משנה חֻלִּין · פרק ג מתוך יב

חֻלִּין · פרק גאֵלּוּ טְרֵפוֹת

הפגמים הממיתים וסימני המינים הטהורים

סימןטְרֵפוֹת וְסִימָנִים

גם שחיטה מושלמת אינה מתירה כל בהמה. בהמה שיש בה פגם שימיתנה — פציעה או מום שלא הייתה יכולה לחיות עמם, כגון ריאה נקובה או חוט שדרה שנפסק — היא טריפה, ובשרה אסור, כשרה ככל שתהיה שחיטתה. הפרק מונה את הטריפות שבבהמה, אחר כך פגיעות באותם איברים שנראות קשות אבל הבהמה חיה עמן, ועושה כן גם בעוף; אחר כך הוא דן בבהמה שאינה אלא חולה. בסופו הוא עובר לשאלה אחרת: אילו מיני עופות, חגבים ודגים מותרים באכילה בכלל, ובאילו סימנים מכירים אותם.

  1. ג:אאלו טריפות — הפגמים הממיתיםרשימת הטריפות שבבהמה — נקבים בוושט, בקרום המוח, בלב, בריאה ובקיבות, גרגרת שנפסקה, שדרה שנשברה, נפילה ודרוסה — והכלל: כל שאין כמוה חיה, טריפה.סימןאלו טרפות בבהמה
  2. ג:בואלו כשרות — פגיעות שאינן ממיתותהרשימה ההפוכה: אותם איברים שנפגעו פגיעה שהבהמה חיה עמה — וכן טחול, כליות, לחי תחתון ורחם שניטלו — כשרים; והמשנה נחתמת במחלוקת רבי מאיר וחכמים בגלודה.סימןאלו כשרות בבהמה
  3. ג:גואלו טריפות בעוףטריפות העוף: ושט שניקב, גרגרת שנפסקה, חולדה שהכתה על ראשו, קורקבן או מעיים שניקבו ובני מעיים שנחמרו באש — ועוף שנדרס או שנחבט ומפרכס, שאינו כשר אלא אם נשאר בחיים מעת לעת.סימןאלו טרפות בעוף
  4. ג:דואלו כשרות בעוףהרשימה הכשרה של העוף: גרגרת שניקבה, הכאת חולדה שלא במקום מסוכן, זפק שניקב, בני מעיים שיצאו ולא ניקבו, וכנפיים או רגליים שנשברו — ורבי מכשיר אף זפק שניטל, ורבי יהודה פוסל עוף שניטלה נוצתו.סימןאלו כשרות בעוף
  5. ג:הבהמה חולה — כשרה אף בסכנהבהמה חולה, או שאכלה או שתתה דבר מזיק, אינה טריפה וכשרה; אבל אכלה סם המוות או שהכישה נחש — מותרת משום טריפה, ואסורה משום סכנת נפשות.סימןאחוזת הדם
  6. ג:וסימני העוףהתורה מנתה את העופות האסורים בשמם ולא נתנה בהם סימנים, וחכמים קבעו: כל עוף הדורס — אסור, ועוף שיש לו אצבע יתרה, זפק וקורקבן שנקלף — מותר.סימןסימני העוף
  7. ג:זחגבים ודגים — סימני ההיתרסימני החגב המותר — ארבע רגליים, ארבע כנפיים, קרסוליים וכנפיים החופות את רוב גופו, ולדעת רבי יוסי גם ששמו חגב — וסימני הדג, המפורשים בתורה: סנפיר וקשקשת.סימןחגבים / דגים

כל הפרק

ג:אאלו טריפות — הפגמים הממיתים

אֵלּוּ טְרֵפוֹת בַּבְּהֵמָה. נְקוּבַת הַוֶּשֶׁט, וּפְסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת, נִקַּב קְרוּם שֶׁל מֹחַ, נִקַּב הַלֵּב לְבֵית חֲלָלוֹ, נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְנִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ, נִטַּל הַכָּבֵד וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר הֵימֶנּוּ כְלוּם, הָרֵאָה שֶׁנִּקְּבָה, אוֹ שֶׁחָסְרָה, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד שֶׁתִּנָּקֵב לְבֵית הַסִּמְפּוֹנוֹת. נִקְּבָה הַקֵּבָה, נִקְּבָה הַמָּרָה, נִקְּבוּ הַדַּקִּין, הַכֶּרֶס הַפְּנִימִית שֶׁנִּקְּבָה, אוֹ שֶׁנִּקְרַע רֹב הַחִיצוֹנָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַגְּדוֹלָה טֶפַח, וְהַקְּטַנָּה בְּרֻבָּהּ. הַמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּקְּבוּ לַחוּץ, נָפְלָה מִן הַגַּג, נִשְׁתַּבְּרוּ רֹב צַלְעוֹתֶיהָ, וּדְרוּסַת הַזְּאֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, דְּרוּסַת הַזְּאֵב בַּדַּקָּה, וּדְרוּסַת אֲרִי בַּגַּסָּה, דְּרוּסַת הַנֵּץ בָּעוֹף הַדַּק, וּדְרוּסַת הַגַּס בָּעוֹף הַגָּס. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁאֵין כָּמוֹהָ חַיָּה, טְרֵפָה:

אֵלּוּ טְרֵפוֹת בַּבְּהֵמָה. כל אחד מאלה הוא פגם ממית, האוסר את הבהמה באכילה אף אם נשחטה כהלכה: נְקוּבַת הַוֶּשֶׁט, וּפְסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת, נִקַּב קְרוּם שֶׁל מֹחַ, נִקַּב הַלֵּב לְבֵית חֲלָלוֹ, נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְנִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ, נִטַּל הַכָּבֵד וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר הֵימֶנּוּ כְלוּם, הָרֵאָה שֶׁנִּקְּבָה אוֹ שֶׁחָסְרָה, כלומר שחסר ממנה חלק, כגון אונה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, ריאה שניקבה אינה טריפה עַד שֶׁתִּנָּקֵב לְבֵית הַסִּמְפּוֹנוֹת. נִקְּבָה הַקֵּבָה — האחרונה מארבע קיבות הבהמה — נִקְּבָה הַמָּרָה, נִקְּבוּ הַדַּקִּין — המעיים הדקים; הַכֶּרֶס הַפְּנִימִית שֶׁנִּקְּבָה — הקיבה הראשונה והגדולה — אוֹ שֶׁנִּקְרַע רֹב הַחִיצוֹנָה — הבשר העבה המכסה את הכרס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בכרס החיצונה: הַגְּדוֹלָה שבבהמות — טֶפַח, וְהַקְּטַנָּה בְּרֻבָּהּ. הַמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּקְּבוּ לַחוּץ — שתי קיבות המחוברות זו לזו, שניקבו שלא במקום חיבורן — נָפְלָה מִן הַגַּג — שמא נתרסקו איבריה הפנימיים — נִשְׁתַּבְּרוּ רֹב צַלְעוֹתֶיהָ, וּדְרוּסַת הַזְּאֵב, שציפורני הזאב מרעילות את הבשר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, דְּרוּסַת הַזְּאֵב בַּדַּקָּה — בכבשים ועיזים — וּדְרוּסַת אֲרִי בַּגַּסָּה — בבקר, שארס הזאב חלש מלהזיק לו — דְּרוּסַת הַנֵּץ בָּעוֹף הַדַּק, וּדְרוּסַת הַגַּס בָּעוֹף הַגָּס זֶה הַכְּלָל, הכולל גם פגמים ממיתים שלא נמנו כאן, כגון טחול שניקב: כֹּל שֶׁאֵין כָּמוֹהָ חַיָּה, כלומר בהמה שנפגעה פגיעה שאין בהמה יכולה לחיות עמה, טְרֵפָה:

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:בואלו כשרות — פגיעות שאינן ממיתות

וְאֵלּוּ כְשֵׁרוֹת בַּבְּהֵמָה. נִקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה. עַד כַּמָּה תֶּחְסַר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד כָּאִסָּר הָאִיטַלְקִי. נִפְחֲתָה הַגֻּלְגֹּלֶת וְלֹא נִקַּב קְרוּם שֶׁל מֹחַ, נִקַּב הַלֵּב וְלֹא לְבֵית חֲלָלוֹ, נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְלֹא נִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ, נִטְּלָה הַכָּבֵד וְנִשְׁתַּיֵּר הֵימֶנָּה כַזָּיִת, הַמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּקְּבוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה. נִטַּל הַטְּחוֹל, נִטְּלוּ הַכְּלָיוֹת, נִטַּל לְחִי הַתַּחְתּוֹן, נִטַּל הָאֵם שֶׁלָּהּ, וַחֲרוּתָה בִידֵי שָׁמָיִם. הַגְּלוּדָה, רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין:

וְאֵלּוּ כְשֵׁרוֹת בַּבְּהֵמָה. פגיעות שהבהמה יכולה לחיות עמהן: נִקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה. עַד כַּמָּה תֶּחְסַר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד כָּאִסָּר הָאִיטַלְקִי. איסר הוא מטבע קטן. נִפְחֲתָה הַגֻּלְגֹּלֶת וְלֹא נִקַּב קְרוּם שֶׁל מֹחַ; נִקַּב הַלֵּב וְלֹא לְבֵית חֲלָלוֹ; נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְלֹא נִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ; נִטְּלָה הַכָּבֵד וְנִשְׁתַּיֵּר הֵימֶנָּה כַזָּיִת; הַמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּקְּבוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה — שתי הקיבות הדבוקות זו לזו — כל אלו כשרות. נִטַּל הַטְּחוֹל — איבר שהבהמה יכולה לחיות בלעדיו — נִטְּלוּ הַכְּלָיוֹת, נִטַּל לְחִי הַתַּחְתּוֹן — הלסת התחתונה — נִטַּל הָאֵם שֶׁלָּהּ — הרחם — וַחֲרוּתָה בִידֵי שָׁמָיִם — שריאתה צמקה מבהלה מקול רעם, ולא מחמת אדם — כל אלו כשרות. הַגְּלוּדָה, רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר — גלודה: בהמה שהופשט כל עורה — וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:גואלו טריפות בעוף

וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת בָּעוֹף. נְקוּבַת הַוֶּשֶׁט, פְּסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת, הִכַּתָּהּ חֻלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ, מְקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה, נִקַּב הַקֻּרְקְבָן, נִקְּבוּ הַדַּקִּין, נָפְלָה לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְנֵי מֵעֶיהָ, אִם יְרֻקִּים, פְּסוּלִין. אִם אֲדֻמִּים, כְּשֵׁרִים. דְּרָסָהּ, וּטְרָפָהּ בַּכֹּתֶל, אוֹ שֶׁרִצְּצַתָּהּ בְּהֵמָה וּמְפַרְכֶּסֶת, וְשָׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת וּשְׁחָטָהּ, כְּשֵׁרָה:

וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת בָּעוֹף. פגמים ממיתים, האוסרים את העוף אף אחרי שחיטה כשרה: נְקוּבַת הַוֶּשֶׁט, פְּסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת, הִכַּתָּהּ חֻלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ, מְקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה, כלומר שמא ניקב קרום המוח; נִקַּב הַקֻּרְקְבָן, נִקְּבוּ הַדַּקִּין, המעיים הדקים; נָפְלָה לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְנֵי מֵעֶיהָ, כלומר התכווצו ושינו את מראם: אִם יְרֻקִּים, פְּסוּלִין. העוף אסור, שהאש שינתה את צבעם. אִם אֲדֻמִּים, כְּשֵׁרִים. דְּרָסָהּ אדם, וּטְרָפָהּ בַּכֹּתֶל, כלומר חבט אותה בקיר, אוֹ שֶׁרִצְּצַתָּהּ בְּהֵמָה וּמְפַרְכֶּסֶת — חיה, אבל שמא נתרסקו איבריה — וְשָׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת וּשְׁחָטָהּ, כְּשֵׁרָה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:דואלו כשרות בעוף

וְאֵלּוּ כְשֵׁרוֹת בָּעוֹף. נִקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה, הִכַּתָּהּ חֻלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ, מְקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה, נִקַּב הַזֶּפֶק. רַבִּי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נִטָּל. יָצְאוּ בְנֵי מֵעֶיהָ וְלֹא נִקְּבוּ, נִשְׁתַּבְּרוּ גַפֶּיהָ, נִשְׁתַּבְּרוּ רַגְלֶיהָ, נִמְרְטוּ כְנָפֶיהָ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם נִטְּלָה הַנּוֹצָה, פְּסוּלָה:

וְאֵלּוּ כְשֵׁרוֹת בָּעוֹף. פגיעות שהעוף יכול לחיות עמהן: נִקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה; הִכַּתָּהּ חֻלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ, מְקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה; נִקַּב הַזֶּפֶק. הזפק הוא השק שליד הוושט, שבו נאגר המזון. רַבִּי אוֹמֵר, — רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה — אֲפִלּוּ נִטָּל יָצְאוּ בְנֵי מֵעֶיהָ וְלֹא נִקְּבוּ, נִשְׁתַּבְּרוּ גַפֶּיהָ — עצמות כנפיה — נִשְׁתַּבְּרוּ רַגְלֶיהָ, נִמְרְטוּ כְנָפֶיהָ — נוצותיה הגדולות — כל אלו כשרות. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם נִטְּלָה הַנּוֹצָה — הפלומה הרכה שעל העור — פְּסוּלָה, כבהמה שהופשט עורה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:הבהמה חולה — כשרה אף בסכנה

אֲחוּזַת הַדָּם, וְהַמְּעֻשֶּׁנֶת, וְהַמְצֻנֶּנֶת, וְשֶׁאָכְלָה הַרְדֻּפְנִי, וְשֶׁאָכְלָה צוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים, אוֹ שֶׁשָּׁתְתָה מַיִם הָרָעִים, כְּשֵׁרָה. אָכְלָה סַם הַמָּוֶת אוֹ שֶׁהִכִּישָׁהּ נָחָשׁ, מֻתֶּרֶת מִשּׁוּם טְרֵפָה, וַאֲסוּרָה מִשּׁוּם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת:

אֲחוּזַת הַדָּם, וְהַמְּעֻשֶּׁנֶת, וְהַמְצֻנֶּנֶת, וְשֶׁאָכְלָה הַרְדֻּפְנִי — הרדוף, צמח רעיל לבהמות — וְשֶׁאָכְלָה צוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים, אוֹ שֶׁשָּׁתְתָה מַיִם הָרָעִים — מים שנשארו מגולים — כְּשֵׁרָה, שאלו מחלה או רעל, ולא פגם באיבר. אָכְלָה סַם הַמָּוֶת אוֹ שֶׁהִכִּישָׁהּ נָחָשׁ — הממית אדם, אף שאינו ממית בהמה — מֻתֶּרֶת מִשּׁוּם טְרֵפָה, וַאֲסוּרָה מִשּׁוּם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:וסימני העוף

סִימָנֵי בְהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֱמָרוּ. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל עוֹף הַדּוֹרֵס, טָמֵא. כֹּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה, וְזֶפֶק, וְקֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף, טָהוֹר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, כָּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו, טָמֵא.

סִימָנֵי בְהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה — מפריסי פרסה ומעלי גרה — וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֱמָרוּ, שהתורה מונה רק את העופות האסורים, בשמם. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל עוֹף הַדּוֹרֵס את טרפו בציפורניו טָמֵא, כלומר אסור באכילה. כֹּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה — האצבע הגבוהה שמאחורי שאר האצבעות — וְזֶפֶק — שק המזון שליד הוושט — וְקֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף — הקרום הפנימי שלו נקלף מן הבשר — טָהוֹר, כלומר מותר באכילה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, כָּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו — שתי אצבעות לכל צד, כשמעמידים אותו על חוט — טָמֵא, שזה סימן לעוף דורס.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ג:זחגבים ודגים — סימני ההיתר

וּבַחֲגָבִים, כֹּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְסֻלַּיִם, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רֻבּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, וּשְׁמוֹ חָגָב. וּבַדָּגִים, כֹּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקָשֶׂת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁנֵי קַשְׂקַשִּׂין וּסְנַפִּיר אֶחָד. וְאֵלּוּ הֵן קַשְׂקַשִּׂין, הַקְּבוּעִין בּוֹ. וּסְנַפִּירִין, הַפּוֹרֵחַ בָּהֶן:

וּבַחֲגָבִים, כֹּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם וְקַרְסֻלַּיִם — שתי רגליים ארוכות לקפיצה, מעל לשאר הרגליים — וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רֻבּוֹ — הרי הוא מותר באכילה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אף על פי שיש בו ארבעת הסימנים, אינו מותר אלא בתנאי נוסף — וּשְׁמוֹ חָגָב וּבַדָּגִים, מותר כֹּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקָשֶׂת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, צריך שְׁנֵי קַשְׂקַשִּׂין וּסְנַפִּיר אֶחָד. וְאֵלּוּ הֵן קַשְׂקַשִּׂין, הַקְּבוּעִין בּוֹ. וּסְנַפִּירִין, הַפּוֹרֵחַ בָּהֶן: כלומר, שוחה בהם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים