משנה שְׁבוּעוֹת · פרק ז מתוך ח
שְׁבוּעוֹת · פרק זכָּל הַנִּשְׁבָּעִין
תקנות שבהן התובע נשבע ונוטל
סימןנִשְׁבָּע וְנוֹטֵל
מן התורה השבועה היא של הנתבע: הוא נשבע שאינו חייב, ונפטר. התובע לעולם אינו נשבע כדי לגבות. אבל חכמים ראו מקרים שבהם התובע קרוב יותר לומר אמת, ושם תיקנו שהתובע יישבע ויגבה. הפרק מונה את המקרים האלה: שכיר התובע את שכרו, הנגזל, הנחבל, מי שבעל דינו חשוד על השבועה, והחנווני. הוא נחתם באנשים שעוסקים בנכסים של אחרים, שאפשר להשביע אותם אפילו על חשד בלבד.
- ז:אהנשבעין ונוטלין — הרשימה, והשכירמן התורה אין נשבע אלא הנתבע כדי להיפטר, וחכמים תיקנו חמישה תובעים הנשבעים ונוטלים — ובראשם השכיר התובע את שכרו.סימןנשבעין ונוטלין
- ז:בהנגזל — כשעדים ראו את הפריצהעדים ראו אדם נכנס לבית חברו למשכנו שלא ברשות — הנגזל נשבע ונוטל.סימןהנגזל / שנכנס לביתו
- ז:גהנחבל — כשעדים ראו אותו נכנס שלםעדים ראו אדם נכנס לרשות חברו שלם ויצא פצוע — הנחבל נשבע ונוטל.סימןהנחבל / יצא חבול
- ז:דמי שבעל דינו חשוד על השבועהנתבע שהוא חשוד על השבועה — כמשחק בקוביה או מלווה בריבית — אינו נשבע, והתובע נשבע ונוטל; ושניהם חשודים — נחלקו רבי יוסי ורבי מאיר.סימןשכנגדו חשוד
- ז:ההחנווני על פנקסולקוח שאמר לחנווני לתת לפועליו — החנווני והפועלים נשבעים, וכל אחד נוטל מן הלקוח; ובן ננס אומר שיטלו בלא שבועה.סימןהחנוני על פנקסו
- ז:והחנווני, השולחני והדינר השנוי במחלוקתבמחלוקת על דינר אחד נשבע מי שאומר "כבר נתתי", ורבי יהודה אומר שכל שהפירות בידו ידו על העליונה, וכן בשולחני.סימןבדינר פרות
- ז:זכשם שאמרו — השבועות המקבילות כדי לגבותאישה הגובה כתובתה מנכסים משועבדים, מיתומים או שלא בפני בעלה, ויתומים הגובים את חוב אביהם — כולם נשבעים קודם שיגבו.סימןהפוגמת כתבתה
- ז:חהנשבעים שלא בטענה — שותפים וממוניםשותפים, אריסים, אפוטרופסים ובן הבית נשבעים אף בלא טענה ודאית; חלקו — פטורים, ושביעית משמטת את השבועה עם החוב.סימןנשבעים שלא בטענה
כל הפרק
ז:אהנשבעין ונוטלין — הרשימה, והשכיר
כָּל הַנִּשְׁבָּעִין שֶׁבַּתּוֹרָה, נִשְׁבָּעִין וְלֹא מְשַׁלְּמִין. וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין, הַשָּׂכִיר, וְהַנִּגְזָל, וְהַנֶּחְבָּל, וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה, וְהַחֶנְוָנִי עַל פִּנְקָסוֹ. הַשָּׂכִיר כֵּיצַד, אָמַר לוֹ תֶּן לִי שְׂכָרִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ, הוּא אוֹמֵר נָתַתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי, הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ תֶּן לִי שְׂכָרִי חֲמִשִּׁים דִּינָר שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ, וְהוּא אוֹמֵר הִתְקַבַּלְתָּ דִינַר זָהָב:
כָּל הַנִּשְׁבָּעִין שֶׁבַּתּוֹרָה נִשְׁבָּעִין וְלֹא מְשַׁלְּמִין: שבועת התורה פוטרת את הנתבע, ולעולם אינה מזכה את התובע לגבות. וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין, בתקנת חכמים: הַשָּׂכִיר, וְהַנִּגְזָל, וְהַנֶּחְבָּל, וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה — שאין סומכים על שבועתו — וְהַחֶנְוָנִי עַל פִּנְקָסוֹ הַשָּׂכִיר כֵּיצַד? השכיר אָמַר לוֹ תֶּן לִי שְׂכָרִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ. בעל הבית הוּא אוֹמֵר נָתַתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי — הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל: השכיר, שבעל הבית, הטרוד בפועלים רבים, עלול לשכוח. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אין השכיר נשבע ונוטל עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה — שבעל הבית יודה בחלק מן התביעה, כמו בשבועת התורה. כֵּיצַד? אָמַר לוֹ תֶּן לִי שְׂכָרִי חֲמִשִּׁים דִּינָר שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ — תובע השכיר את בעל הבית — וְהוּא אוֹמֵר הִתְקַבַּלְתָּ דִינַר זָהָב — ששווה עשרים וחמישה דינר, ונמצא שהוא מודה בעשרים וחמישה האחרים.
ז:בהנגזל — כשעדים ראו את הפריצה
הַנִּגְזָל כֵּיצַד, הָיוּ מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, הוּא אוֹמֵר כֵּלַי נָטַלְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ שְׁנֵי כֵלִים נָטַלְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אֶחָד:
הַנִּגְזָל כֵּיצַד? הָיוּ מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. הנגזל הוּא אוֹמֵר כֵּלַי נָטַלְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי — הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל: הנגזל, שהעדים מחזקים את טענתו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אין הנגזל נשבע ונוטל עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה — שהנתבע יודה שנטל חלק ממה שנתבע. כֵּיצַד? הנגזל אָמַר לוֹ שְׁנֵי כֵלִים נָטַלְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אֶחָד. הודאה זו מתירה לנגזל להישבע ולגבות.
ז:גהנחבל — כשעדים ראו אותו נכנס שלם
הַנֶּחְבָּל כֵּיצַד, הָיוּ מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס תַּחַת יָדוֹ שָׁלֵם וְיָצָא חָבוּל, וְאָמַר לוֹ חָבַלְתָּ בִּי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ חָבַלְתָּ בִּי שְׁתַּיִם, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי בְךָ אֶלָּא אֶחָת:
הַנֶּחְבָּל כֵּיצַד? הָיוּ מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס תַּחַת יָדוֹ שָׁלֵם וְיָצָא חָבוּל, וְאָמַר לוֹ חָבַלְתָּ בִּי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי — הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל: הנחבל, שהעדים מחזקים את טענתו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אין הנחבל נשבע ונוטל עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה — שהנתבע יודה בחלק מן החבלה. כֵּיצַד? הנחבל אָמַר לוֹ חָבַלְתָּ בִּי שְׁתַּיִם, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי בְךָ אֶלָּא אֶחָת. הודאה זו מתירה לנחבל להישבע ולגבות.
ז:דמי שבעל דינו חשוד על השבועה
וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה כֵּיצַד, אַחַת שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְאַחַת שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, וַאֲפִלּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא. הָיָה אֶחָד מֵהֶן מְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא, וּמַלְוֶה בְרִבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית, שֶׁכְּנֶגְדּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִין, חָזְרָה הַשְּׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יַחֲלֹקוּ:
וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה כֵּיצַד? נשבע פעם לשקר, אַחַת שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְאַחַת שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן — שאינו יודע עדות, או שאין בידו ממון של חברו — וַאֲפִלּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא, שהכחיש בשבועה דבר גלוי, ואין בה ממון. הָיָה אֶחָד מֵהֶן מְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא, וּמַלְוֶה בְרִבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים — מהמרים על מרוץ יונים, או מושכים יונים של אחרים — וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית — ופירות שביעית ניתנו לאכילה, ולא לסחורה — שֶׁכְּנֶגְדּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל: אנשים כאלה חשודים על הממון. הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִין, חָזְרָה הַשְּׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ — פירושו: הנתבע, שאינו יכול להישבע, משלם; או: הדבר נמסר לשמים — דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יַחֲלֹקוּ את הסכום שבמחלוקת, שאין לסמוך על שבועת אף אחד מהם.
ז:ההחנווני על פנקסו
וְהַחֶנְוָנִי עַל פִּנְקָסוֹ כֵּיצַד, לֹא שֶׁיֹּאמַר לוֹ כָּתוּב עַל פִּנְקָסִי שֶׁאַתָּה חַיָּב לִי מָאתַיִם זוּז, אֶלָּא אָמַר לוֹ תֵּן לִבְנִי סָאתַיִם חִטִּין, תֵּן לְפוֹעֲלִי בְּסֶלַע מָעוֹת, הוּא אוֹמֵר נָתַתִּי וְהֵן אוֹמְרִים לֹא נָטַלְנוּ, (שְׁנֵיהֶן נִשְׁבָּעִים), הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל וְהֵן נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין. אָמַר בֶּן נַנָּס, כֵּיצַד אֵלּוּ בָאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא וְאֵלּוּ בָאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא, אֶלָּא הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה וְהֵן נוֹטְלִין שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה:
וְהַחֶנְוָנִי עַל פִּנְקָסוֹ כֵּיצַד? לֹא שֶׁיֹּאמַר לוֹ כָּתוּב עַל פִּנְקָסִי שֶׁאַתָּה חַיָּב לִי מָאתַיִם זוּז — ספרו שלו אינו ראיה — אֶלָּא אָמַר לוֹ תֵּן לִבְנִי סָאתַיִם חִטִּין — אמר הלקוח לחנווני, וסאה היא מידת יבש — או תֵּן לְפוֹעֲלִי בְּסֶלַע מָעוֹת — מטבעות קטנים בשווי סלע. החנווני הוּא אוֹמֵר נָתַתִּי, וְהֵן אוֹמְרִים לֹא נָטַלְנוּ, (שְׁנֵיהֶן נִשְׁבָּעִים) — הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל וְהֵן נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין, ושניהם גובים מן הלקוח, שנתן את ההוראה. אָמַר בֶּן נַנָּס, ומקשה על שתי השבועות: כֵּיצַד אֵלּוּ בָאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא וְאֵלּוּ בָאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא? אחד הצדדים משקר בוודאי, ונמצאת אחת השבועות שקר. אֶלָּא הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה וְהֵן נוֹטְלִין שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה, והלקוח משלם לשניהם.
ז:והחנווני, השולחני והדינר השנוי במחלוקת
אָמַר לַחֶנְוָנִי תֶּן לִי בְדִינָר פֵּרוֹת וְנָתַן לוֹ, אָמַר לוֹ תֶּן לִי הַדִּינָר, אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי, יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַפֵּרוֹת, אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ, יִשָּׁבַע חֶנְוָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהַפֵּרוֹת בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. אָמַר לַשֻּׁלְחָנִי תֶּן לִי בְדִינָר מָעוֹת וְנָתַן לוֹ, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי, יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַמָּעוֹת, אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהִשְׁלַכְתָּם לְתוֹךְ כִּיסֶךָ, יִשָּׁבַע שֻׁלְחָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין דֶּרֶךְ שֻׁלְחָנִי לִתֵּן אִסָּר עַד שֶׁיִּטֹּל דִּינָרוֹ:
אָמַר לַחֶנְוָנִי תֶּן לִי בְדִינָר פֵּרוֹת וְנָתַן לוֹ — הלקוח הוא האומר. אחר כך החנווני אָמַר לוֹ תֶּן לִי הַדִּינָר, והלקוח אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי — אונפלי הוא כיס למעות — יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת, הוא הלקוח, ששילם. נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר — הלקוח לחנווני. אחר כך הלקוח אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַפֵּרוֹת, והחנווני אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ — יִשָּׁבַע חֶנְוָנִי שכבר מסר אותם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁהַפֵּרוֹת בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה — הוא שנשבע ונוטל אותם. אָמַר לַשֻּׁלְחָנִי תֶּן לִי בְדִינָר מָעוֹת וְנָתַן לוֹ — שולחני הוא חלפן כספים, והלקוח ביקש מטבעות קטנים תמורת דינר. אחר כך השולחני אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַדִּינָר, והלקוח אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי — בכיס למעות — יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת, הוא הלקוח, ששילם. נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר — הלקוח לשולחני. אחר כך הלקוח אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַמָּעוֹת, והשולחני אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהִשְׁלַכְתָּם לְתוֹךְ כִּיסֶךָ — יִשָּׁבַע שֻׁלְחָנִי שכבר מסר אותן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין דֶּרֶךְ שֻׁלְחָנִי לִתֵּן אִסָּר עַד שֶׁיִּטֹּל דִּינָרוֹ — איסר הוא מטבע קטן — ולכן גם כאן הלקוח נשבע ונוטל.
ז:זכשם שאמרו — השבועות המקבילות כדי לגבות
כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ, הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה, וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים וּמִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְהַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְכֵן הַיְתוֹמִים לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִשְׁבוּעָה, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פְקָדָנוּ אַבָּא, וְלֹא אָמַר לָנוּ אַבָּא, וְשֶׁלֹּא מָצִינוּ בֵין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁל אַבָּא שֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נוֹלַד הַבֵּן לְאַחַר מִיתַת הָאָב, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁאָמַר הָאָב בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שְׁטָר זֶה אֵינוֹ פָרוּעַ, הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה:
כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ במסכת כתובות: הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה — מודה שכבר קיבלה חלק ממנה — וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה — עד אחד אינו מבטל את תביעתה, אבל מחייב אותה שבועה — לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים וּמִנִּכְסֵי יְתוֹמִים — קרקע שבעלה מכר לאחרים, או שהניח ליורשיו — לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה וְהַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו — מנכסי בעלה, כשאינו כאן — לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה, שאין הוא כאן לטעון שכבר פרע לה. וְכֵן הַיְתוֹמִים לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִשְׁבוּעָה — כשהם גובים חוב של אביהם שמת: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פְקָדָנוּ אַבָּא — בשעת מיתתו — וְלֹא אָמַר לָנוּ אַבָּא — לפני כן — וְשֶׁלֹּא מָצִינוּ בֵין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁל אַבָּא שֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ נוֹלַד הַבֵּן לְאַחַר מִיתַת הָאָב — ולא שמע מאביו דבר מעולם — הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁאָמַר הָאָב בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שְׁטָר זֶה אֵינוֹ פָרוּעַ — הבן הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה, שדברי אביו עצמו מוכיחים את החוב.
ז:חהנשבעים שלא בטענה — שותפים וממונים
וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִים שֶׁלֹּא בְטַעֲנָה, הַשֻּׁתָּפִין, וְהָאֲרִיסִין, וְהָאַפּוֹטְרוֹפִּין, וְהָאִשָּׁה הַנּוֹשֵׂאת וְהַנּוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וּבֶן הַבָּיִת. אָמַר לוֹ מָה אַתָּה טוֹעֲנֵנִי, רְצוֹנִי שֶׁתִּשָּׁבַע לִי, חַיָּב. חָלְקוּ הַשֻּׁתָּפִין וְהָאֲרִיסִין, אֵין יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ. נִתְגַּלְגְּלָה לוֹ שְׁבוּעָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. וְהַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה:
וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִים שֶׁלֹּא בְטַעֲנָה — על חשד בלבד, שכל אחד מהם טיפל בנכסים ועלול לקחת לעצמו: הַשֻּׁתָּפִין, וְהָאֲרִיסִין, וְהָאַפּוֹטְרוֹפִּין — המנהלים את ענייניו של אחר — וְהָאִשָּׁה הַנּוֹשֵׂאת וְהַנּוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת — שבעלה הפקיד בידה את עסקיו — וּבֶן הַבָּיִת — אח שניהל את נכסי המשפחה אחרי מות האב. אָמַר לוֹ מָה אַתָּה טוֹעֲנֵנִי? שואל השותף, והלה משיב: רְצוֹנִי שֶׁתִּשָּׁבַע לִי — בלי לטעון דבר מסוים — חַיָּב להישבע. חָלְקוּ הַשֻּׁתָּפִין וְהָאֲרִיסִין את הנכס, אֵין יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ בלי טענה ודאית, שהשותפות כבר הסתיימה. נִתְגַּלְגְּלָה לוֹ שְׁבוּעָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל, ונשבע גם על השותפות. וְהַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה: כשם שהיא משמטת הלוואה, כך היא משמטת את השבועה עליה.