משנה מְנָחוֹת · פרק ד מתוך יג

מְנָחוֹת · פרק דהַתְּכֵלֶת

מה מעכב ומה אינו מעכב

סימןזֶה בְּלֹא זֶה

הפרק הקודם מנה חלקים ש"מעכבים" זה את זה, שבלי אחד מהם השאר אינו עולה. פרק זה עוסק בעיקר בחלקים שאינם מעכבים: התכלת והלבן שבציצית, תפילין של יד ושל ראש, הסולת והיין שבנסכים, מתנות הדם שעל המזבח, ושתי מערכות הבהמות של שבועות. אחר כך נחלקים חכמים אם שתי הלחם של שבועות תלויות בשני הכבשים שעמן, או הכבשים בלחם. הפרק נחתם בקרבנות התמיד: תמיד של בוקר שלא הוקרב, במה נחנך לראשונה כל מזבח וכל כלי, וחביתי הכהן הגדול שבכל יום.

  1. ד:אתכלת ולבן, יד וראש, סולת וייןהתכלת והלבן שבציצית, תפילין של יד ושל ראש, הסולת והשמן והיין שבנסכים, ומתנות הדם שעל המזבח החיצון — אינם מעכבים זה את זה.סימןהתכלת / הלבן
  2. ד:בפרים, אילים וכבשים — ונסכיהםהפרים, האילים והכבשים של עצרת — שבמוסף ושבאים עם שתי הלחם — אינם מעכבים זה את זה; ורבי שמעון אומר שמוטב להביא פר אחד ונסכיו מלהקריב פרים רבים בלא נסכים.סימןהפרים והאילים והכבשים
  3. ד:גהלחם והכבשים — מי מעכב את מיהפר, האילים, הכבשים והשעיר של עצרת אינם מעכבים את שתי הלחם; ובשני כבשי השלמים נחלקו רבי עקיבא ובן ננס מי מעכב את מי, ורבי שמעון פוסק כבן ננס — הכבשים מעכבים את הלחם — אך מטעם אחר.סימןכבשים בלא לחם
  4. ד:דתמידים, מוספים וחינוך הכליםהתמידים והמוספים אינם מעכבים זה את זה; כבש או קטורת שלא הוקרבו בבוקר מקריבים בין הערביים, ורבי שמעון מחלק בכבש בין שוגג למזיד; וכל כלי במקדש נחנך בעבודה ראשונה משלו.סימןהתמידין / המוספים
  5. ד:החביתי כהן גדולחביתי הכהן הגדול באות עישרון שלם הנחצה לבוקר ולבין הערביים; מת אחרי מחצית הבוקר ומינו אחר תחתיו — שני חצאים קרבים ושניים אובדים; ולא מינו — נחלקו אם הן באות משל ציבור או משל יורשים, ושלמה הייתה קרבה.סימןחבתי כהן גדול

כל הפרק

ד:אתכלת ולבן, יד וראש, סולת ויין

הַתְּכֵלֶת אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַלָּבָן, וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת. תְּפִלָּה שֶׁל יָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל רֹאשׁ, וְשֶׁל ראשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל יָד. הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן אֵינָם מְעַכְּבִין אֶת הַיַּיִן, וְלֹא הַיַּיִן מְעַכְּבָן. הַמַּתָּנוֹת שֶׁעַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן אֵינָן מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

הַתְּכֵלֶת אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַלָּבָן, וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת. המצווה המהודרת היא חוטים משני הצבעים, אבל גם חוטים בצבע אחד בלבד כשרים. תְּפִלָּה שֶׁל יָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל רֹאשׁ, וְשֶׁל ראשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל יָד. כל אחת מהן מצווה בפני עצמה. הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן אֵינָם מְעַכְּבִין אֶת הַיַּיִן — הנסכים הבאים עם קרבן בהמה — וְלֹא הַיַּיִן מְעַכְּבָן: כל אחד מהם יכול לבוא בלי חברו. הַמַּתָּנוֹת שֶׁעַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן אֵינָן מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ: גם אם נתן מן הדם רק פעם אחת, הקרבן מכפר (דברים יב, כז).

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:בפרים, אילים וכבשים — ונסכיהם

הַפָּרִים וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם הָיוּ לָהֶם פָּרִים מְרֻבִּים וְלֹא הָיוּ לָהֶם נְסָכִים, יָבִיאוּ פַר אֶחָד וּנְסָכָיו, וְלֹא יִקְרְבוּ כֻלָּן בְּלֹא נְסָכִין.

הַפָּרִים וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה: מדובר בקרבנות חג השבועות, אלה הבאים עם שתי הלחם ואלה של המוסף, וכל מערכת יכולה לבוא לבדה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם הָיוּ לָהֶם פָּרִים מְרֻבִּים וְלֹא הָיוּ לָהֶם נְסָכִים — הסולת, השמן והיין של כל אחד — יָבִיאוּ פַר אֶחָד וּנְסָכָיו, וְלֹא יִקְרְבוּ כֻלָּן בְּלֹא נְסָכִין. הוא לומד זאת מיחזקאל (מו, ז), הקובע לכל בהמה את מנחתה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:גהלחם והכבשים — מי מעכב את מי

הַפָּר וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים וְהַשָּׂעִיר אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם, וְלֹא הַלֶּחֶם מְעַכְּבָן. הַלֶּחֶם מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים, וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס, לֹא כִי, אֶלָּא הַכְּבָשִׂים מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם, וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים. שֶׁכֵּן מָצִינוּ, כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, קָרְבוּ כְבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם, אַף כָּאן יִקְרְבוּ כְבָשִׂים בְּלֹא לָחֶם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֶן נַנָּס, אֲבָל אֵין הַטַּעַם כִּדְבָרָיו. שֶׁכָּל הָאָמוּר בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים, קָרַב בַּמִּדְבָּר. וְכָל הָאָמוּר בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, לֹא קָרַב בַּמִּדְבָּר. מִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ, קָרְבוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ. וּמִפְּנֵי מָה אֲנִי אוֹמֵר יִקְרְבוּ כְבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם, שֶׁהַכְּבָשִׂים מַתִּירִין אֶת עַצְמָן בְּלֹא לֶחֶם. לֶחֶם בְּלֹא כְבָשִׂים, אֵין לִי מִי יַתִּירֶנּוּ.

הַפָּר וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים וְהַשָּׂעִיר אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם, וְלֹא הַלֶּחֶם מְעַכְּבָן. מדובר בקרבנות הבאים עם שתי הלחם בשבועות, וכל צד יכול לבוא בלי חברו. הַלֶּחֶם מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים, וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם — שני כבשי השלמים המונפים עם הלחם — דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס, לֹא כִי, אֶלָּא הַכְּבָשִׂים מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם, וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים. שֶׁכֵּן מָצִינוּ, כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, קָרְבוּ כְבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם, שהרי לא היה להם שם לחם, רק המן; אַף כָּאן יִקְרְבוּ כְבָשִׂים בְּלֹא לָחֶם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֶן נַנָּס, שהכבשים מעכבים את הלחם, אֲבָל אֵין הַטַּעַם כִּדְבָרָיו. שֶׁכָּל הָאָמוּר בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים, קָרַב בַּמִּדְבָּר. חומש הפקודים הוא ספר במדבר, ובו מוספי המועדים. וְכָל הָאָמוּר בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, לֹא קָרַב בַּמִּדְבָּר. תורת כהנים הוא ספר ויקרא. מִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ, קָרְבוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ. לכן אין ראיה מן המדבר: הכבשים שעם הלחם, האמורים בויקרא, לא קרבו שם. וּמִפְּנֵי מָה אֲנִי אוֹמֵר יִקְרְבוּ כְבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם, שֶׁהַכְּבָשִׂים מַתִּירִין אֶת עַצְמָן בְּלֹא לֶחֶם. זריקת דמם מתירה את בשרם. אבל לֶחֶם בְּלֹא כְבָשִׂים, אֵין לִי מִי יַתִּירֶנּוּ. את הלחם מותר לאכול רק משקרבו הכבשים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:דתמידים, מוספים וחינוך הכלים

הַתְּמִידִין אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַמּוּסָפִים, וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּמִידִים, וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. לֹא הִקְרִיבוּ כֶבֶשׂ בַּבֹּקֶר, יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהָיוּ אֲנוּסִין אוֹ שׁוֹגְגִין. אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין וְלֹא הִקְרִיבוּ כֶבֶשׂ בַּבֹּקֶר, לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם. לֹא הִקְטִירוּ קְטֹרֶת בַּבֹּקֶר, יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכֻלָּהּ הָיְתָה קְרֵבָה בֵּין הָעַרְבָּיִם. שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָּא בִקְטֹרֶת הַסַּמִּים, וְלֹא מִזְבַּח הָעוֹלָה אֶלָּא בְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר. וְלֹא אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא בְלֶחֶם הַפָּנִים בְּשַׁבָּת, וְלֹא אֶת הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בְשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבָּיִם.

הַתְּמִידִין אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַמּוּסָפִים, וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּמִידִים, וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. התמידין הם כבש הבוקר וכבש בין הערביים, והמוספים הם הקרבנות הנוספים של שבת ומועד. איזה מהם שיקרב ראשון, כולם כשרים. לֹא הִקְרִיבוּ כֶבֶשׂ בַּבֹּקֶר, יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם. קרבן התמיד היה כבש בכל בוקר, וכבש נוסף בכל אחר צהריים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהָיוּ אֲנוּסִין אוֹ שׁוֹגְגִין. אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין וְלֹא הִקְרִיבוּ כֶבֶשׂ בַּבֹּקֶר, לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם. זהו קנס על שדילגו על קרבן הבוקר בכוונה. לֹא הִקְטִירוּ קְטֹרֶת בַּבֹּקֶר, יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם. הקטורת הוקטרה על מזבח הזהב בכל בוקר ובכל אחר צהריים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכֻלָּהּ הָיְתָה קְרֵבָה בֵּין הָעַרְבָּיִם — אם לא הוקטרה מחצית הבוקר, הוקטרה קטורת היום כולה יחד בין הערביים. שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָּא בִקְטֹרֶת הַסַּמִּים — המזבח הקטן שבתוך ההיכל — וְלֹא מִזְבַּח הָעוֹלָה אֶלָּא בְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר — המזבח הגדול שבחצר. וְלֹא אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא בְלֶחֶם הַפָּנִים בְּשַׁבָּת — שתים עשרה החלות שסודרו עליו בכל שבת — וְלֹא אֶת הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בְשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבָּיִם. כל כלי נחנך בעבודה שלו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:החביתי כהן גדול

חֲבִתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל, לֹא הָיוּ בָאוֹת חֲצָיִים, אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם, וְחוֹצֵהוּ, וּמַקְרִיב מֶחֱצָה בַבֹּקֶר, וּמֶחֱצָה בֵין הָעַרְבָּיִם. וְכֹהֵן שֶׁהִקְרִיב מֶחֱצָה בְּשַׁחֲרִית וּמֵת וּמִנּוּ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, לֹא יָבִיא חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ, וְלֹא חֲצִי עֶשְׂרוֹנוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם, וְחוֹצֵהוּ, וּמַקְרִיב מֶחֱצָה, וּמֶחֱצָה אָבֵד. נִמְצְאוּ שְׁנֵי חֲצָיִים קְרֵבִין, וּשְׁנֵי חֲצָיִים אוֹבְדִין. לֹא מִנּוּ כֹהֵן אַחֵר, מִשֶּׁל מִי הָיְתָה קְרֵבָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִשֶּׁל צִבּוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁל יוֹרְשִׁים. וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה.

חֲבִתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל, לֹא הָיוּ בָאוֹת חֲצָיִים — המנחה שהוא מקריב בכל יום, מטוגנת על מחבת — אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם, וְחוֹצֵהוּ, וּמַקְרִיב מֶחֱצָה בַבֹּקֶר, וּמֶחֱצָה בֵין הָעַרְבָּיִם. וְכֹהֵן שֶׁהִקְרִיב מֶחֱצָה בְּשַׁחֲרִית וּמֵת וּמִנּוּ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, הכהן הגדול החדש לֹא יָבִיא חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ, וְלֹא חֲצִי עֶשְׂרוֹנוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם, וְחוֹצֵהוּ, וּמַקְרִיב מֶחֱצָה, וּמֶחֱצָה אָבֵד. המנחה צריכה לבוא מעישרון שלם, ולעולם לא מחצאים. נִמְצְאוּ שְׁנֵי חֲצָיִים קְרֵבִין, וּשְׁנֵי חֲצָיִים אוֹבְדִין: המחצית שנשארה מן הראשון, והמחצית שלא הוקרבה מן השני, הולכות לאיבוד. לֹא מִנּוּ כֹהֵן אַחֵר, מִשֶּׁל מִי הָיְתָה קְרֵבָה? רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִשֶּׁל צִבּוּר, מקופת המקדש. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁל יוֹרְשִׁים, שהכתוב אומר "מבניו יעשה אותה" (ויקרא ו, טו). וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה — עישרון שלם בכל פעם, ולא מחצית.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים