משנה חֻלִּין · פרק י מתוך יב

חֻלִּין · פרק יהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם

מתנות הכהונה: הזרוע, הלחיים והקיבה

סימןמַתְּנוֹת כְּהֻנָּה

לכהנים לא הייתה נחלה בארץ, ולכן נתנה להם התורה מתנות משאר העם. חלקן באו מן הקרבנות שבמקדש, וחלקן מחיי היום יום. ישראל השוחט שור, כבש או עז לאכילה נותן לכהן שלושה חלקים ממנו: הזרוע, הלחיים והקיבה (דברים יח, ג). הפרק שואל היכן ומתי נוהגות המתנות, אילו בהמות חייבות בהן, מי נותן אותן כשהבהמה נמכרה או כשיש ספק בדינה, והיכן בדיוק מתחיל ונגמר כל אחד משלושת החלקים.

  1. י:אמתנות כהונה — שלוש המתנותהזרוע, הלחיים והקיבה ניתנות לכהן מכל בהמת חולין, בכל מקום ובכל זמן — אבל לא מן המוקדשין.סימןהזרוע והלחיים והקבה
  2. י:במום שקדם להקדשמום קבוע שקדם להקדש משאיר בבהמה קדושת דמים בלבד, ולכן משנפדתה היא חוזרת לחולין; ומום שבא אחר ההקדש משאיר אותה בחומרות הקדושה.סימןשקדם מום קבוע
  3. י:גספק ובעלותבכור שנתערב במאה, בהמה של כהן או של נכרי, ומכירות מסוימות — פוטרים מן המתנות או מעבירים את החובה לאחר.סימןבכור שנתערב במאה
  4. י:דפרת הגר וגבולות המתנותחיוב המתנות חל בשעת השחיטה, ולכן גר שיש ספק מתי נשחטה פרתו פטור; ואחר כך מגדירה המשנה את גבולותיהם המדויקים של הזרוע, השוק והלחי.סימןגר שנתגיר

כל הפרק

י:אמתנות כהונה — שלוש המתנות

הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִין בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין. שֶׁהָיָה בַדִּין, וּמָה אִם הַחֻלִּין, שֶׁאֵינָן חַיָּבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק, חַיָּבִין בַּמַּתָּנוֹת, קָדָשִׁים שֶׁחַיָּבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק, אֵינוֹ דִין שֶׁחַיָּבִין בַּמַּתָּנוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר, וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם, אֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן.

הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה — הניתנות לכהן מבהמה שנשחטה לאכילה (דברים יח, ג) — נוֹהֲגִין בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, כלומר בזמן המקדש ולאחר חורבנו, בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין. שֶׁהָיָה בַדִּין — כלומר היה מקום להסיק — וּמָה אִם הַחֻלִּין, שֶׁאֵינָן חַיָּבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק, חַיָּבִין בַּמַּתָּנוֹת, קָדָשִׁים שֶׁחַיָּבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק — חלק הכהן מקרבן השלמים — אֵינוֹ דִין שֶׁחַיָּבִין בַּמַּתָּנוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם (ויקרא ז, לד) — בחזה ובשוק נאמר — אֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן: מבהמה מוקדשת אין לו יותר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

י:במום שקדם להקדש

כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ, חַיָּבִין בַּבְּכוֹרָה וּבַמַּתָּנוֹת, וְיוֹצְאִין לְחֻלִּין, לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר, וְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ יִפָּדוּ, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר. כֹּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן, אוֹ מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן, וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ וְנִפְדּוּ, פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת, וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ חַיָּב, וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ, יִקָּבֵרוּ.

כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ — ולכן רק שוויים בכסף קדש — חַיָּבִין בַּבְּכוֹרָה וּבַמַּתָּנוֹת; וְיוֹצְאִין לְחֻלִּין, לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד; וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן; וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר, שמעולם לא היו קרבן של ממש; וְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה — בהמה שהוחלפה בהם אינה מתקדשת — וְאִם מֵתוּ יִפָּדוּ, אפילו להאכילם לכלבים; חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר — בכור ומעשר בהמה קדושים לגמרי אף כשיש בהם מום. כֹּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן, אוֹ מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן — מום עובר כאילו אינו, ולכן גוף הבהמה עצמו קדש — וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ וְנִפְדּוּ, פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת, וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ חַיָּב כרת, וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ, יִקָּבֵרוּ — ואין פודים אותם להאכילם לכלבים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

י:גספק ובעלות

בְּכוֹר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמֵאָה, בִּזְמַן שֶׁמֵּאָה שׁוֹחֲטִין אֶת כֻּלָּן, פּוֹטְרִין אֶת כֻּלָּן. אֶחָד שׁוֹחֵט אֶת כֻּלָּן, פּוֹטְרִין לוֹ אֶחָד. הַשּׁוֹחֵט לְכֹהֵן וּלְנָכְרִי, פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן, צָרִיךְ שֶׁיִּרְשֹׁם. וְאִם אָמַר חוּץ מִן הַמַּתָּנוֹת, פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. אָמַר, מְכֹר לִי בְנֵי מֵעֶיהָ שֶׁל פָּרָה, וְהָיוּ בָהֶן מַתָּנוֹת, נוֹתְנָן לְכֹהֵן וְאֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. לָקַח הֵימֶנּוּ בְמִשְׁקָל, נוֹתְנָן לְכֹהֵן וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים.

בְּכוֹר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמֵאָה — מן הבכור אין נותנים מתנות, ומן השאר נותנים — בִּזְמַן שֶׁמֵּאָה שׁוֹחֲטִין אֶת כֻּלָּן — מאה אנשים, כל אחד אחת — פּוֹטְרִין אֶת כֻּלָּן, שכל אחד יכול לומר: שלי הוא הבכור. אֶחָד שׁוֹחֵט אֶת כֻּלָּן, פּוֹטְרִין לוֹ אֶחָד, שרק אחת מהן יכולה להיות הבכור. הַשּׁוֹחֵט לְכֹהֵן וּלְנָכְרִי פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת, שהמתנות חלות רק על בהמה של ישראל. וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן — עם כהן או עם נכרי — צָרִיךְ שֶׁיִּרְשֹׁם על הבהמה, כדי שידעו הכול מדוע אין נותנים ממנה מתנות. וְאִם אָמַר חוּץ מִן הַמַּתָּנוֹת — כהן שמכר בהמה — הקונה פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת, שהמתנות נשארו של הכהן. אָמַר, מְכֹר לִי בְנֵי מֵעֶיהָ שֶׁל פָּרָה, וְהָיוּ בָהֶן מַתָּנוֹת — הקיבה היא אחת מהן — נוֹתְנָן לְכֹהֵן וְאֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים, כלומר מן המחיר: הוא ידע שהקיבה אינה למכירה. לָקַח הֵימֶנּוּ בְמִשְׁקָל, נוֹתְנָן לְכֹהֵן וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. הטבח גבה מחיר גם על הקיבה, שמעולם לא הייתה שלו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

י:דפרת הגר וגבולות המתנות

גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיְתָה לוֹ פָרָה, נִשְׁחֲטָה עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר. מִשֶּׁנִּתְגַּיֵּר, חַיָּב. סָפֵק, פָּטוּר, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. אֵיזֶהוּ הַזְּרוֹעַ, מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה עַד כַּף שֶׁל יָד. וְהוּא שֶׁל נָזִיר. וּכְנֶגְדּוֹ בָרֶגֶל, שׁוֹק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שׁוֹק, מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה עַד סֹבֶךְ שֶׁל רָגֶל. אֵיזֶהוּ לְחִי, מִן הַפֶּרֶק שֶׁל לְחִי עַד פִּקָּה שֶׁל גַּרְגָּרֶת.

גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיְתָה לוֹ פָרָה: נִשְׁחֲטָה עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר, שהחיוב חל בשעת השחיטה. מִשֶּׁנִּתְגַּיֵּר — נשחטה הפרה כשכבר היה ישראל — חַיָּב סָפֵק, פָּטוּר — אם נשחטה לפני הגיור או אחריו — שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וכאן המוציא הוא הכהן. אֵיזֶהוּ הַזְּרוֹעַ? מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה עַד כַּף שֶׁל יָד — כלומר עד עצם השכם: החלק העליון של הרגל הקדמית. וְהוּא שֶׁל נָזִיר — הזרוע המבושלת מאילו של הנזיר, שנדר מיין (במדבר ו, יט) — וּכְנֶגְדּוֹ בָרֶגֶל, שׁוֹק — חלק הכהן מן השלמים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שׁוֹק, מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה עַד סֹבֶךְ שֶׁל רָגֶל — הפרק שבין העצם האמצעית לירך: חתיכה קצרה יותר, של עצם אחת. אֵיזֶהוּ לְחִי? מִן הַפֶּרֶק שֶׁל לְחִי — הסמוך לצדעיים — עַד פִּקָּה שֶׁל גַּרְגָּרֶת, והלסת התחתונה עם הלשון בכלל.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים