משנה חֻלִּין · פרק א מתוך יב

חֻלִּין · פרק אהַכֹּל שׁוֹחֲטִין

מי שוחט, ובמה

סימןשׁוֹחֵט וְסַכִּין

חולין הם בהמות ועופות של יום־יום, שאינם מוקדשים לקרבן. בשרם מותר באכילה רק אם נשחטו כראוי — בחיתוך על פני הצוואר, דרך הקנה והוושט; בהמה שמתה בכל דרך אחרת היא נבלה, ואסורה באכילה. הפרק שואל מי רשאי לשחוט, ובמה: בכל דבר שחותך, אבל לא בלהב שקורע. הוא מראה היכן בצוואר צריך החיתוך ליפול, מעמיד אותו מול המליקה — הדרך שבה הכהן המית קרבן עוף בציפורנו — ונחתם בזוגות ובשלבים שבהם מה שכשר בדבר אחד פסול בחברו.

  1. א:אהכל שוחטין — מי כשר לשחוטכל היודע הלכות שחיטה שוחט ושחיטתו כשרה — חוץ מחרש, שוטה וקטן — ואפילו בלילה, בידי סומא או בשבת; ושחיטת נכרי עושה את הבהמה נבלה.סימןהכל שוחטין
  2. א:בבכל דבר שחותךשוחטים בכל עת ובכל כלי שחותך — אפילו בצור ובקנה — חוץ ממגל קציר, מגירה, שיניים וציפורן, שאינם חותכים אלא חונקים.סימןבמגל יד בצור ובקנה
  3. א:גשחיטה בתוך הטבעתהשוחט בתוך הטבעת הגדולה שבראש הקנה ושייר ממנה מלוא החוט על פני כולה — שחיטתו כשרה, ורבי יוסי בר יהודה מסתפק במלוא החוט על פני רובה.סימןמתוך הטבעת
  4. א:דעורף וצוואר — שחיטה ומליקההשחיטה כשרה מן הצוואר ומן הצדדים ופסולה מן העורף, והמליקה — חיתוך עורפו של קרבן העוף בציפורן הכהן — כשרה מן העורף בלבד.סימןמן הערף
  5. א:הכשר בתורים, פסול בבני יונהתורים כשרים לקרבן רק כשהם גדולים ובני יונה רק כשהם קטנים, ובתחילת הציהוב העוף פסול בשני המינים.סימןכשר בתורין
  6. א:וחמישה זוגות הפוכיםפרה אדומה ועגלה ערופה, כהנים ולוויים, כלי חרס ושאר כלים, כלי עץ וכלי מתכות, שקדים מרים ומתוקים — בכל זוג, מה שכשר או טהור או חייב באחד, פסול או טמא או פטור בחברו.סימןכשר בפרה
  7. א:זדבר שדינו מתהפךתמד לפני שהחמיץ ואחריו, אחים שותפים בקלבון ובמעשר בהמה, מכר וקנס, מיאון וחליצה, תקיעה והבדלה — בכל אחד מהם, כשחל דין אחד, הדין שכנגדו אינו חל.סימןהתמד

כל הפרק

א:אהכל שוחטין — מי כשר לשחוט

הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּשְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, שֶׁמָּא יְקַלְקְלוּ בִשְׁחִיטָתָן. וְכֻלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ וַאֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתָן, שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה. שְׁחִיטַת נָכְרִי, נְבֵלָה, וּמְטַמְּאָה בְמַשָּׂא. הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה, וְכֵן הַסּוּמָא שֶׁשָּׁחַט, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה.

הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּשְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה, — כל מי שיודע את הלכות השחיטה, אף אם עדיין לא הוחזק כשוחט בקי — חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, שֶׁמָּא יְקַלְקְלוּ בִשְׁחִיטָתָן. לשלושה אלה אין דעת מיושבת, ואין לסמוך עליהם שישחטו כהלכה. וְכֻלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ וַאֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתָן — חרש, שוטה וקטן, וכן מי שלא ידוע אם הוא בקי בהלכות — שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה. שְׁחִיטַת נָכְרִי — אף אם שחט כהלכה — עושה את הבהמה נְבֵלָה וּמְטַמְּאָה בְמַשָּׂא. גם הנושא אותה בלי לגעת בה נטמא. הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה, וְכֵן הַסּוּמָא שֶׁשָּׁחַט — שניהם אינם רואים את החתך — שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ על חילול היום, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:בבכל דבר שחותך

הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל יָד, בְּצוֹר, וּבְקָנֶה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּלְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין, וּבַכֹּל שׁוֹחֲטִין, חוּץ מִמַּגַּל קָצִיר, וְהַמְּגֵרָה, וְהַשִּׁנַּיִם, וְהַצִּפֹּרֶן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹנְקִין. הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל קָצִיר בְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. וְאִם הֶחֱלִיקוּ שִׁנֶּיהָ, הֲרֵי הִיא כְסַכִּין.

הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל יָד — מגל קטן, שלהבו חלק מצד אחד ומשונן מצד אחר — בְּצוֹר, וּבְקָנֶה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּלְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין, וּבַכֹּל שׁוֹחֲטִין — ביום, ובלילה לאור אבוקה — חוּץ מִמַּגַּל קָצִיר, וְהַמְּגֵרָה, וְהַשִּׁנַּיִם, וְהַצִּפֹּרֶן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹנְקִין: קורעים ולא חותכים. הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל קָצִיר בְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ — קדימה, בכיוון שבו שיניה המשופעות אינן קורעות — בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. בית שמאי חוששים שמא יבוא למשוך אותה גם לאחור, ויקרע. וְאִם הֶחֱלִיקוּ שִׁנֶּיהָ — פגימות מגל הקציר שופו, והלהב חותך בחלקות — הֲרֵי הִיא כְסַכִּין

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:גשחיטה בתוך הטבעת

הַשּׁוֹחֵט מִתּוֹךְ הַטַּבַּעַת וְשִׁיֵּר בָּהּ מְלֹא הַחוּט עַל פְּנֵי כֻלָּהּ, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, מְלֹא הַחוּט עַל פְּנֵי רֻבָּהּ.

הַשּׁוֹחֵט מִתּוֹךְ הַטַּבַּעַת — טבעת הסחוס הגדולה שבראש הקנה — וְשִׁיֵּר בָּהּ מְלֹא הַחוּט עַל פְּנֵי כֻלָּהּ — כלפי הראש, בלי להטות את הסכין אל מעל הטבעת — שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, די לשייר מן הטבעת מְלֹא הַחוּט עַל פְּנֵי רֻבָּהּ. רוב החתך נעשה במקומו, והשאר אינו אלא חיתוך בשר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:דעורף וצוואר — שחיטה ומליקה

הַשּׁוֹחֵט מִן הַצְּדָדִין שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. הַמּוֹלֵק מִן הַצְּדָדִין, מְלִיקָתוֹ פְסוּלָה. הַשּׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה. הַמּוֹלֵק מִן הָעֹרֶף, מְלִיקָתוֹ כְשֵׁרָה. הַשּׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. הַמּוֹלֵק מִן הַצַּוָּאר, מְלִיקָתוֹ פְסוּלָה, שֶׁכָּל הָעֹרֶף כָּשֵׁר לִמְלִיקָה, וְכָל הַצַּוָּאר כָּשֵׁר לִשְׁחִיטָה. נִמְצָא, כָּשֵׁר בִּשְׁחִיטָה, פָּסוּל בִּמְלִיקָה. כָּשֵׁר בִּמְלִיקָה, פָּסוּל בִּשְׁחִיטָה.

הַשּׁוֹחֵט מִן הַצְּדָדִין — מצדי הצוואר — שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. הַמּוֹלֵק מִן הַצְּדָדִין — המתת קרבן עוף בציפורן הכהן — מְלִיקָתוֹ פְסוּלָה, שהתורה אמרה למלוק "ממול ערפו" (ויקרא ה, ח). הַשּׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה, שבשבירת המפרקת נעשית הבהמה טריפה עוד לפני שהסכין מגיעה לקנה ולוושט. הַמּוֹלֵק מִן הָעֹרֶף — מאחורי הצוואר, המקום שהתורה קבעה למליקה — מְלִיקָתוֹ כְשֵׁרָה הַשּׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר — מצד הגרון, בחזית הצוואר — שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה הַמּוֹלֵק מִן הַצַּוָּאר, מְלִיקָתוֹ פְסוּלָה, שֶׁכָּל הָעֹרֶף כָּשֵׁר לִמְלִיקָה, וְכָל הַצַּוָּאר כָּשֵׁר לִשְׁחִיטָה נִמְצָא — חזית הצוואר: כָּשֵׁר בִּשְׁחִיטָה, פָּסוּל בִּמְלִיקָה. והעורף: כָּשֵׁר בִּמְלִיקָה, פָּסוּל בִּשְׁחִיטָה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:הכשר בתורים, פסול בבני יונה

כָּשֵׁר בַּתּוֹרִין, פָּסוּל בִּבְנֵי יוֹנָה. כָּשֵׁר בִּבְנֵי יוֹנָה, פָּסוּל בַּתּוֹרִין. תְּחִלַּת הַצִּהוּב, בָּזֶה וּבָזֶה פָּסוּל.

כָּשֵׁר בַּתּוֹרִין, פָּסוּל בִּבְנֵי יוֹנָה — בקרבן עוף, התורים כשרים רק כשהם גדולים, ובני היונה רק כשהם קטנים — כָּשֵׁר בִּבְנֵי יוֹנָה, פָּסוּל בַּתּוֹרִין תְּחִלַּת הַצִּהוּב — כשנוצות צהובות מתחילות להקיף את הצוואר — בָּזֶה וּבָזֶה פָּסוּל: גדול מדי לבן יונה, וקטן מדי לתור.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:וחמישה זוגות הפוכים

כָּשֵׁר בַּפָּרָה, פָּסוּל בָּעֶגְלָה. כָּשֵׁר בָּעֶגְלָה, פָּסוּל בַּפָּרָה. כָּשֵׁר בַּכֹּהֲנִים, פָּסוּל בַּלְוִיִּם. כָּשֵׁר בַּלְוִיִּם, פָּסוּל בַּכֹּהֲנִים. טָהוֹר בִּכְלֵי חֶרֶשׂ, טָמֵא בְכָל הַכֵּלִים. טָהוֹר בְּכָל הַכֵּלִים, טָמֵא בִכְלֵי חָרֶשׂ. טָהוֹר בִּכְלֵי עֵץ, טָמֵא בִכְלֵי מַתָּכוֹת. טָהוֹר בִּכְלֵי מַתָּכוֹת, טָמֵא בִכְלֵי עֵץ. הַחַיָּב בַּשְּׁקֵדִים הַמָּרִים, פָּטוּר בַּמְּתוּקִים. הַחַיָּב בַּמְּתוּקִים, פָּטוּר בַּמָּרִים.

כָּשֵׁר בַּפָּרָה, פָּסוּל בָּעֶגְלָה — הפרה האדומה נשחטת, והעגלה הערופה (דברים כא) נערפת — כָּשֵׁר בָּעֶגְלָה, פָּסוּל בַּפָּרָה כָּשֵׁר בַּכֹּהֲנִים, פָּסוּל בַּלְוִיִּם — מום פוסל כהן ולא לוי; ובמדבר פרש לוי בגיל חמישים (במדבר ח, כה), וכהן לא — כָּשֵׁר בַּלְוִיִּם, פָּסוּל בַּכֹּהֲנִים טָהוֹר בִּכְלֵי חֶרֶשׂ, טָמֵא בְכָל הַכֵּלִים — כלי חרס נטמא מטומאה שבתוך חללו, ושאר הכלים רק במגע, אפילו מבחוץ — טָהוֹר בְּכָל הַכֵּלִים, טָמֵא בִכְלֵי חָרֶשׂ. טָהוֹר בִּכְלֵי עֵץ, טָמֵא בִכְלֵי מַתָּכוֹת — כלי שטוח של עץ טהור, ושל מתכת טמא; ובכלי שלא נגמר, להפך — טָהוֹר בִּכְלֵי מַתָּכוֹת, טָמֵא בִכְלֵי עֵץ. הַחַיָּב בַּשְּׁקֵדִים הַמָּרִים, פָּטוּר בַּמְּתוּקִים — במעשרות: השקדים המרים נאכלים כשהם קטנים, והמתוקים רק כשגדלו — הַחַיָּב בַּמְּתוּקִים, פָּטוּר בַּמָּרִים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:זדבר שדינו מתהפך

הַתֶּמֶד, עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ, אֵינוֹ נִקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וּפוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה. מִשֶּׁהֶחֱמִיץ, נִקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וְאֵינוֹ פוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה. הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין, כְּשֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה. כְּשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה, פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר, אֵין קְנַס. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנַס, אֵין מָכֶר. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֵאוּן, אֵין חֲלִיצָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֲלִיצָה, אֵין מֵאוּן. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תְּקִיעָה, אֵין הַבְדָּלָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַבְדָּלָה, אֵין תְּקִיעָה. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, תּוֹקְעִין וְלֹא מַבְדִּילִין. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מַבְדִּילִין וְלֹא תוֹקְעִין. כֵּיצַד מַבְדִּילִין, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ. רַבִּי דוֹסָא אוֹמֵר, בֵּין קֹדֶשׁ חָמוּר לְקֹדֶשׁ הַקַּל.

הַתֶּמֶד — מים ששפכו על חרצני ענבים סחוטים, וקיבלו מהם טעם יין — עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ, אֵינוֹ נִקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שני, שהרי עדיין אינו אלא מים, וּפוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה, כמים שאובים שנפלו למקווה שעוד לא התמלא. מִשֶּׁהֶחֱמִיץ — התמד נחשב עתה יין — נִקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וְאֵינוֹ פוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה. הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין — בירושת אביהם; הקלבון הוא תוספת קטנה על מחצית השקל — כְּשֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה — אם חילקו את הירושה וחזרו ונשתתפו. ואילו כְּשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה, פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן. זה אם לא חילקו, והנכסים עדיין כשל אביהם. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר, אֵין קְנַס — אב רשאי למכור את בתו לאמה רק כשהיא קטנה — וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנַס, אֵין מָכֶר — קנס האונס או המפתה משתלם רק משיצאה מקטנותה. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֵאוּן, אֵין חֲלִיצָה — יתומה קטנה שהשיאוה אמה או אחיה רשאית לסרב לנישואיה ולצאת; וחליצה, הפוטרת מייבום, רק בגדולה — וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֲלִיצָה, אֵין מֵאוּן כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תְּקִיעָה, אֵין הַבְדָּלָה — בשופר תוקעים בכניסת שבת או יום טוב, ומבדילים רק ביציאתם — וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַבְדָּלָה, אֵין תְּקִיעָה יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, תּוֹקְעִין וְלֹא מַבְדִּילִין — התקיעה מפסיקה את הבישול, המותר ביום טוב ואסור בשבת. ואם חל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מַבְדִּילִין וְלֹא תוֹקְעִין. ההבדלה מציינת כאן יציאה מן השבת לקדושה קלה ממנה. כֵּיצַד מַבְדִּילִין, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ — כשיום טוב חל במוצאי שבת, שהרי שני הימים קדושים. רַבִּי דוֹסָא אוֹמֵר, בֵּין קֹדֶשׁ חָמוּר לְקֹדֶשׁ הַקַּל.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים