משנה שְׁבוּעוֹת · פרק ו מתוך ח
שְׁבוּעוֹת · פרק ושְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין
השבועה שבית הדין מטיל על המודה במקצת
סימןטַעֲנָה וְהוֹדָאָה
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. בדיני ממונות, מי שתובע דבר מחברו צריך בדרך כלל להביא ראיה, ובלעדיה הנתבע פטור. אבל לפעמים התורה מחייבת אותו שבועה, ובעיקר כשהוא מודה בחלק מן התביעה ומכחיש את השאר: אז הוא נשבע בבית הדין על מה שהכחיש. זו שבועת הדיינים, ובה עוסק הפרק. הוא קובע מהם השיעורים הקטנים ביותר של התביעה ושל ההודאה המביאים לידי שבועה, שואל מתי ההודאה נחשבת ממין הטענה, ומונה דברים שאין נשבעים עליהם: עבדים, שטרות, קרקעות והקדשות. הוא נחתם במלווה שהמשכון שבידו אבד.
- ו:אשבועת הדיינים — טענה, הודאה ושיעוריםשבועת הדיינים חלה רק כשטענה בשווי שתי מעות כסף פוגשת הודאה ממין הטענה בשווה פרוטה לפחות.סימןשבועת הדינין
- ו:ב"כבר פרעתי לך" — ומקומם של העדיםלווה שהודה בחוב בפני עדים וטוען "פרעתי" נאמן, אלא אם כפר בחוב מעיקרו, או שהמלווה התנה שיפרע לו בפני עדים.סימןבפני עדים / נתתיו לך
- ו:גממין הטענה או לא — מטבעות, פירות ומחלוקותהודאה מחייבת שבועה רק כשהיא ממין הטענה, ונחלקו בחיטים ושעורים ובכדי שמן; ועל קרקע אין נשבעים, אלא אם נתגלגלה השבועה עליה אגב מיטלטלין.סימןליטרא זהב
- ו:דאין נשבעים על טענת מי שאינו בר דעת; אבל נשבעים לקטן ולהקדשטענת חרש, שוטה וקטן אינה מחייבת שבועה, אבל הבא לגבות מנכסי קטן או מן ההקדש צריך להישבע תחילה.סימןטענת חרש שוטה וקטן
- ו:העבדים, שטרות, קרקעות והקדשות — מחוץ לשבועהעל עבדים, שטרות, קרקעות והקדשות אין נשבעים, ואין בהם כפל ותשלומי ארבעה וחמישה; ורבי שמעון מחייב שבועה בקודשים שחייב באחריותם.סימןשאין נשבעין עליהן
- ו:וכקרקע או לא — ואין נשבעים אלא על תביעה קצובהחכמים אומרים שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, ורבי מאיר חולק; ואין נשבעים אלא על טענה שבמידה, במשקל או במניין.סימןעשר גפנים טעונות
- ו:זהמלווה, המשכון שאבד, ושבועת המודה במקצתארבע מחלוקות על שווי משכון שאבד: כופר הכל פטור, ומודה במקצת נשבע; והמלווה, שהמשכון היה בידו, הוא הנשבע.סימןאבד המשכון
כל הפרק
ו:אשבועת הדיינים — טענה, הודאה ושיעורים
שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין, הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַהוֹדָאָה בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. וְאִם אֵין הַהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה, פָּטוּר. כֵּיצַד, שְׁתֵּי כֶסֶף לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה, פָּטוּר. שְׁתֵּי כֶסֶף וּפְרוּטָה לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה, חַיָּב. מָנֶה לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי, פָּטוּר. מָנֶה לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר, חַיָּב. מָנֶה לְאַבָּא בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵדָה:
שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין — שבית הדין מטיל על המודה במקצת התביעה ומכחיש את השאר: הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף — לפחות שתי מעות כסף, שליש דינר — וְהַהוֹדָאָה בְּשָׁוֶה פְרוּטָה, ופרוטה היא מטבע הנחושת הקטן ביותר. וְאִם אֵין הַהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה — הודה בדבר אחר מזה שנתבע ממנו — פָּטוּר משבועה. כֵּיצַד? התובע אומר: שְׁתֵּי כֶסֶף לִי בְיָדֶךָ, והנתבע משיב: אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה — פרוטה של נחושת, והתביעה הייתה על כסף — פָּטוּר שְׁתֵּי כֶסֶף וּפְרוּטָה לִי בְיָדֶךָ — טוען התובע, והנתבע משיב: אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה — והפרוטה הייתה חלק מן התביעה — חַיָּב להישבע על הכסף. מָנֶה לִי בְיָדֶךָ — מנה הוא מאה דינר — והנתבע משיב: אֵין לְךָ בְיָדִי — מכחיש הכול ואינו מודה בכלום — פָּטוּר מָנֶה לִי בְיָדֶךָ, והנתבע משיב: אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר — מודה בחצי ומכחיש בחצי — חַיָּב להישבע על השאר. מָנֶה לְאַבָּא בְיָדֶךָ — טוען בן על הלוואה של אביו שמת — והנתבע משיב: אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר — פָּטוּר משבועה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵדָה: יכול היה להכחיש את הכול, ובכל זאת הודה בחלק.
ו:ב"כבר פרעתי לך" — ומקומם של העדים
מָנֶה לִי בְיָדֶךָ, אָמַר לוֹ בִּפְנֵי עֵדִים הֵן. לְמָחָר אָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי. נְתַתִּיו לָךְ, פָּטוּר. אֵין לְךָ בְיָדִי, חַיָּב. מָנֶה לִי בְיָדֶךָ, אָמַר לוֹ הֵן, אַל תִּתְּנֵהוּ לִי אֶלָּא בְעֵדִים. לְמָחָר אָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי, נְתַתִּיו לָךְ, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִתְּנוֹ לוֹ בְעֵדִים:
מָנֶה לִי בְיָדֶךָ — טוען המלווה, והלווה אָמַר לוֹ בִּפְנֵי עֵדִים הֵן. עכשיו ההלוואה עצמה מוכחת בעדים. לְמָחָר אָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי — המלווה תובע עכשיו את פירעון החוב. נְתַתִּיו לָךְ — עונה הלווה — פָּטוּר: מי שהודה בחוב בפני עדים אינו צריך לפרוע אותו בפני עדים. אֵין לְךָ בְיָדִי — עונה הלווה, ומכחיש שהיה חוב מעולם — חַיָּב לשלם, שהרי העדים שמעו אותו מודה. מָנֶה לִי בְיָדֶךָ, אָמַר לוֹ הֵן, והמלווה הוסיף: אַל תִּתְּנֵהוּ לִי אֶלָּא בְעֵדִים. לְמָחָר אָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי, והלווה משיב: נְתַתִּיו לָךְ — חַיָּב לשלם שוב, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִתְּנוֹ לוֹ בְעֵדִים
ו:גממין הטענה או לא — מטבעות, פירות ומחלוקות
לִיטְרָא זָהָב יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לִיטְרָא כֶסֶף, פָּטוּר. דִּינַר זָהָב יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא דִּינַר כֶּסֶף, וּטְרִיסִית וּפֻנְדְּיוֹן וּפְרוּטָה, חַיָּב, שֶׁהַכֹּל מִין מַטְבֵּעַ אַחַת. כּוֹר תְּבוּאָה יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית, פָּטוּר. כּוֹר פֵּרוֹת יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית, חַיָּב, שֶׁהַקִּטְנִית בִּכְלַל פֵּרוֹת. טְעָנוֹ חִטִּין, וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעֹרִים, פָּטוּר. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּב. הַטּוֹעֵן לַחֲבֵרוֹ בְכַדֵּי שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בַקַּנְקַנִּים, אַדְמוֹן אוֹמֵר, הוֹאִיל וְהוֹדָה לוֹ מִקְצָת מִמִּין הַטַּעֲנָה, יִשָּׁבֵעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן. טְעָנוֹ כֵלִים וְקַרְקָעוֹת, וְהוֹדָה בַכֵּלִים וְכָפַר בַּקַּרְקָעוֹת, בַּקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בַּכֵּלִים, פָּטוּר. הוֹדָה בְמִקְצָת הַקַּרְקָעוֹת, פָּטוּר. בְּמִקְצָת הַכֵּלִים, חַיָּב, שֶׁהַנְּכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת זוֹקְקִין אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן:
לִיטְרָא זָהָב יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ — ליטרא היא מידת משקל — והנתבע משיב: אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לִיטְרָא כֶסֶף — מתכת אחרת — פָּטוּר דִּינַר זָהָב יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ, והנתבע משיב: אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא דִּינַר כֶּסֶף, וּטְרִיסִית וּפֻנְדְּיוֹן וּפְרוּטָה — כולם מטבעות קטנים — חַיָּב להישבע, שֶׁהַכֹּל מִין מַטְבֵּעַ אַחַת: התביעה הייתה על ממון, ולא על מתכת. כּוֹר תְּבוּאָה יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ — כור הוא מידת יבש גדולה — והנתבע משיב: אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית — חצי כור, אבל קטניות אינן תבואה — פָּטוּר כּוֹר פֵּרוֹת יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ, והנתבע משיב: אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית — חַיָּב להישבע, שֶׁהַקִּטְנִית בִּכְלַל פֵּרוֹת טְעָנוֹ חִטִּין, וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעֹרִים — שני מיני דגן שונים — פָּטוּר וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּב. לדעתו, גם הודאה ממין אחר מחייבת שבועה. הַטּוֹעֵן לַחֲבֵרוֹ בְכַדֵּי שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בַקַּנְקַנִּים — בכדים הריקים, ולא בשמן — אַדְמוֹן אוֹמֵר, הוֹאִיל וְהוֹדָה לוֹ מִקְצָת מִמִּין הַטַּעֲנָה — שהרי התביעה הזכירה גם את הכדים — יִשָּׁבֵעַ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה. התביעה הייתה על השמן, והכדים רק החזיקו אותו. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן בעניין כדי השמן. טְעָנוֹ כֵלִים וְקַרְקָעוֹת, וְהוֹדָה בַכֵּלִים וְכָפַר בַּקַּרְקָעוֹת, או להפך: הודה בַּקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בַּכֵּלִים, פָּטוּר, שאין נשבעים על קרקע. הוֹדָה בְמִקְצָת הַקַּרְקָעוֹת — פָּטוּר, שעל קרקע אין שבועה. בְּמִקְצָת הַכֵּלִים, חַיָּב, שֶׁהַנְּכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת זוֹקְקִין אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת — המיטלטלין גוררים עמם את הקרקע, שהיא ערובה לחוב — לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן
ו:דאין נשבעים על טענת מי שאינו בר דעת; אבל נשבעים לקטן ולהקדש
אֵין נִשְׁבָּעִין עַל טַעֲנַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אֶת הַקָּטָן, אֲבָל נִשְׁבָּעִים לַקָּטָן וְלַהֶקְדֵּשׁ:
אֵין נִשְׁבָּעִין עַל טַעֲנַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן — חרש כאן הוא חרש-אילם, ולטענת שלושתם אין תוקף בדין — וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אֶת הַקָּטָן; אֲבָל נִשְׁבָּעִים לַקָּטָן וְלַהֶקְדֵּשׁ: הבא לגבות מנכסי קטן, או מנכסים שהוקדשו למקדש, נשבע תחילה.
ו:העבדים, שטרות, קרקעות והקדשות — מחוץ לשבועה
וְאֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן, הָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת, וְהַקַּרְקָעוֹת, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת. אֵין בָּהֶן תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע. נוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָדָשִׁים שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן. וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, אֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶם:
וְאֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן: הָעֲבָדִים, שהתורה השוותה אותם לקרקע; וְהַשְּׁטָרוֹת, שהנייר עצמו אינו הממון; וְהַקַּרְקָעוֹת, שאינן מיטלטלות כדברים שבפסוק; וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת, שהפסוק מדבר בנותן "אל רעהו". אֵין בָּהֶן תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה: הגונב אותם משלם רק את מה שגנב. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע שלא פשע, כשעבד, שטר, קרקע או הקדש אבדו מידו. נוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם כשעבד, שטר, קרקע או הקדש נגנבו או אבדו מידו, אף שעל דבר אחר היה משלם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קָדָשִׁים שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן — כגון בהמה שנדר להביא לקרבן, שאם אבדה עליו להביא אחרת — נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן, שהרי הם כשלו. וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן — שהם של המקדש בלבד — אֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶם
ו:וכקרקע או לא — ואין נשבעים אלא על תביעה קצובה
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּקַּרְקַע וְאֵינָן כַּקַּרְקַע, וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ. כֵּיצַד, עֶשֶׂר גְּפָנִים טְעוּנוֹת מָסַרְתִּי לָךְ, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינָן אֶלָּא חָמֵשׁ, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב שְׁבוּעָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע הֲרֵי הוּא כַקַּרְקַע. אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּדָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּנְיָן. כֵּיצַד, בַּיִת מָלֵא מָסַרְתִּי לָךְ וְכִיס מָלֵא מָסַרְתִּי לָךְ, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אֶלָּא מַה שֶּׁהִנַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל, פָּטוּר. זֶה אוֹמֵר עַד הַזִּיז וְזֶה אוֹמֵר עַד הַחַלּוֹן, חַיָּב:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּקַּרְקַע וְאֵינָן כַּקַּרְקַע — ענבים שהגיעו לבציר נחשבים כאילו כבר נבצרו — וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ כֵּיצַד? אומר בעל הגפנים לשומר: עֶשֶׂר גְּפָנִים טְעוּנוֹת מָסַרְתִּי לָךְ, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינָן אֶלָּא חָמֵשׁ — רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב שְׁבוּעָה, שהענבים הבשלים נחשבים כבצורים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע הֲרֵי הוּא כַקַּרְקַע, ולכן גם הענבים, ואין נשבעים עליהם. אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּדָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּנְיָן — התביעה וההודאה צריכות לעסוק בשיעור מוגדר. כֵּיצַד? התובע אומר: בַּיִת מָלֵא מָסַרְתִּי לָךְ וְכִיס מָלֵא מָסַרְתִּי לָךְ, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אֶלָּא מַה שֶּׁהִנַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל — אף אחד מן הצדדים אינו נוקב בשיעור קבוע — פָּטוּר זֶה אוֹמֵר עַד הַזִּיז וְזֶה אוֹמֵר עַד הַחַלּוֹן, — כל אחד נוקב עד איזה גובה היה הבית מלא — חַיָּב
ו:זהמלווה, המשכון שאבד, ושבועת המודה במקצת
הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן וְאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן, אָמַר לוֹ סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה, פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁלשָׁה דִינָרִים הָיָה שָׁוֶה, חַיָּב. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה, פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וַחֲמִשָּׁה דִינָרִים הָיָה שָׁוֶה, חַיָּב. וּמִי נִשְׁבָּע, מִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ, שֶׁמָּא יִשָּׁבַע זֶה וְיוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן:
הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן וְאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן — ושוויו מנוכה מן ההלוואה — והמלווה אָמַר לוֹ סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה — שקל הוא חצי סלע, ונמצא שחצי ההלוואה עדיין חוב — וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה — פָּטוּר, שאינו מודה בכלום. סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה — טוען המלווה, ותובע חצי מן ההלוואה — וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁלשָׁה דִינָרִים הָיָה שָׁוֶה — הסלע ארבעה דינרים, ונמצא שהוא מודה בדינר אחד — חַיָּב להישבע על השאר. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה — טוען הלווה, ולדבריו המלווה חייב לו סלע — וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה — פָּטוּר, שאינו מודה בכלום. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה — טוען הלווה — וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וַחֲמִשָּׁה דִינָרִים הָיָה שָׁוֶה — דינר אחד יותר מן ההלוואה בת ארבעת הדינרים, ואותו הוא מודה שעליו להחזיר — חַיָּב להישבע על השאר. וּמִי נִשְׁבָּע? מִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ — המלווה, שהמשכון היה בידו — שֶׁמָּא יִשָּׁבַע זֶה וְיוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן: הלווה יישבע על שוויו, ואחר כך יוציא המלווה את המשכון.