משנה מְנָחוֹת · פרק ג מתוך יג
מְנָחוֹת · פרק גהַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה
מה פוסל את המנחה, ומה מעכב
סימןקֹמֶץ וְעִכּוּב
שני דברים יעזרו לפני הפרק. יש מעשים בהכנת הקרבן שהם הדרך הראויה לעשותו, ובכל זאת מי שדילג עליהם לא פסל אותו; ויש מעשים הכרחיים. וכשחלק הכרחי כל כך שבלעדיו השאר אינו עולה, המשנה אומרת שהוא "מעכב" את השאר. הפרק בודק תחילה מה פוסל מנחה ומה אינו פוסל: כוונות משונות, מעשים שדילגו עליהם, קומץ שנתערב בסולת אחרת, שיריים שאבדו, וקומץ שנטמא, שהציץ — טס הזהב שעל מצח הכהן הגדול — מרצה עליו. אחר כך הוא מונה מה מעכב את מה, מן הקומץ והסולת ועד התפילין והציצית.
- ג:אדבר שאין דרכו לאכולהקומץ בכוונה לאכול דבר שאין דרכו לאכול או להקטיר דבר שאין דרכו להקטיר — כשר, ורבי אליעזר פוסל; כוונה על פחות מכזית אינה פוסלת, ואכילה והקטרה אינן מצטרפות.סימןשאין דרכו לאכל
- ג:בלא יצק, לא בלל — כשרותמנחה שלא נעשו בה יציקה, בלילה, פתיתה, מליחה, תנופה, הגשה או משיחה — כשרה; וקומץ שנתערב בקומץ אחר או במנחה הנשרפת כליל כשר, ורבי יהודה פוסל בשתיים מהן.סימןלא יצק לא בלל
- ג:גתערובת מנחות והציץמנחות שנתערבו כשרות אם אפשר לקמוץ מכל אחת בפני עצמה; קומץ שנתערב לא יוקטר, ובדיעבד עולה לבעלים; והציץ מרצה על הקומץ שנטמא, ולא על הקומץ שיצא.סימןשתי מנחות
- ג:דנטמאו שייריה, אבדו שייריהנטמאו, נשרפו או אבדו השיריים — כשרה כמידת רבי אליעזר ופסולה כמידת רבי יהושע; קומץ שלא ניתן בכלי שרת פסול, ורבי שמעון מכשיר; והקטיר את קומצה בשתי פעמים — כשרה.סימןנטמאו שיריה
- ג:המיעוטו מעכב את רובובקומץ, בעישרון, ביין ובשמן, חסר אפילו מעט — נפסל הכול; והסולת והשמן, וכן הקומץ והלבונה, מעכבים זה את זה.סימןמעוטו מעכב
- ג:ושני שעירים, שתי חלות, ארבעה מיניםשני שעירי יום הכיפורים, שני כבשי עצרת, שתי החלות, שני הסדרים ושני הבזיכים, המינים שבנזיר, בפרה, בתודה, בלולב ובמצורע, וההזאות שבפרה ושבפנים — כולם מעכבים זה את זה.סימןשעירי יום הכפורים
- ג:זמנורה, מזוזה, תפילין וציציתשבעת קני המנורה ונרותיה, ופרשיות המזוזה והתפילין — שאפילו אות אחת מעכבת אותן — מעכבים זה את זה; וכן ארבע הציציות, ורבי ישמעאל רואה בהן ארבע מצוות.סימןשבעה קני מנורה
כל הפרק
ג:אדבר שאין דרכו לאכול
הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, כָּשֵׁר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, כָּשֵׁר. לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת, כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.
הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה בכוונה לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל — כגון הקומץ, העולה למזבח — או לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר — כגון השיריים, שהכהנים אוכלים — כָּשֵׁר, שכוונה שאיש אינו עושה כמותה בטלה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל, שלדעתו התורה קוראת גם להקטרה "אכילה" (ויקרא ז, יח). לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל או לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר — את השיריים, או את הקומץ — אבל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת: כָּשֵׁר. כוונה פוסלת רק בכזית או יותר. לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת — את השיריים לאכול, ואת הקומץ להקטיר — כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין. כוונה פוסלת צריכה כזית שלם, ואף אחד מן החצאים אינו כזית.
ג:בלא יצק, לא בלל — כשרות
לֹא יָצַק, לֹא בָלַל, לֹא פָתַת, לֹא מָלַח, לֹא הֵנִיף, לֹא הִגִּישׁ, אוֹ שֶׁפְּתָתָן פִּתִּים מְרֻבּוֹת, וְלֹא מְשָׁחָן, כְּשֵׁרוֹת. נִתְעָרֵב קֻמְצָהּ בְּקֹמֶץ חֲבֶרְתָּהּ, בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים, בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, בְּמִנְחַת נְסָכִין, כְּשֵׁרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ וּבְמִנְחַת נְסָכִין, פְּסוּלָה, שֶׁזּוֹ בְּלִילָתָהּ עָבָה, וְזוֹ בְּלִילָתָהּ רַכָּה, וְהֵן בּוֹלְעוֹת זוֹ מִזּוֹ.
לֹא יָצַק את השמן, לֹא בָלַל אותו, לֹא פָתַת — את המנחות האפויות, שמפוררים לפני הקמיצה — לֹא מָלַח, לֹא הֵנִיף, לֹא הִגִּישׁ אל המזבח, אוֹ שֶׁפְּתָתָן פִּתִּים מְרֻבּוֹת — גדולות מדי — וְלֹא מְשָׁחָן, כְּשֵׁרוֹת. כל אלה הם הדרך הראויה, אבל מי שדילג עליהם לא פסל את המנחה. נִתְעָרֵב קֻמְצָהּ בְּקֹמֶץ חֲבֶרְתָּהּ, או בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים — מנחה של כהן, הנשרפת כולה — או בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ — מנחת הכהן הגדול שבכל יום — או בְּמִנְחַת נְסָכִין, כְּשֵׁרָה. הכול עולה באש המזבח, ודבר אינו אובד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אם נתערב הקומץ בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ וּבְמִנְחַת נְסָכִין, פְּסוּלָה, שֶׁזּוֹ בְּלִילָתָהּ עָבָה — לוג שמן לעישרון סולת — וְזוֹ בְּלִילָתָהּ רַכָּה — שלושה לוגים לעישרון — וְהֵן בּוֹלְעוֹת זוֹ מִזּוֹ. הקומץ סופג את שמנן ואובד בתוכן.
ג:גתערובת מנחות והציץ
שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמְצוּ, וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בָזוֹ, אִם יָכוֹל לִקְמֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּשֵׁרוֹת. וְאִם לָאו, פְּסוּלוֹת. הַקֹּמֶץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה, לֹא יַקְטִיר. וְאִם הִקְטִיר, זוֹ שֶׁנִּקְמְצָה, עָלְתָה לַבְּעָלִים, וְזוֹ שֶׁלֹּא נִקְמְצָה, לֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים. נִתְעָרֵב קֻמְצָהּ בִּשְׁיָרֶיהָ אוֹ בִשְׁיָרֶיהָ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, לֹא יַקְטִיר. וְאִם הִקְטִיר, עָלְתָה לַבְּעָלִים. נִטְמָא הַקֹּמֶץ וְהִקְרִיבוֹ, הַצִּיץ מְרַצֶּה. יָצָא וְהִקְרִיבוֹ, אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה, שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא, וְאֵינוֹ מְרַצֶּה עַל הַיּוֹצֵא.
שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמְצוּ, וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בָזוֹ: אִם יָכוֹל לִקְמֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּשֵׁרוֹת — כגון שכל אחת נפלה לצד אחר של הכלי — וְאִם לָאו, פְּסוּלוֹת, שהתורה אומרת "מסלתה" (ויקרא ב, ב), ולא מסולת חברתה. הַקֹּמֶץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה: לֹא יַקְטִיר, שמן האחרת אי אפשר עוד לקמוץ קומץ נקי. וְאִם הִקְטִיר, זוֹ שֶׁנִּקְמְצָה, עָלְתָה לַבְּעָלִים, וְזוֹ שֶׁלֹּא נִקְמְצָה, לֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים, שמנחה אינה מתקבלת בלי שנקמצה. נִתְעָרֵב קֻמְצָהּ בִּשְׁיָרֶיהָ אוֹ בִשְׁיָרֶיהָ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ — החלק שהכהנים אוכלים — לֹא יַקְטִיר. וְאִם הִקְטִיר, עָלְתָה לַבְּעָלִים. את השיריים אסור להקטיר על המזבח (ויקרא ב, יא). נִטְמָא הַקֹּמֶץ וְהִקְרִיבוֹ, הַצִּיץ מְרַצֶּה — כלומר, הקרבן מתקבל בזכות הציץ, טס הזהב שעל מצח הכהן הגדול, שעליו נאמר "ונשא אהרן את עון הקדשים" (שמות כח, לח). יָצָא וְהִקְרִיבוֹ, אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה — כלומר הקומץ יצא מחצר המקדש — שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא, וְאֵינוֹ מְרַצֶּה עַל הַיּוֹצֵא: הפסוק אומר "לרצון להם לפני ה'", ולא על דבר שיצא משם (שמות כח, לח).
ג:דנטמאו שייריה, אבדו שייריה
נִטְמְאוּ שְׁיָרֶיהָ, נִשְׂרְפוּ שְׁיָרֶיהָ, אָבְדוּ שְׁיָרֶיהָ, כְּמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כְּשֵׁרָה. וּכְמִדַּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פְּסוּלָה. שֶׁלֹּא בִכְלִי שָׁרֵת, פְּסוּלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. הִקְטִיר קֻמְצָהּ פַּעֲמַיִם, כְּשֵׁרָה.
נִטְמְאוּ שְׁיָרֶיהָ, נִשְׂרְפוּ שְׁיָרֶיהָ, אָבְדוּ שְׁיָרֶיהָ — ולא נשאר לכהנים מה לאכול — כְּמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כְּשֵׁרָה — לדעתו זורקים את הדם אף כשאין בשר, והקומץ הוא כמו הדם — וּכְמִדַּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פְּסוּלָה: לדעתו באין בשר, אין זורקים את הדם. שֶׁלֹּא בִכְלִי שָׁרֵת, פְּסוּלָה — כלומר, הקומץ לא ניתן בכלי — רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר, שהתורה משווה את המנחה לחטאת (ויקרא ו, י), שהכהן נותן את דמה באצבעו. הִקְטִיר קֻמְצָהּ פַּעֲמַיִם, כְּשֵׁרָה: בקומץ יש לפחות שני כזיתים, וכל מחצית היא עדיין כזית.
ג:המיעוטו מעכב את רובו
הַקֹּמֶץ, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הָעִשָּׂרוֹן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הַיַּיִן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הַשֶּׁמֶן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
הַקֹּמֶץ, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ: אם חסר ממנו אפילו מעט, גם השאר פסול, שהתורה אומרת "מלא קומצו" (ויקרא ב, ב). הָעִשָּׂרוֹן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. מנחה צריכה עישרון סולת שלם — עשירית האיפה; חסר ממנו אפילו מעט, והיא פסולה. הַיַּיִן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. ניסוך היין צריך להיעשות במלואו; מידה חסרה אינה כשרה. הַשֶּׁמֶן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. שמן המנחה צריך להיות במידתו המלאה; פחות מכך — אינו מספיק. הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה: בלי אחד מהם אין מנחה, שנאמר "מגרשה ומשמנה" (ויקרא ב, טז). הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה: צריך להקטיר את שניהם, שהתורה מזכירה אותם יחד (ויקרא ו, ח).
ג:ושני שעירים, שתי חלות, ארבעה מינים
שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁנֵי כִבְשֵׂי עֲצֶרֶת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁתֵּי חַלּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. שְׁנֵי סְדָרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁנֵי בְזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. הַסְּדָרִים וְהַבְּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁנֵי מִינִים שֶׁבַּנָּזִיר, שְׁלשָׁה שֶׁבַּפָּרָה, אַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה, אַרְבָּעָה שֶׁבַּלּוּלָב, אַרְבָּעָה שֶׁבַּמְּצֹרָע, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁבַּפָּרָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁל בֵּין הַבַּדִּים, וְשֶׁעַל הַפָּרֹכֶת, וְשֶׁעַל מִזְבַּח הַזָּהָב, מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.
שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה: האחד קרב במקדש והאחר נשלח לעזאזל, במדבר, ואם חסר אחד מהם, גם חברו אינו כשר. שְׁנֵי כִבְשֵׂי עֲצֶרֶת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה: השלמים הבאים בחג השבועות עם שתי הלחם. שְׁתֵּי חַלּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ: ככרות החמץ מן החיטה החדשה, הבאות בשבועות. שְׁנֵי סְדָרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה: לחם הפנים היה שתים עשרה חלות, שסודרו בכל שבת בשתי מערכות של שש. שְׁנֵי בְזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה: בהם הייתה הלבונה שהונחה ליד שתי מערכות לחם הפנים. הַסְּדָרִים וְהַבְּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. הלחם והלבונה תלויים זה בזה: אין לחם על השולחן — אין מניחים את הבזיכים; ואין בזיכים — אין מסדרים את הלחם. שְׁנֵי מִינִים שֶׁבַּנָּזִיר — החלות והרקיקים שהוא מביא בסיום נזירותו — שְׁלשָׁה שֶׁבַּפָּרָה האדומה — עץ ארז, אזוב ושני תולעת — אַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה — ארבעת מיני הלחם שלה — אַרְבָּעָה שֶׁבַּלּוּלָב — ארבעת המינים — אַרְבָּעָה שֶׁבַּמְּצֹרָע — עץ ארז, שני תולעת, אזוב וציפור חיה, בטהרתו — מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה: חסר אחד, גם השאר אינם כשרים. שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁבַּפָּרָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ: דם הפרה האדומה הוזה שבע פעמים אל נוכח אוהל מועד (במדבר יט, ד). שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁל בֵּין הַבַּדִּים — בדי הארון שבקודש הקודשים, ביום הכיפורים — וְשֶׁעַל הַפָּרֹכֶת, וְשֶׁעַל מִזְבַּח הַזָּהָב, מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.
ג:זמנורה, מזוזה, תפילין וציצית
שִׁבְעָה קְנֵי מְנוֹרָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁתֵּי פָרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וַאֲפִלּוּ כְתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וַאֲפִלּוּ כְתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. אַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אֶחָת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אַרְבַּעְתָּן אַרְבַּע מִצְוֹת.
שִׁבְעָה קְנֵי מְנוֹרָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה: שישה קנים יוצאים מצדיה, ועוד הקנה האמצעי (שמות כה, לב), ואם חסר אחד, המנורה פסולה. שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה: הנרות שבראשי הקנים, ובהם השמן והפתילות. שְׁתֵּי פָרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ — "שמע" ו"והיה אם שמוע" — וַאֲפִלּוּ כְתָב אֶחָד מְעַכְּבָן: אות אחת פגומה פוסלת את כולה. אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ — "קדש", "והיה כי יביאך", "שמע" ו"והיה אם שמוע" — וַאֲפִלּוּ כְתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. אַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ — הציציות שבארבע כנפות הבגד — שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אֶחָת. אבל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אַרְבַּעְתָּן אַרְבַּע מִצְוֹת. לשיטתו, כנף שחסרה בה ציצית אינה פוסלת את השאר.