אותן בכלל, ואחר כך פונה לכתבי הקודש: רצועות התפילין, השוליים החלקים, ספר שנמחק, והשאלה אם שיר השירים וקהלת בכלל.

  1. ג:אידיים תחילות, ומה מטמא את הידייםרבי עקיבא מונה שני מקרים נדירים שבהם הידיים נעשות ראשון לטומאה, וחכמים משאירים אותן שניות; ובמחלוקת שנייה פוסקים חכמים שרק מה שנטמא באב הטומאה מטמא את הידיים, ולא מה שנטמא בוולד הטומאה.סימןהמכניס ידיו לבית המנגע
  2. ג:בהאם יד מטמאה יד?רבי יהושע סובר שיד טמאה מטמאה את חברתה ומביא ראיה מכתבי הקודש, וחכמים אומרים שאין שני עושה שני, ושאין לומדים גזרה אחת של חכמים מחברתה.סימןהיד מטמאה את חברתה
  3. ג:גרצועות התפיליןרצועות התפילין, כשהן עם התפילין, מטמאות את הידיים כמו התפילין עצמן; ורבי שמעון אומר שהרצועות אינן מטמאות.סימןרצועות תפלין
  4. ג:דשולי הספראף הקלף החלק שבשולי הספר, מלמעלה ומלמטה, בראשו ובסופו, מטמא את הידיים; ורבי יהודה אומר שהקלף שבסוף אינו מטמא עד שיעשו לו עמוד לגלילה.סימןגליון שבספר
  5. ג:השמונים וחמש אותיותספר שנמחק ונשתיירו בו שמונים וחמש אותיות מטמא את הידיים, ועל שיר השירים ועל קהלת נחלקו, עד שהעידו בן עזאי ורבי יוחנן בן יהושע שנפסק ששניהם מטמאים את הידיים.סימןספר שנמחק / שיר השירים

פרק דבּוֹ בַיּוֹם

"בו ביום" — ההלכות שנפסקו ביום שמינו את רבי אלעזר בן עזריה

סימןהַכְרָעוֹת וּצְדוֹקִים

רבן גמליאל עמד בראש הישיבה ביבנה, עד יום מפורסם אחד שבו הושיבו החכמים במקומו את רבי אלעזר בן עזריה, ונמנו על שאלות רבות שעמדו פתוחות. הפרק מקבץ הלכות מאותו יום: עריבת רגליים שנסדקה, זבחים שנזבחו שלא לשמן, איזה מעשר נותנים עמון ומואב בשנת השמיטה, וגר עמוני. אחר כך הוא חוזר לכתבי הקודש, ללשונם ולכתבם, ונחתם בוויכוחים בין הצדוקים, שכפרו בתורה שבעל פה, לבין הפרושים, עד לדברי פרעה: "ה' הצדיק".

  1. ד:אעריבת הרגליים שנסדקהעריבה לרחיצת רגליים שנסדקה מקבלת טומאת מדרס, שהרי אף קודם שנסדקה היו יושבים בה.סימןערבת הרגלים
  2. ד:בזבחים שלא לשמןזבח שנשחט לשם קרבן אחר כשר, אבל אינו עולה לבעלים לשם חובה — חוץ מן הפסח ומן החטאת, שנפסלים לגמרי.סימןנזבחו שלא לשמן
  3. ד:גמעשר עמון ומואבלאחר ויכוח ארוך נמנו בבית המדרש ופסקו שעמון ומואב מפרישים מעשר עני בשביעית — ורבי אליעזר העיד שכך מסורת בידו עד הלכה למשה מסיני.סימןעמון ומואב
  4. ד:דהגר העמונייהודה, גר עמוני, הותר לבוא בקהל, משום שסנחריב בלבל את האומות ואין עוד אפשרות להוכיח שאדם עמוני באמת.סימןיהודה גר עמוני
  5. ד:הכתבי הקודש והידייםספר מכתבי הקודש מטמא את הידיים רק כשהוא כתוב בלשונו שלו, בכתב אשורי, על העור ובדיו.סימןתרגום שבעזרא
  6. ד:וכתבי הקודש וספרי המירסרבן יוחנן בן זכאי משיב לצדוקים שכתבי הקודש "טמאים" מתוך חיבתם, כשם שעצמות האדם החביבות טמאות, ואילו ספרי המירס, שאינם חביבים, אינם מטמאים.סימןספרי הומריס
  7. ד:זניצוק, אמת המים ונזקי עבדהצדוקים והפרושים מתווכחים על הניצוק, על אמת המים הבאה מבית הקברות ועל נזקי העבד — והפרושים משיבים שהעבד, שיש בו דעת, עלול להזיק בכוונה כדי לחייב את רבו.סימןהנצוק / אמת המים
  8. ד:חהמושל לצד משההחכמים משיבים לצדוקי גלילי שהתורה עצמה כותבת שם מושל לצד שם ה', והמסכת נחתמת בהודאתו של פרעה: "ה' הצדיק".סימןהמושל עם משה