שַׁבָּת כא:גפינוי שולחן השבת
פינוי השולחן — עצמות, קליפות, פירורים וספוג
השאלה
כיצד מפנים שיירים משולחן השבת, והאם מותר לקנח בספוג?
בית שמאי ובית הלל על עצמות וקליפין, דין בפירורים ובקליפות קטניות, ואז ספוג ושיטת חכמים.
לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.
אעצמות וקליפין: שני הבתים
מחלוקת בית שמאי ובית הלל בעצמות ובקליפות — ויש גורסים את השיטות הפוך.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מַגְבִּיהִין מִן הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִפִּין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹטֵל אֶת הַטַּבְלָה כֻלָּהּ וּמְנַעֲרָהּ.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מַגְבִּיהִין מִן הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִפִּין. הם עדיין מאכל לבהמה, ולכן אינם מוקצה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹטֵל אֶת הַטַּבְלָה כֻלָּהּ וּמְנַעֲרָהּ — טבלה היא מגש; ואינו נוגע בשיירים, שבני אדם כבר אינם אוכלים אותם.
בתמונה האיור במילים
בית שמאי מתירים להגביה עצמות וקליפות מעל השולחן, כי הן עדיין מאכל בהמה. בית הלל אומרים שנוטל את כל הטבלה ומנערה, בלי לגעת בפסולת. בגירסת הגמרא השמות הפוכים.
מושגים כאן
הערה אחת
מַגְבִּיהִין מִן הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִפִּין
- הברטנורא, על פי הגמרא: מוחלפת השיטה — בית הלל הם המתירים להגביה עצמות וקליפות בידיים, ובית שמאי הם המתירים ליטול את הטבלה כולה ולנער אותה בלבד.
- בית הלל הולכים בשיטת רבי שמעון: עצמות וקליפות ראויות עדיין למאכל בהמה, ולפיכך אינן מוקצה ומותר לטלטלן במישרין.
- בית שמאי הולכים בשיטת רבי יהודה, המחמיר במוקצה: כל שאינו ראוי עוד לאדם אין מטלטלים אותו בידיים.
- והלכה כבית הלל — מגביהים אותן.
- ואף בית הלל לא התירו אלא כשהן ראויות למאכל בהמה, כקליפות של אגוזים. אבל אם אף הבהמה אינה אוכלת אותן, מודים בית הלל שאין מטלטלים אותן.
Bartenura · Rambam Commentary
בפירורים וקליפות קטניות
פירורים וקליפות מותרים בפינוי, מפני שאף שהם קטנים או שאין אדם אוכל אותם, הבהמה אוכלת אותם.
מַעֲבִירִין מִלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָן פֵּרוּרִין פָּחוֹת מִכַּזַּיִת וְשֵׂעָר שֶׁל אֲפוּנִין וְשֵׂעָר שֶׁל עֲדָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה.
מַעֲבִירִין מִלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָן פֵּרוּרִין פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, אף שנראים קטנים מכדי להיחשב אוכל, וְשֵׂעָר שֶׁל אֲפוּנִין וְשֵׂעָר שֶׁל עֲדָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה. שער כאן הוא התרמילים; גם מאכל בהמה הוא אוכל, ולכן אין כל אלה מוקצה.
מושגים כאן
הערה אחת
פֵּרוּרִין פָּחוֹת מִכַּזַּיִת
- הברטנורא: אפילו פירורים פחותים מכזית מעבירים מעל השולחן, והטעם הוא זה שהמשנה מפרשת בסמוך: ראויים הם למאכל בהמה.
- ככל שיהיו קטנים, לא יצאו מתורת אוכל, ולפיכך אינם מוקצה.
- והטעם שהמשנה תלתה בו את הדין — "מפני שהוא מאכל בהמה" — נאמר על הקליפות, וחוזר וחל אף על הפירורים.
Bartenura · Melekhet Shelomoh
גקינוח בספוג
ספוג שיש לו בית אחיזה של עור מותר לקנח בו; ובלא בית אחיזה אסור, שהסחיטה בלתי נמנעת.
סְפוֹג, אִם יֶשׁ לוֹ עוֹר בֵּית אֲחִיזָה, מְקַנְּחִין בּוֹ, וְאִם לָאו, אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, נִטָּל בְּשַׁבָּת, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה:
סְפוֹג, אִם יֶשׁ לוֹ עוֹר בֵּית אֲחִיזָה, מְקַנְּחִין בּוֹ. כשהוא אוחז בבית האחיזה, אינו סוחט את הספוג. וְאִם לָאו, אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ. האחיזה בספוג עצמו סוחטת ממנו משקה בהכרח. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, נִטָּל בְּשַׁבָּת, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. הספוג אינו מן החומרים המקבלים טומאה, כעץ, בגד, שק או מתכת.
בתמונה מושגים כאן
2 הערות
אִם יֶשׁ לוֹ עוֹר בֵּית אֲחִיזָה
- הברטנורא: האוחז בספוג עצמו סוחט ממנו משקה בין אצבעותיו — פסיק רישיה ולא ימות, תוצאה שאי אפשר בלעדיה. ואף רבי שמעון, המקל בדבר שאינו מתכוון, מודה שפסיק רישיה אסור.
- בית אחיזה של עור מאפשר לאחוז בידית בלא ללחוץ על גוף הספוג, ואין סחיטה באחיזה; ומעתה אף הקינוח עצמו מותר.
- הרמב"ם: משיש לו בית אחיזה, אף אם נסחט מעט תוך כדי הקינוח אין בכך כלום — הרי זה כמערה משקה מכלי, ולא כסוחט בגד.
Bartenura · Rambam Commentary
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִטָּל בְּשַׁבָּת
- חכמים מבהירים: בין שיש לו בית אחיזה ובין שאין לו, ספוג יבש ניטל בשבת. שאלת בית האחיזה נוגעת לקינוח, לא לטלטול.
- "ואינו מקבל טומאה" — הברטנורא: הספוג אינו עץ, אינו בגד, אינו שק ואינו מתכת. אין אלו החומרים היחידים המקבלים טומאה — גם כלי חרס וכלי עור מקבלים — אך הספוג אינו אף אחד מהם, ולפיכך הוא מחוץ למערכת הטומאה מעיקרה.
Bartenura
סיכום
שלוש שאלות מעשיות בסוף הסעודה. הראשונה, עצמות וקליפות: בית שמאי אומרים שמגביהים אותן מעל השולחן, שעדיין הן מאכל בהמה; ובית הלל אומרים שמסלק את הטבלה כולה ומנערה, שאין אדם אוכל אותן עוד. (ויש גורסים את השיטות הפוך.) השנייה, פירורים פחות מכזית ושער של פולים ושל עדשים: מעבירים אותם, מפני שהם מאכל בהמה. השלישית, הספוג: אין מקנחים בו אלא כשיש לו בית אחיזה של עור, שהאוחז בספוג עצמו סוחט ממנו משקה בהכרח. וחכמים מוסיפים שבין כך ובין כך ניטל בשבת, ואינו מקבל טומאה.