משנה תָּמִיד · פרק ג מתוך ז
תָּמִיד · פרק גאָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה
הפיס השני והכנות הבוקר
סימןהֲכָנוֹת הַבֹּקֶר
כל חלק בעבודה היה כבוד שהכהנים רצו בו, ולכן חילקו אותו בפיס, כדי שלא יריבו עליו. הפיס הראשון, בפרק א, היה על תרומת הדשן. הפרק הזה נפתח בפיס השני, שבספירה אחת מחלק שלוש עשרה עבודות של התמיד, מן השחיטה ועד העלאת האיברים לכבש. אין שוחטים קרבן בלילה, ולכן צופה ממתין לאור הבוקר. אחר כך מביאים את הטלה, משקים אותו, בודקים אותו שוב ומוליכים אותו לבית המטבחיים. בינתיים פותחים כהנים את השער הגדול של ההיכל, שקולו נשמע עד יריחו, ומדשנים את המזבח הפנימי ואת המנורה.
- ג:אהפיס השני: מי שוחטהממונה אומר לכהנים לבוא ולהפיס, ובפיס אחד נקבעים השוחט, הזורק, מדשן המזבח הפנימי, מדשן המנורה ותשעה המעלים לכבש את האיברים, את הסולת, את החביתין ואת היין.סימןמי שוחט מי זורק
- ג:בברקאי: האם עלה השחרהממונה שולח לראות אם הגיע זמן השחיטה, והרואה מכריז ברקאי; מתיא בן שמואל מצריך שיאירו פני כל המזרח, ושואלים את הרואה אם הגיע האור עד חברון, והוא עונה הין.סימןברקאי
- ג:גלשכת הטלאיםהממונה אומר להביא טלה מלשכת הטלאים שבמקצוע הצפוני מערבי — אחת מארבע הלשכות שהיו שם: הטלאים, החותמות, בית המוקד והלשכה שבה עשו את לחם הפנים.סימןלשכת הטלאים
- ג:דתשעים ושלושה כליםהכהנים מוציאים מלשכת הכלים תשעים ושלושה כלי כסף וזהב, משקים את התמיד בכוס של זהב, ומבקרים אותו שוב לאור האבוקות אף שכבר נבדק מבערב.סימןהשקו את התמיד
- ג:הבית המטבחייםהזוכה בתמיד מושך אותו לבית המטבחיים שבצפון המזבח והזוכים באיברים אחריו; שם שמונה עמודים ננסים, ועליהם רביעיות של ארז ואונקליות של ברזל בשלושה סדרים, ושולחנות של שיש להפשטה.סימןבית המטבחים
- ג:והטני, הכוז ושני המפתחותהזוכים בדישון המזבח הפנימי ובדישון המנורה מקדימים, וארבעה כלים בידם — הטני, הכוז ושני מפתחות לפשפש הצפוני.סימןהטני והכוז
- ג:זהפשפש הצפוני והשער הגדוללשער הגדול של ההיכל היו שני פשפשים; בדרומי לא נכנס אדם מעולם, כנבואת יחזקאל, ובצפוני נכנס הכהן, עבר בתא ובהיכל ופתח את השער הגדול מבפנים — ורק אז שחט השוחט.סימןפשפש הצפוני
- ג:חמיריחו היו שומעיםמיריחו, עשר פרסאות מירושלים, שמעו את קול השער הגדול, המגרפה, מוכני הכיור, גביני הכרוז, החליל, הצלצל, השיר והשופר — ויש אומרים אף את קול הכהן הגדול בהזכירו את השם — והריחו את ריח פיטום הקטורת.סימןמיריחו היו שומעין
- ג:טדישון המזבח הפנימי והמנורההזוכה בדישון המזבח הפנימי חופן את הדשן לתוך הטני ומניחו, והזוכה בדישון המנורה מדשן את הנרות ומשאיר דולקים את שני המזרחיים — או מדליקם מחדש — ומניח את הכוז על המעלה השנייה של האבן שלפני המנורה.סימןשני נרות מזרחיים
כל הפרק
ג:אהפיס השני: מי שוחט
אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה, בֹּאוּ וְהָפִיסוּ, מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, מִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, מִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, וּשְׁתֵּי דְפָנוֹת, הַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת, וְהַחֲבִתִּים, וְהַיָּיִן. הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה.
אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה בֹּאוּ וְהָפִיסוּ: מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק — את הדם — מִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי — מפנה את האפר ממזבח הקטורת שבהיכל — מִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ — אל המדרון העולה למזבח; כהן לכל אחד מאלה: הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל הימנית, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל — העכוז, והרגל השמאלית — הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה — הגרה היא הצוואר — וּשְׁתֵּי דְפָנוֹת, הַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת — למנחה שבאה עם קרבן התמיד — וְהַחֲבִתִּים — מנחת המחבת של הכהן הגדול בכל יום — וְהַיָּיִן — לניסוך על המזבח. הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה. הזוכה זרק את הדם, ושנים עשר הכהנים שלצדו קיבלו את שאר העבודות לפי הסדר.
ג:בברקאי: האם עלה השחר
אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה, צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר, בַּרְקַאי. מַתְיָא בֶן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר, הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח. עַד שֶׁהוּא בְחֶבְרוֹן, וְהוּא אוֹמֵר, הֵין.
אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה — כלומר אם עלה השחר, שהרי אין שוחטים בלילה. אִם הִגִּיעַ זמן השחיטה, הָרוֹאֶה אוֹמֵר, בַּרְקַאי — כלומר "האיר והבריק השחר". מַתְיָא בֶן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: לא די בהבזק אור אחד, והרואה מכריז: הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח עַד שֶׁהוּא בְחֶבְרוֹן? — שואלים העומדים למטה, ומזכירים את חברון כדי להעלות את זכות האבות הקבורים בה — וְהוּא אוֹמֵר, הֵין — כלומר, כן.
ג:גלשכת הטלאים
אָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהָבִיאוּ טָלֶה מִלִּשְׁכַּת הַטְּלָאִים. וַהֲרֵי לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים הָיְתָה בְמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית. וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ שָׁם, אַחַת לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, וְאַחַת לִשְׁכַּת הַחוֹתָמוֹת, וְאַחַת לִשְׁכַּת בֵּית הַמּוֹקֵד, וְאַחַת לִשְׁכָּה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ לֶחֶם הַפָּנִים.
אָמַר לָהֶם — הממונה אל הכהנים — צְאוּ וְהָבִיאוּ טָלֶה מִלִּשְׁכַּת הַטְּלָאִים, שבה המתינו הטלאים לקרבן התמיד, אחרי שנבדקו שאין בהם מום. וַהֲרֵי לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים הָיְתָה בְמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית — "מקצוע" כאן פירושו פינה. וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ שָׁם: אַחַת לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, וְאַחַת לִשְׁכַּת הַחוֹתָמוֹת — שם קנו חותם, מעין אסימון, ותמורתו קיבלו סולת ויין לקרבן — וְאַחַת לִשְׁכַּת בֵּית הַמּוֹקֵד — על שם האש שבערה בה תמיד — וְאַחַת לִשְׁכָּה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ לֶחֶם הַפָּנִים
ג:דתשעים ושלושה כלים
נִכְנְסוּ לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים, וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם תִּשְׁעִים וּשְׁלשָׁה כְלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב. הִשְׁקוּ אֶת הַתָּמִיד בְּכוֹס שֶׁל זָהָב. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְבֻקָּר מִבָּעֶרֶב, מְבַקְּרִין אוֹתוֹ לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת.
נִכְנְסוּ לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים — שבה נשמרו כלי השרת — וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם תִּשְׁעִים וּשְׁלשָׁה כְלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב הִשְׁקוּ אֶת הַתָּמִיד — את הטלה של קרבן התמיד — בְּכוֹס שֶׁל זָהָב, כדי שעורו יתקלף בנקל. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְבֻקָּר מִבָּעֶרֶב — שאין בו מום, כפי שבודקים אותו ארבעה ימים, כקרבן הפסח — מְבַקְּרִין אוֹתוֹ לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת
ג:הבית המטבחיים
מִי שֶׁזָּכָה בַתָּמִיד, מוֹשְׁכוֹ וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וּמִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים הוֹלְכִין אַחֲרָיו. בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם הָיָה לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְעָלָיו שְׁמֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין, וּרְבִיעִית שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן, וְאֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶן, וּשְׁלשָׁה סְדָרִים הָיָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין. וּמַפְשִׁיטִין עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים.
מִי שֶׁזָּכָה בַתָּמִיד — כלומר בשחיטתו — מוֹשְׁכוֹ וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם וּמִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים הוֹלְכִין אַחֲרָיו בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם הָיָה לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ — שהתמיד קרבן עולה, והעולה נשחטת בצפון — וְעָלָיו שְׁמֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין וּרְבִיעִית שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן — גוש עץ מרובע — וְאֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶן וּשְׁלשָׁה סְדָרִים הָיָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד — זה מעל זה, לבהמה גדולה או קטנה — שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין — את עור הבהמות — עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים, שהשיש הקר שומר על הבשר שלא יתקלקל.
ג:והטני, הכוז ושני המפתחות
מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין, וְאַרְבָּעָה כֵלִים בְּיָדָם, הַטֶּנִי וְהַכּוּז וּשְׁנֵי מַפְתְּחוֹת. הַטֶּנִי דוֹמֶה לְתַרְקָב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, מַחֲזִיק קַבַּיִן וָחֵצִי. וְהַכּוּז דּוֹמֶה לְקִיתוֹן גָּדוֹל שֶׁל זָהָב. וּשְׁנֵי מַפְתְּחוֹת, אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁחִי וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוָן.
מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה — פינוי האפר ממזבח הקטורת שבהיכל ומן המנורה — הָיוּ מַקְדִּימִין וְאַרְבָּעָה כֵלִים בְּיָדָם: הַטֶּנִי וְהַכּוּז וּשְׁנֵי מַפְתְּחוֹת. הטני הוא סל לאפר המזבח, והכוז כד לאפר המנורה. הַטֶּנִי דוֹמֶה לְתַרְקָב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב — כלי מידה של שלושה קבין — מַחֲזִיק קַבַּיִן וָחֵצִי וְהַכּוּז דּוֹמֶה לְקִיתוֹן גָּדוֹל שֶׁל זָהָב. בו אספו את האפר והפתילות השרופות שפונו מן המנורה. וּשְׁנֵי מַפְתְּחוֹת: אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁחִי — הכהן מכניס את זרועו עד בית השחי דרך חור בכותל, אל מנעול נמוך מבפנים — וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוָן — מיד, ככל דלת.
ג:זהפשפש הצפוני והשער הגדול
בָּא לוֹ לַפִּשְׁפָּשׁ הַצְּפוֹנִי. וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁין הָיוּ לוֹ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל, אֶחָד בַּצָּפוֹן וְאֶחָד בַּדָּרוֹם. שֶׁבַּדָּרוֹם לֹא נִכְנַס בּוֹ אָדָם מֵעוֹלָם, וְעָלָיו הוּא מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל , וַיֹּאמֶר אֵלַי ה', הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר. נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ, נִכְנַס לַתָּא, וּמִן הַתָּא אֶל הַהֵיכָל, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל. הִגִּיעַ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל, הֶעֱבִיר אֶת הַנֶּגֶר וְאֶת הַפּוֹתְחוֹת וּפְתָחוֹ. לֹא הָיָה שׁוֹחֵט הַשּׁוֹחֵט, עַד שֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתָּח.
בָּא לוֹ לַפִּשְׁפָּשׁ הַצְּפוֹנִי — הכהן, אל הפתח הקטן שמצפון לשער הגדול של ההיכל. וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁין הָיוּ לוֹ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל — שני פתחים קטנים משני צדי השער, מרוחקים ממנו מעט — אֶחָד בַּצָּפוֹן וְאֶחָד בַּדָּרוֹם שֶׁבַּדָּרוֹם לֹא נִכְנַס בּוֹ אָדָם מֵעוֹלָם — הוא הפשפש הדרומי — וְעָלָיו הוּא מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל — הנביא (יחזקאל מד, ב) — וַיֹּאמֶר אֵלַי ה', הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר. נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ נִכְנַס לַתָּא — לשכה אחת הפתוחה להיכל — וּמִן הַתָּא אֶל הַהֵיכָל עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל הִגִּיעַ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל מבפנים, הֶעֱבִיר אֶת הַנֶּגֶר וְאֶת הַפּוֹתְחוֹת — הבריח והמנעולים — וּפְתָחוֹ לֹא הָיָה שׁוֹחֵט הַשּׁוֹחֵט — הכהן שזכה בשחיטת התמיד — עַד שֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתָּח.
ג:חמיריחו היו שומעים
מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתָּח. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַמַּגְרֵפָה. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל גְּבִינִי כָּרוֹז. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הֶחָלִיל. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַצֶּלְצָל. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַשִּׁיר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל הַשּׁוֹפָר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף קוֹל שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מִירִיחוֹ הָיוּ מְרִיחִים רֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן דִּגְלַאי, עִזִּים הָיוּ לְבֵית אַבָּא בְּהַר מִכְוָר, וְהָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת.
מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתָּח. יריחו רחוקה מירושלים מהלך יום שלם. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַמַּגְרֵפָה. המגרפה הייתה כלי נגינה במקדש, ובה עשרה נקבים. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר — גלגל ששיקע בכל לילה את הכיור בבור, והעלה אותו עם שחר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל גְּבִינִי כָּרוֹז — שהכריז בכל בוקר: "עמדו כהנים לעבודתכם!" מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הֶחָלִיל. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַצֶּלְצָל — המצלתיים. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַשִּׁיר — שירת הלוויים בשעת הקרבן. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל הַשּׁוֹפָר וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף קוֹל שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם — השם המפורש בן ארבע האותיות — בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִירִיחוֹ הָיוּ מְרִיחִים רֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת. פיטום הקטורת הוא ערבוב סממניה ושחיקתם. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן דִּגְלַאי, עִזִּים הָיוּ לְבֵית אַבָּא בְּהַר מִכְוָר — מקום רחוק מירושלים — וְהָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת.
ג:טדישון המזבח הפנימי והמנורה
מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, נִכְנַס וְנָטַל הַטֶּנִי וְהִנִּיחוֹ לְפָנָיו, וְהָיָה חוֹפֵן וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ, וּבָאַחֲרוֹנָה כִּבֵּד אֶת הַשְּׁאָר לְתוֹכוֹ וְהִנִּיחוֹ וְיָצָא. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס וּמָצָא שְׁנֵי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִים, מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר וּמַנִּיחַ אֶת אֵלּוּ דּוֹלְקִין בִּמְקוֹמָן. מְצָאָן שֶׁכָּבוּ, מְדַשְּׁנָן וּמַדְלִיקָן מִן הַדּוֹלְקִים, וְאַחַר כָּךְ מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר. וְאֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה וּבָהּ שָׁלשׁ מַעֲלוֹת, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. וְהִנִּיחַ אֶת הַכּוּז עַל מַעֲלָה שְׁנִיָּה וְיָצָא.
מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי — פינוי האפר ממזבח הקטורת שבהיכל — נִכְנַס וְנָטַל הַטֶּנִי וְהִנִּיחוֹ לְפָנָיו — הטני הוא סל של זהב — וְהָיָה חוֹפֵן וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ וּבָאַחֲרוֹנָה כִּבֵּד אֶת הַשְּׁאָר לְתוֹכוֹ — כלומר טאטא — וְהִנִּיחוֹ וְיָצָא מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה נִכְנַס וּמָצָא שְׁנֵי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִים — אם כך, הוא מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר — מסיר מהם את הפתילות השרופות ואת השמן הישן — וּמַנִּיחַ אֶת אֵלּוּ דּוֹלְקִין בִּמְקוֹמָן מְצָאָן שֶׁכָּבוּ — את שני הנרות המזרחיים — מְדַשְּׁנָן וּמַדְלִיקָן מִן הַדּוֹלְקִים וְאַחַר כָּךְ מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר וְאֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה וּבָהּ שָׁלשׁ מַעֲלוֹת שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. המנורה הייתה גבוהה, שמונה עשר טפחים. וְהִנִּיחַ אֶת הַכּוּז עַל מַעֲלָה שְׁנִיָּה — ובו הדשן והפתילות השרופות של המנורה — וְיָצָא