משנה חֻלִּין · פרק ז מתוך יב
חֻלִּין · פרק זגִּיד הַנָּשֶׁה
הגיד שבירך הבהמה, שאסרה התורה
סימןכַּף הַיָּרֵךְ
שני רעיונות יעזרו לפני שמתחילים. כשנאבק יעקב עם המלאך, נגע המלאך בכף ירכו, ולכן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה — הגיד העובר בירך הבהמה (בראשית לב, לג). ועל אכילת מאכל אסור לוקים בדרך כלל רק מכזית, ואילו מאכל אסור שנתבשל עם מאכל אחר יכול לאסור אותו בטעמו. הפרק מבאר היכן האיסור נוהג, כיצד נוטלים את הגיד, את המלקות על אכילתו, מה דינו כשנתבשל עם בשר אחר, ואם הוא נוהג אף בבהמה טמאה.
- ז:אגיד הנשה — הגיד האסוראיסור גיד הנשה נוהג בכל מקום ובכל זמן, בחולין ובמוקדשים, בבהמה ובחיה ובשתי הירכיים — אבל לא בעוף; ונחלקו בשליל ובנאמנות הטבחים.סימןגיד הנשה נוהג
- ז:במקומו ניכרמותר לשלוח לנכרי ירך שלמה שגיד הנשה בתוכה, שמקומו ניכר; והנוטל את הגיד צריך ליטול את כולו, ורבי יהודה אומר שדי בכדי לקיים מצוות נטילה.סימןירך לנכרי
- ז:גכזית, או גיד שלםהאוכל כזית מגיד הנשה לוקה ארבעים, והאוכל גיד שלם שאין בו כזית חייב, שבריה הוא; אכל כזית מזה וכזית מזה — לוקה שמונים, ולרבי יהודה ארבעים בלבד.סימןהאוכל מגיד הנשה
- ז:דכבשר בלפתירך שנתבשל בה גיד הנשה אסורה אם יש בה בנותן טעם, ומשערים כאילו הגיד בשר והירך לפת.סימןירך שנתבשל
- ז:הניכר ונוטלו — או שכולם אסוריםגיד הנשה או חתיכת נבלה שנתבשלו בין גידים או חתיכות של היתר — אם ניכרים, נוטלים אותם ומשערים בנותן טעם; ואם לא, כולם אסורים, שבריה וחתיכה חשובה אינן בטלות ברוב.סימןשנתבשל עם הגידים
- ז:ובסיני נאמר, ונכתב במקומואיסור גיד הנשה נוהג בבהמה טהורה ולא בטמאה; רבי יהודה אומר שאף בטמאה, שהרי נאסר לבני יעקב, וחכמים משיבים שבסיני נאמר, אלא שנכתב במקומו.סימןבסיני נאמר
כל הפרק
ז:אגיד הנשה — הגיד האסור
גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין וּבְמֻקְדָּשִׁים. וְנוֹהֵג בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה, בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְׂמֹאל. וְאֵינוֹ נוֹהֵג בְּעוֹף, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כָף. וְנוֹהֵג בְּשָׁלִיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ נוֹהֵג בְּשָׁלִיל. וְחֶלְבּוֹ מֻתָּר. וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב.
גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בָּאָרֶץ — הגיד שבירך, האסור באכילה (בראשית לב, לג) — וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת — כשבית המקדש קיים וכשאינו — בְּחֻלִּין וּבְמֻקְדָּשִׁים — אפילו מעולה, הנשרפת כולה, מוציאים אותו תחילה. וְנוֹהֵג בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה, — בבקר ובצבי כאחד — והגיד אסור בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְׂמֹאל וְאֵינוֹ נוֹהֵג בְּעוֹף, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כָף. כלומר כף ירך: הבשר שעל ירכו שטוח, ולא עגול (בראשית לב, לג). וְנוֹהֵג בְּשָׁלִיל — עובר חי ושלם, שנמצא באמו שנשחטה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ נוֹהֵג בְּשָׁלִיל, וְחֶלְבּוֹ מֻתָּר. וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, לומר שהוציאו אותו, שחיטוט אחריו מלאכה קשה — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב.
ז:במקומו ניכר
שׁוֹלֵחַ אָדָם יָרֵךְ לְנָכְרִי שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה בְתוֹכָהּ, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִכָּר. הַנּוֹטֵל גִּיד הַנָּשֶׁה, צָרִיךְ שֶׁיִּטֹּל אֶת כֻּלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת נְטִילָה.
שׁוֹלֵחַ אָדָם יָרֵךְ לְנָכְרִי במתנה, שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה בְתוֹכָהּ, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִכָּר — יהודי שיקנה אותה בחזרה יראה שהגיד לא הוצא. הַנּוֹטֵל גִּיד הַנָּשֶׁה צָרִיךְ שֶׁיִּטֹּל אֶת כֻּלּוֹ — מחטט אחריו עד שיוציא את כולו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: די ליטול ממנו כְּדֵי לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת נְטִילָה — שיחתוך אותו מלמעלה.
ז:גכזית, או גיד שלם
הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה כַזַּיִת, סוֹפֵג אַרְבָּעִים. אֲכָלוֹ וְאֵין בּוֹ כַזַּיִת, חַיָּב. אָכַל מִזֶּה כַזַּיִת וּמִזֶּה כַזַּיִת, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים.
הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה כַזַּיִת סוֹפֵג אַרְבָּעִים מלקות. אֲכָלוֹ וְאֵין בּוֹ כַזַּיִת, — גיד שלם, קטן מכזית — חַיָּב — שגיד שלם נחשב בכל גודל, כנמלה שנאכלה שלמה. אָכַל מִזֶּה כַזַּיִת וּמִזֶּה כַזַּיִת — מן הירך הימנית ומן השמאלית — סוֹפֵג שְׁמוֹנִים מלקות. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים — שלדעתו רק גיד הירך הימנית אסור.
ז:דכבשר בלפת
יָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה, אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ. כְּבָשָׂר בְּלָפֶת.
יָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה, אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם — אם הגיד נותן טעם בכל הירך — הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ. כְּבָשָׂר בְּלָפֶת. אם בשר בגודל הגיד היה נותן טעם בלפת בגודל הירך, הירך אסורה.
ז:הניכר ונוטלו — או שכולם אסורים
גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם הַגִּידִים, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירוֹ, בְּנוֹתֵן טַעַם, וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרִין. וְהָרֹטֶב, בְּנוֹתֵן טָעַם. וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה, וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל דָּג טָמֵא, שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירָן, בְּנוֹתֵן טַעַם. וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת. וְהָרֹטֶב, בְּנוֹתֵן טָעַם.
גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם הַגִּידִים, — גידים של היתר — בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירוֹ — מוציאים אותו, והשאר אסור רק בְּנוֹתֵן טַעַם; וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרִין — שגיד שלם אינו בטל ברוב — וְהָרֹטֶב, בְּנוֹתֵן טָעַם. וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה, וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל דָּג טָמֵא, — דג שאינו כשר — שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת, — חתיכות כשרות — בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירָן, בְּנוֹתֵן טַעַם — השאר אסור רק אם נתנו בו טעם; וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת — שחתיכה הראויה להגיש לאורחים אינה בטלה ברוב — וְהָרֹטֶב, בְּנוֹתֵן טָעַם.
ז:ובסיני נאמר, ונכתב במקומו
נוֹהֵג בִּטְהוֹרָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּטְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בִּטְמֵאָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה, וַעֲדַיִן בְּהֵמָה טְמֵאָה מֻתֶּרֶת לָהֶן. אָמְרוּ לוֹ, בְּסִינַי נֶאֱמַר, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ.
איסור גיד הנשה נוֹהֵג בִּטְהוֹרָה — בבהמה כשרה — וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּטְמֵאָה — שהיא כבר אסורה כולה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בִּטְמֵאָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: וַהֲלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה (בראשית לב, לג), וַעֲדַיִן בְּהֵמָה טְמֵאָה מֻתֶּרֶת לָהֶן? אם כן, האיסור חל גם על בהמה טמאה. אָמְרוּ לוֹ, בְּסִינַי נֶאֱמַר, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ — בסיפור יעקב, כדי לספר מפני מה נאסר.