משנה פֵּאָה · פרק ב מתוך ח

פֵּאָה · פרק בוְאֵלּוּ מַפְסִיקִין

הגבולות שמחלקים שדה אחד לשניים לעניין פאה

סימןגְּבוּלוֹת

הפאה ניתנת לכל שדה בפני עצמו: כל שדה משאיר קרן משלו לעניים, ואין פאתו של שדה אחד עולה לשדה אחר. לכן היה על החקלאי לדעת אם יש לו שדה אחד או שניים. הפרק מונה את מה שמחלק שדה, כגון נחל, דרך או רצועה של זרע אחר, ומראה שאילנות נחלקים בקושי רב יותר מתבואה. אחר כך הוא שואל אם המין או הגורן, המקום שאליו מביאים את הקציר לדוש, הם שקובעים את מספר הפאות, ונחתם בשאלה מתי חייבים בפאה כלל: רק כשהבעלים עצמו קוצר.

  1. ב:אמה מפסיק את השדהנחל, שלולית, דרכים, שביל קבוע, בור, ניר וזרע אחר מחלקים את השדה לשניים, וכל חלק טעון פאה משלו.סימןמפסיקין לפאה
  2. ב:באמת מים והרים שבמעדררבי יהודה אומר שאמת מים מפסיקה רק כשאי אפשר לקצור את שני צדדיה כאחת, והר שמעבדים אותו במעדר אינו מפסיק.סימןאמת המים / ההרים
  3. ב:גזרעים לעומת אילנותבזרעים כמעט הכול מפסיק, אבל באילנות רק גדר בגובה עשרה טפחים — ואף היא בטלה כשהענפים משתרגים מעליה.סימןלאילן אלא גדר
  4. ב:דחרובים וזיתיםחרובים הרואים זה את זה נותנים פאה אחת, ובית אביו של רבן גמליאל נתנו פאה אחת לכל הזיתים שבכל רוח של העיר.סימןלחרובין כל הרואין
  5. ב:ההמין קובע, לא הגורןמין אחד נותן פאה אחת ושני מינים שתי פאות, אבל בשני זני חיטה מכריע מספר הגרנות.סימןמין אחד / שתי גרנות
  6. ב:והלכה למשה מסינימעשה בזרע של שני זני חיטה: רבן גמליאל עלה לשאול בבית הדין הגדול, ונחום הלבלר השיב במסורת שהגיעה עד משה מסיני.סימןנחום הלבלר
  7. ב:זמתי השדה פטורהשדה שקצרוה כותים או לסטים, שקרסמוה נמלים או ששברתה הרוח או בהמה — פטורה מן הפאה, שהחובה חלה רק כשהבעלים קוצר.סימןשדה שקצרוה כותים
  8. ב:חחצי קצור, חצי מכור, חצי מוקדשמשקצר הבעלים חלק מן השדה בעצמו, הפאה נשארת על השדה, והלוקח או הפודה מיד הגזבר נותן פאה על הכול.סימןמכר חציה / הקדיש חציה

כל הפרק

ב:אמה מפסיק את השדה

וְאֵלּוּ מַפְסִיקִין לַפֵּאָה. הַנַּחַל, וְהַשְּׁלוּלִית, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד, וְדֶרֶךְ הָרַבִּים, וּשְׁבִיל הָרַבִּים, וּשְׁבִיל הַיָּחִיד הַקָּבוּעַ בִּימוֹת הַחַמָּה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְהַבּוּר, וְהַנִּיר, וְזֶרַע אַחֵר. וְהַקּוֹצֵר לְשַׁחַת מַפְסִיק, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מַפְסִיק, אֶלָּא אִם כֵּן חָרָשׁ:

וְאֵלּוּ מַפְסִיקִין לַפֵּאָה, קרן השדה לעניים — מחלקים את השדה לשניים, וכל חלק חייב בפאה משלו: הַנַּחַל, וְהַשְּׁלוּלִית — תעלת השקיה — וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד, וְדֶרֶךְ הָרַבִּים, וּשְׁבִיל הָרַבִּים, וּשְׁבִיל הַיָּחִיד — שביל צר, רגל אחר רגל — הַקָּבוּעַ בִּימוֹת הַחַמָּה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים — שעוברים בו אף כשהשדות זרועים — וְהַבּוּר — קרקע שאינה מעובדת ואינה זרועה — וְהַנִּיר — קרקע שנחרשה ולא נזרעה — וְזֶרַע אַחֵר — רצועה של מין אחר בין שני חלקים של אותו מין. וְהַקּוֹצֵר לְשַׁחַת מַפְסִיק — קוצר תבואה ירוקה למאכל בהמה — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, שלדעתו אין זו קצירה של ממש, והרצועה שנקצרה מפסיקה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מַפְסִיק, אֶלָּא אִם כֵּן חָרָשׁ את הרצועה שקצר — ואז היא קרקע חרושה, וזו מפסיקה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:באמת מים והרים שבמעדר

אַמַּת הַמַּיִם שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִקָּצֵר כְּאַחַת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַפְסֶקֶת. וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבָּקָר יָכוֹל לַעֲבֹר בְּכֵלָיו, הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל.

אַמַּת הַמַּיִם שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִקָּצֵר כְּאַחַת — רחבה כל כך שהעומד באמצעה אינו יכול להושיט יד ולקצור את שני הצדדים ממקומו — רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַפְסֶקֶת וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבָּקָר יָכוֹל לַעֲבֹר בְּכֵלָיו, הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל — פאה אחת, שגם ההר מעובד ונזרע כשאר השדה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:גזרעים לעומת אילנות

הַכֹּל מַפְסִיק לַזְּרָעִים, וְאֵינוֹ מַפְסִיק לָאִילָן אֶלָּא גָדֵר. וְאִם הָיָה שֵׂעָר כּוֹתֵשׁ, אֵינוֹ מַפְסִיק, אֶלָּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל.

הַכֹּל מַפְסִיק לַזְּרָעִים — אפילו סלע לרוחב השדה, שצריך להרים את המחרשה מעליו — וְאֵינוֹ מַפְסִיק לָאִילָן אֶלָּא גָדֵר — אפילו דרך הרבים אינה מפסיקה. וְאִם הָיָה שֵׂעָר כּוֹתֵשׁ — ענפי האילנות שמשני הצדדים נפגשים ומשתרגים מעל הגדר — אֵינוֹ מַפְסִיק, אֶלָּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:דחרובים וזיתים

וְלֶחָרוּבִין, כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא, נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת לַזֵּיתִים שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל רוּחַ, וְלֶחָרוּבִין, כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אַף לֶחָרוּבִין שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל הָעִיר:

וְלֶחָרוּבִין כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה נחשבים שדה אחד, אפילו יש ביניהם גדר. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת לַזֵּיתִים שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל רוּחַ — פאה אחת מכל הזיתים שבמזרח העיר, ואחת מאלה שבמערב, וכן הלאה — וְלֶחָרוּבִין, כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ — של רבן גמליאל — אַף לֶחָרוּבִין שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל הָעִיר — פאה אחת לכולם, אפילו לאלה שאינם נראים זה מזה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:ההמין קובע, לא הגורן

הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ מִין אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֵׂהוּ שְׁתֵּי גְרָנוֹת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת. זְרָעָהּ שְׁנֵי מִינִין, אַף עַל פִּי שֶׁעֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת. הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין, עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת. שְׁתֵּי גְרָנוֹת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת.

הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ מִין אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֵׂהוּ שְׁתֵּי גְרָנוֹת — מביא את היבול לשני מקומות דיש נפרדים — נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת. זְרָעָהּ שְׁנֵי מִינִין, אַף עַל פִּי שֶׁעֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת — אחת לכל מין. הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין — שני זנים של אותה תבואה, כגון חיטה כהה וחיטה לבנה — עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת שְׁתֵּי גְרָנוֹת — כלומר דש את שני זני החיטה בנפרד — נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:והלכה למשה מסיני

מַעֲשֶׂה שֶׁזָּרַע רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְעָלוּ לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאָלוּ. אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר, מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא, שֶׁקִּבֵּל מֵאַבָּא, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת, שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, בְּזוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין, אִם עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת. שְׁתֵּי גְרָנוֹת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת.

מַעֲשֶׂה שֶׁזָּרַע רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה שני זני חיטה, והשאלה באה לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְעָלוּ לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאָלוּ — לשכת הגזית היא האולם שבמקדש שבו ישבה הסנהדרין. אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר, מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא, שֶׁקִּבֵּל מֵאַבָּא, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת — חמשת זוגות החכמים, שניים בכל דור, הנמנים במסכת אבות — שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי — נמסרה לו בעל פה, ומאז עברה מדור לדור: בְּזוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין — שני זנים של אותה תבואה — אִם עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת שְׁתֵּי גְרָנוֹת — כלומר דש את שני זני החיטה בנפרד — נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:זמתי השדה פטורה

שָׂדֶה שֶׁקְּצָרוּהָ כּוּתִים, קְצָרוּהָ לִסְטִים, קִרְסְמוּהָ נְמָלִים, שְׁבָרַתָּהּ הָרוּחַ אוֹ בְהֵמָה, פְּטוּרָה. קָצַר חֶצְיָהּ וְקָצְרוּ לִסְטִים חֶצְיָהּ, פְּטוּרָה, שֶׁחוֹבַת הַפֵּאָה בַּקָּמָה.

שָׂדֶה שֶׁקְּצָרוּהָ כּוּתִים — שומרונים — קְצָרוּהָ לִסְטִים — שודדים — קִרְסְמוּהָ נְמָלִים, שְׁבָרַתָּהּ הָרוּחַ אוֹ בְהֵמָה, פְּטוּרָה מן הפאה, שהתורה אומרת "ובקוצרכם", וכאן לא הבעלים קצר. קָצַר חֶצְיָהּ וְקָצְרוּ לִסְטִים חֶצְיָהּ, פְּטוּרָה, שֶׁחוֹבַת הַפֵּאָה בַּקָּמָה — והשודדים הם שקצרו את כל מה שנשאר עומד.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:חחצי קצור, חצי מכור, חצי מוקדש

קְצָרוּהָ לִסְטִים חֶצְיָהּ וְקָצַר הוּא חֶצְיָהּ, נוֹתֵן פֵּאָה מִמַּה שֶּׁקָּצָר. קָצַר חֶצְיָהּ וּמָכַר חֶצְיָהּ, הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל. קָצַר חֶצְיָהּ וְהִקְדִּישׁ חֶצְיָהּ, הַפּוֹדֶה מִיַּד הַגִּזְבָּר, הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל.

קְצָרוּהָ לִסְטִים חֶצְיָהּ וְקָצַר הוּא חֶצְיָהּ — שודדים קצרו תחילה, והוא סיים את הקציר בעצמו — נוֹתֵן פֵּאָה מִמַּה שֶּׁקָּצָר. קָצַר חֶצְיָהּ וּמָכַר חֶצְיָהּ, הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל — שהמוכר אינו יכול למכור את חלקם של העניים. קָצַר חֶצְיָהּ וְהִקְדִּישׁ חֶצְיָהּ למקדש, הַפּוֹדֶה מִיַּד הַגִּזְבָּר, כלומר קונה בחזרה את החצי שהוקדש, הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים