משנה חֻלִּין · פרק ט מתוך יב
חֻלִּין · פרק טהָעוֹר וְהָרֹטֶב
מה מצטרף לבשר לעניין טומאה
סימןצֵרוּף לְטֻמְאָה
שני סוגי טומאה עוברים לאורך הפרק. בהמה שמתה בלי שחיטה כשרה היא נבלה, וכזית מבשרה מטמא את האדם הנוגע בו או הנושא אותו. גם אוכל יכול להיטמא, אחרי שבא במים, וכשיש בו כביצה הוא מטמא אוכל אחר. הפרק שואל אילו חלקים נמנים, ומתי: העור, העצמות והרוטב שעל הבשר; עורות רכים כל כך שהם נחשבים בשר; עור שהופשט למחצה; עצמות וביצים סתומות ונקובות; ואבר התלוי ומדולדל בבהמה או באדם.
- ט:אהעור והרוטב — העור, הרוטב ושאר הנלוויםשמונה חלקים שאינם אוכל, המחוברים לבשר, מצטרפים עמו לכביצה לטומאת אוכלין, אבל לא לכזית לטומאת נבלות.סימןהעור והרטב
- ט:באלו שעורותיהן כבשרן — כשהעור נחשב בשרעורות רכים — של אדם, של חזיר ועוד — מטמאים כבשר, ועיבודם מטהר את כולם, חוץ מעור האדם.סימןשעורותיהן כבשרן
- ט:גהמפשיט — עד היכן העור המופשט מחובר לבשרבשעת ההפשטה העור נחשב חיבור לבשר לעניין טומאה: לשטיח — כדי אחיזה, ולחמת — עד שיפשיט את החזה.סימןהמפשיט בבהמה
- ט:דעור שיש עליו כזית בשרהנוגע בציב או בשערה שבעור נבלה שיש עליו כזית בשר — טמא; ובשני חצאי זיתים נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא, הסובר שהעור מבטלם.סימןעור שיש עליו כזית
- ט:הקולית המת — עצם שיש בה מוח, סתומה או נקובהקולית המת וקולית המוקדשים מטמאות בין סתומות בין נקובות; קולית נבלה וקולית שרץ — רק משניקבו, שאז אפשר להגיע אל המוח.סימןקולית המת
- ט:וביצת השרץ — הביצה המרוקמת והעכבר שמן האדמהביצת שרץ מרוקמת טהורה כל זמן שהיא סתומה, וטמאה משניקבה; והנוגע בחצי הבשר של עכבר הנוצר מן האדמה — טמא, ובחצי האדמה — טהור.סימןביצת השרץ
- ט:זהאבר והבשר המדולדלין — אבר מדולדל בבהמהאבר המדולדל בבהמה חיה מטמא טומאת אוכלין; ומשמתה הבהמה הוא מטמא רק משום אבר מן החי.סימןהמדלדלין בבהמה
- ט:חהמדולדלין באדם — אבר מדולדל באדםאבר המדולדל באדם חי טהור; ומשמת האדם הוא מטמא רק משום אבר מן החי, ולא משום אבר מן המת.סימןהמדלדלין באדם
כל הפרק
ט:אהעור והרוטב — העור, הרוטב ושאר הנלווים
הָעוֹר, וְהָרֹטֶב, וְהַקִּפָּה, וְהָאֱלָל, וְהָעֲצָמוֹת, וְהַגִּידִין, וְהַקַּרְנַיִם, וְהַטְּלָפַיִם, מִצְטָרְפִין לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים, אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת. כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה טְמֵאָה לְנָכְרִי וּמְפַרְכֶּסֶת, מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין, אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת, עַד שֶׁתָּמוּת אוֹ עַד שֶׁיַּתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ. רִבָּה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין מִמַּה שֶׁרִבָּה לְטַמֵּא טֻמְאַת נְבֵלוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָאֱלָל הַמְכֻנָּס, אִם יֶשׁ בּוֹ כַזַּיִת בְּמָקוֹם אֶחָד, חַיָּב עָלָיו.
הָעוֹר, וְהָרֹטֶב, וְהַקִּפָּה, וְהָאֱלָל, וְהָעֲצָמוֹת, וְהַגִּידִין, וְהַקַּרְנַיִם, וְהַטְּלָפַיִם, כשהם על חתיכת בשר — הקיפה היא התבלינים, והאלל שיירי בשר — מִצְטָרְפִין לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים — משלימים עם הבשר לכביצה, השיעור שבו אוכל מטמא — אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת. שם רק הבשר עצמו נחשב. כַּיּוֹצֵא בוֹ: הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה טְמֵאָה לְנָכְרִי וּמְפַרְכֶּסֶת, כלומר ממין שאינו כשר, והיא נועדה לו לאוכל: מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין, אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת עַד שֶׁתָּמוּת אוֹ עַד שֶׁיַּתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ. רִבָּה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין מִמַּה שֶׁרִבָּה לְטַמֵּא טֻמְאַת נְבֵלוֹת: העור, הרוטב וכיוצא בהם נחשבים אוכל, ולא נבלה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאֱלָל הַמְכֻנָּס — שיירי בשר שאסף, ובכך הראה שהם חשובים לו — אִם יֶשׁ בּוֹ כַזַּיִת בְּמָקוֹם אֶחָד, חַיָּב עָלָיו כעל בשר נבלה.
ט:באלו שעורותיהן כבשרן — כשהעור נחשב בשר
אֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן, עוֹר הָאָדָם, וְעוֹר חֲזִיר שֶׁל יִשּׁוּב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עוֹר חֲזִיר הַבָּר. וְעוֹר חֲטוֹטֶרֶת שֶׁל גָּמָל הָרַכָּה, וְעוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ, וְעוֹר הַפְּרָסוֹת, וְעוֹר בֵּית הַבֹּשֶׁת, וְעוֹר הַשָּׁלִיל, וְעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה, וְעוֹר הָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַלְּטָאָה כַחֻלְדָּה. וְכֻלָּן שֶׁעִבְּדָן אוֹ שֶׁהִלֵּךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה, טְהוֹרִין, חוּץ מֵעוֹר הָאָדָם. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, שְׁמֹנָה שְׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת.
אֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן, לעניין טומאה: עוֹר הָאָדָם, וְעוֹר חֲזִיר שֶׁל יִשּׁוּב — החזיר המבוית, שעורו רך ונאכל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עוֹר חֲזִיר הַבָּר, שלדעתו אף הוא רך. וְעוֹר חֲטוֹטֶרֶת שֶׁל גָּמָל הָרַכָּה וְעוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ וְעוֹר הַפְּרָסוֹת, וְעוֹר בֵּית הַבֹּשֶׁת — בית הבושת הוא הרחם — וְעוֹר הַשָּׁלִיל, וְעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה — כולם עורות רכים — וְעוֹר הָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט — הקיפוד, תנין היבשה, הלטאה והחילזון, ארבעה משמונת השרצים המטמאים (ויקרא יא, כט–ל). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַלְּטָאָה כַחֻלְדָּה. עורה נפרד מבשרה, ואינו נחשב בשר. וְכֻלָּן שֶׁעִבְּדָן אוֹ שֶׁהִלֵּךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה, כלומר דרך עליהן די זמן כדי לעבדן, טְהוֹרִין, שעכשיו הם עור ולא בשר, חוּץ מֵעוֹר הָאָדָם. זאת שמא יעשה אדם שטיחים מעורות אביו ואמו. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, שְׁמֹנָה שְׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת. ואין עורו של אף אחד מהם נחשב בשר.
ט:גהמפשיט — עד היכן העור המופשט מחובר לבשר
הַמַּפְשִׁיט בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, בַּטְּהוֹרָה וּבַטְּמֵאָה, בַּדַּקָּה וּבַגַּסָּה, לְשָׁטִיחַ, כְּדֵי אֲחִיזָה. וּלְחֵמֶת, עַד שֶׁיַּפְשִׁיט אֶת הֶחָזֶה. הַמַּרְגִּיל, כֻּלּוֹ חִבּוּר לַטֻּמְאָה, לִטָּמֵא וּלְטַמֵּא. עוֹר שֶׁעַל הַצַּוָּאר, רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אֵינוֹ חִבּוּר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, חִבּוּר, עַד שֶׁיַּפְשִׁיט אֶת כֻּלּוֹ.
הַמַּפְשִׁיט בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה בַּטְּהוֹרָה וּבַטְּמֵאָה — כלומר שחוטה או נבלה — בַּדַּקָּה וּבַגַּסָּה — צאן או בקר — לְשָׁטִיחַ — קורע את העור לאורכו ופורש אותו למצע — הנוגע בעור המופשט כנוגע בבשר, עד כְּדֵי אֲחִיזָה: שני טפחים. וּלְחֵמֶת — לעשות נאד, הוא מפשיט את העור שלם מן הצוואר — והעור נחשב מחובר לבשר עַד שֶׁיַּפְשִׁיט אֶת הֶחָזֶה, שהוא הקשה ביותר להפשטה. הַמַּרְגִּיל — המפשיט מן הרגליים כלפי מעלה לעשות נאד, שהחזה בא בסוף — כֻּלּוֹ חִבּוּר לַטֻּמְאָה: לִטָּמֵא וּלְטַמֵּא. עוֹר שֶׁעַל הַצַּוָּאר: רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אֵינוֹ חִבּוּר, שהוא נפשט מאליו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עור הצוואר חִבּוּר עַד שֶׁיַּפְשִׁיט אֶת כֻּלּוֹ. הנוגע בו כנוגע בבשר.
ט:דעור שיש עליו כזית בשר
עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר, הַנּוֹגֵעַ בְּצִיב הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וּבְשַׂעֲרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, טָמֵא. הָיוּ עָלָיו כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים, מְטַמֵּא בְמַשָּׂא וְלֹא בְמַגָּע, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא בְמַגָּע וְלֹא בְמַשָּׂא. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם וֶהֱסִיטָן, שֶׁהוּא טָמֵא. וּמִפְּנֵי מָה רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר בָּעוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן.
עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר — עור של נבלה — הַנּוֹגֵעַ בְּצִיב הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ — רצועת בשר דקה התלויה מאותו בשר — וּבְשַׂעֲרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ — שהשערה שומרת על הבשר — טָמֵא. הָיוּ עָלָיו כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים — על עור הנבלה, בשני מקומות נפרדים — מְטַמֵּא בְמַשָּׂא וְלֹא בְמַגָּע — הנושא מרים את שניהם יחד, אבל אינו יכול לגעת אלא באחד — דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אינו מטמא לֹא בְמַגָּע וְלֹא בְמַשָּׂא, שהעור מפריד בין החצאים ואינם מצטרפים. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם וֶהֱסִיטָן — העץ מחבר ביניהם — שֶׁהוּא טָמֵא. וּמִפְּנֵי מָה רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר בָּעוֹר? מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן: הוא מונח בין שני החצאים ומפריד ביניהם, שלא כקיסם המחבר אותם.
ט:הקולית המת — עצם שיש בה מוח, סתומה או נקובה
קוּלִית הַמֵּת וְקוּלִית הַמֻּקְדָּשִׁים, הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן, בֵּין סְתוּמִים בֵּין נְקוּבִים, טָמֵא. קוּלִית נְבֵלָה וְקוּלִית הַשֶּׁרֶץ, הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן סְתוּמִים, טְהוֹרִים. נְקוּבִים כָּל שֶׁהוּא, מִטַּמֵּא בְמַגָּע. מִנַּיִן שֶׁאַף בְּמַשָּׂא, תַּלְמוּד לוֹמַר, הַנֹּגֵעַ וְהַנֹּשֵׂא, אֶת שֶׁבָּא לִכְלָל מַגָּע, בָּא לִכְלָל מַשָּׂא, לֹא בָא לִכְלָל מַגָּע, לֹא בָא לִכְלָל מַשָּׂא.
קוּלִית הַמֵּת וְקוּלִית הַמֻּקְדָּשִׁים, כלומר עצמות שיש בהן מוח: הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן בֵּין סְתוּמִים בֵּין נְקוּבִים טָמֵא, שהעצם עצמה מטמאה. קוּלִית נְבֵלָה וְקוּלִית הַשֶּׁרֶץ, שעצמותיהם אינן מטמאות: הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן סְתוּמִים — כשאי אפשר להגיע אל המוח שבתוכן — טְהוֹרִים. נְקוּבִים כָּל שֶׁהוּא — אפילו נקב שרק שערה עוברת בו — מִטַּמֵּא בְמַגָּע. מִנַּיִן שֶׁאַף בְּמַשָּׂא הדין כך, בקולית של נבלה? תַּלְמוּד לוֹמַר: הַנֹּגֵעַ וְהַנֹּשֵׂא (ויקרא יא, לט–מ): אֶת שֶׁבָּא לִכְלָל מַגָּע, בָּא לִכְלָל מַשָּׂא; לֹא בָא לִכְלָל מַגָּע, לֹא בָא לִכְלָל מַשָּׂא. לכן עצם סתומה אינה מטמאה לא במגע ולא במשא.
ט:וביצת השרץ — הביצה המרוקמת והעכבר שמן האדמה
בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ הַמְרֻקֶּמֶת, טְהוֹרָה. נִקְּבָה כָל שֶׁהוּא, טְמֵאָה. עַכְבָּר שֶׁחֶצְיוֹ בָשָׂר וְחֶצְיוֹ אֲדָמָה, הַנּוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר, טָמֵא. בָּאֲדָמָה, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַנּוֹגֵעַ בָּאֲדָמָה שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, טָמֵא.
בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ הַמְרֻקֶּמֶת — שכבר נוצר בה אפרוח — טְהוֹרָה, שאי אפשר לגעת באפרוח הסגור בתוכה. נִקְּבָה כָל שֶׁהוּא — ועכשיו אפשר להגיע אל האפרוח שבתוכה — טְמֵאָה. עַכְבָּר שֶׁחֶצְיוֹ בָשָׂר וְחֶצְיוֹ אֲדָמָה — שעדיין נוצר מן האדמה — הַנּוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר טָמֵא, שהעכבר הוא שרץ. בָּאֲדָמָה — כלומר הנוגע בחצי שעדיין אינו בשר — טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַנּוֹגֵעַ בָּאֲדָמָה שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר — האדמה הצמודה לחצי החי — טָמֵא.
ט:זהאבר והבשר המדולדלין — אבר מדולדל בבהמה
הָאֵבָר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִין בִּבְהֵמָה, מְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין בִּמְקוֹמָן, וּצְרִיכִין הֶכְשֵׁר. נִשְׁחֲטָה בְהֵמָה, הֻכְשְׁרוּ בְדָמֶיהָ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא הֻכְשָׁרוּ. מֵתָה הַבְּהֵמָה, הַבָּשָׂר צָרִיךְ הֶכְשֵׁר. הָאֵבָר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבָר מִן הַחַי וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבַר נְבֵלָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.
הָאֵבָר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִין בִּבְהֵמָה — תלושים, אבל עדיין מחוברים במקצת — מְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין בִּמְקוֹמָן וּצְרִיכִין הֶכְשֵׁר — כלומר שיירטבו במים, ככל אוכל, כדי שיוכלו לקבל טומאה. נִשְׁחֲטָה בְהֵמָה, הֻכְשְׁרוּ בְדָמֶיהָ, שהדם מרטיב אותם; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא הֻכְשָׁרוּ בדם השחיטה, וצריכים הרטבה במשקה אחר. מֵתָה הַבְּהֵמָה — מיתתה נחשבת כאילו הבשר המדולדל נתלש ממנה קודם, ולכן אינו בשר נבלה — הַבָּשָׂר צָרִיךְ הֶכְשֵׁר. הָאֵבָר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבָר מִן הַחַי וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבַר נְבֵלָה, שמיתת הבהמה נחשבת כאילו נתלש ממנה בחייה; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. לדעתו האבר המדולדל אינו נחשב אוכל, שאפילו לנכרי אסור לאכלו.
ט:חהמדולדלין באדם — אבר מדולדל באדם
הָאֵבָר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִין בָּאָדָם, טְהוֹרִין. מֵת הָאָדָם, הַבָּשָׂר טָהוֹר. הָאֵבָר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבָר מִן הַחַי וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבָר מִן הַמֵּת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.
הָאֵבָר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִין בָּאָדָם טְהוֹרִין, שהכתוב מדבר ב"אדם כי ימות" (במדבר יט, יד), והוא חי. מֵת הָאָדָם — מיתתו נחשבת כאילו הבשר נתלש ממנו בחייו — הַבָּשָׂר טָהוֹר. הָאֵבָר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבָר מִן הַחַי וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבָר מִן הַמֵּת, שמיתת האדם נחשבת כאילו נתלש ממנו בחייו; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. לדעתו בשר או עצם הפורשים מאבר, אפילו מאבר של מת, טהורים.