משנה חֻלִּין · פרק ב מתוך יב

חֻלִּין · פרק בהַשּׁוֹחֵט

מלאכת השחיטה הכשרה

סימןפְּסוּלֵי שְׁחִיטָה

שחיטה כשרה תלויה לא רק במקום החיתוך, אלא גם בדרך עשייתו. מוליכים את הסכין על פני הצוואר עד שנחתך רוב הקנה ורוב הוושט — ובעוף די ברובו של אחד מהם. לחיצת הסכין כלפי מטה, הפסקה באמצע, החדרת הלהב מתחת לסימן או עקירת הסימנים ממקומם — כל אלה פוסלים את השחיטה, והבהמה אסורה באכילה. הפרק עובר על הטעויות האלה, אחר כך על בהמה מסוכנת ועל הסימנים שעדיין הייתה חיה, ונחתם בשחיטה שנראית כעבודה זרה או כהקרבת קרבן מחוץ למקדש.

  1. ב:אסימן אחד בעוף, שניים בבהמההשוחט סימן אחד בעוף ושני סימנים בבהמה — שחיטתו כשרה, ורובו של כל סימן כמוהו; אבל חצי סימן אינו מועיל.סימןאחד בעוף ושנים בבהמה
  2. ב:בשני ראשים כאחד, שניים בסכין אחתהשוחט שני ראשים כאחד — שחיטתו כשרה; וכן שניים האוחזים בסכין אחת ושוחטים בהמה אחת, אפילו האחד אוחז למעלה והאחר למטה.סימןשני ראשין כאחד
  3. ב:גדרסה, סכין שנפלה ושהייההמתיז את הראש בבת אחת בלי להוליך ולהביא, סכין שנפלה מעצמה ושחטה, והמפסיק באמצע השחיטה כדי שחיטה אחרת — כולם פוסלים את השחיטה.סימןהתיז את הראש
  4. ב:דשחיטה משובשת: נבלה או טריפה?ארבע דרכים שבהן שחיטת הסימנים משתבשת — רבי ישבב אומר נבלה ורבי עקיבא טריפה — והכלל שהוסכם: נפסלה בשחיטתה, נבלה; נשחטה כראוי ודבר אחר פסלה, טריפה.סימןשחט את הושט
  5. ב:הכשלא יצא דםהשוחט ולא יצא דם — השחיטה כשרה, והבשר נאכל אף בידיים שלא נטלו, שלא הוכשר לקבל טומאה; ורבי שמעון אומר שהשחיטה עצמה הכשירה אותו.סימןלא יצא מהן דם
  6. ב:והמסוכנת וסימני החייםבהמה מסוכנת שחיטתה כשרה רק אם נראה בה סימן חיים — פרכוס ביד או ברגל, כשכוש בזנב, או לדעת רבי אליעזר זינוק הדם — ובהמה שבחזקת בריאה כשרה אף בלי סימן.סימןהמסכנת
  7. ב:זמחשבת מי קובעת בשחיטהישראל השוחט בשביל נכרי — שחיטתו כשרה; רבי אליעזר פוסל משום מחשבת הנכרי, ורבי יוסי מוכיח בקל וחומר שאין הולכים אלא אחר מחשבת השוחט.סימןהשוחט לנכרי
  8. ב:חשחיטה לשם כוחות הטבעהשוחט לשם הרים, גבעות, ימים, נהרות או מדבריות — שחיטתו פסולה; וכן שניים ששחטו יחד ואחד מהם כיוון לאחד מאלה.סימןלשם הרים
  9. ב:טלא לתוך ימים, כלים או גומאאין שוחטים לתוך ימים, נהרות או כלים, ולא לתוך גומא, שלא ייראה כעבודה זרה; אבל שוחטים לתוך עוגה של מים, על גבי כלים בספינה, וליד גומא שבתוך הבית.סימןלתוך ימים
  10. ב:ינדר ונדבה מול חובההשוחט חולין לשם קרבן הבא בנדר ובנדבה — שחיטתו פסולה משום מראית העין; לשם קרבן שאינו בא אלא חובה — שחיטתו כשרה.סימןלשם עולה

כל הפרק

ב:אסימן אחד בעוף, שניים בבהמה

הַשּׁוֹחֵט אֶחָד בָּעוֹף, וּשְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. וְרֻבּוֹ שֶׁל אֶחָד, כָּמוֹהוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּשְׁחֹט אֶת הַוְּרִידִין. חֲצִי אֶחָד בָּעוֹף, וְאֶחָד וָחֵצִי בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה. רֹב אֶחָד בָּעוֹף וְרֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה.

הַשּׁוֹחֵט אֶחָד — אחד משני הצינורות שבצוואר, הקנה או הוושט — בָּעוֹף, וּשְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. וְרֻבּוֹ שֶׁל אֶחָד מהם כָּמוֹהוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אין השחיטה כשרה עַד שֶׁיִּשְׁחֹט אֶת הַוְּרִידִין, כלי הדם שלאורך הקנה, כדי שיצא הדם. חֲצִי אֶחָד — חצי מן הקנה או מן הוושט — בָּעוֹף, וְאֶחָד וָחֵצִי בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה. רֹב אֶחָד בָּעוֹף וְרֹב שְׁנַיִם — רובו של כל אחד מהשניים — בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. הכלל חוזר כאן ללמד שהוא נוהג גם בקרבנות.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:בשני ראשים כאחד, שניים בסכין אחת

הַשּׁוֹחֵט שְׁנֵי רָאשִׁין כְּאֶחָד, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בַּסַּכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֲפִלּוּ אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה.

הַשּׁוֹחֵט שְׁנֵי רָאשִׁין כְּאֶחָד, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה — שני צווארים בהולכה אחת של הסכין. וכן שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בַּסַּכִּין וְשׁוֹחֲטִין בהמה אחת — אֲפִלּוּ אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה — כל אחד אוחז בקצה אחר של הסכין — שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:גדרסה, סכין שנפלה ושהייה

הִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת, פְּסוּלָה. הָיָה שׁוֹחֵט וְהִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת, אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר, כְּשֵׁרָה. הָיָה שׁוֹחֵט וְהִתִּיז שְׁנֵי רָאשִׁים בְּבַת אַחַת, אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר אֶחָד, כְּשֵׁרָה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁהוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא, אוֹ הֵבִיא וְלֹא הוֹלִיךְ. אֲבָל אִם הוֹלִיךְ וְהֵבִיא, אֲפִלּוּ כָל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ בְאִזְמֵל, כְּשֵׁרָה. נָפְלָה סַכִּין וְשָׁחֲטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁחֲטָה כְדַרְכָּהּ, פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְזָבַחְתָּ וְאָכַלְתָּ, מַה שֶּׁאַתָּה זוֹבֵחַ, אַתָּה אוֹכֵל. נָפְלָה הַסַּכִּין וְהִגְבִּיהָהּ, נָפְלוּ כֵלָיו וְהִגְבִּיהָן, הִשְׁחִיז אֶת הַסַּכִּין וְעָף, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁחַט, אִם שָׁהָה כְדֵי שְׁחִיטָה, פְּסוּלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם שָׁהָה כְדֵי בִקּוּר.

הִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת — בדחיקת הסכין בכוח, בלי להוליך ולהביא — פְּסוּלָה הָיָה שׁוֹחֵט במשיכת הסכין וְהִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת, אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר מעבר לצוואר עצמו, כְּשֵׁרָה: סכין ארוכה כזו חותכת במשיכה, בלי לדחוק. הָיָה שׁוֹחֵט וְהִתִּיז שְׁנֵי רָאשִׁים בְּבַת אַחַת, אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר אֶחָד מעבר לשני הצווארים, שלושה צווארים בסך הכול, כְּשֵׁרָה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. כלומר, מתי צריך סכין ארוכה? בִּזְמַן שֶׁהוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא, אוֹ הֵבִיא וְלֹא הוֹלִיךְ. אֲבָל אִם הוֹלִיךְ וְהֵבִיא, אֲפִלּוּ סכין כָל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ בְאִזְמֵל, כְּשֵׁרָה, שבהולכה והבאה היא חותכת בלי לדחוק. נָפְלָה סַכִּין וְשָׁחֲטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁחֲטָה כְדַרְכָּהּ, פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְזָבַחְתָּ וְאָכַלְתָּ (דברים יב, כא) — מַה שֶּׁאַתָּה זוֹבֵחַ, אַתָּה אוֹכֵל, ולא מה שנשחט מאליו. נָפְלָה הַסַּכִּין וְהִגְבִּיהָהּ, באמצע השחיטה, או נָפְלוּ כֵלָיו וְהִגְבִּיהָן, כלומר בגדיו, או הִשְׁחִיז אֶת הַסַּכִּין וְעָף, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁחַט, — "עף" כאן: התעייף — אִם שָׁהָה כְדֵי שְׁחִיטָה, פְּסוּלָה. כלומר, כדי לשחוט בהמה אחרת כמותה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם שָׁהָה כְדֵי בִקּוּר, הזמן הקצר יותר שבו בודקים סכין.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:דשחיטה משובשת: נבלה או טריפה?

שָׁחַט אֶת הַוֶּשֶׁט וּפָסַק אֶת הַגַּרְגֶּרֶת, אוֹ שָׁחַט אֶת הַגַּרְגֶּרֶת וּפָסַק אֶת הַוֶּשֶׁט, אוֹ שֶׁשָּׁחַט אַחַד מֵהֶן וְהִמְתִּין לָהּ עַד שֶׁמֵּתָה, אוֹ שֶׁהֶחֱלִיד אֶת הַסַּכִּין תַּחַת הַשֵּׁנִי וּפְסָקוֹ, רַבִּי יְשֵׁבָב אוֹמֵר, נְבֵלָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, טְרֵפָה. כְּלָל אָמַר רַבִּי יְשֵׁבָב מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כֹּל שֶׁנִּפְסְלָה בִשְׁחִיטָתָהּ, נְבֵלָה. כֹּל שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ כָּרָאוּי וְדָבָר אַחֵר גָּרַם לָהּ לִפָּסֵל, טְרֵפָה. וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא.

שָׁחַט אֶת הַוֶּשֶׁט וּפָסַק אֶת הַגַּרְגֶּרֶת — קרע את הגרגרת, היא הקנה, במקום לחתוך — אוֹ שָׁחַט אֶת הַגַּרְגֶּרֶת וּפָסַק אֶת הַוֶּשֶׁט, אוֹ שֶׁשָּׁחַט אַחַד מֵהֶן וְהִמְתִּין לָהּ עַד שֶׁמֵּתָה, אוֹ שֶׁהֶחֱלִיד אֶת הַסַּכִּין תַּחַת הַשֵּׁנִי — תחב אותה מתחת לצינור השני — וּפְסָקוֹ מלמטה, רַבִּי יְשֵׁבָב אוֹמֵר, נְבֵלָה — המטמאה את הנושא אותה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, טְרֵפָה — אסורה באכילה, אבל אינה מטמאה. כְּלָל אָמַר רַבִּי יְשֵׁבָב מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כֹּל שֶׁנִּפְסְלָה בִשְׁחִיטָתָהּ, נְבֵלָה — הפגם היה בחיתוך עצמו. ואילו כֹּל שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ כָּרָאוּי וְדָבָר אַחֵר גָּרַם לָהּ לִפָּסֵל, טְרֵפָה — כגון איבר קרוע שנמצא בה אחרי שחיטה כשרה. וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:הכשלא יצא דם

הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף וְלֹא יָצָא מֵהֶן דָּם, כְּשֵׁרִים, וְנֶאֱכָלִים בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת, לְפִי שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ בְדָם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֻכְשְׁרוּ בַשְּׁחִיטָה.

הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף וְלֹא יָצָא מֵהֶן דָּם, כְּשֵׁרִים וְנֶאֱכָלִים בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת — ידיים שלא נטלו אותן, שחכמים החשיבו כטמאות — לְפִי שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ בְדָם. אוכל מקבל טומאה רק אחרי שנרטב במשקה, כגון דם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֻכְשְׁרוּ בַשְּׁחִיטָה. השחיטה היא שעושה את הבשר אוכל, ולכן היא גם מכשירה אותו לקבל טומאה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:והמסוכנת וסימני החיים

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמְסֻכֶּנֶת, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס בַּיָּד וּבָרָגֶל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, דַּיָּהּ אִם זִנְּקָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַף הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא כְתָלִים מְלֵאִים דָּם, כְּשֵׁרָה, שֶׁזִּנְּקָה, וּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס אוֹ בַיָּד אוֹ בָרֶגֶל אוֹ עַד שֶׁתְּכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבָהּ, אֶחָד בְּהֵמָה דַקָּה וְאֶחָד בְּהֵמָה גַסָּה. בְּהֵמָה דַקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחֱזִירָה, פְּסוּלָה, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ בִּלְבָד. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁהָיְתָה בְחֶזְקַת מְסֻכֶּנֶת. אֲבָל אִם הָיְתָה בְחֶזְקַת בְּרִיאָה, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אַחַד מִכָּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ, כְּשֵׁרָה.

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמְסֻכֶּנֶת — חולה כל כך שאינה עומדת כשמעמידים אותה — רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס בַּיָּד וּבָרָגֶל, ברגל קדמית וברגל אחורית, לראיה שהייתה חיה בגמר השחיטה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, דַּיָּהּ אִם זִנְּקָה, כלומר שהדם פרץ בכוח; גם זה סימן חיים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן על בהמה גוססת: אַף הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא כְתָלִים מְלֵאִים דָּם — דופנות החתך שבצוואר; בחושך לא ראה אם פרכסה — כְּשֵׁרָה, שֶׁזִּנְּקָה, וּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס אוֹ בַיָּד אוֹ בָרֶגֶל — ברגל קדמית או אחורית; די באחת — אוֹ עַד שֶׁתְּכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבָהּ, אֶחָד בְּהֵמָה דַקָּה וְאֶחָד בְּהֵמָה גַסָּה — צאן או בקר. בְּהֵמָה דַקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחֱזִירָה — כבשה או עז גוססת, בגמר השחיטה — פְּסוּלָה, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ בִּלְבָד. בהמה גדולה אינה מתה כך. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים — שצריך סימן חיים? שֶׁהָיְתָה בְחֶזְקַת מְסֻכֶּנֶת, כלומר גוססת. אֲבָל אִם הָיְתָה בְחֶזְקַת בְּרִיאָה, ולכן מן הסתם חיה בשעת השחיטה, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אַחַד מִכָּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ, כְּשֵׁרָה

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:זמחשבת מי קובעת בשחיטה

הַשּׁוֹחֵט לְנָכְרִי, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲפִלּוּ שְׁחָטָהּ שֶׁיֹּאכַל הַנָּכְרִי מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלָּהּ, פְּסוּלָה, שֶׁסְּתָם מַחֲשֶׁבֶת נָכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמַה בִּמְקוֹם שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת, בְּמֻקְדָּשִׁין, אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד, מְקוֹם שֶׁאֵין מַחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת, בְּחֻלִּין, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הַשּׁוֹחֵט.

הַשּׁוֹחֵט לְנָכְרִי, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה — יהודי השוחט בהמה של נכרי בשבילו — וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲפִלּוּ שְׁחָטָהּ שֶׁיֹּאכַל הַנָּכְרִי מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלָּהּ — אונת הכבד; מטרה של אכילה בלבד — פְּסוּלָה, שֶׁסְּתָם מַחֲשֶׁבֶת נָכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים: וּמַה בִּמְקוֹם שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת, בְּמֻקְדָּשִׁין — כגון שחשב לאכול מן הקרבן אחרי זמנו — אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד — הכהן, ולא הבעלים — הרי מְקוֹם שֶׁאֵין מַחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת, בְּחֻלִּין — בהמות שלא הוקדשו — אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הַשּׁוֹחֵט? לכן מחשבת הנכרי, בעל הבהמה, אינה קובעת.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:חשחיטה לשם כוחות הטבע

הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם הָרִים, לְשֵׁם גְּבָעוֹת, לְשֵׁם יַמִּים, לְשֵׁם נְהָרוֹת, לְשֵׁם מִדְבָּרוֹת, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשֵׁם אַחַד מִכָּל אֵלּוּ, וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה.

הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם הָרִים, לְשֵׁם גְּבָעוֹת, לְשֵׁם יַמִּים, לְשֵׁם נְהָרוֹת, לְשֵׁם מִדְבָּרוֹת, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה, שהדבר נראה כשחיטה לעבודה זרה. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשֵׁם אַחַד מִכָּל אֵלּוּ — הרים, ימים וכדומה — וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה, שכוונתו של האחד מקלקלת את החיתוך המשותף.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:טלא לתוך ימים, כלים או גומא

אֵין שׁוֹחֲטִין לֹא לְתוֹךְ יַמִּים, וְלֹא לְתוֹךְ נְהָרוֹת, וְלֹא לְתוֹךְ כֵּלִים. אֲבָל שׁוֹחֵט הוּא לְתוֹךְ עוּגָא שֶׁל מַיִם, וּבִסְפִינָה, עַל גַּבֵּי כֵלִים. אֵין שׁוֹחֲטִין לְגֻמָּא כָּל עִקָּר, אֲבָל עוֹשֶׂה גֻמָּא בְתוֹךְ בֵּיתוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכָּנֵס הַדָּם לְתוֹכָהּ. וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵן, שֶׁלֹּא יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִין.

אֵין שׁוֹחֲטִין לֹא לְתוֹךְ יַמִּים — שנראה כשוחט לשרו של ים — וְלֹא לְתוֹךְ נְהָרוֹת, וְלֹא לְתוֹךְ כֵּלִים — כאילו אוסף את הדם לעבודה זרה. אֲבָל שׁוֹחֵט הוּא לְתוֹךְ עוּגָא שֶׁל מַיִם — גומה מלאה מים — וּבִסְפִינָה, עַל גַּבֵּי כֵלִים, והדם זורם לים, שהרואים מבינים שאינו רוצה אלא סיפון נקי. אֵין שׁוֹחֲטִין לְגֻמָּא כָּל עִקָּר, אֲבָל עוֹשֶׂה גֻמָּא בְתוֹךְ בֵּיתוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכָּנֵס הַדָּם לְתוֹכָהּ: שוחט לצדה, והדם זורם לתוכה. וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵן, שֶׁלֹּא יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִין — שפולחנם היה שחיטה לתוך גומא.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ב:ינדר ונדבה מול חובה

הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם עוֹלָה, לְשֵׁם זְבָחִים, לְשֵׁם אָשָׁם תָּלוּי, לְשֵׁם פֶּסַח, לְשֵׁם תּוֹדָה, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשֵׁם אַחַד מִכָּל אֵלּוּ, וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה. הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם חַטָּאת, לְשֵׁם אָשָׁם וַדַּאי, לְשֵׁם בְּכוֹר, לְשֵׁם מַעֲשֵׂר, לְשֵׁם תְּמוּרָה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. זֶה הַכְּלָל, כָּל דָּבָר שֶׁנִּדָּר וְנִּדָּב, הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ, אָסוּר, וְשֶׁאֵינוֹ נִדָּר וְנִדָּב, הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ, כָּשֵׁר.

הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם עוֹלָה, — בהמה רגילה, מחוץ למקדש — לְשֵׁם זְבָחִים, לְשֵׁם אָשָׁם תָּלוּי — כלומר שלמים, ואשם הבא על ספק עבירה — לְשֵׁם פֶּסַח, לְשֵׁם תּוֹדָה, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה, שהרואה עלול לחשוב שהקדיש אותה ומקריבה מחוץ למקדש. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר, שאינו חושש למראית העין. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשֵׁם אַחַד מִכָּל אֵלּוּ — עולה וכדומה — וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה, שכוונתו של האחד מקלקלת את החיתוך המשותף. הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם חַטָּאת, לְשֵׁם אָשָׁם וַדַּאי, לְשֵׁם בְּכוֹר, לְשֵׁם מַעֲשֵׂר, לְשֵׁם תְּמוּרָה — מעשר בהמה, ובהמה שהומרה בבהמת קרבן — שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה, שכל אלה באים רק כחובה, ואין חושדים שהקדיש עכשיו את הבהמה. זֶה הַכְּלָל, כָּל דָּבָר שֶׁנִּדָּר וְנִּדָּב, כגון עולה, הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ, אָסוּר; וְשֶׁאֵינוֹ נִדָּר וְנִדָּב, כגון חטאת, הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ, כָּשֵׁר

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים