שַׁבָּת כא:באבן, מעות ולשלשת
עקיפת המוקצה — הטיה, ניעור, קינוח ומים
השאלה
כיצד מסירים אבן, מעות או לכלוך בשבת בלי לטלטל מוקצה?
הטיית חבית כדי שתיפול האבן, ניעור כר כדי שייפלו המעות, ואז ניקוי כר של בד או של עור.
לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.
אמטה את החבית
אבן שעל פי החבית — אין מגביהים את האבן, אלא מטים את החבית והיא נופלת.
הָאֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית, מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. הָיְתָה בֵין הֶחָבִיּוֹת, מַגְבִּיהַּ וּמַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת.
הָאֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית, מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. האבן מוקצה, ולכן הוא מזיז את החבית ולא את האבן. הָיְתָה בֵין הֶחָבִיּוֹת, מַגְבִּיהַּ וּמַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת — הרחק מן האחרות, כדי שהאבן הנופלת לא תשבור אותן.
בתמונה האיור במילים
האבן מוקצה, ולכן מטה את החבית על צדה והאבן נופלת. אם החבית עומדת בין חביות אחרות, מגביה אותה תחילה, כדי שהאבן הנופלת לא תשבור אותן.
מושגים כאן
2 הערות
מַטָּהּ עַל צִדָּהּ
- הברטנורא: המדובר באבן המשמשת מכסה לחבית, והאדם צריך ליין שבתוכה.
- האבן מוקצה היא, שאין לה שימוש בשבת, ואין מגביהים אותה בידיים.
- להטות את החבית — שהיא כלי וניטלת בהיתר — מותר, והאבן נופלת כתוצאה נלווית מהזזת החבית. זהו טלטול מן הצד, ואינו טלטול גמור של המוקצה.
- סייג חשוב (על פי הגמרא): כל זה כשנשכחה האבן שם מבעוד יום. אבל אם הניח אותה שם בכוונה כמכסה קבוע, נעשית החבית עצמה בסיס לדבר האסור ואין מטלטלים אותה.
Bartenura · Melekhet Shelomoh
הָיְתָה בֵין הֶחָבִיּוֹת
- הברטנורא: חשש מעשי של נזק — האבן הנופלת מן החבית עלולה לשבור את החביות הסמוכות ולאבד את היין שבתוכן.
- הפתרון: מגביה תחילה את כל החבית והאבן המוקצה עליה, ומוציא אותה למקום פנוי; ורק שם מטה אותה ומפיל את האבן.
- והגבהת החבית עם האבן מותרת, שהרי החבית מיטלטלת לצורך המותר — ליטול את מה שבתוכה — והאבן זזה עמה דרך אגב בלבד.
Bartenura
בנוער את הכר
מעות על הכר — מנער את הכר, ואינו נוטל את המעות בידיו.
מָעוֹת שֶׁעַל הַכַּר, נוֹעֵר אֶת הַכַּר וְהֵן נוֹפְלוֹת.
מָעוֹת שֶׁעַל הַכַּר, נוֹעֵר אֶת הַכַּר וְהֵן נוֹפְלוֹת. המעות מוקצות, ולכן הוא מזיז רק את הכר.
מושגים כאן
הערה אחת
נוֹעֵר אֶת הַכַּר וְהֵן נוֹפְלוֹת
- הברטנורא מדייק במקרה:
– אם הוא צריך לכר עצמו, לשכב עליו, מנער אותו והמעות נופלות.
– ואם אינו צריך אלא למקומו של הכר, מגביה את הכר והמעות עליו ומעביר אותו למקום שהוא צריך — ואין צריך לנער כלל.- קו ברור: אין כל ההיתר הזה אלא כשנשכחו המעות על הכר מערב שבת. הניח אותן שם בכוונה — נעשה הכר בסיס לדבר האסור, ואין מטלטלים אותו כלל, ואף ניעור אסור בו.
Bartenura · Tosafot Yom Tov
גמקנח בסמרטוט, או נותן מים
לשלשת על הכר — מקנח בסמרטוט, ואם הכר של עור — נותן עליו מים.
הָיְתָה עָלָיו לַשְׁלֶשֶׁת, מְקַנְּחָהּ בִּסְמַרְטוּט. הָיְתָה שֶׁל עוֹר, נוֹתְנִין עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁתִּכְלֶה:
הָיְתָה עָלָיו לַשְׁלֶשֶׁת, מְקַנְּחָהּ בִּסְמַרְטוּט. מים על כר של בד היו נחשבים כיבוס. הָיְתָה שֶׁל עוֹר, נוֹתְנִין עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁתִּכְלֶה. שריית עור במים אינה נחשבת כיבוס.
בתמונה מושגים כאן
2 הערות
מְקַנְּחָהּ בִּסְמַרְטוּט
- הברטנורא מביא כלל ידוע: "שרייתו זו היא כיבוסו" — בבגד מלוכלך, עצם שרייתו במים היא מלאכת הכיבוס.
- לפיכך בשבת מקנחים את הלכלוך בסמרטוט יבש, אבל אין נותנים מים על הכר, ואפילו בלא שפשוף.
- והנפקא מינה: כר רגיל עשוי בד, ודין זה נוהג בו.
- וסמרטוט הוא מטלית ישנה ובלויה.
Bartenura · Melekhet Shelomoh
הָיְתָה שֶׁל עוֹר, נוֹתְנִין עָלֶיהָ מַיִם
- הברטנורא: העור אינו מן החומרים שיש בהם כיבוס — אין המים חודרים בו כדרך שהם חודרים בבד, ולפיכך אין שרייתו כיבוס.
- מותר אפוא לתת עליו מים כדי להעביר את הלשלשת, אבל אסור לסחוט, לשפשף ולכבס בפועל, שאלו מלאכה.
- למעשה בימינו: רוב ריפודי הבית דינם כבד לעניין זה, וההיתר נאמר בעור ממש שלא צופה בבד.
Bartenura
סיכום
שלוש דרכים מעשיות להתמודד עם חפצים המונחים במקום שאינו נוח בשבת. אבן על פי חבית ומעות על גבי כר: אין נוגעים במוקצה עצמו אלא מזיזים את הכלי שתחתיו — מטים את החבית, מנערים את הכר — והמוקצה נופל מאליו. לשלשת שעל הכר: מקנחים אותה בסמרטוט יבש ואין נותנים מים על כר של בד, ששרייתו זו היא כיבוסו. והעור אינו בר כיבוס, ולפיכך מותר לתת עליו מים.