מונח

מִחְיָה

בשר חי בתוך הנגע, סימן טומאה

מחיה היא כתם של בשר בריא, בצבע רגיל, כעדשה לפחות, שנראה בתוך בהרת לבנה של צרעת. בניגוד למה שהיה אפשר לצפות, הבשר הבריא הזה הוא סימן טומאה: כשהוא נמצא ו"מוקף" בלובן שסביבו, הכהן מחליט את האדם מיד כמצורע ודאי.

היכן זה מופיע

13 משניות

  1. נְגָעִים א:גשלושת פסקי הכהןהמחיה — בשר חי ובריא בתוך הכתם הלבן — היא אחד מסימני התורה המחייבים החלטה מיידית, והיא חוזרת לאורך כל הפרק.
  2. נְגָעִים ג:געור הבשר — שער לבן, מחיה ופשיוןהמחיה — כתם של בשר בריא בתוך הנגע הלבן — היא הסימן השני. אף היא מחליטה מן הבדיקה הראשונה, והיא חוזרת כסימן המגדיר של הקרחת והגבחת בהמשך הפרק.
  3. נְגָעִים ג:וקרחת וגבחת — מחיה ופשיוןהמחיה חוזרת כאן כסימן המגדיר של הקרחת והגבחת. הפרק מצמיד אותה לפשיון דווקא מפני ששער לבן אינו אפשרי במקום קרח — אין שם שער שילבין.
  4. נְגָעִים ד:בבמה נבדלים מחיה ופשיוןהמחיה — כתם של בשר רגיל ובריא העולה בתוך הנגע — היא סימן הטומאה השלישי. העמדתה כאן מול הפשיון בונה אותה השוואה דו־צדדית שהפרק ערך לשער הלבן.
  5. נְגָעִים ד:המתי חוט של נגע נחשב חלק מן הכתםהכלל המגדיר של המחיה — שתהא מבוצרת בתוך הכתם, כמבצר באמצע העיר — הוא בדיוק הסיבה שרצועה דקה אינה יכולה להכיל אותה. המקרה הזה מציג את המושג דרך מה שנשלל ממנו, ולכן הוא מעוגן כאן, בהופעתו המכרעת.
  6. נְגָעִים ה:בסימן טומאה שהלך ובא אחר תחתיומחיה — בשר חי ובריא בתוך הכתם הלבן — היא הסימן המטמא השני. היא יכולה לבוא במקום השער הלבן שהלך, ולהשאיר את האדם בטומאתו.
  7. נְגָעִים ו:בכשהכתם או הבשר גדלים או מצטמקיםמחיה — בשר חי כעדשה, המוקף בתוך הכתם הלבן — היא סימן טומאה מחליט. המשנה הזאת היא מקרה הבסיס, שבו הכתם והמחיה שבו שניהם בשיעור המזערי בדיוק, ולכן כל שינוי שלהלן נמדד ממנו.
  8. נְגָעִים ו:הכתם פנימי, טבעת מחיה, כתם חיצוניכאן המחיה אינה כתם בשר באמצע, אלא טבעת בשר המפרידה בין שני כתמים לבנים. האם הטבעת הזאת נחשבת סימן מחליט לבהרת החיצונה — זו כל שאלת המשנה.
  9. נְגָעִים ו:זקצוות שאין בהם מחיההמחיה היא הסימן המחליט שתלוי בכך שהכהן יראה את הכתם ואת הבשר שבו במבט אחד. על הקצוות המעוגלים העור משתפע לכל צד, ולכן בעשרים וארבעה המקומות האלה רק הסימן הזה אינו חל — ונגע יכול עדיין להיות מוחלט בהם בסימנים האחרים.
  10. נְגָעִים ח:בבהרת ובה מחיה שפרחה בכולומחיה — כתם של בשר חי ובריא, בצבע העור הרגיל, בתוך הכתם הלבן — היא בדרך כלל סימן טומאה. כל המתח שבמשנה הוא אם הפריחה בכולו יכולה לגבור על המחיה, ולכן הזכרתה כאן היא המסגרת למקרה.
  11. נְגָעִים ח:המה מעכב את הפריחה"מקום המחיה" הוא אותו חצי עדשה של בשר רגיל שלא נתכסה מעולם. מאחר שהוא עור הראוי לבהרת, קיומו בשעת הפריחה פירושו שהפריחה לא הייתה גמורה — ולכן מקום המחיה הוא שמעמיד אותו בטומאה.
  12. נְגָעִים ט:באין מצטרפין ואין פושין — ומשנתרפאה המכההחזרה ל"עור הבשר" פירושה שהדין הקל של השחין והמכוה שוב אינו חל — המקום חוזר לדין העור הרגיל במלואו, ובכלל זה סימן המחיה, שחסר בשחין ובמכוה.
  13. נְגָעִים י:יקרחת וגבחתבשונה מן הנתק, צרעת הקרחה מוחלטת במחיה — כתם של בשר חי — ולא בשער. עיגון המחיה כאן מסמן את המעבר מסימני השער של שאר הפרק.