משנה חֻלִּין · פרק ד מתוך יב
חֻלִּין · פרק דבְּהֵמָה הַמַּקְשָׁה
העובר, הלידה ובן פקועה
סימןעֻבָּר וְלֵדָה
שני רעיונות יעזרו לפני שמתחילים. עובר שבמעי בהמה נחשב חלק מאמו, ולכן כשהיא נשחטת כהלכה, העובר שבתוכה מותר באכילה בלי שחיטה משלו. ומשיצא ראשו או רובו — הוא נחשב ילוד, ומעתה הוא בהמה בפני עצמה. הפרק עובר על מה שנובע מכך: יד שיצאה וחזרה, בכור שנתקע בלידה קשה, עובר מת שנגעו בו בתוך אמו, עובר שנמצא חי בבהמה שנשחטה, רגל אחורית שנחתכה או נשברה, והשליא.
- ד:אכששחיטת האם מתירה את העוברעובר של בהמה המקשה לילד שהוציא את ידו והחזירה — מותר בשחיטת אמו; הוציא את ראשו — הרי הוא כילוד; וחתיכה מן העובר שבמעיה מותרת, אבל מן הטחול והכליות של האם — אסורה.סימןהוציא את ראשו
- ד:באיבר איבר — עד שיצא רובובכור של מבכרת המקשה לילד — מחתכים אותו איבר איבר ומשליכים לכלבים, שעדיין אינו קדוש; יצא רובו — נולד וקדש, טעון קבורה, ואמו נפטרה מן הבכורה.סימןהמבכרת המקשה
- ד:גהרועה טהור, המיילדת טמאהרועה שנגע בעובר מת בתוך מעי הבהמה — טהור, ורבי יוסי הגלילי מטמא בבהמה ממין אסור; אבל מיילדת שנגעה בוולד מת במעי האישה — טמאה טומאת שבעה, והאישה טהורה עד שיצא הוולד.סימןהושיט הרועה את ידו
- ד:דהאיבר שיצא — האם שחיטת אמו מטהרת אותו?עובר שהוציא את ידו ונחתכה לאחר שחיטת אמו: לרבי מאיר האיבר מטמא טומאת נבלה, ולחכמים — כטריפה שחוטה; והמשנה מבררת מדוע שחיטה מטהרת טריפה ואינה מטהרת בהמה ממין אסור.סימןאחר כך חתכה
- ד:הבן פקועה — חי, ובכל זאת מותרעובר שנמצא בבהמה שנשחטה ניתר בשחיטת אמו; בבן תשעה חי רבי מאיר מצריך שחיטה וחכמים פוטרים, ורבי שמעון שזורי מתיר אף כשגדל וחורש; ואם קרע את האם בלא שחיטה — טעון שחיטה.סימןבן תשעה חי
- ד:והארכובה, צומת הגידין והעצם השבורהבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה — כשרה, ולמעלה — טריפה, וכן אם ניטל צומת הגידין; ובשבר בעצם — אם רוב הבשר קיים, השחיטה מתירה את האיבר, ואם לאו — אינה מתירה.סימןמן הארכבה
- ד:זהשליא — סימן ולדשליא שנמצאה בבהמה שנשחטה — נפש היפה תאכלנה, ואינה מטמאה; יצא מקצתה — אסורה; ושליא של מבכרת מושלכת לכלבים, ושל מוקדשין נקברת — אבל לא בפרשת דרכים ולא באילן.סימןמצא בה שליא
כל הפרק
ד:אכששחיטת האם מתירה את העובר
בְּהֵמָה הַמַּקְשָׁה לֵילֵד, וְהוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִירָהּ, מֻתָּר בַּאֲכִילָה. הוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֱחֱזִירוֹ, הֲרֵי זֶה כְיָלוּד. חוֹתֵךְ מֵעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ, מֻתָּר בַּאֲכִילָה. מִן הַטְּחוֹל וּמִן הַכְּלָיוֹת, אָסוּר בַּאֲכִילָה. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁגּוּפָהּ, אָסוּר. שֶׁאֵינוֹ גוּפָהּ, מֻתָּר.
בְּהֵמָה הַמַּקְשָׁה לֵילֵד, וְהוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִירָהּ — רגלו הקדמית — ואחר כך נשחטה האם: העובר מֻתָּר בַּאֲכִילָה — שחיטת אמו מתירה אותו כשהוא בתוכה; רגל שנשארה בחוץ הייתה נשארת אסורה. הוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ — העובר, מן הרחם — אַף עַל פִּי שֶׁהֱחֱזִירוֹ הֲרֵי זֶה כְיָלוּד — ושחיטת אמו שוב אינה מתירה אותו. חוֹתֵךְ מֵעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ — הרי זה מֻתָּר בַּאֲכִילָה — שחיטת האם מתירה את העובר שבתוכה. אבל אם חתך מִן הַטְּחוֹל וּמִן הַכְּלָיוֹת של האם עצמה — הרי זה אָסוּר בַּאֲכִילָה: החתיכה נחתכה מבהמה חיה. זֶה הַכְּלָל — בחתיכות שנחתכו בתוך בהמה חיה: דָּבָר שֶׁגּוּפָהּ, אָסוּר; שֶׁאֵינוֹ גוּפָהּ, מֻתָּר — כמו העובר, ששחיטת אמו מתירה אותו.
ד:באיבר איבר — עד שיצא רובו
הַמְבַכֶּרֶת הַמַּקְשָׁה לֵילֵד, מְחַתֵּךְ אֵבָר אֵבָר וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים. יָצָא רֻבּוֹ, הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה.
הַמְבַכֶּרֶת הַמַּקְשָׁה לֵילֵד, בהמה בלידתה הראשונה, שבכורה הזכר קדוש — את העובר מְחַתֵּךְ אֵבָר אֵבָר וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים — שאינו קדוש עד שיצא רובו. יָצָא רֻבּוֹ של העובר — הוא נחשב ילוד וקדוש, ולכן הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה — האם: ולד זה פתח את רחמה, ולכן הבא אחריו אינו בכור.
ד:גהרועה טהור, המיילדת טמאה
בְּהֵמָה שֶׁמֵּת עֻבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וְהוֹשִׁיט הָרוֹעֶה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בּוֹ, בֵּין בִּבְהֵמָה טְמֵאָה, בֵּין בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה, טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, בִּטְמֵאָה, טָמֵא, וּבִטְהוֹרָה, טָהוֹר. הָאִשָּׁה שֶׁמֵּת וְלָדָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וּפָשְׁטָה חַיָּה אֶת יָדָהּ וְנָגְעָה בוֹ, הַחַיָּה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהָאִשָּׁה טְהוֹרָה עַד שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד.
בְּהֵמָה שֶׁמֵּת עֻבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וְהוֹשִׁיט הָרוֹעֶה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בּוֹ, בֵּין בִּבְהֵמָה טְמֵאָה, בֵּין בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה — כלומר ממין האסור באכילה או ממין המותר — הרועה טָהוֹר — שכל עוד האם חיה, העובר המת שבתוכה אינו מטמא. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: הנוגע בעובר מת שבמעי בהמה — בִּטְמֵאָה, טָמֵא — בבהמה ממין אסור, שהוא דורש פסוק (ויקרא ה, ב) המייחד את עוברה לטומאה; וּבִטְהוֹרָה, טָהוֹר הָאִשָּׁה שֶׁמֵּת וְלָדָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וּפָשְׁטָה חַיָּה אֶת יָדָהּ וְנָגְעָה בוֹ — "חיה" היא המיילדת — הַחַיָּה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה — טומאת מת, מגזרת חכמים: שמא כבר יצא ראש הוולד והיא לא הרגישה — וְהָאִשָּׁה טְהוֹרָה עַד שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד — שהיא עצמה הייתה מרגישה אילו יצא ראשו.
ד:דהאיבר שיצא — האם שחיטת אמו מטהרת אותו?
בְּהֵמָה הַמַּקְשָׁה לֵילֵד, וְהוֹצִיא עֻבָּר אֶת יָדוֹ וַחֲתָכָהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת אִמּוֹ, הַבָּשָׂר טָהוֹר. שָׁחַט אֶת אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָהּ, הַבָּשָׂר מַגַּע נְבֵלָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מַגַּע טְרֵפָה שְׁחוּטָה. מַה מָּצִינוּ בַטְּרֵפָה שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ, אַף שְׁחִיטַת בְּהֵמָה תְּטַהֵר אֶת הָאֵבָר. אָמַר לָהֶם רַבִּי מֵאִיר, לֹא, אִם טִהֲרָה שְׁחִיטַת טְרֵפָה אוֹתָהּ, דָּבָר שֶׁגּוּפָהּ, תְּטַהֵר אֶת הָאֵבָר, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ גוּפָהּ. מִנַּיִן לַטְּרֵפָה שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ. בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲסוּרָה בַאֲכִילָה, אַף טְרֵפָה אֲסוּרָה בַאֲכִילָה. מַה בְּהֵמָה טְמֵאָה אֵין שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ, אַף טְרֵפָה לֹא תְטַהֲרֶנָּה שְׁחִיטָתָהּ. לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר, תֹּאמַר בִּטְרֵפָה שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. טֹל לְךָ מַה שֶּׁהֵבֵאתָ, הֲרֵי שֶׁנּוֹלְדָה טְרֵפָה מִן הַבֶּטֶן מִנַּיִן. לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה שֶׁכֵּן אֵין בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה, תֹּאמַר בִּטְרֵפָה שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה. בֶּן שְׁמֹנָה חַי, אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ, לְפִי שֶׁאֵין בְּמִינוֹ שְׁחִיטָה.
בְּהֵמָה הַמַּקְשָׁה לֵילֵד, וְהוֹצִיא עֻבָּר אֶת יָדוֹ וַחֲתָכָהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת אִמּוֹ: הַבָּשָׂר טָהוֹר — כלומר בשר העובר, שהרגל נחתכה בעוד האם חיה, ובהמה חיה אינה מקבלת טומאה. שָׁחַט אֶת אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָהּ — את הרגל שיצאה — הַבָּשָׂר מַגַּע נְבֵלָה — בשר העובר נטמא במגע הרגל, ששחיטת האם לא התירה אותה, והיא מטמאה כנבלה — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בשר העובר אינו אלא מַגַּע טְרֵפָה שְׁחוּטָה — בהמה בעלת פגם שימיתנה, שנשחטה; וזו טומאה קלה, מדברי חכמים בלבד. מַה מָּצִינוּ בַטְּרֵפָה שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ — מצילה אותה מטומאת נבלה, אף שאסור לאכלה — כך באיבר העובר שיצא מן הרחם: אַף שְׁחִיטַת בְּהֵמָה תְּטַהֵר אֶת הָאֵבָר אָמַר לָהֶם רַבִּי מֵאִיר, לֹא. אִם טִהֲרָה שְׁחִיטַת טְרֵפָה אוֹתָהּ, דָּבָר שֶׁגּוּפָהּ — וכי שחיטת האם תְּטַהֵר אֶת הָאֵבָר, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ גוּפָהּ? האיבר שייך לעובר, ולא לה. מִנַּיִן לַטְּרֵפָה שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ. שמא אינה מטהרת אותה כלל, ואז נופלת ראיית חכמים. בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲסוּרָה בַאֲכִילָה — כלומר ממין שאינו כשר — אַף טְרֵפָה אֲסוּרָה בַאֲכִילָה — ולכאורה דין שתיהן שווה. מַה בְּהֵמָה טְמֵאָה אֵין שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ — בהמה ממין אסור מטמאת כנבלה בכל דרך שתמות, ואפילו בשחיטה — אַף טְרֵפָה לֹא תְטַהֲרֶנָּה שְׁחִיטָתָהּ לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר — זמן שבו הייתה כשרה — וכי תֹּאמַר בִּטְרֵפָה שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. לפני שנפגמה, שחיטה הייתה מתירה אותה. טֹל לְךָ מַה שֶּׁהֵבֵאתָ, — התשובה שהבאת נופלת — הֲרֵי שֶׁנּוֹלְדָה טְרֵפָה מִן הַבֶּטֶן מִנַּיִן. כלומר: מניין ששחיטתה מטהרת אותה, והרי לא הייתה לה שעת הכושר מעולם? לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה שֶׁכֵּן אֵין בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה — שאין שחיטה מועילה במינה כלל — וכי תֹּאמַר בִּטְרֵפָה שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה? בֶּן שְׁמֹנָה חַי, אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ — ולד שנולד בחודש השמיני — לְפִי שֶׁאֵין בְּמִינוֹ שְׁחִיטָה. ולד שנולד מוקדם כל כך אינו יכול לחיות.
ד:הבן פקועה — חי, ובכל זאת מותר
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָהּ בֶּן שְׁמֹנָה חַי אוֹ מֵת, אוֹ בֶן תִּשְׁעָה מֵת, קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. מָצָא בֶן תִּשְׁעָה חַי, טָעוּן שְׁחִיטָה, וְחַיָּב בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ בֶן שְׁמֹנֶה שָׁנִים וְחוֹרֵשׁ בַּשָּׂדֶה, שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ. קְרָעָהּ וּמָצָא בָהּ בֶּן תִּשְׁעָה חַי, טָעוּן שְׁחִיטָה, לְפִי שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה אִמּוֹ.
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָהּ בֶּן שְׁמֹנָה חַי אוֹ מֵת — ולד שעדיין לא נשלמו חודשיו — אוֹ בֶן תִּשְׁעָה מֵת — הוא ניתר בשחיטת אמו, אבל קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ — שדמו אסור, כדם של כל איבר. מָצָא בֶן תִּשְׁעָה חַי, טָעוּן שְׁחִיטָה — שבן תשעה שלם הוא בהמה בפני עצמה — וְחַיָּב בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ — שחיטת בהמה וולדה ביום אחד — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אף בן תשעה חי — שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ — כלומר מתירה אותו, שעד שייוולד הוא חלק ממנה. רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר: עובר שנמצא חי בבהמה שנשחטה וגדל — אֲפִלּוּ בֶן שְׁמֹנֶה שָׁנִים וְחוֹרֵשׁ בַּשָּׂדֶה, שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ — מתירה אותו, בלי שחיטה משלו. קְרָעָהּ וּמָצָא בָהּ בֶּן תִּשְׁעָה חַי — המית את האם בקריעה, בלא שחיטה כשרה — טָעוּן שְׁחִיטָה, לְפִי שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה אִמּוֹ.
ד:והארכובה, צומת הגידין והעצם השבורה
בְּהֵמָה שֶׁנֶּחְתְּכוּ רַגְלֶיהָ מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה, כְּשֵׁרָה. מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַעְלָה, פְּסוּלָה. וְכֵן שֶׁנִּטַּל צֹמֶת הַגִּידִין. נִשְׁבַּר הָעֶצֶם, אִם רֹב הַבָּשָׂר קַיָּם, שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ. וְאִם לָאו, אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ.
בְּהֵמָה שֶׁנֶּחְתְּכוּ רַגְלֶיהָ — האחוריות: מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה, כְּשֵׁרָה; מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַעְלָה, פְּסוּלָה — שהיא טריפה, בהמה שיש בה פגם שימיתנה. וְכֵן שֶׁנִּטַּל צֹמֶת הַגִּידִין — שלושה גידים לבנים המתקבצים ברגל — אף היא טריפה. נִשְׁבַּר הָעֶצֶם — עצם הרגל — אִם רֹב הַבָּשָׂר קַיָּם, שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ — מתירה את האיבר; וְאִם לָאו, אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ — והאיבר המדולדל נשאר אסור.
ד:זהשליא — סימן ולד
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָהּ שִׁלְיָא, נֶפֶשׁ הַיָּפָה תֹּאכְלֶנָּה, וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא טֻמְאַת אֳכָלִין וְלֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת. חִשֵּׁב עָלֶיהָ, מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת. שִׁלְיָא שֶׁיָּצְתָה מִקְצָתָהּ, אֲסוּרָה בַאֲכִילָה. סִימַן וָלָד בָּאִשָּׁה, וְסִימַן וָלָד בַּבְּהֵמָה. הַמְבַכֶּרֶת שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא, יַשְׁלִיכֶנָּה לִכְלָבִים. וּבַמֻּקְדָּשִׁין, תִּקָּבֵר. וְאֵין קוֹבְרִין אוֹתָהּ בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים, וְאֵין תּוֹלִין אוֹתָהּ בְּאִילָן, מִפְנֵי דַּרְכֵי הָאֱמֹרִי.
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָהּ שִׁלְיָא — השליה, הקרום שהעובר גדל בתוכו — נֶפֶשׁ הַיָּפָה תֹּאכְלֶנָּה — מי שאינו נגעל ממנה — וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא טֻמְאַת אֳכָלִין וְלֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת — אינה נטמאת כאוכל ואינה מטמאה כנבלה, שאין אנשים רואים בה אוכל או בשר. חִשֵּׁב עָלֶיהָ — החליט לאכלה — ומחשבתו עושה אותה אוכל, ולכן מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין, אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת — שעדיין אינה בשר. שִׁלְיָא שֶׁיָּצְתָה מִקְצָתָהּ קודם השחיטה, אֲסוּרָה בַאֲכִילָה — שמא יצא בתוכה ראש הוולד, ונעשה ילוד. השליא היא סִימַן וָלָד בָּאִשָּׁה, וְסִימַן וָלָד בַּבְּהֵמָה. הַמְבַכֶּרֶת שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא — בהמה היולדת בפעם הראשונה — יַשְׁלִיכֶנָּה לִכְלָבִים — שהוולד שבתוכה כנראה לא היה בכור קדוש: אולי היה נקבה. וּבַמֻּקְדָּשִׁין — כגון בהמת שלמים שהפילה שליא — תִּקָּבֵר — שכל ולד שלה קדוש, זכר או נקבה. וְאֵין קוֹבְרִין אוֹתָהּ בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים — את השליא — וְאֵין תּוֹלִין אוֹתָהּ בְּאִילָן — מנהגי ניחוש, כדי שהבהמה לא תפיל שוב — מִפְנֵי דַּרְכֵי הָאֱמֹרִי