משנה תָּמִיד · פרק ד מתוך ז

תָּמִיד · פרק דלֹא הָיוּ כוֹפְתִין

שחיטת התמיד וניתוחו

סימןשְׁחִיטָה וְנִתּוּחַ

בכל בוקר ובכל בין הערביים הוקרב טלה בשם כל העם: קרבן התמיד, שנשרף כולו על המזבח. שלושת הפרקים הראשונים הביאו את הכהנים עד לרגע הזה: הם תרמו את הדשן מעל המזבח, הפיסו מי יעשה כל עבודה, והוציאו את הטלה. עתה הוא מוקרב. עוקדים אותו, שוחטים אותו בצפון המזבח כנגד השמש, וזורקים את דמו על המזבח. אחר כך מפשיטים אותו ומנתחים אותו לנתחים קבועים, ותשעה כהנים, כל אחד ובידו מה שזכה בו, מביאים אותם אל הכבש והולכים לקרוא קריאת שמע.

  1. ד:אעקידת התמיד ושחיטתואת טלה התמיד עוקדים יד עם רגל ואין כופתים אותו, שוחטים אותו בצפון המזבח כנגד השמש, ונותנים מדמו בשתי קרנות שבאלכסון, ואת שיירי הדם שופכים על היסוד הדרומי.סימןמעקדין אותו
  2. ד:בהפשטת התמיד וניתוחוהכהן נוקב את ברך הטלה ותולה אותו, מפשיט עד החזה, חותך את הראש, את הכרעיים, את הידיים ואת הרגל הימנית ונותן כל אחד לזוכה בו, קורע את הלב, ומוסר את הקרביים ואת הכרס להדחה.סימןנוקבו מתוך ערכובו
  3. ד:גתשעה כהנים בשורההכהן גומר לנתח את הטלה, ותשעה כהנים עומדים בשורה ובידיהם האיברים, הסולת, החביתין והיין; הם נותנים אותם בחציו התחתון של הכבש, מולחים אותם ויורדים ללשכת הגזית לקרוא קריאת שמע.סימןכלן עומדין בשורה

כל הפרק

ד:אעקידת התמיד ושחיטתו

לֹא הָיוּ כוֹפְתִין אֶת הַטָּלֶה, אֶלָּא מְעַקְּדִין אוֹתוֹ. מִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים, אוֹחֲזִים בּוֹ. וְכָךְ הָיְתָה עֲקֵדָתוֹ, רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. הַשּׁוֹחֵט, עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. שֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה. שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה. שָׁחַט הַשּׁוֹחֵט, וְקִבֵּל הַמְקַבֵּל. בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, וְנוֹתֵן מִזְרָחָה צָפוֹנָה. מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, וְנוֹתֵן מַעֲרָבָה דָרוֹמָה. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִית.

לֹא הָיוּ כוֹפְתִין אֶת הַטָּלֶה — שתי הרגליים הקדמיות יחד ושתי האחוריות יחד, כמנהג עובדי עבודה זרה — אֶלָּא מְעַקְּדִין אוֹתוֹ. כלומר, קושרים כל רגל קדמית אל האחורית שבצדה. מִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים — הכהנים שזכו בפיס להעלות אל הכבש את איברי הטלה — אוֹחֲזִים בּוֹ. וְכָךְ הָיְתָה עֲקֵדָתוֹ, רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם — לעבר המזבח, שאם יטיל גללים, ייפלו הרחק ממנו — וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. הַשּׁוֹחֵט עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב שֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט — טלה הבוקר — עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, כנגד השמש, שבבוקר היא במזרח, עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה. הטבעות היו קבועות ברצפה, ובהן הכניסו את צוואר הבהמה. שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָיָה נִשְׁחָט — טלה אחר הצהריים — עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, כנגד השמש, שעתה היא במערב, עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה. שָׁחַט הַשּׁוֹחֵט, וְקִבֵּל הַמְקַבֵּל את הדם בכלי קודש, כדי לזרוק אותו על המזבח. בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, וְנוֹתֵן מִזְרָחָה צָפוֹנָה. זריקה אחת בקרן מגיעה לשני הצדדים הנפגשים בה. אחר כך הלך באלכסון לקרן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, וְנוֹתֵן מַעֲרָבָה דָרוֹמָה. כך הגיע הדם לכל ארבעת צדי המזבח. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִית — הבליטה שלרגלי המזבח.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:בהפשטת התמיד וניתוחו

לֹא הָיָה שׁוֹבֵר בּוֹ אֶת הָרֶגֶל, אֶלָּא נוֹקְבוֹ מִתּוֹךְ עַרְכּוּבּוֹ וְתוֹלֶה בוֹ. הָיָה מַפְשִׁיט וְיוֹרֵד עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לֶחָזֶה. הִגִּיעַ לֶחָזֶה, חָתַךְ אֶת הָרֹאשׁ וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ. חָתַךְ אֶת הַכְּרָעַיִם וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶן. מֵרַק אֶת הַהֶפְשֵׁט, קָרַע אֶת הַלֵּב וְהוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. חָתַךְ אֶת הַיָּדַיִם וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶן. עָלָה לָרֶגֶל הַיְמָנִית, חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וּשְׁתֵּי בֵיצִים עִמָּהּ. קְרָעוֹ, וְנִמְצָא כֻלּוֹ גָלוּי לְפָנָיו. נָטַל אֶת הַפֶּדֶר וּנְתָנוֹ עַל בֵּית שְׁחִיטַת הָרֹאשׁ מִלְמַעְלָן. נָטַל אֶת הַקְּרָבַיִם וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶם לַהֲדִיחָן. וְהַכֶּרֶס מְדִיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית מְדִיחִין כָּל צָרְכָּהּ. וְהַקְּרָבַיִם מְדִיחִין אוֹתָן שְׁלשָׁה פְעָמִים בְּמִעוּטָהּ, עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים.

לֹא הָיָה שׁוֹבֵר בּוֹ אֶת הָרֶגֶל, אף שהטבחים שוברים אותה, אֶלָּא נוֹקְבוֹ מִתּוֹךְ עַרְכּוּבּוֹ — בברך — וְתוֹלֶה בוֹ. הטלה נתלה באונקל, ראשו למטה, כדי להפשיט את כולו בבת אחת. הָיָה מַפְשִׁיט וְיוֹרֵד — מן הרגליים האחוריות, שלמעלה — עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לֶחָזֶה הִגִּיעַ לֶחָזֶה, חָתַךְ אֶת הָרֹאשׁ וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ בפיס. חָתַךְ אֶת הַכְּרָעַיִם — הכרעיים הן חלקי הרגליים התחתונים, מן הברך ולמטה — וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶן מֵרַק אֶת הַהֶפְשֵׁט — הסיר את שארית העור, שמתחת לחזה — קָרַע אֶת הַלֵּב וְהוֹצִיא אֶת דָּמוֹ, כדי שדם זה לא יעלה עמו למזבח. חָתַךְ אֶת הַיָּדַיִם — ו"ידיים" כאן הן הרגליים הקדמיות של הבהמה — וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶן עָלָה לָרֶגֶל הַיְמָנִית, — האחורית: הטלה תלוי הפוך, ורגליו האחוריות למעלה — חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וּשְׁתֵּי בֵיצִים עִמָּהּ. קְרָעוֹ, — קרע את גוף הטלה לאורכו ופתח את חלל הבטן — וְנִמְצָא כֻלּוֹ גָלוּי לְפָנָיו. נָטַל אֶת הַפֶּדֶר — שכבת השומן — וּנְתָנוֹ עַל בֵּית שְׁחִיטַת הָרֹאשׁ מִלְמַעְלָן. כך כיסה את החתך המגואל בדם, מתוך כבוד. נָטַל אֶת הַקְּרָבַיִם — בני המעיים — וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶם לַהֲדִיחָן מן הפרש, קודם שיעלו למזבח. וְהַכֶּרֶס מְדִיחִין אוֹתָהּ — הקיבה הגדולה — בְּבֵית מְדִיחִין כָּל צָרְכָּהּ, לבדה, שלא תלכלך בפרש שבה את שאר הקרביים. וְהַקְּרָבַיִם מְדִיחִין אוֹתָן שְׁלשָׁה פְעָמִים בְּמִעוּטָהּ — לכל הפחות, שהם דקים והפרש יוצא מהם בקושי — עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:גתשעה כהנים בשורה

נָטַל אֶת הַסַּכִּין וְהִפְרִישׁ אֶת הָרֵאָה מִן הַכָּבֵד, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד מִן הַכָּבֵד, וְלֹא הָיָה מְזִיזָהּ מִמְּקוֹמָהּ. נָקַב אֶת הֶחָזֶה וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ. עָלָה לַדֹּפֶן הַיְמָנִית, הָיָה חוֹתֵךְ וְיוֹרֵד עַד הַשִּׁדְרָה, וְלֹא הָיָה נוֹגֵעַ בַּשִּׁדְרָה, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לַגֵּרָה, וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַקָּנֶה וְהַלֵּב וְהָרֵאָה תְּלוּיִם בָּהּ. בָּא לוֹ לַדֹּפֶן הַשְּׂמָאלִית, וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְמַעְלָן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְּמַטָּן. וְכָךְ הָיָה מַנִּיחַ בַּחֲבֶרְתָּהּ. נִמְצָא מַנִּיחַ בִּשְׁתֵּיהֶן, שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְמַעְלָן וּשְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְּמַטָּן. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַשִּׁדְרָה עִמָּהּ, וְהַטְּחוֹל תָּלוּי בָּהּ. וְהִיא הָיְתָה גְדוֹלָה, אֶלָּא שֶׁל יָמִין קוֹרִין גְּדוֹלָה, שֶׁהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לָעֹקֶץ, חוֹתְכוֹ וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ, וְהָאַלְיָה וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת עִמּוֹ. נָטַל רֶגֶל הַשְּׂמָאלִי וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ. נִמְצְאוּ כֻלָּן עוֹמְדִין בְּשׁוּרָה וְהָאֵבָרִים בְּיָדָם. הָרִאשׁוֹן, בָּרֹאשׁ וּבָרֶגֶל. הָרֹאשׁ בִּימִינוֹ, וְחוֹטְמוֹ כְלַפֵּי זְרוֹעוֹ, וְקַרְנָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וּבֵית שְׁחִיטָתוֹ מִלְמַעְלָן, וְהַפֶּדֶר נָתוּן עָלֶיהָ. וְהָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הַשֵּׁנִי, בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ, שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. הַשְּׁלִישִׁי, בָּעֹקֶץ וּבָרֶגֶל. הָעֹקֶץ בִּימִינוֹ, וְהָאַלְיָה מְדֻלְדֶּלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת עִמּוֹ. הָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הָרְבִיעִי, בֶּחָזֶה וּבַגֵּרָה. הֶחָזֶה בִימִינוֹ, וְהַגֵּרָה בִשְׂמֹאלוֹ, וְצַלְעוֹתֶיהָ בֵין אֶצְבְּעוֹתָיו. הַחֲמִישִׁי, בִּשְׁתֵּי דְפָנוֹת. שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ, וְשֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. הַשִּׁשִּׁי, בַּקְּרָבַיִם הַנְּתוּנִים בְּבָזָךְ וּכְרָעַיִם עַל גַּבֵּיהֶם מִלְמַעְלָה. הַשְּׁבִיעִי, בַּסֹּלֶת. הַשְּׁמִינִי, בַּחֲבִתִּין. הַתְּשִׁיעִי, בַּיָּיִן. הָלְכוּ וּנְתָנוּם מֵחֲצִי הַכֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בְּמַעֲרָבוֹ, וּמְלָחוּם. וְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית, לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע.

נָטַל אֶת הַסַּכִּין וְהִפְרִישׁ אֶת הָרֵאָה מִן הַכָּבֵד, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד מִן הַכָּבֵד, — אונה קטנה בשולי הכבד — וְלֹא הָיָה מְזִיזָהּ מִמְּקוֹמָהּ. כי כל חלק עולה למזבח עם נתח אחר. נָקַב אֶת הֶחָזֶה — כלומר חתך אותו והפרידו מן הצלעות — וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ עָלָה לַדֹּפֶן הַיְמָנִית — צד בית הצלעות — הָיָה חוֹתֵךְ וְיוֹרֵד עַד הַשִּׁדְרָה וְלֹא הָיָה נוֹגֵעַ בַּשִּׁדְרָה — שהיא עולה עם הדופן השמאלית — עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת את הדופן הימנית חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לַגֵּרָה — הצוואר, ובו קנה הנשימה — וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן את הגרה, נתח הצוואר, חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַקָּנֶה וְהַלֵּב וְהָרֵאָה תְּלוּיִם בָּהּ בָּא לוֹ לַדֹּפֶן הַשְּׂמָאלִית — הצד שהשדרה נשארת מחוברת בו — וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְמַעְלָן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְּמַטָּן וְכָךְ הָיָה מַנִּיחַ בַּחֲבֶרְתָּהּ — בדופן הימנית. נִמְצָא מַנִּיחַ בִּשְׁתֵּיהֶן — בכל אחת משתי הדפנות — שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְמַעְלָן וּשְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְּמַטָּן חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, — את הדופן השמאלית — וְהַשִּׁדְרָה עִמָּהּ, וְהַטְּחוֹל תָּלוּי בָּהּ. וְהִיא הָיְתָה גְדוֹלָה — הדופן השמאלית, שהשדרה עמה — אֶלָּא שֶׁל יָמִין קוֹרִין גְּדוֹלָה שֶׁהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לָעֹקֶץ — קצה הגב, ליד הזנב — חוֹתְכוֹ וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ, וְהָאַלְיָה וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת עִמּוֹ נָטַל רֶגֶל הַשְּׂמָאלִי — הרגל האחורית, הנתח האחרון, שבו הייתה הבהמה תלויה עד עתה — וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ נִמְצְאוּ כֻלָּן עוֹמְדִין בְּשׁוּרָה — תשעת הכהנים, וכל אחד מהם מחזיק את מה שזכה בו — וְהָאֵבָרִים בְּיָדָם הָרִאשׁוֹן מן הכהנים שבשורה היה טעון בָּרֹאשׁ וּבָרֶגֶל הָרֹאשׁ בִּימִינוֹ וְחוֹטְמוֹ כְלַפֵּי זְרוֹעוֹ וְקַרְנָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וּבֵית שְׁחִיטָתוֹ מִלְמַעְלָן וְהַפֶּדֶר נָתוּן עָלֶיהָ — שכבת השומן מסתירה את החתך המגואל בדם, מתוך כבוד. וְהָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאלוֹ וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ — הקצה הסמוך לפרסות, שממנו התחילה ההפשטה. הַשֵּׁנִי, בִּשְׁתֵּי יָדַיִם — ו"ידיים" כאן הן הרגליים הקדמיות של הבהמה — שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ, שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ הַשְּׁלִישִׁי מן הכהנים היה טעון בָּעֹקֶץ וּבָרֶגֶל הָעֹקֶץ בִּימִינוֹ — בימין הכהן השלישי — וְהָאַלְיָה מְדֻלְדֶּלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו — האליה היא הזנב השמן — וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת עִמּוֹ הָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ הָרְבִיעִי מן הכהנים היה טעון בֶּחָזֶה וּבַגֵּרָה הֶחָזֶה בִימִינוֹ, וְהַגֵּרָה בִשְׂמֹאלוֹ וְצַלְעוֹתֶיהָ בֵין אֶצְבְּעוֹתָיו — שתי הצלעות שנשארו בצוואר מכל צד. הַחֲמִישִׁי מן הכהנים היה טעון בִּשְׁתֵּי דְפָנוֹת שתי הדפנות: שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ, וְשֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ הַשִּׁשִּׁי, בַּקְּרָבַיִם הַנְּתוּנִים בְּבָזָךְ — קערה שטוחה — וּכְרָעַיִם עַל גַּבֵּיהֶם מִלְמַעְלָה. הַשְּׁבִיעִי, בַּסֹּלֶת — למנחה הבאה עם קרבן התמיד. הַשְּׁמִינִי, בַּחֲבִתִּין — החביתין הם מנחת המחבת שהכהן הגדול מקריב בכל יום. הַתְּשִׁיעִי, בַּיָּיִן — הוא יין הנסכים, הנמזג על המזבח עם התמיד. הָלְכוּ וּנְתָנוּם — את מה שבידיהם — מֵחֲצִי הַכֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בְּמַעֲרָבוֹ — במדרון העולה למזבח, עד שיעלום אחרי התפילה — וּמְלָחוּם וְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית, שבה ישבה הסנהדרין הגדולה, לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים