משנה עָרְלָה · פרק א מתוך ג

עָרְלָה · פרק אהַנּוֹטֵעַ לִסְיָג

מתי נטיעה חייבת בערלה ומתי היא פטורה

סימןאֵיזוֹ נְטִיעָה

שני רעיונות יעזרו לפני שמתחילים. התורה קובעת שפירות של עץ שניטע זה עתה הם ערלה בשלוש שנותיו הראשונות: אסור לאכול אותם, ואסור ליהנות מהם בשום דרך. ומכיוון שהשנים נמנות מן הנטיעה, הכול תלוי בשאלה מה נחשב נטיעה חדשה. הפרק שואל על אילו עצים חל הדין — עצים שניטעו לשם פירותיהם, אחרי שנכנסו ישראל לארץ — ומתי עץ שנעקר, או ענף שהוטמן באדמה כדי שישריש, מתחיל את המניין מחדש. בסופו הוא בודק אילו חלקים של העץ נחשבים פרי: עלים, שרף, קליפות וגרעינים.

  1. א:אנטיעה לסייג או לפירותעץ שניטע לגדר חיה או לקורות בניין פטור מן הערלה, שהרי הערלה חלה רק על עץ שניטע לשם אכילה.סימןהנוטע לסיג ולקורות
  2. א:במי נוטע ומתיעצים שאבותינו מצאו נטועים בבואם לארץ פטורים, אבל כל מה שניטע אחר כך חייב בערלה — בידי כל נוטע, ואפילו במקרים חריגים.סימןעת שבאו אבותינו
  3. א:גהאם העץ יכול לחיות?עץ שנעקר או שזעזעתו המחרשה מתחיל את מניין הערלה מחדש רק אם לא היה יכול לחיות מגוש העפר שלו.סימןהסלע עמו
  4. א:דשורש אחד שנשארשורש אחד שנשאר מחובר לקרקע, בעובי מחט של אורגים, משאיר את העץ שנעקר פטור, כאילו הוא העץ הישן עצמו.סימןנשתיר בו שרש
  5. א:הברכה והרכבהברכה או ייחור מורכב פטורים כל עוד הם מחוברים למקורם, ומשנפסקו וחיים מעצמם — מתחיל מניין שלוש השנים.סימןברכה / ספוק הגפנים
  6. א:ונטיעה אסורה שאבדה בין המותרותנטיעה של ערלה שהתערבה בנטיעות מותרות — אין לוקטים את פירותיהן, ואם לקט, הפרי האסור עולה באחד ומאתיים.סימןנטיעה של ערלה
  7. א:זמה נחשב פריעלים, שרף וסמדר מותרים בערלה, ברבעי ובנזיר, מפני שאינם פרי — אבל באשרה אסור הכול.סימןהעלים והלולבים
  8. א:חקליפות וגרעיניםקליפות, גרעינים ושאר טפלי הפרי אסורים בערלה, באשרה ובנזיר ומותרים ברבעי; ונובלות שנשרו לפני שהבשילו אסורות בכולם.סימןענקוקלות והחרצנים
  9. א:טנוטעים את העץ ולא את הפרירבי יוסי מתיר לנטוע ייחור של ערלה, שהרי העץ מותר, ואוסר לנטוע אגוז של ערלה, שהוא פרי אסור.סימןיחור / אגוז

כל הפרק

א:אנטיעה לסייג או לפירות

הַנּוֹטֵעַ לִסְיָג וּלְקוֹרוֹת, פָּטוּר מִן הָעָרְלָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָמַר הַפְּנִימִי לְמַאֲכָל וְהַחִיצוֹן לִסְיָג, הַפְּנִימִי חַיָּב, וְהַחִיצוֹן פָּטוּר.

הַנּוֹטֵעַ לִסְיָג וּלְקוֹרוֹת — לגדר חיה סביב הכרם, או לעצי בניין — פָּטוּר מִן הָעָרְלָה, איסור פרי העץ בשלוש שנותיו הראשונות, שהרי התורה מדברת ב"כל עץ מאכל". רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָמַר הַפְּנִימִי לְמַאֲכָל וְהַחִיצוֹן לִסְיָג — והכול בעץ אחד — הַפְּנִימִי חַיָּב, וְהַחִיצוֹן פָּטוּר

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:במי נוטע ומתי

עֵת שֶׁבָּאוּ אֲבוֹתֵינוּ לָאָרֶץ, מָצְאוּ נָטוּעַ, פָּטוּר. נָטְעוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִבְּשׁוּ, חַיָּב. הַנּוֹטֵעַ לָרַבִּים, חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר. הַנּוֹטֵעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהַנָּכְרִי שֶׁנָּטַע, וְהַגַּזְלָן שֶׁנָּטַע, וְהַנּוֹטֵעַ בִּסְפִינָה, וְהָעוֹלֶה מֵאֵלָיו, חַיָּב בָּעָרְלָה.

עֵת שֶׁבָּאוּ אֲבוֹתֵינוּ לָאָרֶץ, מָצְאוּ נָטוּעַ — עצים שנטעו יושבי הארץ לפניהם — פָּטוּר, שהרי נאמר "כי תבואו אל הארץ ונטעתם". נָטְעוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִבְּשׁוּ — כל עץ שניטע משנכנסו לארץ, בין בידי יהודי ובין בידי גוי — חַיָּב הַנּוֹטֵעַ לָרַבִּים, חַיָּב. כלומר עץ בקרקע שלו, שנועד לשימוש הציבור. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר הַנּוֹטֵעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהַנָּכְרִי שֶׁנָּטַע, וְהַגַּזְלָן שֶׁנָּטַע וְהַנּוֹטֵעַ בִּסְפִינָה, וְהָעוֹלֶה מֵאֵלָיו, — בספינת חרס השורשים יונקים דרך החרס מן הקרקע — חַיָּב בָּעָרְלָה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:גהאם העץ יכול לחיות?

אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְהַסֶּלַע עִמּוֹ, שְׁטָפוֹ נָהָר וְהַסֶּלַע עִמּוֹ, אִם יָכוֹל לִחְיוֹת, פָּטוּר, וְאִם לָאו, חַיָּב. נֶעֱקַר הַסֶּלַע מִצִּדּוֹ, אוֹ שֶׁזִּעְזְעַתּוּ הַמַּחֲרֵשָׁה, אוֹ שֶׁזִּעְזְעוֹ וַעֲשָׂאוֹ כְעָפָר, אִם יָכוֹל לִחְיוֹת, פָּטוּר, וְאִם לָאו, חַיָּב.

אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְהַסֶּלַע עִמּוֹ, שְׁטָפוֹ נָהָר וְהַסֶּלַע עִמּוֹ, כלומר עם גוש העפר שסביב שורשיו, וחזר ונשתל; והשאלה אם הגוש לבדו מקיים אותו: אִם יָכוֹל לִחְיוֹת, פָּטוּר, וְאִם לָאו, חַיָּב נֶעֱקַר הַסֶּלַע מִצִּדּוֹ, אוֹ שֶׁזִּעְזְעַתּוּ הַמַּחֲרֵשָׁה — וחשפה את שורשי העץ — אוֹ שֶׁזִּעְזְעוֹ וַעֲשָׂאוֹ כְעָפָר, והשאלה אם מה שנשאר מעפרו מקיים את העץ: אִם יָכוֹל לִחְיוֹת, פָּטוּר, וְאִם לָאו, חַיָּב

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:דשורש אחד שנשאר

אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שֹׁרֶשׁ, פָּטוּר. וְכַמָּה יְהֵא הַשֹּׁרֶשׁ, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא, כְּמַחַט שֶׁל מִתּוּן.

אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שֹׁרֶשׁ — מחובר לקרקע, ולכן הוא נחשב אותו עץ ולא נטיעה חדשה — פָּטוּר וְכַמָּה יְהֵא הַשֹּׁרֶשׁ? כלומר, באיזה עובי? רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא: כְּמַחַט שֶׁל מִתּוּן, המחט שהאורגים מותחים בה את הבד הגמור.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:הברכה והרכבה

אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וּבוֹ בְרֵכָה, וְהוּא חָיֶּה מִמֶּנָּה, חָזְרָה הַזְּקֵנָה לִהְיוֹת כַּבְּרֵכָה. הִבְרִיכָהּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, וְנִפְסְקָה, מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסְקָה. סִפּוּק הַגְּפָנִים, וְסִפּוּק עַל גַּבֵּי סִפּוּק, אַף עַל פִּי שֶׁהִבְרִיכָן בָּאָרֶץ, מֻתָּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה, מֻתָּר, וְמָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ רָע, אָסוּר. וְכֵן בְּרֵכָה שֶׁנִּפְסְקָה וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם, אָסוּר.

אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וּבוֹ בְרֵכָה — ענף שהוטה ונטמן באדמה, ומשריש בעודו מחובר לעץ — וְהוּא חָיֶּה מִמֶּנָּה, חָזְרָה הַזְּקֵנָה לִהְיוֹת כַּבְּרֵכָה, ושתיהן נחשבות נטיעה חדשה מעכשיו. הִבְרִיכָהּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, וְנִפְסְקָה — בכל שנה ברכה חדשה מן הקודמת, וכולן ניזונות מעץ האם — מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסְקָה סִפּוּק הַגְּפָנִים, וְסִפּוּק עַל גַּבֵּי סִפּוּק — ייחור ארוך שנמשך מגפן אחת והורכב על הגפן שלידה — אַף עַל פִּי שֶׁהִבְרִיכָן בָּאָרֶץ, מֻתָּר, שהרי כל ייחור עדיין יונק מן הגפן שממנה בא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה, מֻתָּר — במקום שהייחור המורכב יונק היטב מן הגפן שממנה בא — וְמָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ רָע, אָסוּר. וְכֵן בְּרֵכָה שֶׁנִּפְסְקָה וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, — מאז ואילך, כל מה שהפירות מוסיפים לגדול הוא ערלה — אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם, אָסוּר

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:ונטיעה אסורה שאבדה בין המותרות

נְטִיעָה שֶׁל עָרְלָה וְשֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִנְטִיעוֹת, הֲרֵי זֶה לֹא יִלְקֹט. וְאִם לָקַט, יַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתַיִם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לִלְקֹט. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף יִתְכַּוֵּן לִלְקֹט וְיַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתָיִם.

נְטִיעָה שֶׁל עָרְלָה וְשֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִנְטִיעוֹת, — ואין הבעלים יודע עוד איזו היא — הֲרֵי זֶה לֹא יִלְקֹט. וְאִם לָקַט, יַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתַיִם — הפרי האסור בטל כשיש כנגדו פי מאתיים של היתר — וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לִלְקֹט. אסור לבטל איסור בכוונה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף יִתְכַּוֵּן לִלְקֹט — שהרי אין אדם אוסר את כל כרמו בשביל נטיעה אחת — וְיַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתָיִם

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:זמה נחשב פרי

הֶעָלִים, וְהַלּוּלָבִים, וּמֵי גְּפָנִים, וּסְמָדַר, מֻתָּרִים בָּעָרְלָה וּבָרְבָעִי וּבַנָּזִיר, וַאֲסוּרִים בָּאֲשֵׁרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַסְּמָדַר אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פְּרִי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַמַּעֲמִיד בִּשְׂרָף הָעָרְלָה, אָסוּר. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ, שֶׁהַמַּעֲמִיד בִּשְׂרָף הֶעָלִים וּבִשְׂרָף הָעִקָּרִים, מֻתָּר, בִּשְׂרָף הַפַּגִּים, אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם פְּרִי.

הֶעָלִים, וְהַלּוּלָבִים, וּמֵי גְּפָנִים, וּסְמָדַר — לולבים הם נצרים רכים, וסמדר הוא פריחת הגפן; אף אחד מאלה אינו פרי — מֻתָּרִים בָּעָרְלָה וּבָרְבָעִי וּבַנָּזִיר וַאֲסוּרִים בָּאֲשֵׁרָה, עץ שנעבד כעבודה זרה, שאסור ליהנות מכל חלק ממנו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַסְּמָדַר אָסוּר — גם בערלה, ולא רק באשרה — מִפְּנֵי שֶׁהוּא פְּרִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַמַּעֲמִיד בִּשְׂרָף הָעָרְלָה — כלומר מקריש בו גבינה, שהרי לדעתו השרף נחשב פרי — אָסוּר אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ — מסורת שקיבל מרבותיו — שֶׁהַמַּעֲמִיד בִּשְׂרָף הֶעָלִים וּבִשְׂרָף הָעִקָּרִים, מֻתָּר בִּשְׂרָף הַפַּגִּים, אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם פְּרִי

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:חקליפות וגרעינים

עַנְקוֹקְלוֹת, וְהַחַרְצַנִּים, וְהַזַּגִּים, וְהַתֶּמֶד שֶׁלָּהֶם, קְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ, קְלִפֵּי אֱגוֹזִים, וְהַגַּרְעִינִים, אֲסוּרִים בָּעָרְלָה, וּבָאֲשֵׁרָה, וּבַנָּזִיר, וּמֻתָּרִין בָּרְבָעִי. וְהַנּוֹבְלוֹת, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת.

עַנְקוֹקְלוֹת, וְהַחַרְצַנִּים, וְהַזַּגִּים, וְהַתֶּמֶד שֶׁלָּהֶם — ענבים שלקו לפני שגדלו, גרעיני הענבים, קליפותיהם, והמשקה ששורים מהם במים — קְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ, קְלִפֵּי אֱגוֹזִים, וְהַגַּרְעִינִים אֲסוּרִים בָּעָרְלָה, וּבָאֲשֵׁרָה, וּבַנָּזִיר — שאיסורים אלה חלים גם על הנלווה לפרי — וּמֻתָּרִין בָּרְבָעִי, פרי השנה הרביעית, שקדושתו חלה רק על הראוי לאכילה. וְהַנּוֹבְלוֹת, — פירות שנשרו לפני שהבשילו, שהם פרי ממש, ובכל ארבעת האיסורים — כֻּלָּן אֲסוּרוֹת.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:טנוטעים את העץ ולא את הפרי

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נוֹטְעִין יִחוּר שֶׁל עָרְלָה, וְאֵין נוֹטְעִין אֱגוֹז שֶׁל עָרְלָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פְּרִי. וְאֵין מַרְכִּיבִין בְּכַפְנִיּוֹת שֶׁל עָרְלָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נוֹטְעִין יִחוּר שֶׁל עָרְלָה — ענף מעץ ערלה, שעצו מותר בהנאה — וְאֵין נוֹטְעִין אֱגוֹז שֶׁל עָרְלָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא פְּרִי וְאֵין מַרְכִּיבִין בְּכַפְנִיּוֹת שֶׁל עָרְלָה, ענפי תמר שתמריהם עדיין בפריחה, ורבי יוסי מחשיב את הפריחה כפרי.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים