משנה פֵּאָה · פרק ג מתוך ח

פֵּאָה · פרק גמַלְבְּנוֹת הַתְּבוּאָה

מתי זריעה מפוזרת נחשבת לשדה אחד

סימןחֲלָקוֹת וּבְעָלִים

הפרק הקודם הראה שכל שדה חייב בפאה משלו, ולכן החקלאי צריך לדעת היכן נגמר שדה אחד ומתחיל אחר. אבל שדות לא היו תמיד חלקה אחת מסודרת: תבואה גדלה בערוגות קטנות בין עצי זית, בצלים נזרעו בתוך שדה ירק, ואחים ירשו קרקע יחד. הפרק שואל מתי זריעה כזאת היא שדה אחד ומתי שדות רבים, תחילה לפי אופן הזריעה והקציר ואחר כך לפי הבעלות. הוא נחתם בשאלה עד כמה יכול שדה להיות קטן ועדיין לחייב בפאה. רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהיא, והפרק ממשיך בלשון הזאת אל מתנת שכיב מרע ואל מתנה המשחררת עבד.

  1. ג:אפאה אחת או פאות הרבה?מלבנות תבואה בין הזיתים — בית שמאי אומרים פאה מכל מלבן ומלבן, ובית הלל אומרים פאה אחת על הכול.סימןמלבנות התבואה
  2. ג:בהשדה המנומרהקוצר את שדהו כתמים כתמים — רבי עקיבא אומר נותן פאה לכל אחד ואחד, וחכמים אומרים פאה אחת על הכול.סימןהמנמר את שדהו
  3. ג:גשני גידולים, שתי פאותהעוקר בצלים לחים לשוק ומשאיר יבשים לאוצר — שתי המנות הן שני גידולים, וכל אחת טעונה פאה משלה.סימןהמחליק בצלים
  4. ג:דשתי מחלוקות עם רבי יוסיבצלים שהושארו לזרע חייבים בפאה, ומלבנות בצלים שבין הירק נותנות פאה אחת — ורבי יוסי חולק בשני הדינים.סימןהאמהות של בצלים
  5. ג:הכשהבעלות מחלקת את השדהבעלות נפרדת עושה שדה נפרדת: אחים שחלקו נותנים שתי פאות, וכשחזרו ונשתתפו נותנים פאה אחת.סימןהאחין שחלקו
  6. ג:והשדה הקטן ביותרחמישה חכמים קובעים שיעורים הולכים וקטנים לשדה החייבת בפאה, והמשנה עצמה פוסקת כרבי יהודה בן בתירה, כדי לקצור ולשנות; ורבי עקיבא אומר שקרקע כל שהיא חייבת.סימןקרקע בית רבע
  7. ג:זמתנת שכיב מרעמתנת שכיב מרע קיימת רק אם שייר לעצמו קרקע כל שהיא, ואישה שנכתבה לה קרקע כל שהיא בין הבנים איבדה את כתובתה.סימןשכיב מרע
  8. ג:חהכותב נכסיו לעבדוהכותב את כל נכסיו לעבדו — העבד יוצא לחירות, שהוא עצמו בכלל הנכסים, אבל אם שייר קרקע כל שהיא נשאר עבד.סימןהכותב נכסיו לעבדו

כל הפרק

ג:אפאה אחת או פאות הרבה?

מַלְבְּנוֹת הַתְּבוּאָה שֶׁבֵּין הַזֵּיתִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, פֵּאָה מִכָּל אַחַת וְאֶחָת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. וּמוֹדִים, שֶׁאִם הָיוּ רָאשֵׁי שׁוּרוֹת מְעֹרָבִין, שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה מֵאֶחָד עַל הַכֹּל:

מַלְבְּנוֹת הַתְּבוּאָה שֶׁבֵּין הַזֵּיתִים — חלקות קטנות שנזרעו ברווחים שבמטע — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פֵּאָה מִכָּל אַחַת וְאֶחָת — שהעצים מפרידים ביניהן. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מֵאֶחָד עַל הַכֹּל — פאה אחת לכל החלקות שבין הזיתים, שהעצים אינם מפרידים ביניהן. וּמוֹדִים, שֶׁאִם הָיוּ רָאשֵׁי שׁוּרוֹת מְעֹרָבִין, כלומר שורות של חלקה אחת נמשכות לתוך החלקה הסמוכה, שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה מֵאֶחָד עַל הַכֹּל — שהכול נראה שדה אחד.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:בהשדה המנומר

הַמְנַמֵּר אֶת שָׂדֵהוּ וְשִׁיֵּר קְלָחִים לַחִים, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת אוֹ חַרְדָּל בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת, שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:

הַמְנַמֵּר אֶת שָׂדֵהוּ — קוצר פה ושם את מה שהבשיל תחילה, עד שהשדה נראה מנומר — וְשִׁיֵּר קְלָחִים לַחִים, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד — שהקציר המפוזר פיצל את השדה לחלקות. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מֵאֶחָד עַל הַכֹּל — השדה נשאר שדה אחד, ופאה אחת לכולו. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת אוֹ חַרְדָּל בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת — שבת הוא צמח השמיר, ושניהם נזרעים בדרך כלל בחלקות מפוזרות, לא כשדה אחד — שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:גשני גידולים, שתי פאות

הַמַּחֲלִיק בְּצָלִים לַחִים לַשּׁוּק וּמְקַיֵּם יְבֵשִׁים לַגֹּרֶן, נוֹתֵן פֵּאָה לָאֵלּוּ לְעַצְמָן וְלָאֵלּוּ לְעַצְמָן. וְכֵן בַּאֲפוּנִין, וְכֵן בַּכֶּרֶם. הַמֵּדֵל, נוֹתֵן מִן הַמְשֹׁאָר עַל מַה שֶּׁשִּׁיֵּר. וְהַמַּחֲלִיק מֵאַחַת יָד, נוֹתֵן מִן הַמְשֹׁאָר עַל הַכֹּל:

הַמַּחֲלִיק בְּצָלִים לַחִים לַשּׁוּק — עוקר חלק מן הבצלים בעודם לחים, כדי למכור אותם מיד — וּמְקַיֵּם יְבֵשִׁים לַגֹּרֶן — ומשאיר אחרים באדמה שייבשו ויישמרו לאורך זמן — נוֹתֵן פֵּאָה לָאֵלּוּ לְעַצְמָן וְלָאֵלּוּ לְעַצְמָן — כאילו היו שני גידולים. וְכֵן בַּאֲפוּנִין, וְכֵן בַּכֶּרֶם — חלק נקטף טרי לשוק וחלק נשאר להתייבש, וכל חלק נותן פאה משלו. הַמֵּדֵל — עוקר כמה מן הצמחים מחלקה צפופה, כדי שהנשארים ירווחו ויגדלו — נוֹתֵן מִן הַמְשֹׁאָר עַל מַה שֶּׁשִּׁיֵּר — שעקירת האחרים אינה קציר, והם פטורים מפאה. וְהַמַּחֲלִיק מֵאַחַת יָד — עוקר הכול לאותה מטרה, כולו לשוק או כולו לאחסון — נוֹתֵן מִן הַמְשֹׁאָר עַל הַכֹּל — שהיבול נשאר גידול אחד.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:דשתי מחלוקות עם רבי יוסי

הָאִמָּהוֹת שֶׁל בְּצָלִים חַיָּבוֹת בְּפֵאָה, וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מַלְבְּנוֹת הַבְּצָלִים שֶׁבֵּין הַיָּרָק, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, פֵּאָה מִכָּל אַחַת וְאֶחָת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מֵאַחַת עַל הַכֹּל:

הָאִמָּהוֹת שֶׁל בְּצָלִים — בצלים גדולים שהשאירו אותם באדמה כדי שיגדלו זרע — חַיָּבוֹת בְּפֵאָה, וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר — שאחרי זמן רב כל כך באדמה הם כמעט אינם ראויים לאכילה. מַלְבְּנוֹת הַבְּצָלִים שֶׁבֵּין הַיָּרָק — חלקות מרובעות של בצלים בתוך שדה של ירקות אחרים — רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: פֵּאָה מִכָּל אַחַת וְאֶחָת — שלדעתו הירק הוא גידול אחר, וגידול אחר מפסיק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מֵאַחַת עַל הַכֹּל — פאה אחת לכל מלבנות הבצלים, שהירק שביניהן אינו מפסיק.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:הכשהבעלות מחלקת את השדה

הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, נוֹתְנִין שְׁתֵּי פֵאוֹת. חָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ, נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת. שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ אֶת הָאִילָן, נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת. לָקַח זֶה צְפוֹנוֹ וְזֶה דְרוֹמוֹ, זֶה נוֹתֵן פֵּאָה לְעַצְמוֹ, וְזֶה נוֹתֵן פֵּאָה לְעַצְמוֹ. הַמּוֹכֵר קִלְחֵי אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁלֹּא שִׁיֵּר בַּעַל הַשָּׂדֶה. אֲבָל אִם שִׁיֵּר בַּעַל הַשָּׂדֶה, הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל:

הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ את השדה שירשו, נוֹתְנִין שְׁתֵּי פֵאוֹת — אחת מחלקו של כל אחד. חָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ, נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת. שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ אֶת הָאִילָן — אחד מאילנות הפרי החייבים בפאה, שקנו אותו בשותפות — נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת לָקַח זֶה צְפוֹנוֹ וְזֶה דְרוֹמוֹ — חילקו את האילן האחד לחלקים מוגדרים ולא החזיקו בו בשותפות — זֶה נוֹתֵן פֵּאָה לְעַצְמוֹ, וְזֶה נוֹתֵן פֵּאָה לְעַצְמוֹ הַמּוֹכֵר קִלְחֵי אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ — את הצמחים בלבד, בלי הקרקע — הקונה נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד, שכל קלח הוא קנייה בפני עצמה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁלֹּא שִׁיֵּר בַּעַל הַשָּׂדֶה — כלומר עדיין לא התחיל לקצור לפני המכירה. אֲבָל אִם שִׁיֵּר בַּעַל הַשָּׂדֶה — כלומר כבר התחיל לקצור לפני המכירה — הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל — שהחובה חלה עליו משהתחיל לקצור.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:והשדה הקטן ביותר

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קַרְקַע בֵּית רֹבַע, חַיֶּבֶת בַּפֵּאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, הָעוֹשָׂה סָאתַיִם. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָה אוֹמֵר, כְּדֵי לִקְצֹר וְלִשְׁנוֹת. וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, חַיֶּבֶת בַּפֵּאָה, וּבַבִּכּוּרִים. וְלִכְתֹּב עָלָיו פְּרוֹזְבּוּל, וְלִקְנוֹת עִמּוֹ נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קַרְקַע בֵּית רֹבַע — שטח שאפשר לזרוע בו רובע הקב, כעשר אמות וחצי על עשר אמות וחצי — חַיֶּבֶת בַּפֵּאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הָעוֹשָׂה סָאתַיִם תבואה — הוא מודד לפי היבול, ולא לפי הזרע. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים — חלקה של אמה על אמה. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָה אוֹמֵר: כְּדֵי לִקְצֹר וְלִשְׁנוֹת — תבואה כדי למלא את יד הקוצר פעמיים. וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא חַיֶּבֶת בַּפֵּאָה, וּבַבִּכּוּרִים — שהפסוקים אומרים "שדך" ו"אדמתך" ואינם קובעים שיעור. וְלִכְתֹּב עָלָיו פְּרוֹזְבּוּל — שטר שתיקן הלל, המונע מן השביעית להשמיט את החוב — וְלִקְנוֹת עִמּוֹ נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת — מיטלטלין, הנקנים יחד עם הקרקע — בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה — שלוש הדרכים שבהן נקנית קרקע.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:זמתנת שכיב מרע

הַכּוֹתֵב נְכָסָיו שְׁכִיב מְרַע, שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה. לֹא שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, אֵין מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו, וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, אִבְּדָה כְתֻבָּתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם קִבְּלָה עָלֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָתַב לָהּ, אִבְּדָה כְתֻבָּתָהּ:

הַכּוֹתֵב נְכָסָיו שְׁכִיב מְרַע — חולה המוטל על מיטתו וחושש שימות — שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה — והיא קיימת גם אם יבריא, שמי שמשאיר לעצמו משהו אינו נותן מתוך ודאות שימות. לֹא שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, אֵין מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה. אם החולה הבריא, הוא רשאי לחזור בו מן הכול. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו, וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, אִבְּדָה כְתֻבָּתָהּ — שרואים אותה כמי שקיבלה את חלקה במקום הכתובה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם קִבְּלָה עָלֶיהָ — הסכימה להתחלק בנכסים עם הבנים — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָתַב לָהּ, אִבְּדָה כְתֻבָּתָהּ.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:חהכותב נכסיו לעבדו

הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ, יָצָא בֶן חוֹרִין. שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, לֹא יָצָא בֶן חוֹרִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְעוֹלָם הוּא בֶן חוֹרִין, עַד שֶׁיֹּאמַר הֲרֵי כָל נְכָסַי נְתוּנִין לְאִישׁ פְּלוֹנִי עַבְדִּי חוּץ מֵאֶחָד מֵרִבּוֹא שֶׁבָּהֶן:

הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ — והעבד עצמו הוא מן הנכסים — יָצָא בֶן חוֹרִין. שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, לֹא יָצָא בֶן חוֹרִין — כיוון שהאדון שייר משהו, מניחים ששייר גם את העבד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְעוֹלָם הוּא בֶן חוֹרִין, אפילו שייר האדון קרקע, עַד שֶׁיֹּאמַר הֲרֵי כָל נְכָסַי נְתוּנִין לְאִישׁ פְּלוֹנִי עַבְדִּי חוּץ מֵאֶחָד מֵרִבּוֹא שֶׁבָּהֶן — חלק שלא פורש מהו, ומבינים שהכוונה לעבד עצמו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים