משנה חֻלִּין · פרק יב מתוך יב
חֻלִּין · פרק יבשִׁלּוּחַ הַקֵּן
שילוח האם מעל הקן
סימןהָאֵם וְהַבָּנִים
התורה מצווה שמי שנקרה לפניו קן ציפור, והאם רובצת על הביצים או על האפרוחים, ישלח את האם לפני שייקח את הבנים, ומבטיחה על כך שכר של אריכות ימים (דברים כב, ו–ז). הפרק האחרון של מסכת חולין שואל על אילו עופות וקינים חלה המצווה: טהורים או טמאים, עופות בר או עופות בית, אם המעופפת מעל הקן, ביצה אחת, אפרוחים שכבר יכולים לעוף. הוא שואל מה דינו של מי שלקח את האם בכל זאת, ונחתם בשאלה מה מלמד שכר גדול כל כך על מצווה קלה כל כך לגבי כל שאר המצוות.
- יב:אתחום מצוות שילוח הקןשילוח הקן נוהג בכל מקום ובכל דור, אבל רק בעוף חולין שאינו מזומן — שלא ככיסוי הדם, הנוהג אף בחיה ואף במזומן.סימןשלוח הקן
- יב:באילו עופות פטורים מן השילוחעוף טמא פטור מן השילוח, וכן קן שהאם או הביצים שבו ממין טמא; ובקורא זכר, הרובץ על הביצים, רבי אליעזר מחייב וחכמים פוטרים.סימןעוף טמא
- יב:גדקדוקי השילוחהאם המעופפת וכנפיה נוגעות בקן, קן שאין בו אלא אפרוח אחד או ביצה אחת, והאם החוזרת שוב ושוב — חייב לשלח; אבל אפרוחים מפריחים, ביצים מוזרות, ובנים שנטלם והחזירם לקן — פטור.סימןהיתה מעופפת
- יב:דהנוטל אם על הבניםהנוטל את האם עם הבנים: לרבי יהודה לוקה ואינו משלח, ולחכמים משלח ואינו לוקה — שכל לאו שיש בו קום עשה אין לוקים עליו.סימןהנוטל אם
- יב:המצווה קלה, שכר גדולאין נוטלים את האם עם הבנים אפילו לטהר את המצורע; ואם על מצווה קלה כזו הבטיחה התורה אריכות ימים — קל וחומר למצוות החמורות שבתורה.סימןמצוה קלה
כל הפרק
יב:אתחום מצוות שילוח הקן
שִׁלּוּחַ הַקֵּן, נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין. חֹמֶר בְּכִסּוּי הַדָּם מִשִּׁלּוּחַ הַקֵּן, שֶׁכִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בְּחַיָּה וּבְעוֹף, בִּמְזֻמָּן וּבְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן. וְשִׁלּוּחַ הַקֵּן, אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְעוֹף, וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן. אֵיזֶהוּ שֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן. כְּגוֹן אַוָּזִין וְתַרְנְגוֹלִין שֶׁקִּנְּנוּ בְפַרְדֵּס. אֲבָל אִם קִנְּנוּ בְּבַיִת, וְכֵן יוֹנֵי הַרְדְּסִיאוֹת, פָּטוּר מִשִּׁלּוּחַ.
שִׁלּוּחַ הַקֵּן — שילוח האם לפני שלוקחים את ביציה או אפרוחיה (דברים כב, ו–ז) — נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת — בזמן המקדש ולאחר חורבנו — בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין. חֹמֶר בְּכִסּוּי הַדָּם מִשִּׁלּוּחַ הַקֵּן — כיסוי דמם של חיית בר ועוף שנשחטו, בעפר (ויקרא יז, יג) — שֶׁכִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בְּחַיָּה וּבְעוֹף בִּמְזֻמָּן וּבְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן — מזומן הוא המצוי ברשותו של אדם ואינו יכול לברוח. וְשִׁלּוּחַ הַקֵּן אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְעוֹף, וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן, ולא בעוף המוחזק בבית, שאינו יכול לברוח. אֵיזֶהוּ שֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן. כְּגוֹן אַוָּזִין וְתַרְנְגוֹלִין שֶׁקִּנְּנוּ בְפַרְדֵּס, שנעשו עופות בר ויכולים לברוח. אֲבָל אִם קִנְּנוּ בְּבַיִת — האווזים והתרנגולים — וְכֵן יוֹנֵי הַרְדְּסִיאוֹת — זן מבוית, הגדל בבתי אדם — פָּטוּר מִשִּׁלּוּחַ.
יב:באילו עופות פטורים מן השילוח
עוֹף טָמֵא, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, וְטָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. קוֹרֵא זָכָר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
עוֹף טָמֵא — ממין שאינו כשר — פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ, שהמילה "צפור" בכתוב (דברים כב, ו) מציינת עוף כשר. עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, שהאם צריכה להיות כשרה, וְטָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא, שהבנים צריכים להיות ראויים לאכילה: פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. קוֹרֵא זָכָר — מין חוגלה, שהזכר שבו רובץ על הביצים כמו הנקבה — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב לשלחו, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין, שהתורה אמרה "האם".
יב:גדקדוקי השילוח
הָיְתָה מְעוֹפֶפֶת, בִּזְמַן שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ. אֵין כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵיצָה אַחַת, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר קַן, קֵן מִכָּל מָקוֹם. הָיוּ שָׁם אֶפְרוֹחִין מַפְרִיחִין אוֹ בֵיצִים מוּזָרוֹת, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים. מָה אֶפְרוֹחִין בְּנֵי קְיָמָא, אַף בֵּיצִים בְּנֵי קְיָמָא, יָצְאוּ מוּזָרוֹת. וּמָה הַבֵּיצִים צְרִיכִין לְאִמָּן, אַף הָאֶפְרוֹחִין צְרִיכִין לְאִמָּן, יָצְאוּ מַפְרִיחִין. שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח. אָמַר, הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם. נָטַל הַבָּנִים וְהֶחֱזִירָן לַקֵּן וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶם, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.
הָיְתָה מְעוֹפֶפֶת — האם, מעל הקן — בִּזְמַן שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שבכנפיה הנוגעות בו היא נחשבת רובצת עליו. אֵין כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן — האם אינה נחשבת רובצת עליו — פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵיצָה אַחַת, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר קַן (דברים כב, ו) — קֵן מִכָּל מָקוֹם. הָיוּ שָׁם אֶפְרוֹחִין מַפְרִיחִין אוֹ בֵיצִים מוּזָרוֹת — אפרוחים שכבר יכולים לעוף, או ביצים שלא יבקעו לעולם — פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים (דברים כב, ו). מָה אֶפְרוֹחִין בְּנֵי קְיָמָא — הכתוב מצרף אפרוחים וביצים — אַף בֵּיצִים בְּנֵי קְיָמָא; יָצְאוּ מוּזָרוֹת — ביצים שלא יבקעו. וּמָה הַבֵּיצִים צְרִיכִין לְאִמָּן כדי לבקוע, אַף הָאֶפְרוֹחִין צְרִיכִין לְאִמָּן; יָצְאוּ מַפְרִיחִין — אפרוחים שכבר יכולים לעוף. שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב לשלחה, שֶׁנֶּאֱמַר שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח (דברים כב, ז): הלשון הכפולה מלמדת שבכל פעם. אָמַר, הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם (דברים כב, ז). נָטַל הַבָּנִים וְהֶחֱזִירָן לַקֵּן, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶם — משנטל אותם בידו, הקן כבר ברשותו — פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.
יב:דהנוטל אם על הבנים
הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה. זֶה הַכְּלָל, כָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה, אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ.
הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ — מקבל מלקות, ששילוחה אחר כך אינו מתקן את העברה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה, ששילוח האם עדיין מתקן את העברה. זֶה הַכְּלָל: כָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה — עברה שמעשה של מצווה יכול לתקן — אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ.
יב:המצווה קלה, שכר גדול
לֹא יִטֹּל אָדָם אֵם עַל הַבָּנִים, אֲפִלּוּ לְטַהֵר אֶת הַמְּצֹרָע. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא כְאִסָּר, אָמְרָה תוֹרָה לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים, קַל וָחֹמֶר עַל מִצְוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.
לֹא יִטֹּל אָדָם אֵם עַל הַבָּנִים אֲפִלּוּ לְטַהֵר אֶת הַמְּצֹרָע, שלטהרתו צריך שתי ציפורים כשרות (ויקרא יד, ד). וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא כְאִסָּר — מטבע קטן: שילוח הציפור כמעט אינו עולה דבר — אָמְרָה תוֹרָה לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים (דברים כב, ז), קַל וָחֹמֶר עַל מִצְוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה!