משנה חֻלִּין · פרק יא מתוך יב

חֻלִּין · פרק יארֵאשִׁית הַגֵּז

הצמר הראשון של הגיזה, הניתן לכהן

סימןצֶמֶר לַכֹּהֵן

הכהן קיבל מתנה גם מן הצאן בעודן חיות. בכל פעם שגזז אדם את צאנו, נתן לכהן את ראשית הגז, הצמר הראשון (דברים יח, ד), כדי שיוכל לעשות ממנו בגד קטן. הפרק הקצר הזה משווה את המתנה הזאת לשלוש המתנות שנותנים מבהמה שנשחטה, הנוהגות בבעלי חיים רבים יותר, ואחר כך שואל כמה כבשים הן עדר שחייב במתנה, כמה צמר נותנים, ומה הדין כשהצמר נצבע לפני שניתן, כשנמכר, או כשנקנה מנכרי.

  1. יא:אראשית הגז — מתנת הצמר לכהןהצמר הראשון שגוזזים מן הצאן ניתן לכהן בארץ ובחוץ לארץ, ורק מבהמות חולין; והזרוע, הלחיים והקיבה נוהגים ביותר מקרים — בבקר ובצאן, ואפילו בבהמה אחת.סימןראשית הגז
  2. יא:בכמה הוא "מרובה", וכמה נותניםלבית הלל חמש רחלות הן "מרובה", ונותנים לכהן צמר במשקל חמש סלעים — כדי בגד קטן; הצובע את הצמר קודם שנתנו פטור, וגז צאנו של נכרי פטור.סימןכמה הוא מרבה

כל הפרק

יא:אראשית הגז — מתנת הצמר לכהן

רֵאשִׁית הַגֵּז נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין. חֹמֶר בַּזְּרוֹעַ וּבַלְּחָיַיִם וּבַקֵּבָה מֵרֵאשִׁית הַגֵּז, שֶׁהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִים בְּבָקָר וּבְצֹאן, בִּמְרֻבֶּה וּבְמֻעָט, וְרֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִרְחֵלוֹת, וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִמְרֻבֶּה.

רֵאשִׁית הַגֵּז נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ — צמר מגיזת הכבשים, הניתן לכהן (דברים יח, ד) — בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת — בזמן המקדש ולאחר חורבנו — בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין, שהכתוב אומר "צאנך". חֹמֶר בַּזְּרוֹעַ וּבַלְּחָיַיִם וּבַקֵּבָה מֵרֵאשִׁית הַגֵּז — אלה החלקים הניתנים לכהן מבהמה שנשחטה — שֶׁהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִים בְּבָקָר וּבְצֹאן בִּמְרֻבֶּה וּבְמֻעָט — אפילו בבהמה אחת — וְרֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִרְחֵלוֹת — כלומר בכבשים, זכרים ונקבות, ולא בעיזים — וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִמְרֻבֶּה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יא:בכמה הוא "מרובה", וכמה נותנים

וְכַמָּה הוּא מְרֻבֶּה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי רְחֵלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, חָמֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר חָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת. רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר, חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת מָנֶה מָנֶה וּפְרָס, חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת כָּל שֶׁהֵן. וְכַמָּה נוֹתְנִין לוֹ. מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל, מְלֻבָּן וְלֹא צוֹאִי, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ בֶגֶד קָטָן, שֶׁנֶּאֱמַר תִּתֶּן לוֹ, שֶׁיְּהֵא בוֹ כְדֵי מַתָּנָה. לֹא הִסְפִּיק לִתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ, פָּטוּר. לִבְּנוֹ וְלֹא צְבָעוֹ, חַיָּב. הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל נָכְרִי, פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז. הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אִם שִׁיֵּר הַמּוֹכֵר, הַמּוֹכֵר חַיָּב. לֹא שִׁיֵּר, הַלּוֹקֵחַ חַיָּב. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי מִינִים, שְׁחוּפוֹת וּלְבָנוֹת, מָכַר לוֹ שְׁחוּפוֹת אֲבָל לֹא לְבָנוֹת, זְכָרִים אֲבָל לֹא נְקֵבוֹת, זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ וְזֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ.

וְכַמָּה הוּא מְרֻבֶּה לעניין ראשית הגז? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי רְחֵלוֹת — כלומר שני כבשים — שֶׁנֶּאֱמַר יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן (ישעיהו ז, כא): שתיים כבר נקראות "צאן". וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, חָמֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר חָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת (שמואל א כה, יח). רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר, חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת מָנֶה מָנֶה וּפְרָס — כל אחת מנה וחצי צמר; ומנה כאן משקל, ולא סכום כסף — חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת כָּל שֶׁהֵן. וְכַמָּה נוֹתְנִין לוֹ? מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל, מְלֻבָּן וְלֹא צוֹאִי — כלומר במשקל צמר נקי — כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ בֶגֶד קָטָן, כגון אבנט הכהן, שֶׁנֶּאֱמַר תִּתֶּן לוֹ (דברים יח, ד): שֶׁיְּהֵא בוֹ כְדֵי מַתָּנָה. לֹא הִסְפִּיק לִתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ, פָּטוּר, שהצביעה שינתה את הצמר ועשתה אותו שלו; לִבְּנוֹ וְלֹא צְבָעוֹ, חַיָּב, שהכיבוס אינו שינוי של ממש. הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל נָכְרִי פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז, שהכתוב אומר "צאנך" (דברים יח, ד), והצאן לא הייתה שלו. הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ — יהודי כמותו — אִם שִׁיֵּר הַמּוֹכֵר, הַמּוֹכֵר חַיָּב, שחלק הכהן במה ששייר; לֹא שִׁיֵּר, הַלּוֹקֵחַ חַיָּב, שכל הצמר בידו. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי מִינִים, שְׁחוּפוֹת וּלְבָנוֹת — שחופות: אפורות — מָכַר לוֹ שְׁחוּפוֹת אֲבָל לֹא לְבָנוֹת, או זְכָרִים אֲבָל לֹא נְקֵבוֹת, זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ וְזֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ, שאין מין אחד בא במקום חברו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים