משנה חֻלִּין · פרק ה מתוך יב
חֻלִּין · פרק האוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ
האיסור לשחוט בהמה ואת ולדה ביום אחד
סימןבְּיוֹם אֶחָד
שני רעיונות יעזרו לפני שמתחילים. התורה אוסרת לשחוט בהמה ואת ולדה ביום אחד (ויקרא כב, כח), והשוחט לוקה. וקרבנות נשחטים בעזרת המקדש: השוחט קרבן מחוץ לעזרה חייב כרת, ואילו בהמת חולין אסור לשחוט בפנים. הפרק מעמיד את הדינים האלה זה מול זה, מקרה אחר מקרה, ואחר כך שואל אילו שחיטות נחשבות, כיצד מצטרפות המלקות כשנשחטות כמה בהמות קרובות, מתי המוכר צריך להודיע לקונה, ומהו "יום אחד".
- ה:אאותו ואת בנו — הכלל וארבעה מקריםהאיסור לשחוט בהמה ואת ולדה ביום אחד נוהג בכל מקום ובכל זמן, בחולין ובמוקדשין, וארבעה מקרים מראים מתי הבשר כשר, מתי יש כרת ומתי מלקות.סימןאותו ואת בנו
- ה:בצירופי חולין וקודשים, חוץ ופניםשמונה מקרים נוספים מצליבים בהמת חולין ובהמה מוקדשת עם שחיטה בחוץ ובפנים, ובכל אחד מהם המשנה קובעת אם הבשר כשר, אם יש כרת ואם השחיטה השנייה מחייבת מלקות.סימןחלין וקדשים
- ה:גמתי האיסור חל — וימי ההודעהשחיטה שאינה מתירה את הבשר, מניין המלקות כשנשחטות כמה בהמות קרובות, וארבעה ערבי חגים שבהם המוכר צריך להודיע לקונה שכבר מכר את אמה או את בתה של הבהמה לשחיטה.סימןצריך להודיעו
- ה:דכופים את הטבח לשחוטבארבעת ערבי החגים כופים את הטבח לשחוט אפילו שור של אלף דינרים בשביל קונה ששילם דינר אחד, ולכן שור שמת — מת לקונה; ובשאר ימות השנה — מת למוכר.סימןבארבעה פרקים
- ה:היום אחד — היום הולך אחר הלילהבן זומא לומד בגזרה שווה ממעשה בראשית ש"יום אחד" של אותו ואת בנו הוא יום רגיל: הלילה תחילה, ואחריו היום.סימןיום אחד
כל הפרק
ה:אאותו ואת בנו — הכלל וארבעה מקרים
אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין וּבְמֻקְדָּשִׁין. כֵּיצַד. הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ חֻלִּין בַּחוּץ, שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. קָדָשִׁים בַּחוּץ, הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת, וּשְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִים אֶת הָאַרְבָּעִים. חֻלִּין בִּפְנִים, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. קָדָשִׁים בִּפְנִים, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל.
אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ — האיסור לשחוט אם וולדה ביום אחד, ולא אב ובנו (ויקרא כב, כח) — נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת — כשבית המקדש קיים וכשאינו — בְּחֻלִּין וּבְמֻקְדָּשִׁין — בבהמות רגילות ובבהמות שהוקדשו. כֵּיצַד? הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ ביום אחד, ושניהם חֻלִּין, ונשחטו בַּחוּץ — מחוץ לעזרה — שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים לאכילה, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים — על השחיטה השנייה לוקים, בין שהייתה של האם ובין של הוולד. קָדָשִׁים בַּחוּץ — כששתי הבהמות מוקדשות ונשחטו מחוץ לעזרה — הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת — העונש על שחיטת קרבן מחוץ לעזרה — וּשְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִים אֶת הָאַרְבָּעִים חֻלִּין בִּפְנִים — שתי בהמות רגילות שנשחטו בעזרה — שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים — שאין שוחטים בהמת חולין בעזרה — וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים קָדָשִׁים בִּפְנִים — בהמות מוקדשות שנשחטו בתוך העזרה — הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר; וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל — שאין להקריבו ביום שנשחטה בו אמו או ולדו.
ה:בצירופי חולין וקודשים, חוץ ופנים
חֻלִּין וְקָדָשִׁים בַּחוּץ, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל. קָדָשִׁים וְחֻלִּין בַּחוּץ, הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת וּפָסוּל, וְהַשֵּׁנִי כָּשֵׁר, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים. חֻלִּין וְקָדָשִׁים בִּפְנִים, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. קָדָשִׁים וְחֻלִּין בִּפְנִים, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל. חֻלִּין בַּחוּץ וּבִפְנִים, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל. קָדָשִׁים בַּחוּץ וּבִפְנִים, הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת, וּשְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִים אֶת הָאַרְבָּעִים. חֻלִּין בִּפְנִים וּבַחוּץ, הָרִאשׁוֹן פָּסוּל וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וְכָשֵׁר. קָדָשִׁים בִּפְנִים וּבַחוּץ, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל.
חֻלִּין וְקָדָשִׁים בַּחוּץ — הראשונה בהמה רגילה והשנייה קרבן, ושתיהן נשחטו מחוץ לעזרה — הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר; וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל — שאין להקריבו ביום שנשחטה בו אמו או ולדו. קָדָשִׁים וְחֻלִּין בַּחוּץ — הבהמה הראשונה קרבן והשנייה חולין, ושתיהן נשחטו בחוץ — הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת וּפָסוּל — על ששחט קרבן מחוץ לעזרה — וְהַשֵּׁנִי כָּשֵׁר לאכילה, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים חֻלִּין וְקָדָשִׁים בִּפְנִים — בהמת החולין ראשונה והקרבן שני, ושתיהן נשחטו בעזרה — שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים — הראשונה משום שהיא חולין שנשחטו בעזרה, והשנייה משום שאינה ראויה לקרב היום — וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים קָדָשִׁים וְחֻלִּין בִּפְנִים — הקרבן ראשון ובהמת החולין שנייה, ושתיהן בעזרה — הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר; וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל — כחולין שנשחטו בעזרה. חֻלִּין בַּחוּץ וּבִפְנִים — שתי הבהמות חולין, הראשונה נשחטה בחוץ והשנייה בפנים — הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר; וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל — כחולין שנשחטו בעזרה. קָדָשִׁים בַּחוּץ וּבִפְנִים — שתי הבהמות קרבנות, הראשונה נשחטה מחוץ לעזרה והשנייה בתוכה — הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת; וּשְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים — הראשונה משום שנשחטה בחוץ, והשנייה משום שאינה ראויה לקרב היום — וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִים אֶת הָאַרְבָּעִים חֻלִּין בִּפְנִים וּבַחוּץ — שתי הבהמות חולין, הראשונה נשחטה בפנים והשנייה בחוץ — הָרִאשׁוֹן פָּסוּל וּפָטוּר — חולין שנשחטו בעזרה, ואין השוחט נענש — וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וְכָשֵׁר קָדָשִׁים בִּפְנִים וּבַחוּץ — שתי הבהמות קרבנות, הראשונה נשחטה בפנים והשנייה בחוץ — הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר; וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל — אבל אינו חייב כרת, שהרי לא היה ראוי לקרב בפנים באותו יום.
ה:גמתי האיסור חל — וימי ההודעה
הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, הַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהַשּׁוֹחֵט פָּרַת חַטָּאת, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, וַחֲכָמִים מְחַיְּבִין. הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ, וְהַנּוֹחֵר, וְהַמְּעַקֵּר, פָּטוּר מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ פָרָה וּבְנָהּ, אֵיזֶה שֶׁלָּקַח רִאשׁוֹן, יִשְׁחֹט רִאשׁוֹן. וְאִם קָדַם הַשֵּׁנִי, זָכָה. שָׁחַט פָּרָה וְאַחַר כָּךְ שְׁנֵי בָנֶיהָ, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. שָׁחַט שְׁנֵי בָנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ, סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. שְׁחָטָהּ וְאֶת בִּתָּהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. שְׁחָטָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת בִּתָּהּ, סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. סוּמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים בַּשָּׁנָה הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, אִמָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט, בִּתָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט. וְאֵלּוּ הֵן, עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְעֶרֶב עֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּכְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, אַף עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּגָּלִיל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין לוֹ רֶוַח. אֲבָל יֶשׁ לוֹ רֶוַח, אֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּמוֹכֵר אֶת הָאֵם לֶחָתָן וְאֶת הַבַּת לַכַּלָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעַ, בְּיָדוּעַ שֶׁשְּׁנֵיהֶם שׁוֹחֲטִין בְּיוֹם אֶחָד.
הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה — אם או ולדה, בעלת פגם שימיתנה — הַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהַשּׁוֹחֵט פָּרַת חַטָּאת, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה — פרת חטאת היא הפרה האדומה — רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר — בעיניו שחיטה שאינה מתירה את הבשר אינה שחיטה; וַחֲכָמִים מְחַיְּבִין — שסוף סוף שחיטה היא. הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ — שחיטתו התקלקלה — וְהַנּוֹחֵר — התוחב את הסכין דרך הנחיריים — וְהַמְּעַקֵּר — העוקר את הקנה והוושט במקום לחתוך אותם — פָּטוּר מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ — שאף אחד מאלה אינו שחיטה כלל. שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ פָרָה וּבְנָהּ — זה את הפרה וזה את ולדה — אֵיזֶה שֶׁלָּקַח רִאשׁוֹן, יִשְׁחֹט רִאשׁוֹן, והשני ימתין למחר. וְאִם קָדַם הַשֵּׁנִי, זָכָה — והוא אוכל בשר היום. שָׁחַט פָּרָה וְאַחַר כָּךְ שְׁנֵי בָנֶיהָ — הכול ביום אחד — סוֹפֵג שְׁמוֹנִים — ארבעים מלקות על כל ולד. ואם שָׁחַט שְׁנֵי בָנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ, סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים — שיש כאן רק שחיטה אסורה אחת: של האם. שְׁחָטָהּ וְאֶת בִּתָּהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ — בסדר הזה, ביום אחד — סוֹפֵג שְׁמוֹנִים — האם עם בתה, והבת עם בתה. ואם שְׁחָטָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת בִּתָּהּ, סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים — אף שהבת נאסרת עם שתיהן, זה מעשה אחד. סוּמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר — במקרה שבו נשחטה הבת אחרי אמה ובתה, ששחיטה אחת עוברת בו על האיסור פעמיים — סוֹפֵג שְׁמוֹנִים בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים בַּשָּׁנָה הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ ולומר לו: אִמָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט, או: בִּתָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט — שבימים אלה הקונים שוחטים מיד, לסעודה. וְאֵלּוּ הֵן — ארבעת הזמנים: עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג — שמיני עצרת, בסוף סוכות; וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְעֶרֶב עֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה (העצרת היא חג השבועות); וּכְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, אַף עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּגָּלִיל — בשאר המקומות אכלו בו רק עוף ודגים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין לוֹ רֶוַח — אין הפסק בין המכירות: שתיהן נמכרו באותו יום. אֲבָל יֶשׁ לוֹ רֶוַח — אחת נמכרה אתמול — אֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ — שהקונה הראשון כנראה כבר שחט. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּמוֹכֵר אֶת הָאֵם לֶחָתָן וְאֶת הַבַּת לַכַּלָּה — אף שהמכירות היו בימים שונים — שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעַ, בְּיָדוּעַ שֶׁשְּׁנֵיהֶם שׁוֹחֲטִין בְּיוֹם אֶחָד — לאותה חתונה.
ה:דכופים את הטבח לשחוט
בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים אֵלּוּ מַשְׁחִיטִין אֶת הַטַּבָּח בְּעַל כָּרְחוֹ. אֲפִלּוּ שׁוֹר שָׁוֶה אֶלֶף דִּינָרִין וְאֵין לוֹ לַלּוֹקֵחַ אֶלָּא דִינָר, כּוֹפִין אוֹתוֹ לִשְׁחֹט. לְפִיכָךְ, אִם מֵת, מֵת לַלּוֹקֵחַ. אֲבָל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, אֵינוֹ כֵן. לְפִיכָךְ, אִם מֵת, מֵת לַמּוֹכֵר.
בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים אֵלּוּ מַשְׁחִיטִין אֶת הַטַּבָּח בְּעַל כָּרְחוֹ: אֲפִלּוּ שׁוֹר שָׁוֶה אֶלֶף דִּינָרִין וְאֵין לוֹ לַלּוֹקֵחַ אֶלָּא דִינָר — וכבר שילם אותו — כּוֹפִין אוֹתוֹ לִשְׁחֹט — שבימים אלה התשלום לבדו עושה את הבשר של הקונה. לְפִיכָךְ, אִם מֵת לפני שנשחט — מֵת לַלּוֹקֵחַ — והקונה מפסיד את הדינר שלו. אֲבָל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, אֵינוֹ כֵן — המקח נגמר רק כשהקונה מושך את הבשר לרשותו. לְפִיכָךְ, אִם מֵת, מֵת לַמּוֹכֵר — והוא מחזיר את הכסף.
ה:היום אחד — היום הולך אחר הלילה
יוֹם אֶחָד הָאָמוּר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלָּיְלָה. אֶת זוֹ דָרַשׁ שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא. נֶאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, יוֹם אֶחָד, וְנֶאֱמַר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, יוֹם אֶחָד. מַה יּוֹם אֶחָד הָאָמוּר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה, אַף יוֹם אֶחָד הָאָמוּר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, הַיוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלָּיְלָה.
יוֹם אֶחָד הָאָמוּר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ — הפסוק "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב, כח) — הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלָּיְלָה — הלילה והיום שאחריו נחשבים יום אחד. אֶת זוֹ דָרַשׁ שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא — ממילה זהה בשני פסוקים: נֶאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, יוֹם אֶחָד (בראשית א, ה), וְנֶאֱמַר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, יוֹם אֶחָד (ויקרא כב, כח). מַה יּוֹם אֶחָד הָאָמוּר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה — שנאמר "ויהי ערב ויהי בקר" — אַף יוֹם אֶחָד הָאָמוּר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, הַיוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלָּיְלָה.