משנה חֻלִּין · פרק ח מתוך יב

חֻלִּין · פרק חכָּל הַבָּשָׂר

בשר שנתבשל או נאכל בחלב

סימןבָּשָׂר בְּחָלָב

מאחורי הפרק הזה עומד פסוק אחד: "לא תבשל גדי בחלב אמו". חכמים הבינו ממנו שאסור לבשל בשר בחלב, אסור לאכול אותם יחד ואסור אפילו ליהנות מתערובת כזאת, והוסיפו גדרים משלהם, כגון שלא להעלות בשר וגבינה על שולחן אחד. הפרק שואל על אילו מיני בשר חל האיסור — בהמה, חיה, עוף ודגים — מה קורה כשטיפת חלב נופלת לקדרה של בשר, ומה דינה של גבינה שהועמדה בקיבת בהמה. הוא נחתם בהשוואה בין שני איסורים אחרים: החלב, השומן האסור של הבהמה, והדם.

  1. ח:אכל הבשר — בשר בחלבכל בשר אסור לבשל בחלב, ואסור להעלותו עם הגבינה על השולחן שאוכלים עליו — חוץ מדגים וחגבים; ובעוף נחלקו בית שמאי ובית הלל.סימןכל הבשר
  2. ח:בצורר אדם — צרורים ואינם נוגעיםמותר לצרור בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא ייגעו זה בזה; ורבן שמעון בן גמליאל מתיר לשני אכסנאים שאינם מכירים זה את זה לאכול על שולחן אחד, זה בשר וזה גבינה.סימןצורר אדם
  3. ח:גטיפת חלב על החתיכהטיפת חלב אוסרת את החתיכה שנפלה עליה אם יש בה כדי לתת בה טעם, ואם ניער את הקדרה משערים כנגד כל הקדרה; את הכחל ואת הלב קורעים להוציא את החלב ואת הדם; והמעלה עוף עם גבינה על השולחן אינו עובר על איסור תורה.סימןטפת חלב
  4. ח:דבשר טהורה בחלב טהורהרק בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור מן התורה, ואף בהנאה; ורבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי נחלקו בחיה ובעוף.סימןבשר בהמה טהורה
  5. ח:הקיבת נכרי — הקיבה והעמדת הגבינהקיבת נבלה — כגון של בהמה שנשחטה בידי נכרי — אסורה; המעמיד חלב בעור קיבה של בהמה כשרה אוסר רק אם יש בו נותן טעם; והחלב הקרוש שבקיבה הולך אחר הבהמה שממנה ינק, ולא אחר זו שבמעיה הוא כנוס.סימןקבת נכרי
  6. ח:וחומר בחלב האסור ובדםהחלב האסור חמור מן הדם בכך שמועלים בו וחייבים עליו משום פיגול, נותר וטמא; והדם חמור ממנו בכך שהוא נוהג בכל בעלי החיים, טמאים וטהורים, ואילו החלב האסור אינו נוהג אלא בבהמה טהורה.סימןחמר בחלב מבדם

כל הפרק

ח:אכל הבשר — בשר בחלב

כָּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. וְאָסוּר לְהַעֲלוֹתוֹ עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר, מֻתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. הָעוֹף עוֹלֶה עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא עוֹלֶה וְלֹא נֶאֱכָל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זוֹ מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל. בְּאֵיזֶה שֻׁלְחָן אָמְרוּ, בַּשֻּׁלְחָן שֶׁאוֹכֵל עָלָיו. אֲבָל בַּשֻּׁלְחָן שֶׁסּוֹדֵר עָלָיו אֶת הַתַּבְשִׁיל, נוֹתֵן זֶה בְצַד זֶה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

כָּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, בשר בהמה מן התורה, ובשר עוף מדברי חכמים, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. וְאָסוּר לְהַעֲלוֹתוֹ עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, שמא יבואו לבשלם יחד בקדרה רותחת, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר, מֻתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים, שבלשון בני אדם אין קוראים להם "בשר". הָעוֹף עוֹלֶה עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל עמה — שבשר עוף בחלב אינו אסור אלא מדברי חכמים — דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא עוֹלֶה וְלֹא נֶאֱכָל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: זוֹ מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל. בדרך כלל בית הלל הם המקילים. בְּאֵיזֶה שֻׁלְחָן אָמְרוּ? בַּשֻּׁלְחָן שֶׁאוֹכֵל עָלָיו, שם הידיים ממשמשות, וקערה אחת עלולה לבוא על חברתה. אֲבָל בַּשֻּׁלְחָן שֶׁסּוֹדֵר עָלָיו אֶת הַתַּבְשִׁיל — שרק מסדרים עליו, ואין אוכלים עליו — נוֹתֵן זֶה בְצַד זֶה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:בצורר אדם — צרורים ואינם נוגעים

צוֹרֵר אָדָם בָּשָׂר וּגְבִינָה בְּמִטְפַּחַת אַחַת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹגְעִין זֶה בָזֶה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁנֵי אַכְסְנָאִין אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, זֶה בָּשָׂר וָזֶה גְּבִינָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין.

צוֹרֵר אָדָם בָּשָׂר וּגְבִינָה בְּמִטְפַּחַת אַחַת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹגְעִין זֶה בָזֶה. אף כשהם צוננים, מעט טעם עובר במקום שנגעו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁנֵי אַכְסְנָאִין אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד — עוברי דרך — זֶה בָּשָׂר וָזֶה גְּבִינָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין, שהם זרים זה לזה, ואיש מהם לא ייטול משל חברו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:גטיפת חלב על החתיכה

טִפַּת חָלָב שֶׁנָּפְלָה עַל הַחֲתִיכָה, אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ חֲתִיכָה, אָסוּר. נִעֵר אֶת הַקְּדֵרָה, אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ קְדֵרָה, אָסוּר. הַכְּחָל, קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת חֲלָבוֹ. לֹא קְרָעוֹ, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הַלֵּב, קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. לֹא קְרָעוֹ, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הַמַּעֲלֶה אֶת הָעוֹף עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.

טִפַּת חָלָב שֶׁנָּפְלָה עַל הַחֲתִיכָה, חתיכת בשר הבולטת מעל הרוטב, והקדרה לא נוערה: אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ חֲתִיכָה, אָסוּר. נִעֵר אֶת הַקְּדֵרָה — וכך פיזר את הטיפה בכל מה שבקדרה — אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ קְדֵרָה, אָסוּר. הַכְּחָל — העטין — קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת חֲלָבוֹ לפני שמבשלים אותו עם בשר. ואם לֹא קְרָעוֹ, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, שהחלב שבעטין של בהמה שחוטה מותר מן התורה. הַלֵּב — שהדם כנוס בחלליו — קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. ואם לֹא קְרָעוֹ, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הַמַּעֲלֶה אֶת הָעוֹף עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן — שבשר עוף בחלב אינו אסור אלא מדברי חכמים — אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:דבשר טהורה בחלב טהורה

בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה, אָסוּר לְבַשֵּׁל וְאָסוּר בַּהֲנָאָה. בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה, בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה, מֻתָּר לְבַשֵּׁל וּמֻתָּר בַּהֲנָאָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חַיָּה וָעוֹף אֵינָם מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, שָׁלשׁ פְּעָמִים, פְּרָט לְחַיָּה וּלְעוֹף וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, נֶאֱמַר לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, וְנֶאֱמַר לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. אֶת שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה, אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב. עוֹף, שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה, יָכוֹל יְהֵא אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחֲלֵב אִמּוֹ, יָצָא עוֹף, שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם.

בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה — שתיהן ממין כשר, וכל חלב במשמע, ולא רק חלב אמו — אָסוּר לְבַשֵּׁל וְאָסוּר בַּהֲנָאָה: אפילו למכרו אסור. בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה, כלומר ממין שאינו כשר, וכן בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה, מֻתָּר לְבַשֵּׁל וּמֻתָּר בַּהֲנָאָה, שאיסור התורה חל רק בבשר כשר בחלב כשר. אבל לאכלם אסור, שחלקם אינו כשר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חַיָּה וָעוֹף אֵינָם מִן הַתּוֹרָה — חיית בר ועוף אסורים בחלב רק מדברי חכמים — שֶׁנֶּאֱמַר, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ (שמות כג, יט; לד, כו; דברים יד, כא) שָׁלשׁ פְּעָמִים, פְּרָט לְחַיָּה וּלְעוֹף וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: נֶאֱמַר לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה (דברים יד, כא), וְנֶאֱמַר לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ — באותו פסוק — ולכן אֶת שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה, אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב. כך גם חיית בר בכלל. עוֹף, שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה, יָכוֹל יְהֵא אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב — כך היה עולה מכללו של רבי יוסי הגלילי; תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחֲלֵב אִמּוֹ, יָצָא עוֹף, שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:הקיבת נכרי — הקיבה והעמדת הגבינה

קֵבַת נָכְרִי וְשֶׁל נְבֵלָה, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. הַמַּעֲמִיד בְּעוֹר שֶׁל קֵבָה כְשֵׁרָה, אִם יֵשׁ בְּנוֹתֵן טַעַם, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה, קֵבָתָהּ אֲסוּרָה. טְרֵפָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַכְּשֵׁרָה, קֵבָתָהּ מֻתֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁכָּנוּס בְּמֵעֶיהָ.

קֵבַת נָכְרִי וְשֶׁל נְבֵלָה, כלומר החלב הקרוש שבקיבת בהמה שנכרי שחט, והיא נבלה: הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. הַמַּעֲמִיד בְּעוֹר שֶׁל קֵבָה כְשֵׁרָה — כלומר המקריש בו חלב לגבינה, ועור הקיבה בשר הוא — אִם יֵשׁ בְּנוֹתֵן טַעַם, הגבינה הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה — טרפה היא בהמה שיש בה פגם שימיתנה — קֵבָתָהּ אֲסוּרָה, שהחלב שבקיבתה בא מן הטרפה. טְרֵפָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַכְּשֵׁרָה: קֵבָתָהּ מֻתֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁכָּנוּס בְּמֵעֶיהָ, כחלב המונח בקערה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:וחומר בחלב האסור ובדם

חֹמֶר בַּחֵלֶב מִבַּדָּם, וְחֹמֶר בַּדָּם מִבַּחֵלֶב. חֹמֶר בַּחֵלֶב, שֶׁהַחֵלֶב מוֹעֲלִין בּוֹ, וְחַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּדָּם. וְחֹמֶר בַּדָּם, שֶׁהַדָּם נוֹהֵג בִּבְהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף, בֵּין טְמֵאִים וּבֵין טְהוֹרִים, וְחֵלֶב אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בִלְבָד.

חֹמֶר בַּחֵלֶב מִבַּדָּם — החלב האסור הוא השומן הקשה שסביב הכליות והקרביים, ועל שניהם חייבים כרת — וְחֹמֶר בַּדָּם מִבַּחֵלֶב. חֹמֶר בַּחֵלֶב, שֶׁהַחֵלֶב מוֹעֲלִין בּוֹ, שנאמר "כל חלב לה'" (ויקרא ג, טז); וְחַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא — פיגול: קרבן שנפסל במחשבה; נותר: שנשאר אחרי זמנו; טמא: האוכלו בטומאת הגוף — מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּדָּם. וְחֹמֶר בַּדָּם: שֶׁהַדָּם נוֹהֵג בִּבְהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף, בֵּין טְמֵאִים וּבֵין טְהוֹרִים — כלומר ממין אסור או מותר — וְחֵלֶב אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בִלְבָד, המין שמקריבים ממנו קרבנות (ויקרא ז, כה).

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים